המטבח של רמה- מטבח מקומי ופראי

מטבח עונתי ומקומי זאת המילה הנוכחית, כל המסעדות מנסות להיות מקומיות פתאום, לא להתבסס על חומרי גלם אקזוטיים שהגיעו מהצד השני של העולם אלא על מה שגדל פה ועכשיו, לתת כבוד לחומרי גלם, להתחבר לזנים שכמעט ונעלמו ופינו מקום לגידולים תעשייתיים.

ויש מקומות שכבר שנים עושות את זה בלי להשמיע קולות, בלי יחסי ציבור , פשוט להתמקם באמצע משתלה בהרי ירושלים,  לטפח טאבון לפני שהוא הפך לבסיס של כל מסעדה שנפתחה בארץ, להגיש אוכל מקומי מקורי ומלא טעמים שלא מתנצל.

יום שבת מעט אביך ואנחנו דוהרים על הכביש הצר שמחבר בין אבו גוש לנטף, הכביש מתפצל בין עצי האורן ועם נוף מרהיב לכל מישור החוף, מגיעים לנטף ונכנסים דרך המשתלה מלאת עשבי התבלין למטבח של רמה, סוכה גדולה עם שולחנות עץ ורצפת חצץ שמכניסה אותך לאווירה כפרית אמיתית, מתיישבים במהרה לשולחן ומקבלים תפריטים מלאי הצעות מפתות ומנות מקוריות.

המלצר מייעץ, מכיר את המנות, מדגיש את העובדה שהתוצרת מקומית ויודע להתאים מנות, המנות לא זולות אבל אתה רוצה להזמין הכול ולזלול מכל טוב, בוחרים לאט ובזהירות ומתחילים במסע.

התחלנו עם קוקטייל קוריאנדר פיקנטי (46 ₪), גי'ן בחליטת מקומית של כוסברה, עם ליקר צ'ילי ירוק ובפנים עגבנית שרי ועלי כוסברה, משקה שמשחק יפה על כל הטעמים- מעט חריף מעט מתוק, חמצמץ ומריר ומאוד מרענן שגורם לך להיכנס לאווירה ובסוף ביס בעגבניה ששתתה את האלכוהול יפה יפה. בשבילי כוס של טריו של פלטר (38 ₪) שהתאים לארוחה מעט כבדה.

התחלנו עם כוס של מרק ארטישוק ירושלמי עם יוגורט (16 ₪), המרק היה סמיך, חמצמץ, מלא טעמים של אדמה והרגיש כמו כוס של נחמה מרהיבה שנוגב עם תום.

המשכנו עם מאפה גבינת עיזים מעושנת (46 ₪) שהוגשה עם פרוסות של אגסים ביין, על בסיס פסטו כוסברה ועשבים מההר ועם פרוסות שקדים שנקלו בטאבון ועלי ריג'לה ומרווה יבשים, המאפה היה שטוח ועם טעם של גבינה בשלה שהאגסים איזנו היטב בחמיצות והמתיקות העדינה, השקדים והמרווה הוסיפו פציחות נהדרת והראו שהטאבון מוציא מנות מעולות.

המתנה מעט ארוכה למנות העיקריות, התחלנו עם מנה שהוסבר לנו שהיא מבוססת באופן חריג על חומר גלם לא מקומי, אורז שחור שבושל בשמנת עיזים (96 ₪) שהוגש על מצע קרם חצילים מעודן ומסביב ירקות שורש אורגניים עושיים באופן מופלא שהבליט את הטעמים של כל אחד- צנוניות זעירות, לפת מתוקה, כרישה נהדרת, פטרייה בשרנית, מלבן של ניוקי שטוגן  וביצה עלומה שטוגנה בשמן עמוק והונחה מעל, הייתה זאת מנה שעוד הפעם התחברה לאדמה, לבוץ שחור שמעניק תנובה נהדרת, טעמים עמוקים ומעט כבדים של אורז שחור שבושל כמו ריזוטו עם קרם חצילים קליל ומבחר עשיר של ירקות שהראו שאין שום צורך בבשר בשביל היות מאושר.

אני בחרתי ללכת על מנה של נתחי סינטה (89 ₪) שהוגשו חיים בתחמיץ של רימונים ביחד עם אבן לוהטת מהטאבון, הבשר היה משובח ונקי והונח לשיזוף מהיר על האבן הלוהטת לצריבה מהירה בכל צד, הבשר היה מלא טעמים ומשובח, הרימונים תרמו לתיבול ושימשו גם כרוטב, מתחת לאבן הונחו מעט ענפי מרווה ורוזמרין שגרמו לעישון עדין ונחמד, עם המנה הוגשו עיגולי תפוחי אדמה וגזר שהיו מוצלחים ונתנו את מנת הפחמימה ההכרחית.

עוד המתנה, נותנים לאוכל הכבד להתעכל ומוכנים לקינוח קליל, בחרנו בקינוח לימון (44 ₪) של מוס לימון שהוגש עם קרם לימון, פרוסות הדרים וגויאבה, הגיעה יצירה נהדרת של פרוסות גויאבה פריכות, מגדלים של מוס לימון עשיר וטוב, והמון פלחים של פרות הדר משגעים- קלמנטינה ואשכולית אדומה על קרם לימון, הן היו מתוקות ומלאות עסיס והשתלבו נהדר עם מנה לא כבדה ששלחה אותנו מרוצים בחזרה למרכז.

זאת הייתה ארוחה נהדרת של אוכל מקומי, עם כבוד לחומרי הגלם, בישול יצירתי מלא תשוקה ומעט מיושן, אבל במובן הכפרי שכל כך נחוץ, מקום שמצד אחד קופא על שמריו אבל חוקר את עצמו ומגלה את עצמו פעם אחר פעם, נוף נהדר, שירות מוצלח וחוויה כל פעם מחדש.

החשבון הסופי יצא 370 ₪, לא זול אבל לא נורא, ציון הדוקטור 9, מומלץ בחום.

משתה אבירים במעשנה- חוויה מדהימה

לפעמים קשה להתאים את החברים לארוחה שאתה מדמיין, לפעמים אתה רוצה ארוחה של 7 מנות גסטרונומיות עם חומרי גלם נדירים וטכניקות אקזוטיות והחבר'ה שלך רוצים לאכול הרבה ולשלם מעט, לפעמים אתה הולך למקום שאתה אוהב רק בשביל לגלות שחבר טוב החלטי שהמקום נוראי ומשמיץ אותו לכל ארוך הארוחה, אין ספק שבחירת בני הלוויה הנכונים חשובה לא פחות מההתאמה של היין לאוכל.

למעשנה הלכתי לא מעט פעמים, ראיתי איך המקום גדל לאט לאט מאירוע פופ-אפ ועובר למקום קבוע במושב ינוב, איך הקונספט מתחיל להתהדק אבל שומר על האירוח הנהדר והאווירה הכיפית , איך הנתחים מקבלים כיוון נכון ואיך האירוע מרגיש באמת כמו חוויה כמעט חד פעמית שמתעדכנת כל פעם מחדש, אז שמחתי מאוד להגיע לאירוע חדש ומרגש- משתה אבירים אמיתי.

גילוי נאות- הפעם הייתי אורח של בעל המקום והאיש עם הכובע מאחורי המעשנה- זיו.

 האירוע התחיל עם לפידים שדלקו והובילו אותי לתוך המבנה הישן במושב ינוב, אי שם מעבר להרי החושך וקרוב לכפר יונה, בכניסה חיכו לנו זוג אבירים בשריון נוצץ וחרבות שהובילו אותנו להיכנס דרך מבואה עם מעשנה ענקית ומגרה והישר לתוך החצר היפה שהייתה מלאה בשולחנות עץ צרים וארוכים מלאי אנשים, מדובר באירוע של כ-80 איש שהרגיש כמו חתונה קטנה ומתוקתקת עם מארח שמתרוצץ מסביב ומלצרים שנעים סביב לכולם.

 על השולחן חיכו לנו צלחות גדולות וללא סכו"ם, היום אוכלים בידיים, צלחות של סלט ירוק מרענן וחמוצים ביתיים טובים, על הכיסא חיכה לכל אחד סינר של המעשנה (שהיה למעשה מתנה לכל אורח ) לטובת מי שלא רוצה להתלכלך, מפיות בד איכותיות וכוסות יין- שכחתי לציין שהאירוע הזה כלל גם יין חופשי שנמזג בנדיבות תוך דאגה ששום כוס לא תישאר ריקה לאורך כל הערב, דבר שהוסיף לאווירה הטובה.

הקונספט הרגיל- מבחר נתחים יוצאים מהמעשנה, 6-7 נתחים, כולם נפרסים באופן תאטרלי על הדוכן ומחולקים לשולחנות ובאמצע מגיעים עוד קצת הפתעות.

הישיבה בשולחנות משותפים יוצרת קשרים מפתיעים הין חבורות לא קשורות, היין משחרר את הלשון והאווירה טובה, הבשר מתחיל לזרום ובגלל עירפול היין כבר קשה לזכור מה מגיע ומה אכלנו, הייתה שם פיקניה נשכנית, שוק טלה שנמסה בפה, אסאדו, ספרייבס טלה, סינטה על העצם ועוד כמה נתחים שכולם נעלמו חיש מהר, בצד הוגשו גם ירקות שורש שחיכו לנו במעשנה והיו תוספת מבורכת וטעימה, צימיצורי ביתי טוב הוסיף להכל רעננות חמצמצה והשעות התחילו לעבור אחת אחרי השנייה, זה אירוע שבו הזמן טס מרוב הנאה, עוד כוס יין, עוד נתח בשר שתופסים בידיים ומוצצים את האצבעות בסיום, עוד נתח מרהיב בגודלו שנפרס מול העיניים...

והעיקר כרגיל הוא אירוח ושירות, כל בקשה מולאה בשמחה ובמהירות, כל הזמן התענינו בכמה שאנחנו מבלים, אין ספק שזה המקום לאנשים שאוהבים בשר ואוהבים לארח.

ואז הגיע הקינוח.... נייר  אלומיניום נפרש על השולחנות הארוכים והצוות התחיל להסתובב ולפזר על השולחנות הפתעות- זה התחיל עם נהר של שוקולד מומס, על זה ערימה של מוס שוקולד , ליד ערימה יפה של מוס תותים, מעל לכל זה פוזרו ביד נדיבה אגוזים ופרוסות תותים ועל כל הכיף הזה קצת רוטב תותים ועוד קצת שוקולד... שחיתות נהדרת שנעלמה חיש מהר על ידי הטורפים מסביב לשולחן.

זאת הייתה ארוחה שפעלה על כל החושים, באמצע היה גם קרב אבירים קצר וחביב ונגינה בחמת חלילים, שלוש שעות של אוכל, יין, בשר והרבה כיף, מסוג הארוחות שאתה עומד לזכור לזמן רב ותמיד מעלה חיוך על השפתיים.

זה גם כל כך כיף לראות מקום מתפתח בכל פעם שאתה מגיע, משתנה, מפתיע אבל שומר על קו ברור , אנשים ששמחים לקבל ביקורת ורוצים לשמח את האורחים ולהעניק חוויה מלאה ואין ספק שאני עומד לחזור למקום פעם אחר פעם.

לסיכום- עלות אירוע כזה הוא 275 ₪ שכולל כמות יפה של בשר (לא מדובר באכול כפי יכולתך, אבל כמות נדיבה בהחלט שתספיק בהחלט לאדם ממוצע) הרבה פינוקים, יין טוב שנמזג חופשי ובעיקר חיוך גדול, ציון הדוקטור לאירוע- 9

מו ומו- היכל בשרים מוצלח ברחובות

מסעדת בשרים זה מושג שדי חסר בארצנו הקטנה, בעצם ההגדרה היותר מדויקת צריכה להיות Steake house, בכוונה באנגלית כי סטקייה ישר לוקח אותי למסעדות של שנות השבעים והשמונים של סטייק עין וסלטים שהיו סוג של שידרוג למסעדות המזרחיות.

אני מדבר על מקום של נתחי בשר גדולים שמוגשים במסעדה אלגנטית, עם מבחר מצומצם של תופסות וכמה מנות ראשונות חביבות, מקום שהעיקר זה הבשר ורק הבשר, מקום לארוחה נעימה ומלאה חלבון מין החי, בארץ יש בעיה של בשר איכותי, יש כאלה שמאשימים את הכשרות, יש כאלה שאת זני הבקר המגודלים בארץ, אבל שרירי לסת חזקים יש לכולנו.

הפעם הגענו עד רחובות הרחוקה, מצחיק שישנם מקומות שאתה מאמין שהם סוף העולם וקשה לך לשכנע אחרים לנסוע כל כך רחוק בשביל ארוחה אבל דרך כביש 6 ואחרי 40 דקות אני כבר נכנס לתוך היכל הבשרים המקומי- מו ומו.

עיצוב אלגנטי ויפה, חלל לא קטן, מלצרים שרצים מסביב ומיד מניחים בקבוק מים קרים על השולחן, תפריט שמגיע מהר וגם קצת ספיישלים כי אי אפשר בלי, התפריט די קצר ואפילו מאכזב- אין הרבה נתחים מעניינים, ההיצע הרגיל של פילה, סינטה ואנטריקוט, חסר יל חלקים יותר משובחים עם עצם שהם לטעמי האינדיקציה האמיתית למסעדת בשרים טובה- טי בון עסיסי, ניו יורק סטייק עם עצם לאחוז בה..

היינו ארבעה והתחלנו עם זוג מנות ראשונות אבל קודם כול ללחם- סלסלה עם פוקאצות קטנות ומתוקות שנזללו חיש מהר עם שמן זית ובלסמי וכבד קצוץ (38 ₪) שהגיע בכד קטן ובכמות יפה, הכבד היה חלק אבל גושי בו זמנית , עשיר בטעמים ובצל מטוגן, הוא הוגש עם ריבת בצל טובה וריבת דובדבנים חמוצים שהייתה איזון יפה לעושר של המנה.

מנה ראשונה אחרת שהגיעה היו 3 נקניקיות מתוצרת הבית שהיו הפעם בקר וממולאות בגבינה על תבשיל שעועית (68 ₪) התבשיל היה מעולה ומלא טעמים של בישול ארוך, הנקניקיות היו אכזבה- בשר סביר, אבל חסר תיבול מעניין, מעט יבשות למרות מילוי גבינה שקצת עזר, אבל עם מעט תבשיל שעועית וחרדל חריף הם היו חביבות, למרות שמנה יקרה הרבה יותר מדי לעומת התמורה.

הגענו כבר לעיקריות- בחרנו את 3 מנות הסטייקים מהתפריט ואחת מהספיישלים, מה שהגיע לשולחן היה 400 גרם סינטה (142 ₪) שהייתה אדמדמה במרכזה, עסיסית ומלאת טעם עד כמה שסינטה יכולה להיות , נתח משובח ומבוחר אבל לא נועז.

אנטריקוט 400 גרם (142 ₪) היה סביר, בשר טוב, לא הרבה שומן, עשוי במדויק אבל מעט משעמם , הוא נפל בדיוק בנקודת התורפה של רוב הסטייקים בארץ- יישון לא מספק, בשר לא משוייש מספיק, איפה זה לעומת היכלי הסטייקים של ארצות הברית או אירופה?

מנה של מדליוני פילה עגל 300גרם (162 ₪) הגיע בצורת גליל ארוך שבושל בסו וייד ואז נצרב על הגריל, הבשר היה רך ומתמסר, עשוי במדויק, אין ספק שהמטבח יודע מה לעשות ויש לו איש גריל מוצלח.

מהספיישלים הגיע 300 גרם אוכף טלה, 6 נתחים יפים של אוכף נקי עם מעט עצם, הבשר היה רך ומלא טעם, מתמסר אך גם דורש לעיסה, טלה איכותי שנעשה במדויק והראה שכנראה שבבקר בארץ אנחנו חלשים אבל הטלה הוא מעדן אמיתי.

לקינוח בחרנו מהתפריט הרגיל  נוגט בייליס, הגיעה צלחת מלאה בקרם שוקולד לבן עם בייליס, עם בננות מקורמלות ועל המרק הגיע קובייה של נוגט שוקולד מאובק בקקאו, קרם השוקולד הלבן היה הם כמות גדולה של בייליס שגרמה לטעם לוואי לא נעים, הבננות לא היו מקורמלות מספיק וקרירות , הנוגט היה שוקולד די סתמי, מנה שלא ממש הצליחה להמריא אבל הייתה מתוקה בשביל הסיום.

קינוח שני מהספיישלים היה בראד פודינג שהגיעה כחתיכה גדולה של פודינג לחם על בסיס בריוש עם תפוחים, הוא היה שחום ומפנק, מתוק וחמצמץ, חם וקר, הוא הגיע עם קרמל חם מעליו ותלולית של קצפת לידו והיה קינוח מעולה לסיום הארוחה.

סיימנו ארוחה מושחתת לארבעה אנשים עם 2 ראשונות+ 4 עיקריות+ 2 קינוחים ומספר בירות בסכום של 912 ₪, בקשה לשלם טיפ באשראי התקבלה בסבר פנים לא יפה ומתי ביקשנו לחייב את כרטיסי האשראי בסכום של 1000 ₪ הגיעה המלצרית אחרי מספר דקות לשאול אם אנחנו יודעים שזה לא טיפ של 10%.... נקודה רעה מאוד לטעמי לשירות שגרמה לי לצאת עם טעם רע.

לסיכום- היכל בשרים ישראלי ברמה גבוהה שמתמודד עם איכות הבשר הישראלית בכבוד, מקום ראוי לנתח בשר מכובד, המחירים לא זולים אבל נותנים תמורה ראוייה, הייתי שמח ליותר נתחי בשר מעניינים ואולי לקצת יותר תעוזה, אבל בכללי שווה ביקור, ציון הדוקטור- 8.5

המבורגר גורמה 26- השם מנסה להגיד הכול

העשור הזה הוא כנראה עשור ההמבורגר גרומה בישראל, פתרון נפלא למסעדנים בארץ לספק מנה משביעה במחיר  סביר שכנראה ניתן להרוויח ממנה קצת, זה התחיל עם הרשתות שלימדו אותנו לאכול המבורגר מבשר טוב (מוזס, אגאדיר ו-BBB ) ומאז התפתח למגוון רשתות שמתחרות אחת בשנייה מי מציעה המבורגר יותר מופנפן מסוגי בשר אקזוטיים עם מבחר עצום של תוספות מושחתות.

כנראה שהדרך הטובה ביותר להרוויח בעסק הוא התוספות להמבורגר- אחרי הכול מי אל שמח להוסיף עוד קצת בצל מטגן להמבורגר, כמה פרוסות גבינה, בייקון זה בכלל טוב, ביצת עין קטנה ולקינוח אולי גוש חמאה מתובלת ויש לך יופי של המבורגר, אם חושבים על זה עם כול התוספות הללו גם דיקט היה טעים.

המלכוד הוא במחיר- כל תוספת להמבורגר עולה כמה שקלים ומהר מאוד אתה מגלה כי המבורגר עם כמה תוספות טובות וציפס (שמשום מה מגיע ברוב המקומות בתוספת תשלום) חוצה בקלות את מחסום ה-100 שקלים ופתאום ממנה זולה ופושטה אתה משלם לא מעט על קציצת בשר.

שישי בצהרים אחרי הסופה הגדולה ואנחנו באזור גן החשמל מתיישבים בהמבורגר גורמה 26, הרחוב שקט ונעים עם בתים שעוברים שימור מסביב ומעבר לכביש כבר מדינת דרום תל אביב, השולחנות מזמינים, המלצרים בתלבושות עם ניחוח צרפתי ובכלל ההמבורגר די אלגנטי, לשמחתי בשישי בצהרים יש עסקית של המבורגר+ ציפס במחיר אחיד של 55 ₪, ביום יום מדובר במחיר של ההמבורגר לבדו כאשר על ציפס צריכים לשלם עוד 12 ₪.

הזמנו לנו את ההמבורגר הקלאסי שמגיע עם בייקון, גבינת אמנטל ובצל קונפי והמבורגר צמחוני אחד שמתואר בתור סטייק מוצרלה עם עגבניות מיובשות פסטו ורוקט. לפחמימה הזמנו ציפס רגיל אחד וציפס מתוק מבטטה (תוספת של 3 ₪)

לשולחן הוגשו קודם כל 3 רטבים בסט זכוכית יפה שכללו קטשופ פושטי לגמרי, איולי שום לאוהבי המיונז והשום שהיה מוצלח ורוטב גבינה כחולה שהרגיש כמו יוגורט אנמי למדי. הרטבים הוגשו הרבה לפני שהגיע משהו לשולחן ונשארנו איתם במשך דקות ארוכות, קצת מוזר.

ההמבורגרים הגיעו- הקלאסי הגיע בלחמניית בריוש שחומה ויפה, עמוסה בתוספות , הקציצה די דקיקה אבל מכובדת, המנה הייתה מסודרת ככה שלא היה צורך להוסיף רטבים אלא רק להרים ולתת ביס..

הבשר היה טוב, קצת פחות מדי גס לטעמי, מאוד מתמסר ועדין , התוספות לקחו אותו כבר למקום קצת יותר מענין, זה היה המבורגר מאוד עשיר ומושחת והמתיקות של לחמנית הבריוש תרמה הרבה , אבל הרגשתי שהוא עשיר מדי וכבד, אבל מסוג ההתמכרויות שאתה יודע שרעות לך אבל לא יכול להפסיק.

ההמבורגר הצמחוני היה כבר מענין יותר, סוג של שניצל מוצרלה שהשתדך יופי עם פסטו ועגבניות מיובשות, שילוב של רכות ופריכות, חם וקר, מנה מענינת מאוד שהייתי ממליץ גם למי שהוא לא צמחוני.

הציפס הגיע בכמות לא גדולה אבל מספקת , הוא היה דקיק ושחום מאוד, מתובל יחסית והתאים לטעמים של ההמבורגר, הציפס בטטה היה חתוך גדול ודי סמרטוטי, חסרה לי מאוד הפריכות שאני מחפש בציפס והוא היה קצת כבד מדי.

בגדול- המבורגר מושחת ועמוס תוספות, כל ההמבורגרים בתפריט עמוסים בכול טוב ונראה לי שהבשר עצמו קצת נעלם שם, המחיר בעסקית הוגן לחלוטין (55 ₪ עם ציפס) ללא עסקית מדובר עדיין בהמבורגר טוב אבל לאוהבי חסימת עורקים. בהתחשב בזה שהטאקרייה נמצאת ממש מעבר לפינה לא בטוח שזה יהיה המקום שאני יגיע אליו במיוחד לאכול פעם אחר פעם אבל בהחלט מקום ראוי, ציון הדוקטור- 8.

פוקצ'ה- מקום טוב לאכול בכלל ובצפון בפרט

נסיעה לטיול בארץ תמיד כוללת בתוכה את הבעיה הגדולה ביותר, השאלה הקיומית שנותרת תמיד ללא תשובה- איפה אוכלים.

אתה מתנתק מהסביבה המוכרת, אין לך את העוגנים הקבועים, הכול זר ומאיים ויש לך את הפחד להיכנס למלכודת תיירים, מסעדה סתמית עם מיקום מעולה שתגבה סכומים גדולים על אוכל נוראי.

יש מקומות שהם שממה קולינארית נוראית, יש מקומות שיש בהם הפתעות ומסעדות חבויות שרק המקומיים מכירים, יש מקומות שפשוט לא שווה להגיע אליהם בשביל לאכול, והבעיה גדלה מתי שמודבר בקבוצה גדולה עם ילדים- למצוא מקום שידע להכיל קבוצה ולספק את הגחמות של כולם .

הצפון הרחוק, סביבה עתירת צימרים ואטרקציות, ביום שבת הכבישים עמוסים במשפחות המחפשות מקום לאכול, אחרי סוף שבוע נעים באירוח כפרי בגדות (אווירה אוטנטית של קיבוץ כולל ארוחת בוקר בחדר אוכל הקיבוצי) שכלל ניסיון נואש בערב שישי למצוא מקום להזמין ממנו פיצה שכשל כישלון חרוץ החלטנו על מסעדה לשבת בצהרים- ההרכב כלל 8 מבוגרים ו-4 ילדים קטנים, משימה לא קלה לכל מסעדה במרכז ובצפון- בכלל. המקום פוקצ'ה בגן הצפון.

המסעדה מאוד תל אביבית ואלגנטית, מפות בד ומפיות בד צחורות, בכניסה תצוגה של תוצרת חקלאית מגרה וצוות שנע ביעלות ומנהל מקום ששורד כבר 10 שנים בנקודה לא פשוטה, השולחן כבר היה מוכן בחדר החצי פרטי מאחור שכלל מלבדנו עוד משפחה,  המלצרית יעילה ומגישה בקבוקי מים קרים שמולאו פעם אחר פעם באורח פלא ממש.

התפריט מחולק בצורה מעניינת לפי מרכיבים- ירקות וגבינות, מן הים ועוף ובשר כאשר כל חלק כולל מנות ראשונות ואחרונות, המבחר יפה וכולל לא מעט מנות מוכרות (מי אמר חציל בטחינה וקאבב?) וגם מנות שנשמעו מעניינות, בכלל המקום והתפריט מאוד תל אביבי והדבר גם הפריע לי, הייתי שמח למשהו יותר מקומי ומחובר לאזור.

קצת התלבטות ומלצרית יעילה ששמחה לעזור ולהמליץ והוחלט על הזמנה של 3 מנות ראשונות לשולחן- חציל בלאדי, ברישו ביצה עלומה וריזוטו סלק וערמונים. המלצרית מחלקת צלחות קטנות ונעלמת לשעה ארוכה מדי , לא מעט המתנה, בינתיים מים נמזגים ללא הפסקה עד שהמנות מגיעות והחגיגה מתחילה.

נתח עבה של בריוש שנצלה בצורה נהדרת, מעליו ביצה עלומה ותלולית יפה של פטריות שמאגי וגבינת פקורינו מפוזרת בנדיבות, המזלג שבר את הביצה וחלמון כתום הציץ הכול , שילוב טעמים כיפי וקרמי ביחד עם טעם עמוק של אדמה, מנה שיכולה להיות ארוחת בוקר מופלאה והייתה מנה ראשונה מקורית וטעימה וגם נדיבה.

ריזוטו סלק היה עשוי כהלכה, האורז רך אבל נגיס, הצבע אדום עמוק, שלולית יפה של שמנת חמוצה נתנה חמיצות וקרמיות אבל לא הפכה את המנה לכבדה מדי, מנה קלאסית וטובה.

חציל בלאדי- אומנם נדוש אבל מעולה , 2 חצילים גדולים שנשרפו במידה מדויקת, מתוקים ונהדרים, המון טחינה טובה, קצת סומאק לחמיצות, מנה מאוד גדולה שאי אפשר להפסיק לנקר בה.

בצד הגיעו גם 2 פוקאצות חביבות עם מטבל עגבניות מיובשות חביב וגם מנה על חשבון הבית- סלט אנדיב גדול עם סלק ועוד הפתעות שהיה מרענן ונתן קצת ירוק ובריאות.

המנות הראשונות הפתיעו לטובה, הם היו מכובדות בגודל, עשויות במדויק וטעימות והצליחו כבר להתחיל להשביע חבורה של טורפים.

העיקריות גם הגיעו- מנה ראשונה שהזמנו הייתה מנה אסייתית טבעונית (60 ₪ ) שהייתה מקורית ויפה, על פלחי תפוחי אדמה פריכים פוזרו ירקות קלויים מעולים (גזר, כרובית, בטטה ) ונתחים של טופו שהושרו במרינדה ואז נצלו על הפלאנצ'ה והיו פריכים ורכים בו זמנית ומלאי טעם, הכול שולב ברוטב אסייתי על בסיס חלב קוקוס שסיפק עוד קצת רעננות וטרם למנה נהדרת שלא התנצלה על העובדה שהיא טבעונית והייתה פשוטה טעימה, למרות שקצת יותר רוטב סמיך הייתה מתקבלת בשמחה.

אני הזמנת מנה מהמיוחדים- לחי עגל של פולנטה (98 ₪) וקיבלתי צלחת עמוקה עם פולנטה גרגרית וטובה ונתח ענקי של לחי עגל מבושל במדויק, עשיר בטעם, נתח שכיף לפורר לסיבים ארוכים, לטבול ברוטב היין וציר הבקר בו הוא שחה ועם כף מלאת פולנטה להרים לפה... ביחד עם מנה הגיעו גם ירקות קלויים מעולים- בצל, גזר ובצל ירוק שהוסיפו המון, מנה גדולה ומעולה של בישול צרפתי קלאסי.

מנות אחרות שהסתובבו בשולחן כללו פסטה עם שרימפס וגורגונזולה, קאבב , ניוקי גדולים על תבשיל עגל ופילה דניס על ריזוטו בצל, כל המנות היו טובות ונטרפו במהירות.

והגענו לקינוחים- תפריט באנלי להחריד שלא כלל שום מועמד שהייתי מזמין, אבל בגלל הצורך במתוק הוזמנו 3 קינוחים כמובן שנשמעו פשוט והפתיעו לטובה.

קינוח שוקולד (30 ₪) כלל 3 טווילים דקים וביניהם תלולית של גאנש שוקולד ורוטב שוקולד מסביב, המנה נראתה פשוטה אבל הייתה עשירה וגדולה ומספקת את הצורך בשוקולד, גלידת וניל בצד הייתה מיותרת למדי.

קרם מסקרפונה  (30 ₪) היה תלולית גדולה של מסקרפונה מוקצפת ולא מתוקה מדי עם קוביות של מנגו ורימונים, מנה קצת יותר חמצמצה אבל עשירה ומאוד מפנקת.

וטירמיסו (30 שח) היה חתיכה עצומה של קרם מסקרפונה, ביסקוטים ספוגים בקפה וקקאו, מנה שהייתה באמצע בין החמיצות למתיקות וגם היא נעלמה מהר.

זאת הייתה ארוחה ברמה גבוהה, מקום מקצועי שנותן תמורה מעולה לעלות, אוכל טוב עם כמה הפתעות, מנות בפרופורציות מעולות  שמאפשרות לאכול הרבה וטוב , בהתחלה חשבתי שמדובר במקום תל אביבי שהפילו לצפון אבל ביציאה התחלתי להבין שזה מקום שהייתי רוצה לראות יותר בתל אביב, מקום אלגנטי שאפשר לאכול בו בכיף, לקבל מנות גדולות ומבוצעות במדויק ולא לצאת רעבים בסוף.

8 מבוגרים כולל 4 ילדים, 3 מנות ראשונות, 8 עיקריות ומנת ילדים אחת, 3 אחרונות וגם שתייה חמה בסוף והמחיר יצר עם קצת עודף מאלף ₪, בעיגול מהיר סביב 125 ₪ לאדם , מחיר מעולה וכנראה זאת הסיבה שהמקום פועל יפה כבר קרוב לעשר שנים, הישג מדהים בכל מקום בארץ בכלל ובצפון בפרט.

מסע קטן באמסטרדם

אחרי מעל לשנה הגיע הזמן לחופשה, התלבטתי קשות בין נסיעה לכמה שבועות למקום פראי לשאוף קצת טבע לבין נסיעה קצרה לבירה אירופאית כלשהי, מצד אחד הרצון לברוח מהכול ולראות תרבויות חדשות ומצד שני הרמון סתם לנוח ולנקות את הראש- בתוספת של הרבה מוסיקה ואוכל כמובן.

ההחלטה הפעם עבדה בשיטה האהובה עלי- איפה יש את ההופעות הכי טובות בטווח של שבוע, הפור נפל לו בסוף על אמסטרדם בשביל לראות הופעות של בק ושל קייזר ציפס, על הדרך לאכול ולשתות הרבה בירות ואולי גם לטייל ולנקות את הראש.

נתחיל בזה שאמסטרדם היא כנראה לא פנינה קולינארית מטריפה, בעצם היא בכלל לא אטרקציה עד כדי כך גדולה לטעמי ועיר שפשוט לא הצלחתי להתחבר אליה- נכון שיש בה תעלות וזה יפה ומרגיע, היא מאוד קטנה וקומפקטית וכיף לטייל בה ברגל, יש בה כמה מוזיאונים מעולים, אבל כנראה שאני לא אחזור אליה בשנים הקרובות, אבל בוא נתחיל עם סקירה קצרה של מקומות לאכול.

הכוכב הגדול- הארינג בלחמנייה מתוקה , בדיוק כמו נקניקיה, 2 פילטים יפים של הארינג שמנמן ומתקתק עם קצת בצל קצוץ ומלפפונים חמוצים. יש דוכנים בדרך כלל על הגשרים מעל התעלות. ענין של סביב 4 יורו ותענוג מטריף שאפשר לאכול בכל שעה של היום.

ציפס- כמעט בכל דוכן הציפס טוב, מטוגן במידה,עשוי מתפוחי אדמה מתאימים וטעימים, אפילו המיונז התעשייתי שלהם הרבה יותר טוב ומפנק ממה שנמצא בארץ- תענוג.

פאי תפוחים- עוד מנה שנמצאת כמעט בכל תפריט של בית קפה, ברוב המקרים הפאי מוצלח ועשיר ומצליח להיות לא מתוק מדי, הפאי הכי מוצלח שמצאתי היה בפינה של גן החיות (שמומלץ בחום לכולם) שנקרא café Koosje שהיה מקום ביתי וחמוד ופאי התפוחים שלו היה עשיר בתפוחים נגיסים ומעושר בצימוקים ואוכמניות , הקפה הוגש עם עוגית בוטנים מלוחה ביתית והיה הפסקה מעולה אחרי סיבוב ארוך בגן החיות המדהים של אמסטרדם.

עוד מנה מדהימה שאפשר למצוא בדוכנים מעטים בשווקים היא סוג של וופל דקיק שמורכב לסנדוויץ ובתוכו מילוי קראמל ותבלינים והוא נטבל חציו בשוקולד- חפשו דוכן עם ריח משגע ותטרפו כמה שיותר.

ועכשיו לקצת אוכל.

בבוקר הראשון באמסטרדם חיפשתי מקום לארוחת בוקר- צהרים אבל מסתבר שבאמסטרדם קשה למצוא מקום שפתוח לפני 12 בצהרים, לשמחתי מצאתי שלא רחוק מהדירה שלי ממוקם מוסד מקומי the Pancake Bakery,, מרתף קטן ונעים שמציע מבחר עצום של פנקייקים. הפנקייקים דקיקים מאוד ומגיעים בגדול עצום שיכול בקלות להספיק לזוג אנשים.

למרות הפיתוי ללכת על פנקיק עמוס החלטתי ללכת על ארוחת בוקר שכללה קפה ומיץ תפוזים ופנקייק רגיל עם בייקון- הפנקייק היה עצום בגודלו עם טעמים ניטרליים, הבייקון פריך וטוב, הסירופים מתוקים וסמיכים והמקום שמח ומכניס לאווירה, הפנקייקים המלוחים גם נשמעים מעולים וינוסו פעם הבאה.

המקום החשוב ביותר בעיר- Arendsent, מוסד מקומי המגיש 30 בירות בוטיק הולנדיות מהחבית, הפאב יפה וקלאסי, הצוות בעל ידע מטורף בבירה, הבירות מיוחדות ומוצלחות והצוות שמח להתאים לי מסלולי טעימות בירה חכמים, הגעתי למקום כמעט בכל ערב וניסיתי בירות מעולות. לשמחתי במקום יש גם מבחר גדול של גדלים של כוסות- החל מ-125 סמ"ק ומעלה, כאשר כל בירה מוגשת במידה הנכונה ומאפשרת טעימה של מבחר גדול של בירות.

ארוחת ערב קלאסית- Restaurant De Struisvogel, ביסטרו קטן במרתף עם מלצרית אחת ושף שדחוס במטבח קטן שמגיש בשר אורגני ותפריט של 3 מנות במחיר סביר של 26 יורו.

למנה ראשונה ניסיתי לחי עגל שהגיעה בטמפרטורת החדר עם רוטב מצומצם של יין אדום ושום, במבט ראשון המנה נראתה קצת קטנה ומוזרה אבל הבשר היה רך ומדהים ומלא טעמים והרוטב אלוהי ביחד עם כמה עלעלים ולחם פריך לנגב את הרוטב, עוד הוכחה שמנה יכולה להיות מדהימה רק בזכות רוטב שנעשה בקפידה ומבחר קטן של מרכיבים ברמה עילאית.

למנה העיקרית שהוגשה על ידי השף הגיעה מנה של בשר צבי פרא סקוטי ברוטב של יין אדום ורברבר, הבשר היה עשוי בצורה מדהימה, הרוטב אלוהי וסמיך עם טעם מתקתק-חמצמץ והירקות הצעירים היו מלאי טעם ומופת של עשייה קפדנית שהקפידה להבליט את הטעמים הטבעיים.

לקינוח הגיע קראמבל תפוחים קום וחמים עם גלידת וניל שהיה סיום מעולה לארוחה משובחת ולא יקרה, מקום מומלץ בחום עם VFM  גבוה יחסית לעיר.

ארוחת ערב אינדונזית- אחד ההמלצות הייתה לנסות ארוחת שולחן אורז מסורתית, מסורת אינדונזית- הולנדית שאמורה להציע טעימה ממבחר גדול של מנות, המסעדה שנבחרה להציג לפני את המטבח הזה היא Puri Mas, המסעדה נמתא בקומה השנייה ומציעה בריחה שקטה מההמולה של העיר, המקום מעוצב ושקט ומציע מספר מסלולים של ארוחות אורז ואני בחרתי במסלול הקלאסי ביחד עם מרק לפתיחה. ( 25 יורו לאדם)

הארוחה מבוססת על 2 קערות אורז (רגיל ומטוגן) ומבחר של כ-8 מנות קטנות ומגוונות שסודרו על פי הפיקנטיות שלהם בסדר עולה- נתחיל ונגיד שאף אחת לא הייתה ממש פיקנטית.

זה התחיל משיפודי סאטה שהיו חביבים עם רוטב חמאות בוטנים סמיך, היו שם מספר סוגי בשר ברטבים שונים כאשר הטעם הבולט היה עלי דפנה, מספר תבשילי ירקות חביבים אבל בגדול הרגשתי שהארוחה הייתה די שטוחה בטעמים- לא היו בה את הטעמים הבולטים והאוהבים של המטבח האסייתי, שימוש רב בחמאת בוטנים שלא הביאה בשורה מיוחדת. יתכן שזאת המסעדה המסוימת שניסיתי או העובדה שהמבטח הותאם לחיך האירופאי, חביב אבל לא חובה.

ארוחת בשרית מעולה- קלישאה מקומית שהוכיחה את עצמה נכונה, Cafe de klos, פאב חשוך שמתמחה בצלעות והרבה, בחדרון הקטן והצפוף יש הרבה אנשים שמחסלים כמויות גדולות של לצעות שנצלות על גריל בקצה השני של החדר, בירה מוצלחת, צלחת עמוסה בצלעות (3 חצאי שדרה) שהיו מעושנות ושומניות והוגשו עם טבעות בצל חיות ופריכות, סלט שהיה שילוב של קולסלאו וולדורף , חתיכות בגט ששימשו אותי לנקות את האצבעות והרבה מפיות, ארוחה ממלאת במחיר סביר (18 יורו)

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

סינטה על הבוקר

יום שישי בבוקר, הסבב הקבוע מתיחל בנומילי לישיבה קצרה על אפסרסו ארוך וקרואסון פיסטוק-שוקולד מושחת, מעבר על עיתונים מלאי הבל ואז מעבר לספר הצמוד (יגאל סרנה 2023 המעולה)
משם ממשיכים לשמורה הקבועה בבני ציון לראות מה חדש, קצת מצלמים, נושמים אוויר, מתמלא בפליאה  מהטבע כל פעם מחדש ומטעינים את המצברים לשבוע חדש.

בדרךך חזרה עוצר בכניסה לבצרה אצל הירקן/מעדניה ביציאה הדרומית של הישוב ורואה סככה קטנה עם תנור מעשנת שחור, אחרי הצטיידות קלה של ירקות לקראת החג מחליט לבדוק מה יש לבחור, המעשנה מלאה נתחים והוא מציע מבחר נתחים מעושנים, יש פרגיות ב-140 ש"ח לקילו ויש נתחי כבש (צלעות או אוכף) וסינטה ב-190 ש"ח לקילו.
השעה עשר וחצי ההחלטה חייבת להיות זריזה, 250 גרם סינטה מעושנת נחתכת ונארזת בחמגשית, 49 ש"ח בסך הכל לנתח שישמש לארוחת בוקר.

בבית, מעט מלח גס, פלפל שחור גרוס גס גס, הנתח עסיסי, מלא טעם, מעושן ואדמדם, רך ופשוט נמס בפה, תענוג שלא ייאמן על הדרך, המינוס היחיד הוא שכבת השומן שהעישון לא נתן לה את הפריכות והיא צמיגית ולא אכילה, אבל מנה מעולה שהייתי שמח לאכול בכל מסעדה בארץ.

לסיכום- איזה כיף למצוא מעשנה על הדרך, כל יום שישי בכניסה לבצרה, VFM בשמיים, ציון הדוקטור- 9

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif