מנטה ריי- בוקר סופר אופטימי

יום חופש של אמצע השבוע, תענוג טהור שמגיע לעיתים רחוקות מדי, האפשרות לקום מאוחר ולהתעצל, החופש לקחת את הזמן ולשבת שעות ארוכות ולעשות ממש מעט, הבעיה שמתי שאתה חייב לזוז כל הזמן קשה לשבת בבית ומהר מאוד אתה נעשה רעב וחייב למלא את הקיבה בהרבה פחמימות.

ארוחות בוקר זה נושא כאוב, מעטות ארוחות הבוקר שבאמת גורמות לי ערגה ורצון לחזור לאכול אותם, כולן נשמעות ונראות אותו הדבר, כמה ביצים, סלט, ממרחים חסרי מעוף, שתייה חמה וקרה וישר אני חושב שבבית זה היה הרבה יותר טעים, אז מה עושים שבכל מקרה רוצים לצאת מהבית?

הבחירה נפלה על מקום שלעולם לא מאכזב אותי, מנטה ריי על חוץ הים של תל אביב ממש על התפר שמפריד את יפו מתל אביב, מצד אחד ים פראי עם גלים פראיים ומצד שני מתחם התחנה המצועצע והסינטתי, רוחות חזקות ושמיים בהירים, גולשי גלים נועזים ותיירים נועזים עוד יותר שנכנסים לעומק הגלים , מבחוץ תמיד מנטה ריי נראית לי כמו עוד מסעדת חוף שגרתית אבל בפנים עולם אחר ואלגנטי.

שולחן שמשקיף על הים,שירות מהריר ואיכותי שמבין שקודם כל צריכים קפה רק אחר כך להזמין אוכל ולהביט בתפריטים, הקפה משובח כרגיל ובצד עוגייה קטנה ובייתית שמעלה כבר את מיצי הקיבה.

המבחר מענין ושונה, הארוחות בוקר פה רובם לא כוללות שתייה, ויש מבחר לא קטן, מתלבטים לא מעט עד שנופלת הבחירה על המנות תוך דאגה שאחת מהמנות כוללת גם את סללת המאפים.

המתנה קצרה והכוכבת של הארוחה מגיעה- סלסלת לחמים אגדתית פשוט שכוללת פרוסות לחם איכותיות משני סוגים שמשובצות אגוזי מלח, לחמניית בריוש מושחתת במיוחד, בייגל קטן וקשוח, לחמנייה אניסית ומאפיין תפוזים בצבע כתום עמוק וטעמים של פרדס אחרי הגשם. סלסלה מטריפה שהיא לבדה הסיבה להגיע למקום, כל פיסת פחמימה נבחרה בקפידה ויש לה מטרה והיא מתמלאת בשמחה בכל פעם מחדש.

הממרחים גם הם מוצלחים- טחינה מוצלחת, בולגרית למריחה מושחתת ומלטפת, זיתים דפוקים משובחים, ריבת תות מתוקה וריבת תפוזים מרירה וגוש חמאה בטמפרטורה הנכונה.

המנות העיקריות הגיעו גם כן אחרי מעט המתנה וניקוי יסודי של הצלחות-בשבילי אומלט פטריות עם בצל ירוק וגבינה , האומלט היה גדול ויפה, עמוס פטריות, הוא היה עסיסי ותפוח והיה מוצלח אבל בסופו של דבר היה זה אומלט.

בצד השני הגיע אגס בנדיקט, פרוסה עבה של חלה קלויה, בצד 2 ביצים עלומות עשויות במדויק ומכוסות בשכבה דקיקה של רוטב הולנדז, הרוטב היה נהדר ומלא טעמים, שומני ומושחת בדיוק כמו שהוא צריך להיות, הביצים התפוצצו במגע והחלה ספגה יפה יפה את כל החלמון.

סלסלת לחמים המשיכה להתמלא, העייפות התחילה לרדת, הכיף היה גדול, לקינוח הזמנו גם בלאדי מרי עוקצני במיוחד ועתיר באלכוהול שעזר לנו להתבשם עוד קצת ולתת לבוקר הכיף להתמשך עוד דקות ארוכות ולהחליט עוד פעם שמנטה ריי זה בהחלט מקום לבוקר אופטימי.

סיכום וחשבון

אומלט פטריות- 44 ₪

אגס בנדיקט- 45 ₪

אספרסו ארוך- 12 ₪

הפוך גדול- 16 ₪

בלאדי מרי- 39 ₪

סה"כ- 156 ₪ לאושר גדול, לא זול אבל מומלץ בחום, 9 בסולם הדוקטור

לדוג טיפת שפיות על המזח

כולנו יודעים שהקיץ הזה יוצא דופן, שהחודש האחרון היה מתוח, ששום דבר פה לא שיגרתי.
אבל בעצם מתי אי פעם הייתה פה שיגרה אמיתית? ישנם מקומות בעולם בהם את החופשה השנתית מתכננים שנתיים שלוש מראש ואצלנו תכנון של מעבר ליום קדימה הרבה פעמים הוא לא אפשרי, התוכניות משתנות, המצב רוח זז מקיצוניות לקיצוניות ותמיד החיים מספקים הפתעות שחלקם טובות וחלקם מטלטלות.
יום שישי של אסקפיזם טהור, זאת הייתה התוכנית שיושמה בצורה מושלמת על ידי היצמדות לכללי הברזל שמיוצגים בראשי התיבות KISS- Keep it simple stupid.

נמל יפו הוא לא המקום האהוב עלי, אין ספק שהוא הרבה יותר טוב מנמל תל אביב אבל גם הוא מרגיש מלאכותי יתר על המידה, אבל יש בו לפחות משהו מעט פראי ואותנטי שמזכיר את יפו הישנה, על המזח בנמל בתוך חנות הדגים שמציעה סחורה טרייה שהרגע הגיעה מהים פתחו דוכן קטן ופושט אבל ממזרי- דגי ים מטוגנים, איך לא חשבו על זה קודם?
התפריט בסיסי ולא מנסה להפתיע, דגים קטנים טריים שהגיעו מהים ומבהיקים מטירות שנמצאים בארגז קלקר, ציפס שלצערי הוא תעשייתי ופלח לימון, מי צריך יותר מזה?

בחרנו ללכת על דיל קלאסי של 300 גרם דגים מטוגנים, ציפס ובירה קרה, מפתיע כמה טובורג קרירה ביום קיץ חם יכולה להרוות את הנפש, הדגים נבחרו יפה מהמלאי והוקפצו בתערבות קמח עם תבלינים ונכנסו לטיגון עמוק, צלחות מתכת בסיסיות סודרו עם נייר סופג, 2 פלחי למון גדולים וזהו... אין רטבים או הפתעות.

מחכים לדגים ומתבוננים במסעדה הסמוכה בה משפחה של סינים יושבת על צלחת ענקית של דגים ושיפודים ומצלמת אותם בסלולר ובטח עוד שנייה תחלוק את התמונה עם כל החברים במזרח, בשבילנו מסעדות סיניות זה הטרנד הנוכחי, אולי בסין התטרנד הבא יהיה מסעדות דגים מזרחיות?

הדגים מוכנים ומסודרים יפה יפה על הצלחת, ציפס מצטרף, מוצאים את השולחן הטוב ביותר, על המדרגות שמובילות לספינות הדייגים, הצלחת מונחת על רשתות הדייגים והכחול של הים משלים את האווירה, קצת לימון והידים מפרקות את האדרות ובוצעות בבשר הלבן והמתוק, דגים מתוקים של ים מלוח שלא צריכים שום תיבול, טעם של פרא שמשתלט על החושים, אפילו הציפס טוגן בדיוק ונותן קצת ארציות למנת הים.

דגים קטנים זה כמו מלחמה, שדה קרב של עצמות שנשלפות, זנבות שנותרים ללא טיפת בשר וראשי דגים שמביטים בדממה  כאשר הצלחת מנוקה מהר מהר, הים עדיין בפה ויש תחושה שצריכים עוד נישנוש.

צלחת של שרימפס שהיה לצערי קפוא, 20 יחידות שמוקפצות בציפוי הקמח ועברו טיגון קצר מאוד, קינוח מתקתק ומדהים במחיר מצחיק שבכל מקום אחר בעיר היה עולה כפול ומשולש , והנוף מול הים פשוט מושלם.

מחירים- 300 גרם דגים נמכרים ב-29 ש"ח, בדיל עם ציפס ובירה 50 ש"ח, שרימפס מתומחר ב-35 ש"ח
VFM- אגדי, טעים, טרי, נוף מושלם ודוכן שאני לא מבין איך זה שהוא לא היה קיים הרבה קודם, פעם הבאה עם בקבוק אוזו וזוה יהיה מושלם.

לקינוחים- עצירה בביר מרקט לסבב IPA קטן, ההודית המכוערת של רונן מדהימה בכל פעם מחדש, בועטת בך עם מרירות בלתי נשלטת שגורמת לך לשתות עוד ועוד, לעומתה מלכה אינדי זה כשות לחלשים, מרירות עדינה שמתביישת בזה שהיא מרירה, בירה נעימה אבל מאוד סתמי.
סיבוב בשוק, מחירי התקליטים בעלייה וחות ממדנס לא מוצא אף רכישה ראוייה, עוצרם במלאבי ג'אן, החנות שהיא כמו פיצוציה מעט לפני אבולפיה, המלבי הטוב ביותר בעיר, שמנתי וסמיך, סירופ שרק נראה מתוק מדי ועם ריח כבד של מי ורדים, הכפית נאבקת מול המרקם הלא מתפשר והחך נכנע למלבי שמנת אמיתי שמראה לך שההנאה היא בפשטות ובאיטיות, 10 ש"ח מוצדקים בהחלט.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif