רומנו- הברקה נוצצת בין כל שכבות הפיח והזוהמה

חזרנו לארץ אחרי קרוב לשלושה שבועות של שיכרון חושים, ממזג האוויר הצונן והנעים של אירלנד, הנימוס של לונדון, הרגיעה של עיירות דייגים קטנות לאורך החופים המערביים של האי הירוק אל תוך עומס חום מטורף, מציאות מטורפת והרבה רעש.

יום ראשון בערב הגענו למקום המוזנח והמנחם שמוכר עלי טוב משנתיים של בילויים בתדר, בית רומנו הוא סוג של פלא עולם שלא היה נבנה לעולם בתקופתנו, על שפת הרחוב העמוס יש פתח קטן שמוביל לחלל גדול ופתוח מוקף בבניינים ובחנויות, בבוקר הוא מלא בסיטונאי בגדים ובדים זולים ובלילות היה פה התדר עם מסיבות , אומנות והרבה מוסיקה, כבר אז הכרתי את המקום כאחד ממרחצי הזיעה הגדולים של תל אביב בו הלחות נדבקת לכל חלקה טובה, היום הוא הפך למשהו אחר.

מתפסים במדרגות לקומה הראשונה בה ממוקמת רומנו, החדשה במפעלות אייל שני, בכניסה מתחיל כבר הבלגן- בר קטן ודי עמוס, אנשים מסתובבים סביב ושולחנות מפוזרים על המרפסת ובחלל הפנימי , לא ברור מי איש צוות ומי סתם אורח, מוסיקה איכותית אבל חזקה ומאווררים שמנסים להזיז קצת את האוויר שעומד לו ומסרב לזוז, אחרי כמה דקות מצאנו מארחת שרשמה אותנו ברשימה ארוכה ולא הצליחה להתחייב על זמן המתנה, כמו כן אי אפשר להזמין מקום מראש.... המתנה ארוכה, החום נוראי, לא היה יחס מצד אנשי הצוות, כבר רציתי לקום וללכת ורק התפריט האניגמטי שהיה תלוי על הקיר הצליח לשכנע אותי להישאר ולהמתין כחצי שעה עד שהתפנה לנו שולחן צדדי קטן, התפריטים הונחו עם מבחר גדול ויפה של מנות ירק, קצת דגים וממש מעט מנות בשריות עם תמחור זול והגיוני ( מנות הירק 30-40 ₪, דגים 60-100 ₪) והרבה פחות פואטיקה ותיאורים ציוריים מאשר כרגיל.

התחלנו להזמין והתחלנו עם פוקצה וצלחת חריפים לחימום הקנה, הוזהרנו שבגלל שהמקום עדיין נמצא בהרצה יכול לקחת זמן עד שהמנות יגיעו והתחלנו לחכות.

מנת הלחם הגיעו די מהר, הפוקצה הגיעה עם צלוחית גדולה גדושה ברסק עגבניות עם טיפה של סחוג על מצע קרטון מוזהב, היא הייתה תפוחה ויפה, עם מעט עגבניות פרוסות דק ובצל, אין ספק שזו המנה הבסיסית בכל מקום של איל שני, וכרגיל היא הייתה מצוינת, פראית, חושנית ומלאת טעמים והרסק לצידה היה מופלא כמו שרק אייל שני יכול לעשות.

צלחת החריפים התגלתה כמנת פוקצה עם תוספת של פלפל חריף מטוגן אחד, עריסה סמיכה יוקדת מאדום , סחוג שחור וחריף מאוד ושלולית יפה של קרם פרש, החריפות הייתה מענגת והקרם פרש עזר להרגיע את הפה אבל היה מיותר להזמין גם פוקצה וגם את צלחת החריפים, אפשר היה להסתפק בצלחת החריפים שמגיעה גם ככה עם פוקצה.

מיד אחר כל נחתה על השולחן שקית הציפס, גאוות המקום שניתן להזמין רק אחת לכל שולחן, שקית נייר עמוסה בפלחי תפוחי אדמה עבים וזהובים בצורה יוצאת דופן, הביס הראשון מגלה פלחים לוהטים מחום עם שכבה פריכה ועבה בצורה יוצאת דופן ובפנים רכות מדהימה, המליחות מדויקת ומענגת והמנה המלוחה והלוהטת פשוט דורשת טבילה בשלולית המיונז שהגיע בצד , הציפס מטוגן 3 פעמים ומבלה גם בצינון פרק זמן על מנת לקבל את הפריכות המענגת הזו, אייל שני מצליח פעם ראשונה הערב להפוך תפוח אדמה פשוט למנה אלוהית שהיא מנת הציפס הטובה ביותר בארץ.

ממשיכים במנה של לוקוס ברוטב אדום, למעשה סוג של חריימה, נתח עבה ויפה של לוקוס לבן שמכוסה כולו ברוטב אדום משגע של עגבניות ופלפלים בבישול ארוך ארוך עם גרגרים של חומוס, נתחיל בגרגר החומוס האלוהי שהיה מוצק בחוץ אבל פשוט נמס בפה, נמשיך עם רוטב שמרגיש עגבניות בשלות שבושלו שעות ארוכות עד שהתמוססו לתוך עצמם ונסיים עם דג לוקוס טרי שבשרו הלבן שיחק יפה עם האדום העמוק הזה ונסיים בשלולית של טחינה משובחת ומעט תרד שנתנו ענין נוסף, מנה שגרמה לי ללקק את הצלחת עד תום.

המתנה לא קצרה והגיעה מנה נוספת, תפוח אדמה שלוק, לכאורה 2 תפוחי אדמה לא גדולים ועירומים שנשלקו במים עם חמאה, קרם פרש וחסה, למעשה 2 תפוחי אדמה מושלמים שנשלקו למידה שבו הם מוצקים אך נמסים בפה, טבולים בחמאה, קרם פרש ופרמזן ועלי זעתר ועלי חסה שהחום הגבוה בישל, זאת הייתה מנה מנחמת מדהימה עם טעמים של ילדות ועושר בלתי מוסבר. מנה שכולנו אכלנו בתור ילדים ופה מגיעה לשיא השיאים.

מנה נוספת התעכבה דקות ארוכות ובסוף הוצאה לנו והובטח שתרד מהחשבון, מלנזנה, חציל סגלגל ולא גדול שנחצה וטוגן ארוכות והוגש עם רוטב עגבניות ומעט גבינה, היה שווה לחכות למנה המושלמת הזאת בה חציל מתמוסס בפה אחרי טיגון ארוך בשמן זית ומגלה את הטעמים המתוקים של האדמה, עוד מנה מושלמת שנעלמה ונוגבה עד תום.

הגענו לקינוח- השעה כבר מאוחרת ואנחנו מפוצצים באכול אבל חייבים לנסות משהו מתוק והפור נפל על בליני כנאפה, אחרי המתנה ארוכה נוספת הגיעה צלחת עם 2 חביתיות בליני עבות וביניהם ג'בנה, אותה גבינת צאן שמככבת מתוקה בכנאפה, פה הביליני טוגנו בסירופ סוכר שנתן להם מעט פריכות מבחוץ, בפנים הג'בנה היה מותך ומלוח מאוד, שילוב טעמים של מתיקות הבליני עם המליחות היה מסחרר, הגבינה נמתחה והייתה מצוינת, אין ספק שזה היה הקינוח המלוח ביותר שטעמתי.

זאת הייתה ארוחה מדהימה, היא השכיחה כליל את הממתנה הארוכה למקום, את ההמתנה הארוכה בין מנה למנה בסוף, את החום, הרעש , ההמולה, זאת הייתה ארוחה של שף שמכיר חומרי גלם פשוטים ויודע איך לרומם אותם, המחירים בכללית זולים ומאפשרים בחירה בלא מעט מנות, יצאנו במחיר של 220 ₪ לזוג שאכל הרבה מעבר למה שהיה צריך מתי שלקחנו את המנה היקרה בתפריט (הלוקוס שתומחר סביב 90 ₪)

זה מקום נדיר בו כל מנה גורמת לך לעצום עיניים ולטבוע בזיכרון מתוק, לדבר כזה אין מחיר

ולכן ציון הדוקטור למקום 9.5,

המבורגר גורמה 26- השם מנסה להגיד הכול

העשור הזה הוא כנראה עשור ההמבורגר גרומה בישראל, פתרון נפלא למסעדנים בארץ לספק מנה משביעה במחיר  סביר שכנראה ניתן להרוויח ממנה קצת, זה התחיל עם הרשתות שלימדו אותנו לאכול המבורגר מבשר טוב (מוזס, אגאדיר ו-BBB ) ומאז התפתח למגוון רשתות שמתחרות אחת בשנייה מי מציעה המבורגר יותר מופנפן מסוגי בשר אקזוטיים עם מבחר עצום של תוספות מושחתות.

כנראה שהדרך הטובה ביותר להרוויח בעסק הוא התוספות להמבורגר- אחרי הכול מי אל שמח להוסיף עוד קצת בצל מטגן להמבורגר, כמה פרוסות גבינה, בייקון זה בכלל טוב, ביצת עין קטנה ולקינוח אולי גוש חמאה מתובלת ויש לך יופי של המבורגר, אם חושבים על זה עם כול התוספות הללו גם דיקט היה טעים.

המלכוד הוא במחיר- כל תוספת להמבורגר עולה כמה שקלים ומהר מאוד אתה מגלה כי המבורגר עם כמה תוספות טובות וציפס (שמשום מה מגיע ברוב המקומות בתוספת תשלום) חוצה בקלות את מחסום ה-100 שקלים ופתאום ממנה זולה ופושטה אתה משלם לא מעט על קציצת בשר.

שישי בצהרים אחרי הסופה הגדולה ואנחנו באזור גן החשמל מתיישבים בהמבורגר גורמה 26, הרחוב שקט ונעים עם בתים שעוברים שימור מסביב ומעבר לכביש כבר מדינת דרום תל אביב, השולחנות מזמינים, המלצרים בתלבושות עם ניחוח צרפתי ובכלל ההמבורגר די אלגנטי, לשמחתי בשישי בצהרים יש עסקית של המבורגר+ ציפס במחיר אחיד של 55 ₪, ביום יום מדובר במחיר של ההמבורגר לבדו כאשר על ציפס צריכים לשלם עוד 12 ₪.

הזמנו לנו את ההמבורגר הקלאסי שמגיע עם בייקון, גבינת אמנטל ובצל קונפי והמבורגר צמחוני אחד שמתואר בתור סטייק מוצרלה עם עגבניות מיובשות פסטו ורוקט. לפחמימה הזמנו ציפס רגיל אחד וציפס מתוק מבטטה (תוספת של 3 ₪)

לשולחן הוגשו קודם כל 3 רטבים בסט זכוכית יפה שכללו קטשופ פושטי לגמרי, איולי שום לאוהבי המיונז והשום שהיה מוצלח ורוטב גבינה כחולה שהרגיש כמו יוגורט אנמי למדי. הרטבים הוגשו הרבה לפני שהגיע משהו לשולחן ונשארנו איתם במשך דקות ארוכות, קצת מוזר.

ההמבורגרים הגיעו- הקלאסי הגיע בלחמניית בריוש שחומה ויפה, עמוסה בתוספות , הקציצה די דקיקה אבל מכובדת, המנה הייתה מסודרת ככה שלא היה צורך להוסיף רטבים אלא רק להרים ולתת ביס..

הבשר היה טוב, קצת פחות מדי גס לטעמי, מאוד מתמסר ועדין , התוספות לקחו אותו כבר למקום קצת יותר מענין, זה היה המבורגר מאוד עשיר ומושחת והמתיקות של לחמנית הבריוש תרמה הרבה , אבל הרגשתי שהוא עשיר מדי וכבד, אבל מסוג ההתמכרויות שאתה יודע שרעות לך אבל לא יכול להפסיק.

ההמבורגר הצמחוני היה כבר מענין יותר, סוג של שניצל מוצרלה שהשתדך יופי עם פסטו ועגבניות מיובשות, שילוב של רכות ופריכות, חם וקר, מנה מענינת מאוד שהייתי ממליץ גם למי שהוא לא צמחוני.

הציפס הגיע בכמות לא גדולה אבל מספקת , הוא היה דקיק ושחום מאוד, מתובל יחסית והתאים לטעמים של ההמבורגר, הציפס בטטה היה חתוך גדול ודי סמרטוטי, חסרה לי מאוד הפריכות שאני מחפש בציפס והוא היה קצת כבד מדי.

בגדול- המבורגר מושחת ועמוס תוספות, כל ההמבורגרים בתפריט עמוסים בכול טוב ונראה לי שהבשר עצמו קצת נעלם שם, המחיר בעסקית הוגן לחלוטין (55 ₪ עם ציפס) ללא עסקית מדובר עדיין בהמבורגר טוב אבל לאוהבי חסימת עורקים. בהתחשב בזה שהטאקרייה נמצאת ממש מעבר לפינה לא בטוח שזה יהיה המקום שאני יגיע אליו במיוחד לאכול פעם אחר פעם אבל בהחלט מקום ראוי, ציון הדוקטור- 8.

מסע קטן באמסטרדם

אחרי מעל לשנה הגיע הזמן לחופשה, התלבטתי קשות בין נסיעה לכמה שבועות למקום פראי לשאוף קצת טבע לבין נסיעה קצרה לבירה אירופאית כלשהי, מצד אחד הרצון לברוח מהכול ולראות תרבויות חדשות ומצד שני הרמון סתם לנוח ולנקות את הראש- בתוספת של הרבה מוסיקה ואוכל כמובן.

ההחלטה הפעם עבדה בשיטה האהובה עלי- איפה יש את ההופעות הכי טובות בטווח של שבוע, הפור נפל לו בסוף על אמסטרדם בשביל לראות הופעות של בק ושל קייזר ציפס, על הדרך לאכול ולשתות הרבה בירות ואולי גם לטייל ולנקות את הראש.

נתחיל בזה שאמסטרדם היא כנראה לא פנינה קולינארית מטריפה, בעצם היא בכלל לא אטרקציה עד כדי כך גדולה לטעמי ועיר שפשוט לא הצלחתי להתחבר אליה- נכון שיש בה תעלות וזה יפה ומרגיע, היא מאוד קטנה וקומפקטית וכיף לטייל בה ברגל, יש בה כמה מוזיאונים מעולים, אבל כנראה שאני לא אחזור אליה בשנים הקרובות, אבל בוא נתחיל עם סקירה קצרה של מקומות לאכול.

הכוכב הגדול- הארינג בלחמנייה מתוקה , בדיוק כמו נקניקיה, 2 פילטים יפים של הארינג שמנמן ומתקתק עם קצת בצל קצוץ ומלפפונים חמוצים. יש דוכנים בדרך כלל על הגשרים מעל התעלות. ענין של סביב 4 יורו ותענוג מטריף שאפשר לאכול בכל שעה של היום.

ציפס- כמעט בכל דוכן הציפס טוב, מטוגן במידה,עשוי מתפוחי אדמה מתאימים וטעימים, אפילו המיונז התעשייתי שלהם הרבה יותר טוב ומפנק ממה שנמצא בארץ- תענוג.

פאי תפוחים- עוד מנה שנמצאת כמעט בכל תפריט של בית קפה, ברוב המקרים הפאי מוצלח ועשיר ומצליח להיות לא מתוק מדי, הפאי הכי מוצלח שמצאתי היה בפינה של גן החיות (שמומלץ בחום לכולם) שנקרא café Koosje שהיה מקום ביתי וחמוד ופאי התפוחים שלו היה עשיר בתפוחים נגיסים ומעושר בצימוקים ואוכמניות , הקפה הוגש עם עוגית בוטנים מלוחה ביתית והיה הפסקה מעולה אחרי סיבוב ארוך בגן החיות המדהים של אמסטרדם.

עוד מנה מדהימה שאפשר למצוא בדוכנים מעטים בשווקים היא סוג של וופל דקיק שמורכב לסנדוויץ ובתוכו מילוי קראמל ותבלינים והוא נטבל חציו בשוקולד- חפשו דוכן עם ריח משגע ותטרפו כמה שיותר.

ועכשיו לקצת אוכל.

בבוקר הראשון באמסטרדם חיפשתי מקום לארוחת בוקר- צהרים אבל מסתבר שבאמסטרדם קשה למצוא מקום שפתוח לפני 12 בצהרים, לשמחתי מצאתי שלא רחוק מהדירה שלי ממוקם מוסד מקומי the Pancake Bakery,, מרתף קטן ונעים שמציע מבחר עצום של פנקייקים. הפנקייקים דקיקים מאוד ומגיעים בגדול עצום שיכול בקלות להספיק לזוג אנשים.

למרות הפיתוי ללכת על פנקיק עמוס החלטתי ללכת על ארוחת בוקר שכללה קפה ומיץ תפוזים ופנקייק רגיל עם בייקון- הפנקייק היה עצום בגודלו עם טעמים ניטרליים, הבייקון פריך וטוב, הסירופים מתוקים וסמיכים והמקום שמח ומכניס לאווירה, הפנקייקים המלוחים גם נשמעים מעולים וינוסו פעם הבאה.

המקום החשוב ביותר בעיר- Arendsent, מוסד מקומי המגיש 30 בירות בוטיק הולנדיות מהחבית, הפאב יפה וקלאסי, הצוות בעל ידע מטורף בבירה, הבירות מיוחדות ומוצלחות והצוות שמח להתאים לי מסלולי טעימות בירה חכמים, הגעתי למקום כמעט בכל ערב וניסיתי בירות מעולות. לשמחתי במקום יש גם מבחר גדול של גדלים של כוסות- החל מ-125 סמ"ק ומעלה, כאשר כל בירה מוגשת במידה הנכונה ומאפשרת טעימה של מבחר גדול של בירות.

ארוחת ערב קלאסית- Restaurant De Struisvogel, ביסטרו קטן במרתף עם מלצרית אחת ושף שדחוס במטבח קטן שמגיש בשר אורגני ותפריט של 3 מנות במחיר סביר של 26 יורו.

למנה ראשונה ניסיתי לחי עגל שהגיעה בטמפרטורת החדר עם רוטב מצומצם של יין אדום ושום, במבט ראשון המנה נראתה קצת קטנה ומוזרה אבל הבשר היה רך ומדהים ומלא טעמים והרוטב אלוהי ביחד עם כמה עלעלים ולחם פריך לנגב את הרוטב, עוד הוכחה שמנה יכולה להיות מדהימה רק בזכות רוטב שנעשה בקפידה ומבחר קטן של מרכיבים ברמה עילאית.

למנה העיקרית שהוגשה על ידי השף הגיעה מנה של בשר צבי פרא סקוטי ברוטב של יין אדום ורברבר, הבשר היה עשוי בצורה מדהימה, הרוטב אלוהי וסמיך עם טעם מתקתק-חמצמץ והירקות הצעירים היו מלאי טעם ומופת של עשייה קפדנית שהקפידה להבליט את הטעמים הטבעיים.

לקינוח הגיע קראמבל תפוחים קום וחמים עם גלידת וניל שהיה סיום מעולה לארוחה משובחת ולא יקרה, מקום מומלץ בחום עם VFM  גבוה יחסית לעיר.

ארוחת ערב אינדונזית- אחד ההמלצות הייתה לנסות ארוחת שולחן אורז מסורתית, מסורת אינדונזית- הולנדית שאמורה להציע טעימה ממבחר גדול של מנות, המסעדה שנבחרה להציג לפני את המטבח הזה היא Puri Mas, המסעדה נמתא בקומה השנייה ומציעה בריחה שקטה מההמולה של העיר, המקום מעוצב ושקט ומציע מספר מסלולים של ארוחות אורז ואני בחרתי במסלול הקלאסי ביחד עם מרק לפתיחה. ( 25 יורו לאדם)

הארוחה מבוססת על 2 קערות אורז (רגיל ומטוגן) ומבחר של כ-8 מנות קטנות ומגוונות שסודרו על פי הפיקנטיות שלהם בסדר עולה- נתחיל ונגיד שאף אחת לא הייתה ממש פיקנטית.

זה התחיל משיפודי סאטה שהיו חביבים עם רוטב חמאות בוטנים סמיך, היו שם מספר סוגי בשר ברטבים שונים כאשר הטעם הבולט היה עלי דפנה, מספר תבשילי ירקות חביבים אבל בגדול הרגשתי שהארוחה הייתה די שטוחה בטעמים- לא היו בה את הטעמים הבולטים והאוהבים של המטבח האסייתי, שימוש רב בחמאת בוטנים שלא הביאה בשורה מיוחדת. יתכן שזאת המסעדה המסוימת שניסיתי או העובדה שהמבטח הותאם לחיך האירופאי, חביב אבל לא חובה.

ארוחת בשרית מעולה- קלישאה מקומית שהוכיחה את עצמה נכונה, Cafe de klos, פאב חשוך שמתמחה בצלעות והרבה, בחדרון הקטן והצפוף יש הרבה אנשים שמחסלים כמויות גדולות של לצעות שנצלות על גריל בקצה השני של החדר, בירה מוצלחת, צלחת עמוסה בצלעות (3 חצאי שדרה) שהיו מעושנות ושומניות והוגשו עם טבעות בצל חיות ופריכות, סלט שהיה שילוב של קולסלאו וולדורף , חתיכות בגט ששימשו אותי לנקות את האצבעות והרבה מפיות, ארוחה ממלאת במחיר סביר (18 יורו)

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

לדוג טיפת שפיות על המזח

כולנו יודעים שהקיץ הזה יוצא דופן, שהחודש האחרון היה מתוח, ששום דבר פה לא שיגרתי.
אבל בעצם מתי אי פעם הייתה פה שיגרה אמיתית? ישנם מקומות בעולם בהם את החופשה השנתית מתכננים שנתיים שלוש מראש ואצלנו תכנון של מעבר ליום קדימה הרבה פעמים הוא לא אפשרי, התוכניות משתנות, המצב רוח זז מקיצוניות לקיצוניות ותמיד החיים מספקים הפתעות שחלקם טובות וחלקם מטלטלות.
יום שישי של אסקפיזם טהור, זאת הייתה התוכנית שיושמה בצורה מושלמת על ידי היצמדות לכללי הברזל שמיוצגים בראשי התיבות KISS- Keep it simple stupid.

נמל יפו הוא לא המקום האהוב עלי, אין ספק שהוא הרבה יותר טוב מנמל תל אביב אבל גם הוא מרגיש מלאכותי יתר על המידה, אבל יש בו לפחות משהו מעט פראי ואותנטי שמזכיר את יפו הישנה, על המזח בנמל בתוך חנות הדגים שמציעה סחורה טרייה שהרגע הגיעה מהים פתחו דוכן קטן ופושט אבל ממזרי- דגי ים מטוגנים, איך לא חשבו על זה קודם?
התפריט בסיסי ולא מנסה להפתיע, דגים קטנים טריים שהגיעו מהים ומבהיקים מטירות שנמצאים בארגז קלקר, ציפס שלצערי הוא תעשייתי ופלח לימון, מי צריך יותר מזה?

בחרנו ללכת על דיל קלאסי של 300 גרם דגים מטוגנים, ציפס ובירה קרה, מפתיע כמה טובורג קרירה ביום קיץ חם יכולה להרוות את הנפש, הדגים נבחרו יפה מהמלאי והוקפצו בתערבות קמח עם תבלינים ונכנסו לטיגון עמוק, צלחות מתכת בסיסיות סודרו עם נייר סופג, 2 פלחי למון גדולים וזהו... אין רטבים או הפתעות.

מחכים לדגים ומתבוננים במסעדה הסמוכה בה משפחה של סינים יושבת על צלחת ענקית של דגים ושיפודים ומצלמת אותם בסלולר ובטח עוד שנייה תחלוק את התמונה עם כל החברים במזרח, בשבילנו מסעדות סיניות זה הטרנד הנוכחי, אולי בסין התטרנד הבא יהיה מסעדות דגים מזרחיות?

הדגים מוכנים ומסודרים יפה יפה על הצלחת, ציפס מצטרף, מוצאים את השולחן הטוב ביותר, על המדרגות שמובילות לספינות הדייגים, הצלחת מונחת על רשתות הדייגים והכחול של הים משלים את האווירה, קצת לימון והידים מפרקות את האדרות ובוצעות בבשר הלבן והמתוק, דגים מתוקים של ים מלוח שלא צריכים שום תיבול, טעם של פרא שמשתלט על החושים, אפילו הציפס טוגן בדיוק ונותן קצת ארציות למנת הים.

דגים קטנים זה כמו מלחמה, שדה קרב של עצמות שנשלפות, זנבות שנותרים ללא טיפת בשר וראשי דגים שמביטים בדממה  כאשר הצלחת מנוקה מהר מהר, הים עדיין בפה ויש תחושה שצריכים עוד נישנוש.

צלחת של שרימפס שהיה לצערי קפוא, 20 יחידות שמוקפצות בציפוי הקמח ועברו טיגון קצר מאוד, קינוח מתקתק ומדהים במחיר מצחיק שבכל מקום אחר בעיר היה עולה כפול ומשולש , והנוף מול הים פשוט מושלם.

מחירים- 300 גרם דגים נמכרים ב-29 ש"ח, בדיל עם ציפס ובירה 50 ש"ח, שרימפס מתומחר ב-35 ש"ח
VFM- אגדי, טעים, טרי, נוף מושלם ודוכן שאני לא מבין איך זה שהוא לא היה קיים הרבה קודם, פעם הבאה עם בקבוק אוזו וזוה יהיה מושלם.

לקינוחים- עצירה בביר מרקט לסבב IPA קטן, ההודית המכוערת של רונן מדהימה בכל פעם מחדש, בועטת בך עם מרירות בלתי נשלטת שגורמת לך לשתות עוד ועוד, לעומתה מלכה אינדי זה כשות לחלשים, מרירות עדינה שמתביישת בזה שהיא מרירה, בירה נעימה אבל מאוד סתמי.
סיבוב בשוק, מחירי התקליטים בעלייה וחות ממדנס לא מוצא אף רכישה ראוייה, עוצרם במלאבי ג'אן, החנות שהיא כמו פיצוציה מעט לפני אבולפיה, המלבי הטוב ביותר בעיר, שמנתי וסמיך, סירופ שרק נראה מתוק מדי ועם ריח כבד של מי ורדים, הכפית נאבקת מול המרקם הלא מתפשר והחך נכנע למלבי שמנת אמיתי שמראה לך שההנאה היא בפשטות ובאיטיות, 10 ש"ח מוצדקים בהחלט.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

יומנגס- באנו הנה לאכול

סקר ההמבורגר הגדול, מי לא עשה את הסקר הזה? מי לא התווכח מה ההמבורגר הכי גדול, מושחת, טעים, נוטף מיצים, שערוריתי ומיוחד הוא טרף? ובכלל מה הופך את אותה קציצת בשר ארוזה בלחמניה עם קצת חסה, עגבניה, בצל, איזה מלפפון חמוץ, מעט רוטב מעל, אולי איזה תוספת קטנה של גבינה, ביצת עין או אולי בצל מטוגן, הכול נמעך ביחד ואז הלסת ננעצת בזה.... הקיצר נראה לי שהבנתם את הענין, בהמבורגר יש הרבה יצרים שצריך לספק את כולם.

איך נמדד ההמבורגר האולטימטיבי? לכל אחד הפרמטרים שלו, יש כאלה שמתחילים בלחמניה שחייבת להיות עמידה מספיק להכיל את התכולה מצד אחד אבל גם לספוג את כל נוזלי הבשר והרטבים המתאחדים להם יחדיו, יש כאלה שבוחנים את הרטבים השונים (יש פה מישהו שלא זוכר לטובה את רוטב אלף האיים המיתולוגי של בורגר ראנץ?) יש אחרים שאצלם זה קודם כל בשר והם מתחלקים לכמה סוגים, אוהבי הבשר הטחון חלק חלק , אוהבי הקציצה הגסה שמרגישה עדיין כמו סטייק קצוץ דק דק, טהרני הבקר בלבד לעומת משלבי הבקר עם כבש ונתחים אחרים ואחרים שטוענים שככל שיותר תוספות  על ההמבורגר ככה יותר טוב.

יום חמישי, אוגוסט לוהט, שבע בערב וכבר יש רשימת המתנה, זה סימן טוב, יומנגס עברו להם מתחנת דלק קטנה לתחנת דלק קצת יותר גדולה וקלה לגישה, המארחת מספרת על רשימת המתנה מפחידה באורכה בערבים אבל אנחנו מחכים, מה מיוחד במקום הזה שמחכים בו בסבלנות לקציצה? המקום בפנים לא גדול, 50 איש פחות או יותר, על הקירות ציורים עליזים של מכונות המבורגרים בלתי פוסקות, אווירה עליזה, מלצריות וצוות חבורתיים שמדי פעם מנסים להפעיל את הקהל, לוח וגיר מתארים מבחר עשיר של אפשרויות, יש בירות מהחבית סוף סוף, יש אפילו בירת הבית חדשה, מבושלת במבשלת אלכסנדר אבל המלצרית לא יודעת לספר יותר מדי אודותיה אז מביאה טעימות- טריפל מתקה מאוד, אלכוהול שמורגש בטעם (7.1% עד כמה שזכור לי) ואפילו יש הנחה כרגע אז חצי ליטר עולה רק 25 ש"ח, יאללה הולכים על זה.

ההזמנה מתבצעת, הצוות יודע מה הוא עושה, ממליץ בחוכמה על גבינות שיתאימו להמבורגר ולאדם, מאבחנים בקלות מה כל אחד יבקש, מסביב צלחות עמוסות דברים מטוגנים בכמויות גדולות, שמחה והילולה ואווירה של דיינר מסביב, התחלה מבטיחה.

ההמבורגרים מגיעים בכמה גדלים, הבסיס הוא 200 גרם ויש קפיצות של 200 גרם מפה ועד הודעה חדשה, מחליטים להיות נועזים וכולם הולכים על כפולים, ההמתנה לא קצרה אבל סבירה והמנות מתחילות לנחות על השולחן. אצלי נוחתת מפלצת פינית, 440 גרם של בשר בקר, חזה אווז, מולרד קשיו ומייפל, בכל האריזה היפה הזו נעוצים זוג מזרקים עמוסי מייפל, המייפל מוזרק עמוק לקציצה, מעט מיונז למעלה לסמליות, הר קטן ויפה של בייקון שלא יהיה משעמם, ביס גדול והעינים נעצמות, שכבות שכבות של טעמים מוגדרים, בשר גס ומרקמים, קשיו מתפצח בין השינים, מתיקות של מייפל ובביקון עם מליחות של בשר, שלולית גדולה של נוזל טעים על הצלחת, מה אפשר לבקש עוד?

מסביב לשולחן מגיע לו פעמיים המבורגר רגיל של 400 גרם, אחד עם בייקון ואחד בלעדיו, כל הקציצות צלויות במדוייק עם סימני גריל יפים וריח קל של גחלים, תלונות לא נשמעות רק גרגורי הנאה.

הרביעי לקח איטלקי 440 גרם, לפי ההבטחה עם פקורינו וחמאת בזיליקום בפנים, מעל הוא הוסיף גבינת בושה שהומלצה על ידי המלצרית והאגדה סיפרה שהיא פשוטה נמסה פנימה והעניקה נוכחות וטעם עז לקומבינציה.

וכמובן שאין המבורגר ללא ציפס, עם כל מנה מגיעה ערמה מכובדת של ציפס מושחר , מהסוג שכולל קליפות, מטוגן פעמיים ונראה שמנוני אבל ממכר, לטעמי מעט כבד מדי ואני מעדיף את המקלות הזהובים והפריכים , אבל אין תלונות כי הבשר ממלא את הבטן בכבוד והציפס נשאר זנוח בצד.

הקיבה מלאה, הצלחות ריקות, המבחן עבר בהצלחה, אין ספק שיש לנו מתמודד על הכתר, המקום מזמין אותך להתפרע, להיות מושחת, להעמיס שומן טהור על הצלחת ולהנות מכל רגע, הוא צולח בכל הנקודות- לחמניה מוצלחת שלא מתפרקת, בשר איכותי ומבחר גדול ומקורי של קציצות, תוספות מפה ועד הודעה חדשה, הרטבים פשוטים ורגילים אבל באמת שאין צורך ביותר מהם, בקיצור הנאה אחת גדולה.

למבחן הסופי- עלות תועלת, פה העניין שולי, לקחנו כולנו המבורגרים גדולים, תוספת מעל, ולכן המחיר נראה היה מעט גבוה, החשבון הוא-

• פיני 440 גרם (104 ש"ח)+ בייקון (11 ש"ח)= 115 ש"ח
• איטלקי 440 גרם (79 ש"ח)+ גביהת בושה (12 ש"ח)= 91 ש"ח
• רגיל 400 גרם (61 ש"ח) * 2 + בייקון (11 ש"ח) =  133 ש"ח

אין ספק שההמבורגרים המיוחדים מעלים את המחיר משמעותית וכיף להתנסות בהם, אבל גם בגזרת ההמבורגר הרגיל נשמעו רק תשבוחות , בסופו של יום- כיף של מקום, יופי של אווירה, המבורגר לתפארת, אבל הפעם הבאה נראה לי שאני משנה את ההזמנה להמבורגר רגיל ומכסה אותו בתוספות מפה ועד הודעה חדשה, ציון הדוקטור- 9.

וקינוח..... בפינת התחנה יש סניף של גלידת דידה, מבחר יפה ומענין של טעמים, כוס קטנה ב-15 ש"ח עמוסה בשוקולד ג'נדויה מריר ואיכותי ומעל יוגורט משמשמ חמצמץ היו יופי של סיום מעט יותר קליל לארוחה כבדה ממש.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

ארצ'יי- סלון של אוכל זול ומשובח במדרחוב

אמרו לי מספר פעמים שאני משתמש הרבה במושג VFM ולא כולם מבינים אותו או איך הוא מחושב, בעיני המושג VFM הוא שיקלול ההנאה יחיסת להוצאה, האם אתה מרגיש מאוכזב מגודל המנה? מזה שהיית יכול לעשות אחת לא פחות טובה בבית? מזה שחומרי הגלם לא היו משובחים? אם כן אז רוב הסיכויים שה-VFM לא היה גבוה, יום אחד אני אחשב נוסחא מתוכחמת שתחשב אותה ותיתן המלצות מדוייקות שישימו על סקאלה אחת פלאפליות ומסעדות שף... אבל עד אז נתמקד באוכל.

כפר סבא, שבע בערב יום שני, שעה די חלשה לרוב המסעדות רק במקום אחד יש תור. על חורבות קנקפה במדרחוב ירושלים פתחו מקום פתוח לרווחה שמנסה להביא את הנוסחא של מסעדות סטייל השדרה וקינג ג'ורג, אוכל מהיר במחיר זול, כול המנות ב-29 הבטיח הפירסום ואני החלטתי להתמודד עם התור ולהיכנס לארצ'י סלון של אוכל, ככה לפחות לפי ההבטחה והאתר, מקום על הבאר נמצא לנו במהרה ואנחנו וצ'ארלי התמקמנו וקיבלנו תפריט שמציע מבחר רחב של מנות החל ממנות בשר, דרך סלטים, פסטות, מוקפצים וחשודים נוספים, כבר מההתחלה אהבתי את העיצוב הפתוח של המקום, אין קירות החוצצים מהרחוב ויש אוויר טוב מהמדרחוב ומצד שני- אקוסטיקה נוראית שהגבירה את קולות הילדים הצועקים והרצים פי כמה וכמה.

הזמנו די מהר- אני רציתי פיש אנד ציפס שנאמר לי שהוסר מהתפריט, התפשרתי על כריך קבב, היא הזמינה המבורגר 280 גרם עשויי מדיום ופפסי מקס, עם כול מנה מגיעה גם סלט ירוק ותוספת לבחירה ואנחנו בחרנו שנינו בציפס.
התחלנו בהמתנה למנות והתבוננו בעומס וההמולה מסביב, המלצרים רצו לכול כיוון, מעט בילבול של מקום חדש ועמוס, תור של אנשים מחכים בחוץ, צ'ארלי נהנה מההמולה ומצוות אוהב כלבים שניגש והתענין ושיתף בסיפורי כלבים, אחד על הכלבה הנאמנה שלו שמתה אחרי 17 שנה שהזכירה לו את צ'ארלי, אחד הציע גור רועה בלגי גזעי לאימוץ... שירות ידידותי, נעים ובלתי מתאמץ שמתאים  למקום.

אחרי המתנה קצרה הגיעו המנות, המבורגר יפה ושמנמן בלחמניית המבורגר מתקוה מעוטרת בשומשום, ערימת ציפס רכרוכיים למראה וסלט ירוק עם עגבניות חתוכות גס, רטבים בצד- מיונז וקטשופ, רק ביקשתי חרדל וקיבלתי ביחד המלצה שמדובר בחרדל צרפתי אמיתי ומדהים. ההמורגר נראה יפה, מריחה קלה של רטבים, מעיכה קלה וביס מגלה המבורגר איכותי, מעט גס, בשר טעים ולא שמן מתובל בחוכמה, הרטבים איכותיים מהצד הסטנדרטי, הציפס פושר וראה תקופות יפות יותר אבל המרקם יותר טוב מהמראה והטעם לא רע.

מהצד השני שלוש קציצות קבב יפות בתוך...לחמניית המבורגר, לא כלי הקיבול הנוח ביותר לקבב, הייתי שמח ללמחניה ארוכה שתארוז אותם יפה יותר, החרדל נבדק ומתגלה כחרדל צרפתי חריף ואיכותי כמו שאני אוהב שבשילוב עם מיונז יוצר חגיגה בפה, הקבב צלוי בצורה מדוייקת מתובל בעדינות, עשבי תיבול מוסיפים עדו קצת ענין, אפילו הסלט הירוק סביר- עלים רעננים ועגבניה בשלה ברוטב שמעט הציף את הסלט אבל היה מתקתק ונעים.

מה נגיד? אין בשורה קולינארית, יש מבחר יפה, המחיר מעולה והתמורה באיכות גבוהה שבלא מעט מסעדות במחיר כפול לא הייתי מקבל כמותה, אבל יש עדיין צורך בהקפדה על הפרטים הקטנים- ציפס טרי שמוכן עם ההזמנה, רוטב סלט יותר מדוייק, לחמנייה יותר מתאימה לכרכיך הקבב, אבל מי אני יתלונן מתי שמנה פה עולה 29 ש"ח והוציעה אותמו מלאים ומאושרים.

אז מה היה לנו? 2 ארוחות 29 ש:ח כל אחת, פפסי- 9 ש"ח סהכ 67 ש"ח מוצדקים להחריד, ציון הדוקטור- 8.5


http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

אגאדיר הוד השרון- נווה מדבר בלב השממה

יום שבת ברחוב הראשי של הוד השרון, רחוב חסר יחוד ואפרורי, החום מבריח את כולם הביתה והלחות מבריחה את כולם לתוך המזגן, רחוב של חנויות קטנות ולא של רשתות, הכול אפור, לא מזמין במיוחד, כמעט ואין מקומות בילוי או מסעדות על הרחוב ואלו שכן נמצאות מפוזרים ברצועה צרה מאוד ומתחבאים הרחק מהכביש, המקום היחיד שבולט ונראה כמו נווה מדבר קטן הוא המרפסת הרחבה של אגאדיר, הרשת שלדעתי הייתה ראשונת ההמבורגריות ופצחה לפני חודשים ספורים בגמת התרחבות ומיקמה סניף בהוד השרון טארסה די גדולה, שולחנות וספות נמוכים, מזרקת-מפל נעימה במרכז שמתיזה מים מרעננים לאוויר, מאוורים בפרגולות שמזיזים את האוויר העומד ויוצרים מקום נעים לארוחה של צהריי שבת.

התפריטים רגילים ולא מכילים הפתעות גדולות- המבורגרים מכהמ סוגים, מעט מנות של מאכלי ים, נקניקיה, כמה סוגי כריכים, כרגיל מתלבטים מה להזמין אבל בוחרים ובורחים אל ההמבורגרים, בשבילה המורגר ג'וניור 160 גרם במידת עשייה מדיום-וול (42 ש"ח) בשבילי דיאנא, שילוב של בקר וטלה  עם איולי ולימון כבוש (55 ש"ח) וציפס גדול (19 ש"ח) שיהיה מעט פחמימה.

הטראסה נטושה וזה נעים, הרוח מרעננת,מגש רטבים עם מבחר נאה של תוספות מגיע ביחד עם  קולה זירו (12 ש"ח) מהר ומנת אוזו עם מים קרים וקח בצד על מנת להרגיש לבנטיני באמת (16 ש"ח, מחיר הוגן ומרווה נפשות) בכוס גבוהה מערבב קוביות קרח אם האוזו ומעט מים קרים לפתוח את השמנים האניסיים וישר אני משתגר לי לאיזה חוף עם מים כחולים עמוקים באיים של יון...

החלומות הסתיימו כי ההמבורגרים הגיעו, דיגלונים קטנים עם מידת העשייה נעוצים בהם, המבורגרים שחומים עם סימנים של גריל חם, נראים אסתטים על צלחות בנות גדולות, פתוחים על מנת שנלביש אותם ברטבים בשלל צבעי הקשת, מעט רוטב פלפלים פיקנטי ולא מספיק חריף, חרדל צרפתי עוקצני ומיונז שמגיע בכלי קטן מדי, על מנת הדיאנא מגיע רוטב איולי וקוביות לימון כבוש זוערות ומנצנצות, קאווץ יפה שהכול יתערבב ונגיסה ראשונה- בשר רך מאוד, כמעט חלק, טעמים נעימים אבל לא מובחנים, קוביות הלימון הכבוש וחתיכות בצל ירוק מעוררות את הפה, מידת עשייה מדוייקת, אבל לחמנייה מעט מתפוררת, ביס נעים אבל לא בלתי נשכח, אני את ההמבורגר שלי מעדיף פראי וגס.

בצד השני הג'וניור שחום ויפה, לא יבש אבל גם כן לא מרגש , היא מתלוננת על משהו מוזר בטעם הירקות, לא הרגשתי בטעם לוואי כלשהו אבל משהו היה שם חסר... הציפס הגיע בכלי מתכת יפה, מקלונים זהובים בכמות יפה, עם זיכרון של ביסטרו קטן בפריז עם מקלוני ציפס שנטבלים בחרדל חריף ומיונז עתיר בשום, רק שבפריז הם הצטרפו להמבורגר קטן ושמנמן עם חתיכת כבד אווז יפה וברנדי למכביר... ואולי זה מה שחזר לי במנה פה- המבורגר באמת כביר ולא רק טעמים שמנסים לרצות את כול המשפחה.

החלטנו להישאר לקינוח, המנות נשמעו נעימות, לא מתחכמות ובמחירים סבירים, החלטנו לבחור בשטרוייזל( 29 ש"ח) וקיבלנו כוס ענקית מעוטרת בקצפת רכה ולא מתוקה עם מקלות מרנג ובננות, מתי שהתחלנו לחפור גילינו פירורים פריכים, רוטב ווניל קריר ועורקים של ריבת חלב, קינוח מעט רטרו בהוויתו אבל כביר ליום קייצי, מרענן ומתוק במידה, מלא טעמים ומרקמים כאשר כל כף מעלה שילוב טעמים חדש.

אז לסיכום מה היה לנו, ארוחה מהנה אבל לא מרגשת, המבורגר שלא מתחרה במוזס אבל מגיע למקום שלישי או רביעי, מחיר סביר עם VFM גבולי וקינוח אחד שהיה בדיוק במקום, 178 ש"ח עלה לנו התענוג, היא נתנה למקות ציון של 7, מחיר האוזו הסביר וההשפעתו המבורכת העלו את ציון הדוקטור למקום ל-7.5 , מקום נחמד למחטף.



http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

אדיסון- המחיר היקר של לחיות ברעננה

במשולש הערים בו אני גר יש בעייה חמורה של היצע מסעדות, במשולש של רעננה-כפר סבא- הוד השרון יש ביקוש והיצע בעייתי וכנראה גם מחיר שכירות גבוהה ותעבורת אנשים שלא מספקת ליצור בסיס איתן של מסעדות, לכן פעמים רבות אני מוצא את עצמי מתלבט ארוכות מה מתחשק לי לאכול, ישנם כמה מקומות עם תמורה גבוהה יחסית לכסף אבל גם הם נמאסים בסופו של דבר, לכן ביום שישי כאשר חזרתי ממילואים ברמה היה לנו חשק לארוחה טובה בצהרים, החלטתי לעשות שימוש בתלושים שרכשתי חודש שעבר וללכת לליליות ביסטרו ברעננה, מקום שמציע אוכל איכותי ומענין ומתי שיש תלוש גם במחיר סביר לחלוטין אבל לצערי מתיי שהגענו למקום הסתבר שהוא סגור לאירוע, השעה הייתה כבר אמצע הצהריים ומקומות נוספים באזור רעננה אין כמעט לכן החלטנו ללכת לאדיסון ברעננה, המסעדה גדולה ומרפסת גדולה עם ספות קרצה לנו, התיישבנו וקיבלנו תפרטי גדול ועשיר אבל הבעייה היחידה- באנלי להחריד, פרגית וחציל קלוי, קבב טלה וכמה סטייקים, דגים ופסטה וגם תפריט סושי ארוך, המקום מתגאה גם במספר המבורגרים והחלטנו לנסות את המבורגר הבית- המבורגר אדיסון שמבטיח 250 גרם של בשר בקר עם חצילים, קשיו ופיסטוקים- מסקרן ביותר, פעמיים אדיסון הוזמנו במידת צלייה מדיום עם ציפס ועם הום פרייז.

אחרי המתנה סבירה, וביחד עם כוס מים קרים וקולה זירו שהגיעו לשולחן הגיעו להם המבורגרים- צרובים יפה עם דוגמא של שתי וערב, מבחוץ שחומים היה חשש שבפנים הם יהיו עשויים יותר מדי, הלחמנייה פשוטה עם הירקות ההכרחיים ובצד- ציפס תחוך בצורת טבעות דקות בכמות זעומה- בערך 10 דיסקיות ציפס לא גדולות, אכזבה ראשונה מכיוון שלא הוסבר שהציפס מגיע בצורה זו והטעם גם לא הדהים והכמות העליבה אותנו, ההום פרייז התגלו כפלחי תופחי אדמה לא פריכים מספיק אבל בכמות מעט יותר סבירה ובתיבול לא רע, ליד ההמבורגר הגיעו רטבים סטנדרטיים ומיונז בצלוחית, ההמבורגר הורכב וננגס וגילה בשר טחון גס ואיכותי, במידת עשייה מצויינת, אחרי כמה ביסים שאלתי את עצמי איפה החצילים? איפה הקשיו והפיסטוק? מבט בהמבורגר גילה גרעינים של חציל שלא תרמו לטעם אבל גרמו לבשר להיות מעט יותר לח ובעל צבע אפרפר על חשבון האדום שרציתי לראות ורסיסים קטנים של פיסטוק ירקרק שנתן מעט קראנץ', תוספת שחשבתי שתוכל לתרום אבל בפועל לא הורגשה כמעט ובכלל, אחרי לעיסה מהירה הצלחות נוקו והחשבון הוגש- כל המורגר עלה 64 ש"ח, ביחד עם קולה אחת החשבון הסופי יצא 141 ש"ח, מחרי מופרז יחסית לתמורה המבורגר סביר , תוספות בקמצנות וחוויה לא מספקת, המקום קיים כבר שנים לא מעטות ולטעמי הסיבה היחידה לכך היא המחסור החמור באלטרנטיביות בסביבה.

ציון הדוקטור לאדיסון- 6, אין סיבה לחזור.

ובאותה הנימה- יום שבת בערב שבוע שעבר, אחרי ההפגנה, קינג גורג' ברחוב הארבעה, מזללה לא מתיימרת, מתיישבים ומקבלים צלוחית של ירקות מוחמצים חביבים וצלוחית של גרגרי חומוס חמימים. המקום עמוס ויש קצת עומס במטבח מזמינים פעממים המבורגר ופסטה אחת, יש עיכוב בגלל מחסור בפסטה לכן מקבלים על חשבון הבית צלוחית קטנה עם עלי גפן לא מדהימים אבל אכילים, אחרי כמה דקות מגיעות המנות, המבורגר גדול ויפה בלחמנייה סטנדרטית, ציפס בכמות גדולה חתוך גס, רטבים בשקיות, ההמבוגר מפתיע לטובה- בשר גס וטוב, עשויי במדוייק, הציפס סביר- לא פריך עד הסוף אבל בכמות יפה, הפסטה ליד נראית יפה- עם הרבה פטריות וחתיכות פילה ומוגשת בנדיבות רבה, המבורגרים-39 ש"ח לאחד, פסטה- 35 ש"ח. המקום לא מתיימר אבל נדיב ולכן ללא היסוס אני יבחר בו בעתיד לארוחה מהירה.

ציון הדוקטור לקינג גורג- 8, במחיר כזה קשה להתאכזב


http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif