מו ומו- היכל בשרים מוצלח ברחובות

מסעדת בשרים זה מושג שדי חסר בארצנו הקטנה, בעצם ההגדרה היותר מדויקת צריכה להיות Steake house, בכוונה באנגלית כי סטקייה ישר לוקח אותי למסעדות של שנות השבעים והשמונים של סטייק עין וסלטים שהיו סוג של שידרוג למסעדות המזרחיות.

אני מדבר על מקום של נתחי בשר גדולים שמוגשים במסעדה אלגנטית, עם מבחר מצומצם של תופסות וכמה מנות ראשונות חביבות, מקום שהעיקר זה הבשר ורק הבשר, מקום לארוחה נעימה ומלאה חלבון מין החי, בארץ יש בעיה של בשר איכותי, יש כאלה שמאשימים את הכשרות, יש כאלה שאת זני הבקר המגודלים בארץ, אבל שרירי לסת חזקים יש לכולנו.

הפעם הגענו עד רחובות הרחוקה, מצחיק שישנם מקומות שאתה מאמין שהם סוף העולם וקשה לך לשכנע אחרים לנסוע כל כך רחוק בשביל ארוחה אבל דרך כביש 6 ואחרי 40 דקות אני כבר נכנס לתוך היכל הבשרים המקומי- מו ומו.

עיצוב אלגנטי ויפה, חלל לא קטן, מלצרים שרצים מסביב ומיד מניחים בקבוק מים קרים על השולחן, תפריט שמגיע מהר וגם קצת ספיישלים כי אי אפשר בלי, התפריט די קצר ואפילו מאכזב- אין הרבה נתחים מעניינים, ההיצע הרגיל של פילה, סינטה ואנטריקוט, חסר יל חלקים יותר משובחים עם עצם שהם לטעמי האינדיקציה האמיתית למסעדת בשרים טובה- טי בון עסיסי, ניו יורק סטייק עם עצם לאחוז בה..

היינו ארבעה והתחלנו עם זוג מנות ראשונות אבל קודם כול ללחם- סלסלה עם פוקאצות קטנות ומתוקות שנזללו חיש מהר עם שמן זית ובלסמי וכבד קצוץ (38 ₪) שהגיע בכד קטן ובכמות יפה, הכבד היה חלק אבל גושי בו זמנית , עשיר בטעמים ובצל מטוגן, הוא הוגש עם ריבת בצל טובה וריבת דובדבנים חמוצים שהייתה איזון יפה לעושר של המנה.

מנה ראשונה אחרת שהגיעה היו 3 נקניקיות מתוצרת הבית שהיו הפעם בקר וממולאות בגבינה על תבשיל שעועית (68 ₪) התבשיל היה מעולה ומלא טעמים של בישול ארוך, הנקניקיות היו אכזבה- בשר סביר, אבל חסר תיבול מעניין, מעט יבשות למרות מילוי גבינה שקצת עזר, אבל עם מעט תבשיל שעועית וחרדל חריף הם היו חביבות, למרות שמנה יקרה הרבה יותר מדי לעומת התמורה.

הגענו כבר לעיקריות- בחרנו את 3 מנות הסטייקים מהתפריט ואחת מהספיישלים, מה שהגיע לשולחן היה 400 גרם סינטה (142 ₪) שהייתה אדמדמה במרכזה, עסיסית ומלאת טעם עד כמה שסינטה יכולה להיות , נתח משובח ומבוחר אבל לא נועז.

אנטריקוט 400 גרם (142 ₪) היה סביר, בשר טוב, לא הרבה שומן, עשוי במדויק אבל מעט משעמם , הוא נפל בדיוק בנקודת התורפה של רוב הסטייקים בארץ- יישון לא מספק, בשר לא משוייש מספיק, איפה זה לעומת היכלי הסטייקים של ארצות הברית או אירופה?

מנה של מדליוני פילה עגל 300גרם (162 ₪) הגיע בצורת גליל ארוך שבושל בסו וייד ואז נצרב על הגריל, הבשר היה רך ומתמסר, עשוי במדויק, אין ספק שהמטבח יודע מה לעשות ויש לו איש גריל מוצלח.

מהספיישלים הגיע 300 גרם אוכף טלה, 6 נתחים יפים של אוכף נקי עם מעט עצם, הבשר היה רך ומלא טעם, מתמסר אך גם דורש לעיסה, טלה איכותי שנעשה במדויק והראה שכנראה שבבקר בארץ אנחנו חלשים אבל הטלה הוא מעדן אמיתי.

לקינוח בחרנו מהתפריט הרגיל  נוגט בייליס, הגיעה צלחת מלאה בקרם שוקולד לבן עם בייליס, עם בננות מקורמלות ועל המרק הגיע קובייה של נוגט שוקולד מאובק בקקאו, קרם השוקולד הלבן היה הם כמות גדולה של בייליס שגרמה לטעם לוואי לא נעים, הבננות לא היו מקורמלות מספיק וקרירות , הנוגט היה שוקולד די סתמי, מנה שלא ממש הצליחה להמריא אבל הייתה מתוקה בשביל הסיום.

קינוח שני מהספיישלים היה בראד פודינג שהגיעה כחתיכה גדולה של פודינג לחם על בסיס בריוש עם תפוחים, הוא היה שחום ומפנק, מתוק וחמצמץ, חם וקר, הוא הגיע עם קרמל חם מעליו ותלולית של קצפת לידו והיה קינוח מעולה לסיום הארוחה.

סיימנו ארוחה מושחתת לארבעה אנשים עם 2 ראשונות+ 4 עיקריות+ 2 קינוחים ומספר בירות בסכום של 912 ₪, בקשה לשלם טיפ באשראי התקבלה בסבר פנים לא יפה ומתי ביקשנו לחייב את כרטיסי האשראי בסכום של 1000 ₪ הגיעה המלצרית אחרי מספר דקות לשאול אם אנחנו יודעים שזה לא טיפ של 10%.... נקודה רעה מאוד לטעמי לשירות שגרמה לי לצאת עם טעם רע.

לסיכום- היכל בשרים ישראלי ברמה גבוהה שמתמודד עם איכות הבשר הישראלית בכבוד, מקום ראוי לנתח בשר מכובד, המחירים לא זולים אבל נותנים תמורה ראוייה, הייתי שמח ליותר נתחי בשר מעניינים ואולי לקצת יותר תעוזה, אבל בכללי שווה ביקור, ציון הדוקטור- 8.5

המסע לפריז- מסעדה ושוקולד un dimanche a paris

אף פעם לא חזרתי לעיר זרה, תמיד אני מחפש יעד חדש לכבוש, לגלות, לחקור, לטעות בסמטאות, לנבור במדריכים, תמיד יש יעדים חדשים, אבל העפם החלותי לחזור למקום מוכר, לפני שנתיים ביליתי שבוע בפריז במסגרת העבודה, בשבוע הזה הספקתי לטייל הרבה ולראות את העיר ולסמן וי על רוב המקומות התיירותים לכן הפעם חשבתי שאני אתפנה באמת להיכנס לקרביים של העיר, כנראה שטעיתי....

פריז הייתה מעט אכזרית איתי, לא מקבלת, חשדנית, בוחנת בקפידה האם אני יוכל להתקבל לשורותיה, קשוחה, מעט ישנה מדי, אחרי המסע לברלין שהיה הצלחה אדירה פריז הייתה קשה הרבה יותר להשגה, אבל האוכל כרגיל פיצה על הכול, מבחר עצום של פטיסרי בכול פינה, מעדניות משגעות, מסעדות יקרות וזולות, אבל אני התחיל דווקא די מהסוף מהארוחה הכמעט אחרונה שלנו בעיר.

הרגשנו צורך בארוחה צרפתית קלאסית, אבל רוב המקומות שבעם עברנו נראו חמורי סבר , חשוכים,צפופים.. בטיול ערב ברובע הלטיני נכנסו לסמטא קטנה ושם ראינו אותה- מסעדה די גדולה עם קירות אבן, חלונות גדולים, הרבה אור וצבע, מקום שנראה הרבה יותר מקבל, החלטנו להיכנס ולנסות וגילינו את עצמנו באמצע un dimanche a paris, מתחם של פטיסרי ושוקלד שכולל גם מסעדה, התפריט היה ממוקד, כתוב בבהירות גם באנגלית דבר שהקל עלינו לקבל החלטה, הדיל של הערב הציע מנה ראשונה ועיקרית במחיר של 32 יורו ותפריט אל-קרט יותר מפתה... קצת מחשבה והחלטנו להזמין מנה נוספת מהתפריט הרגיל וקינוח גדול לסיום.

המתנה לא קצרה, לחמניות משובחות עם קרום קשיח ופנים רך והגיעה המנה הראשונה שלנו שנראתה כמו ציור, מדליונים של סלמון נורווגי מעושן קלות, ירקות צעירים חלוטים קלות, נקודות של רוטב שוקולד וטוויל קקאו, הסלמון היה עדין ומשובח, הירקות טופלו בקפידה והיו רעננים ומלאי טעם- שעועית צעירה, ארטישוק חלוט קלות. נקודות הרוטב היו הברקה שהוסיפו טעם מענין לסלמון ועזרו לו להגיע למקום חדש, מנה עדינה אבל מדוייקת.

עוד המתנה, אפילו ארוכה, מנות יוצאות לשולחנות מסביב ונראות כמו ציור, סוף סו, הגיעה המנה שלנו, בשבילה מנת של קונכיות פסטה גדולות ממולאות בריקוטה ותרד, מעליהם אשכול עגבניות שרי קונפי והכול שוחה בקצף כתום עמוק של דלורית, הרוטב עמוק ומתוק עם טעם ברור של דלורית מתוקה, הפסטה עשויה אל דנטה, עוטפת מילוי קרמי עשיר בטעמים. הלחם מנגב את הרוטב, הקצף מחלחל לפסטה, תענוג צימחוני וצבעוני.

בשבילי בחרתי במנת אוכף טלה (32 יורו) 2 מדליונים יפים צלויים במדוייק של בשר טלה ורדרד ורך, ציר בקר מעושר בקקאו עשיר ועמוק, ירקות צעירים צלויים. הבשר משובח, מלא טעם, הרוטב מעמיק את הטעמים ומוסיף עישון קליל למנה, הירקות מליא טעם, תמיד משמח לראות עבודה שנותנת כבוד לירקות, הגזר צלוי ועם טעמים עמוקים של קרמל, בצלצלי פנינה זעירים, אספרגוס פריך, מנה שאי אפשר שלא להעלים מהצלחת לחלוטין.

לקינוח רצינו שוקולד והרבה, והמקום מתמחה בשוקולד אז איך לא נבחר בצלחת הטעימות מסביב לשוקולד ? (12 יורו) ואכן הגיעה צלחת טעימות, על צפחה שחורה הגיעה קרמו שוקולד  על בסיס ופל פריך, קרם שוקולד עשיר ואפלולי עם מעט מליחות שפשוט נמס בפה, לידו סנדוויץ קטן של מרמלדה אדומה חמצמצה ומתקוה בו זמנית, בצד השני עוגת שוקולד חמה קטנה עם מדליון שוקולד ועיטור זהב שהייתה נימוחה ועשירה ומסביב ארבעה פרלינים של שוקולד מריר ממקומות שונים בעולם- כול אחד בטעמו היחודי שהפגין את הרב גוניות של פולי הקקאו, לקינוח אחרון פרלין נוסף של לימון שיצר פרי חדש ששילב בצורה שלא תאמן בין חמיצות למתיקות.

נשימה עמוקה עמוקה, הרבה סוכר היה פה אבל הכול נעלם, ארוחה מדוייקת עם טעמים מוגדרים שהובילה אותנו היישר לקינוח שהוא התאבדות שוקולד, החשבון מגיע ומתחילים לגרור את עצמנו למטרו הקרוב בדרך לערב אחרון בעיר האורות.
החשבון- ראשונה+עיקרית 32 יורו, עיקרית טלה- 32 יורו, קינוח- 12 יורו, בקבוק מים גדול- 7 יורו, הפוך 6.5 יורו, אספרסו - 4.5 יורו סהכ 95 יורו שהיו שווים כל דקה.
והערה לסדר- מחירים הקפה בפריז לא אפשריים, 60 ש"ח על הפוך ואספרסו?!?!?!?!

un dimanche a paris
4-6-8, Cour du Commerce Saint Andre, Paris

מול תחנות המטרו Odeon

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

סנדוויץ- אין גבול למה שאפשר לדחוס בלחם

היה זה יום חמישי לא שגרתי, הימים בהם הייתי יוצא לקרוע את העיר עבור חלופ להם, אבל פתאום הייתה הזדמנות שאסור היה לפספס, במרתף דחוס וקטן עלתה לנגן אחת מהלהקות האהובות עלי בהופעה שסודרת את סיבוב ההופעות הנכוחי שלהם, וכמו שהם הדגישו פעם אחרונה לקח להם תשע שנים לחזור לנגן אז הייתי חייב להיות שן, במרתף של לבונטין עלו ויולה וקונטרה-בס, בנג'ו וגיטרות וקצת קלידים ותופים לתפור את אווירת ההזייה של יאפים עם ג'יפים.

אחרי הופעה דחוסה ומהנה החלטנו שצריכים לפקדו כמה מקומות חדשים שנפתחו בעיר, קודם הלכנו לתדר, רדיו פופ-אפ אינטרנטי שמגיע כל קיץ לחודשיים של שידורים מלאי מוסיקה טובה ואיכותית מאולן שקוף מוקף בבר היפסטרי, הפעם הם התמקמו בפיאצה יפה ונחבאת מאחורי פרונטו בפינת רוטשילד-אחד העם עם כיכר יפה, בר מעוטר באומנות רחוב מדהימה, מוסיקה איכותית ומכבי מהחבית, שעה של ספיגת מוסיקה ואווירה משוחררת יצרו רעב ולכן החלטנו ללכת למלא את הכרס ומייד.

נחלת בנימין, צמוד למזללה, דכן חדש עם השם הקורץ סנדוויץ, הבטחה לא קטנה למנות מתוחכמות ומורכבות בתוך לחם טוב, נכנסים ומדלגים מעל כלב ענק וידידותי, תפריטים מוגשים ותפריט ספיישלים על לוח מעל, תמונה ענקית של פועלים אוכלים סנדוויצים מעל רקע העיר ממול, רק שהתצלום הקלאסי עם קו הקריע של ניו יורק הוחלף בתל אביב, אופציות מענינות עם שילובים מסקרנים של פירות ים, קציצות דגים ותבשילים שונים, בסוף מחליטים ללכת על 2 סנדויצים- אחד עם בולונז ואחד עם תבשיל טלה, צלוחית זיתים מרירים מגיעה מהר אבל לכריכים לוקח זמן.

אחרי המתנה אל קצרה מגיע הכריך- ראשון הבולונז, לחמנייה יפה אבל לא גדולה, תבשיל חם ורייחני, ביס ראשון מגלה לחם איכותי שעבר חימום קצר שנתן פריכות נהדרת מבחוץ, ובפנים תבשיל בשר איכותי שמרגיש שעבר בישול ארוך, הבשר רך ומתקתק, רוטב בכמות הנכונה ששומר על הלחם והתבשיל רטוב אבל הלחמנייה לא מתפרקת,אחרי כמה ביסים מתגלה גם גבינה מותכת שיוצרת חוטים נעימים וטעם מוסף.

כריך שני מכיל תבשיל טלה עם צנוברים, טחינה וחצילים, הבשר מדיף ניחוח עמוק של טלה לא מתנצל, תיבול של בהרט ותבלינים חמים אבל לצערי גם יובש די קיצוני, הטחינה לא מורגשת ומנה יפה שלה הייתה מעוררת את הסנדוויץ שהפך לשממה שמייבשת את הפה למרות הטעם האיכותי של תבשיל הטלה.

אחרי לעיסה קצרה הגיע הזמן לקינוח- קרואסון סביח, קרואסון גדול שהיה איכותי אבל השעה המאוחרת (חצות לערך) לא עשתה לו טוב ממולא בטחינה, ביצים וחצילים. הבצק היה מתקתק והיה איזון נעים בין ביצה חומה לחצילים רכים, זה הייה סביח נעים אבל לא מתקרב לאיכותו של הסביח הקבוע של ימי שישי, קצת חריף, קצת אמבה והיינו מקבלים מנה בלתי נשכחת.

אז מה היה לנו? סנדוויץ מענין ולא שיגרתי, חומרי גלם שמרגישים שהם איכותיים, מילויים מקוריים וכאלה שקורצים לביקר נוסף (אוממי, פירות ים...) אבל בחשבון הסופי יצאנו עם חשבון של כ-110 ש"ח (הבולונז והטלה סביב 45 ש"ח לאחד, הסביח 25 ש"ח) קצת פחמימה או סלט קטן ליד היה עוזר למלא את הקיבה, קצת יותר איזון בטעמים ובתוספות והמקום הזה יכול להיות מקדש לסנדוויץ, ציון הדוקטור- 7.


http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif