משתה אבירים במעשנה- חוויה מדהימה

לפעמים קשה להתאים את החברים לארוחה שאתה מדמיין, לפעמים אתה רוצה ארוחה של 7 מנות גסטרונומיות עם חומרי גלם נדירים וטכניקות אקזוטיות והחבר'ה שלך רוצים לאכול הרבה ולשלם מעט, לפעמים אתה הולך למקום שאתה אוהב רק בשביל לגלות שחבר טוב החלטי שהמקום נוראי ומשמיץ אותו לכל ארוך הארוחה, אין ספק שבחירת בני הלוויה הנכונים חשובה לא פחות מההתאמה של היין לאוכל.

למעשנה הלכתי לא מעט פעמים, ראיתי איך המקום גדל לאט לאט מאירוע פופ-אפ ועובר למקום קבוע במושב ינוב, איך הקונספט מתחיל להתהדק אבל שומר על האירוח הנהדר והאווירה הכיפית , איך הנתחים מקבלים כיוון נכון ואיך האירוע מרגיש באמת כמו חוויה כמעט חד פעמית שמתעדכנת כל פעם מחדש, אז שמחתי מאוד להגיע לאירוע חדש ומרגש- משתה אבירים אמיתי.

גילוי נאות- הפעם הייתי אורח של בעל המקום והאיש עם הכובע מאחורי המעשנה- זיו.

 האירוע התחיל עם לפידים שדלקו והובילו אותי לתוך המבנה הישן במושב ינוב, אי שם מעבר להרי החושך וקרוב לכפר יונה, בכניסה חיכו לנו זוג אבירים בשריון נוצץ וחרבות שהובילו אותנו להיכנס דרך מבואה עם מעשנה ענקית ומגרה והישר לתוך החצר היפה שהייתה מלאה בשולחנות עץ צרים וארוכים מלאי אנשים, מדובר באירוע של כ-80 איש שהרגיש כמו חתונה קטנה ומתוקתקת עם מארח שמתרוצץ מסביב ומלצרים שנעים סביב לכולם.

 על השולחן חיכו לנו צלחות גדולות וללא סכו"ם, היום אוכלים בידיים, צלחות של סלט ירוק מרענן וחמוצים ביתיים טובים, על הכיסא חיכה לכל אחד סינר של המעשנה (שהיה למעשה מתנה לכל אורח ) לטובת מי שלא רוצה להתלכלך, מפיות בד איכותיות וכוסות יין- שכחתי לציין שהאירוע הזה כלל גם יין חופשי שנמזג בנדיבות תוך דאגה ששום כוס לא תישאר ריקה לאורך כל הערב, דבר שהוסיף לאווירה הטובה.

הקונספט הרגיל- מבחר נתחים יוצאים מהמעשנה, 6-7 נתחים, כולם נפרסים באופן תאטרלי על הדוכן ומחולקים לשולחנות ובאמצע מגיעים עוד קצת הפתעות.

הישיבה בשולחנות משותפים יוצרת קשרים מפתיעים הין חבורות לא קשורות, היין משחרר את הלשון והאווירה טובה, הבשר מתחיל לזרום ובגלל עירפול היין כבר קשה לזכור מה מגיע ומה אכלנו, הייתה שם פיקניה נשכנית, שוק טלה שנמסה בפה, אסאדו, ספרייבס טלה, סינטה על העצם ועוד כמה נתחים שכולם נעלמו חיש מהר, בצד הוגשו גם ירקות שורש שחיכו לנו במעשנה והיו תוספת מבורכת וטעימה, צימיצורי ביתי טוב הוסיף להכל רעננות חמצמצה והשעות התחילו לעבור אחת אחרי השנייה, זה אירוע שבו הזמן טס מרוב הנאה, עוד כוס יין, עוד נתח בשר שתופסים בידיים ומוצצים את האצבעות בסיום, עוד נתח מרהיב בגודלו שנפרס מול העיניים...

והעיקר כרגיל הוא אירוח ושירות, כל בקשה מולאה בשמחה ובמהירות, כל הזמן התענינו בכמה שאנחנו מבלים, אין ספק שזה המקום לאנשים שאוהבים בשר ואוהבים לארח.

ואז הגיע הקינוח.... נייר  אלומיניום נפרש על השולחנות הארוכים והצוות התחיל להסתובב ולפזר על השולחנות הפתעות- זה התחיל עם נהר של שוקולד מומס, על זה ערימה של מוס שוקולד , ליד ערימה יפה של מוס תותים, מעל לכל זה פוזרו ביד נדיבה אגוזים ופרוסות תותים ועל כל הכיף הזה קצת רוטב תותים ועוד קצת שוקולד... שחיתות נהדרת שנעלמה חיש מהר על ידי הטורפים מסביב לשולחן.

זאת הייתה ארוחה שפעלה על כל החושים, באמצע היה גם קרב אבירים קצר וחביב ונגינה בחמת חלילים, שלוש שעות של אוכל, יין, בשר והרבה כיף, מסוג הארוחות שאתה עומד לזכור לזמן רב ותמיד מעלה חיוך על השפתיים.

זה גם כל כך כיף לראות מקום מתפתח בכל פעם שאתה מגיע, משתנה, מפתיע אבל שומר על קו ברור , אנשים ששמחים לקבל ביקורת ורוצים לשמח את האורחים ולהעניק חוויה מלאה ואין ספק שאני עומד לחזור למקום פעם אחר פעם.

לסיכום- עלות אירוע כזה הוא 275 ₪ שכולל כמות יפה של בשר (לא מדובר באכול כפי יכולתך, אבל כמות נדיבה בהחלט שתספיק בהחלט לאדם ממוצע) הרבה פינוקים, יין טוב שנמזג חופשי ובעיקר חיוך גדול, ציון הדוקטור לאירוע- 9

המעשנה וטאיזו- כיצד אירוח הופך ארוחה למעולה או לכישלון

מסעדנות זה קודם כל אירוח, הכנסת האורחים למרחב שמעוצב ומעניק חוויה רב-חושית שכוללת מוסיקה, כלי הגשה, טמפרטורה, ריחות, צבעים טקסטורות ושירות. לצערנו מסעדות רבות כושלות באירוח ולא משנה כמה האוכל יהיה טוב- אירוח צולע יכשיל את הארוחה.

בחודש האחרון חזרתי לשני מקומות שנהניתי בהם מאוד וכל אחד מסיבות אחרות, אחרת אכזבה כי האירוח לא היה נכון למרות שהאוכל היה לא רע ובשנייה האכול שרק השתפר המריא לגבהים כתוצאה מאירוח חם.

טאיזו יום שבת, עסקית צהרים, 2 מנות ראשונות ועיקרית ב-139 ₪, לא זול אבל פעם שעברה יצאתי מסופק, העסקית השתנתה- כבר לא מקבלים את הלחמניות המאודות בפתיחה.

הבחירה גם שונה- במקום חלוקה לשתי קטגוריות שונות בראשונות הם אוחדו, אין הפרדה בין מנות ראשונות קלילות יותר לכבדות, לא מעט מנות דורשות תוספות תשלום, המנות מגיעות כולם ביחד במקום לבנות ארוחה מדורגת ואיטית שבה מוגשים מספר סבבים של מנות, הישרות קונקרטי ויבשושי.

האוכל- אין תלונות, אבל מסעדה עם עיצוב של מיליון דולר חייבת לספק חוויה מתאימה ופה הכול היה חיוור, אפילו קינוח על חשבון הבית שניתן כי קצת קיטרנו היה חביב אבל לא העלה את המצב רוח.

מהצד השני- המעשנה, ליל שבת קפוא, מנחת עין ורד, הטמפרטורות בחוץ נמוכות להחריד אך למרות זאת הצוות האמיץ יושב ליד המעשנה העמוסה, בפנים שולחנות מסודרים, מוסיקה שנעה בין בלוז לקאנטרי לפולק שמחממת ואח מלאת עצים שבוערת ומבקשת לשבת לידה להתחמם.

מלצרים מסתובבים עם מנות הנישנוש- צוריסוס שמנמנות ומתובלות שמוגשות בנדיבות בזמן שכל האורחים מצטרפים, המקום משתפשף מפעם לפעם, על השולחן יש הפעם גם חרדל בנוסף לצימיצורי שמלווים יפה  את הבשר, בקבוקי היין מתחילים להיפתח והאווירה מתחממת.

זיו, המעשן והבעלים, מרים כוסית ערק ביתי עם כולם ומודיע שיש הרבה נתחים והרבה בשר כי שולחן אחד ביטל הגעה והמסע מתחיל בקצב מהיר מהיר שמתחיל עם שייטל בשרני שמוגש בכמויות גדולות שקשה להפסיק לנשנש.

הפסקה קלה ועוברים נתח הודו גדול ששמר על עסיסיות והתלבש נהדר עם הצימיצורי  וצלוחית מלאת מלח גס ופלפל גרוס שתיבל נכון את הבשר מלא הטעם שלא נותנים לו מספיק כבוד.

ואז הגיע אחת מגולות הכותרת- תבשיל בוקרים לוהט של שעועית רכה במידה עם חריפות ועישון נהדר ובשר שדורש לעיסה, מנת פחמימות מהבילה שלא יכולנו להפסיק לנקר בה.

המסע ממשיך עם נתח אסאדו מלא שומן פריך, אחריו נתח קצבים בתיבול מעט אגרסיבי שהחמיא לנתח שלא התייבש והיה מלא טעמים.

היה גם שוק אווז, ושוק טלה וכמובן פיקנייה והטעמים מתחילים להעמיס, הבשר מתחיל להקשות ואנחנו בקושי שורדים אבל הבשר ממשיך ,האש בוערת באח ליד, הקצב עוזר לעיכול ועוד בקבוק יין נפתח.

הנתח האחרון כבר מתבדחים כי זה הנתח האחרון ואחריו קינוח- אבל הקינוח הוא כבש... האווירה משתלטת על החלל ומאחדת כבר בין הסועדים ואז מגיע נתח בשר הקינוח- חזה אווז ברוטב יין ופירות יער שהוא עסיסי ומתוק ויכול באמת לשמש כקינוח מקורי ומענין.

קומקום גדול שישוב על שפת האח עם זוטה לבנה עוזר לאכול לרדת קצת, כולם לא יכולים לזוז אבל סיר פוייקה קטנה עם עוגת שוקולד חמה וכדור סורבה קוקוס מזכיר לכולם כי לקינוחים יש קיבה נוספת, מנה מפנקת ועשירה שהזכירה את מסעדת פוייקה בתקופות הטובות שלה.

זה היה תענוג של ארוחה שמשתפרת מפעם לפעם, של אנשים שאוהבים לארח ומנתקים אותך מהעולם לשלשו ארבע שעות של משתה שלא נגמר, 175 ₪ לאדם במקום שבטוח אני אחזור אליו פעם איר פעם 

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

המעשנה- הרבה הרבה בשר ונשמה

השורה התחתונה- כיף גדול עם חריקות לא מעטות, אבל נתחיל עם תמונה של בשר.

אני אוהב אנשים שעושים דברים מתוך תשוקה או שליחות, אנשים שעוזבים תחום רווחי ומחליטים לעשות משהו בשביל הנשמה ובלי חלומות להיות עשירים מזה, מרגישים את זה במה שהם עושים, בעיניים הבורקות, בזה שהם עושים הכול לבד ועושים את זה בשמחה ועם חיוך.

בשנה האחרונה התחילה אופנה של ארוחות פופ-אפ, לא מסעדה מסודרת אלא אנשים שאוהבים אוכל או שפים שעושים ארוחות חד פעמיות במקומות משתנים, זה רעיון מעולה כי בארוחות בפורמט מצומצם אתה יכול להשתגע, להעז, לעבוד עם חומרי גלם מיוחדים ולבטא את עצמך, אבל יש סיכוי לא קטן גם לפלופים.

מנחת עין ורד, יום שבת בשמונה בערב, המעשנת, בעל הבית מקבל אותנו בחיוך גדול עם כובע בוקרים ולצידו מעשנת ניידת גדולה שמעלה עשן וניחוח של בשר שישב שעות ארוכות מאוד במרינדות ואז במעשנת, הקונספט- הרבה נתחי בשר.
שולחנות מסודרים, מפיות בד לבנות (השקעה יפה) צלחות מתכת ומתקן חימום לבשר, מסביב קצת סלט ירקות, כרוב כבוש וזיתים, צימצורי ומלח גס, מאוד מינימלי ונכון. באמצע החלל הקטן שולחן שעליו עומדת תצוגת האופנה להתחיל.

מלצרים מסתובבים, מביאים לטעימה ראשונה כנפי עוף לפתיחת התיאבון, האלכוהול והשתייה בשיטת תביא מה שבא לך מהבית- מה שגורם תמיד לשמחה גדולה ולבקבוקים משובחים שמרוממים את האווירה, ברקע מעט קאנטרי ישן שמשתלב יפה עם טעימות של נקניקיות עדינות עם שזיפים ופורו שהיו מתקתקות ונעימות, הבעיה הגדולה- בסיבוב השני בהם הסתובבו המלצרים והציעו טעימות מהם הן כבר היו מעט יבשות, מקום קטן שמתמחה בבשר ומגיש ל-40 איש חייב להקפיד על הרמה.

אני לא יעבור עכשיו נתח נתח כי אני לא זוכר את כולם או יכול לנתח כל מנה ומנה, אבל היה שם אנטריקוט, שייטל, פסטרמה הודו עסיסית, שוקי ברווז שהעצם שלהם נמצצה עד תום, הייתה פיקנייה, שני שוקיים יפים של טלה שהיה ורדרד ומאל טעמים וברגע שביקשתי יפה קיבלתי את העצם וכרסמתי אותה באקט ניאנדרטלי (הועברה לאחר מכן לכלב שמאז מעושר ומסרב להיפרד ממנה) היה נתח קצה של שייטל שהיה מעולה גם כן, היה מבחר בשרים מסחרר....

שעה, שעתיים, שלוש והתחלנו להגיע לקצה שלנו, היו סביב 12 סוגי בשר שאני זוכר, נתח רודף אחר נתח, כל נתח מגיע לשולחן במרכז ונפרס לאחר כבוד כאשר אנשים מסתובבים ומצלמים את הנתחים, גושי אסדו עצומים, עוד נתח ששכחתי משמו במשרה של פירות יער ויין, הטעמים מתחילים להתערבב ופה גם החריקות.

כול הבשרים היו איכותיים, אבל פה ושם היו פיקשושים- בשר שהגיע מעט עושי מדיי כמו נתח הקצבים שהיו מדיום-וול, בשרים שהיה חסר להם תיבול שידגיש אותם ויפריד אותם משאר הנתחים, הארוחה התחילה לאט לאט והגבירה בסוף קצב כאשר נתח רדף נתח , במקום לשמור על קצב אחיד או לפרוד את הנתחים בצורה יותר נכונה שתאפשר להעריך כל נתח בפני עצמו.

אבל עזבו שטויות, יותר מ-VFM מה שחשוב זה הערך של הזמן, שלוש וחצי שעות, הרבה בשר, אווירה מעולה, אוויר פרדסים צונן, כוסית קטנה של ערק תמרים שהוכן במקום, אחרי זה קינוח מקורי מהמעשנת- בננות שהשחירו יפה יפה עם מעט שוקולד וגלידה, מנה פשוטה ונכונה שהשתלבה נכון עם הארוחה, תה צמחים שנמזג ואתה עם חיוך שלא נגמר.
כמה עולה התענוג- 175 ש"ח לאדם, מצודק לחלוטין, אומנם מעט חריקות ובוסר אבל פוטנציאל להתאהבות ארוכה.

ציון הדוקטור- 8.5, שווה לקבוע מקום לאחד מהאירועים ( לחיפוש- המעשנה - פינת עישון בשרים בפייסבוק)

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif