המבורגר גורמה 26- השם מנסה להגיד הכול

העשור הזה הוא כנראה עשור ההמבורגר גרומה בישראל, פתרון נפלא למסעדנים בארץ לספק מנה משביעה במחיר  סביר שכנראה ניתן להרוויח ממנה קצת, זה התחיל עם הרשתות שלימדו אותנו לאכול המבורגר מבשר טוב (מוזס, אגאדיר ו-BBB ) ומאז התפתח למגוון רשתות שמתחרות אחת בשנייה מי מציעה המבורגר יותר מופנפן מסוגי בשר אקזוטיים עם מבחר עצום של תוספות מושחתות.

כנראה שהדרך הטובה ביותר להרוויח בעסק הוא התוספות להמבורגר- אחרי הכול מי אל שמח להוסיף עוד קצת בצל מטגן להמבורגר, כמה פרוסות גבינה, בייקון זה בכלל טוב, ביצת עין קטנה ולקינוח אולי גוש חמאה מתובלת ויש לך יופי של המבורגר, אם חושבים על זה עם כול התוספות הללו גם דיקט היה טעים.

המלכוד הוא במחיר- כל תוספת להמבורגר עולה כמה שקלים ומהר מאוד אתה מגלה כי המבורגר עם כמה תוספות טובות וציפס (שמשום מה מגיע ברוב המקומות בתוספת תשלום) חוצה בקלות את מחסום ה-100 שקלים ופתאום ממנה זולה ופושטה אתה משלם לא מעט על קציצת בשר.

שישי בצהרים אחרי הסופה הגדולה ואנחנו באזור גן החשמל מתיישבים בהמבורגר גורמה 26, הרחוב שקט ונעים עם בתים שעוברים שימור מסביב ומעבר לכביש כבר מדינת דרום תל אביב, השולחנות מזמינים, המלצרים בתלבושות עם ניחוח צרפתי ובכלל ההמבורגר די אלגנטי, לשמחתי בשישי בצהרים יש עסקית של המבורגר+ ציפס במחיר אחיד של 55 ₪, ביום יום מדובר במחיר של ההמבורגר לבדו כאשר על ציפס צריכים לשלם עוד 12 ₪.

הזמנו לנו את ההמבורגר הקלאסי שמגיע עם בייקון, גבינת אמנטל ובצל קונפי והמבורגר צמחוני אחד שמתואר בתור סטייק מוצרלה עם עגבניות מיובשות פסטו ורוקט. לפחמימה הזמנו ציפס רגיל אחד וציפס מתוק מבטטה (תוספת של 3 ₪)

לשולחן הוגשו קודם כל 3 רטבים בסט זכוכית יפה שכללו קטשופ פושטי לגמרי, איולי שום לאוהבי המיונז והשום שהיה מוצלח ורוטב גבינה כחולה שהרגיש כמו יוגורט אנמי למדי. הרטבים הוגשו הרבה לפני שהגיע משהו לשולחן ונשארנו איתם במשך דקות ארוכות, קצת מוזר.

ההמבורגרים הגיעו- הקלאסי הגיע בלחמניית בריוש שחומה ויפה, עמוסה בתוספות , הקציצה די דקיקה אבל מכובדת, המנה הייתה מסודרת ככה שלא היה צורך להוסיף רטבים אלא רק להרים ולתת ביס..

הבשר היה טוב, קצת פחות מדי גס לטעמי, מאוד מתמסר ועדין , התוספות לקחו אותו כבר למקום קצת יותר מענין, זה היה המבורגר מאוד עשיר ומושחת והמתיקות של לחמנית הבריוש תרמה הרבה , אבל הרגשתי שהוא עשיר מדי וכבד, אבל מסוג ההתמכרויות שאתה יודע שרעות לך אבל לא יכול להפסיק.

ההמבורגר הצמחוני היה כבר מענין יותר, סוג של שניצל מוצרלה שהשתדך יופי עם פסטו ועגבניות מיובשות, שילוב של רכות ופריכות, חם וקר, מנה מענינת מאוד שהייתי ממליץ גם למי שהוא לא צמחוני.

הציפס הגיע בכמות לא גדולה אבל מספקת , הוא היה דקיק ושחום מאוד, מתובל יחסית והתאים לטעמים של ההמבורגר, הציפס בטטה היה חתוך גדול ודי סמרטוטי, חסרה לי מאוד הפריכות שאני מחפש בציפס והוא היה קצת כבד מדי.

בגדול- המבורגר מושחת ועמוס תוספות, כל ההמבורגרים בתפריט עמוסים בכול טוב ונראה לי שהבשר עצמו קצת נעלם שם, המחיר בעסקית הוגן לחלוטין (55 ₪ עם ציפס) ללא עסקית מדובר עדיין בהמבורגר טוב אבל לאוהבי חסימת עורקים. בהתחשב בזה שהטאקרייה נמצאת ממש מעבר לפינה לא בטוח שזה יהיה המקום שאני יגיע אליו במיוחד לאכול פעם אחר פעם אבל בהחלט מקום ראוי, ציון הדוקטור- 8.

סופשבוע חורפי בעיר- האנוי, ז'אז'ו והטאקרייה

 השמועות טענו שעומד להיות סוף שבוע חורפי, התחזיות הראו על גשמים רוחות עננים ברקים ורעמים, חזאי מזג האוויר הראו כל מיני מודלים מורכבים שניסו לנבא מה יהיה מחר, התחזית עשתה חשק רק להישאר במיטה או לכול היותר לצאת ולאכול הרבה אוכל שמחמם את הלב והנשמה. הייתה תוכנית גדולה אבל בסופו של דבר נתנו לרגלים להוליך אותנו למסי אכילה תל אביבי  נחמד.

שישי בערב בהאנוי, מקום הוזמן יומיים מראש אבל הסתפקנו רק במקום על הבר החיצוני הקטן והדי צפוף, הצוות שהתרוצץ מסביב היה נחמד אבל קצת מבולבל ובחוץ ברקים ורעמים שסיפקו אוירה נעימה.

התפריט מציעה מבחר מסקרן של מנות מרחבי אסיה במחירים סבירים, החלטנו ללכת על רוטי מטאמבה (28 ₪) מתוך הראשונות, מרק PHO  עם שייטל (48 ₪) וטופו באטר מסאלה (52 ₪) לעיקריות.

בינתיים הזמנו לשתות גם ברד אננס טבעי (14 ₪) שהגיע מהר עם 2 קשים והיה קריר, מתקתק ומאוד כיף.

המתנה לא ארוכה מדי, המלצר שמסביר את השיטה הדי מטומטמת לטעמי של מנות שיוצאות לפי מה שמוכן (אז למה החלוקה שלכם לראשונות ועיקריות?) ולשולחן מגיע הטופו באטר מסאלה, טופו שטבל ברוטב קרמי של עגבניות אפונה וקשיו ביחד עם תלולית אורז קטנה, הטופו ספג יפה אתה רוטב הפיקנטי חריף שהיה עשיר בטעמים והזכיר את הודו למתחילים, הבעיה היחידה הייתה שהמנה לא סומנה כחריפה ואין שום התייחסות בתפריט למידת חריפות של מנות- דבר שעלול להיות בעייתי למי שלא אוכל חריף, המלצר שמח להציע מלפפונים ויוגורט לצינון החריפות שהיה בדיוק במקום. למעט זה המנה הייתה הצלחה.

המנה שלי הי מרק PHO  שהוא למעשה ציר בקר עם נתחי שייטל דקיקים ואטריות שהוגד בקערה לא גדולה ביחד עם צלוחית של נבטים, עלי בזיליקום וכוסברה ומעט ליים, מערביים הכול ביחד ונותנים לחום המרק לבשל את המרכיבים. הציר היה חביב אבל בלי טעמים עמוקים או מסעירים, האטריות היו פשוטות מהסוג שניתן לקנות בכול סופר כעת, הבשר די נעלם ורק תוספת של סויה וצ'ילי נתנו קצת יותר אופי למרק, איפה הוא ואיפה הקערות העצומות ועשירות הטעמים והבשרים של מסעדות ווייטנאמיות ברחבי העולם? המנה לא הייתה רעה אבל פשוט לא עשתה את העבודה עד הסוף.

רק לקראת סוף המנות העיקריות הגיע גם הרוטי שהיה כבר מיותר בזמן הזה והיה מאוד מאכזב- מנה קטנה של צאפטי ממולא בתרד וכוסברה שהיה יחסית גס והרבה יותר מדי יקר יחסית לתמורה.

בסך הכול ארוחה נחמדה עם פוטנציאל שלא ממומש עד הסוף,המקום מציע מבחר חביב שאולי פעם הבאה עם בחירה שונה של מנות יתגלה הפוטנציאל.142 ש"ח וציון 8 בסולם הדוקטור.

לקינוח החלטנו לטייל קצת ברחובות נווה צדק בערב החורפי, הסתובבנו וחיפשנו מקום לקינוח והחלטנו להיכנס לז'אז'ו לכוס יין וקינוח קטן, החורף הוא התפאורה המושלמת לבר יין קטן וחמים עם מוסיקה אוריינטלית וקצת רועשת מדי ותפריט יינות מעניין אבל יקר- מדוע כוס בסיסית של יין לבן מיקב ישראלי צריכה לעולת 45 ₪ ומעלה? מתפריט האוכל החלטנו ללכת על קאפרזה שהמלצרית טענה שהיא מתוקה ו-2 כוסות של יין לבן פלם בלאנק שנמזג בנדיבות והיה מרענן ופירותי .

אחרי המתנה קצת ארוכה הגיעה גם הקאפרזה בצורה של 4 ברוסקטות יפות עמוסות במוצרלה , עגבניות שרי בשרניות, עלי בזיליקום שלמים ורוטב בלסמי מצומצמם שהיו בהחלט מתקתקות וליווי יפה ליין וקינוח לערב מעולה- סהך החשבון יצא סביב 130 ₪ (45 שח כל כוס יין ועוד כ-40 ₪ לקאפרזה) וזאזו התגלה בהחלט כבר יין חביב אך יקר, ציון הדוקטור – 7 .

ביום שבת הסתובבנו ברחבי תל אביב וצדנו תקליטים , השלל הפעם היה מגוון במיוחד והוא נע החל מחוזליטו , דרך לו ריד וקינג קרימזון עד זאקיר חוסיין והפסקול של תהילה , אחרי בירה בהודנא בה התרחש היריד השבועי החלטנו ללכת לאכול משהו קליל והחלטנו לפקוד את הטאקרייה.

יש קסם מיוחד בטאקרייה, משהו זרוק אבל מתוקתק, התחלנו עם צלחת נאצ'וס שהגיעה עמוסה בשמנת חמוצה, גוואקמולה, חלפיניו מוחמץ והרבה גבינה מותכת ונאצוס טובים, סלסלת עגבניות בצד שהייתה מיותרת והרבה שמח, ארבע אנשים ניקו את הצלחת עד תום והזמינו ישר עוד סיבוב, הזמנו גם טאקו צמחוני שהיה עמוס כול טוב והתפרק בידים בצורה מלוכלכת וטובה.

לקינוח- צורוס טובים עם מטבל ריבת חלב ושוקולד ממכר ואוריאו מטוגנים שהיו כיפים כרגיל למרות שמפעם לפעם ההתלהבות מהם יורדת.

ארוחת שחיתות לא מחייבת של 2 נאצו'ס, טאקו, אוריאו וצורוס ופעמיים שליש בירה יצאה 190 שח לארבעה אנשים וכרגיל הטאקרייה מתגלה כמקום כיף לכל מזג אוויר, 9 בציון הדוקטור.

טאקריה- או איך אוכל רחוב הופך בארץ למסעדה

לכל תרבות יש את אוכל הרחוב שלה, זה אוכל פשוט ומשביע, אוכל עתיר פחמימה, אוכל שאפשר להגיש במהירות ובקלות ואפשר לנייד ולטרוף תוך כדי אכילה, לנו יש פלאפל, בהודו יש סמוסה, בגרמניה זה יכול להיות נקניקיה עמוסת כרוב ובהולנד זה יכול להיות קונוס ציפס או סרדין, ובמכסיקו האגדה מספרת שזה טאקו, בוריטו או כל דיסק בצק ממולא ועמוס בסלסה, אורז וחלבון.

בארץ אנחנו גאים בפלאפל, מנה זריזה ומהירה שגם במקומות שמפריזים במחירה בטירוף תקבלו עודף מ-20 ש"ח על מנה עמוסה כדורים ריחניים, מבחר סלטים מטורף שברובו לא קשור למנה (עד היום אני לא מצליח לחבר סלט כרוב לפלאפל) וכמובן צלוחית החמוצים שמתמלאת כל הזמן בזיתים, מלפפון חמוץ ואיזה חציל מטוגן או זנב פיתה מטוגן.

האוכל המכסיקני, או אולי יותר נכון הטקס-מקס תמיד נשמע לי משהו שמתאים לארץ, אוכל מהיר ועתיר פחמימה, מלא טעמים, חריף, זול וחצוף. בכל טיול בעולם אני מחפש את המסעדות הללו שמציעות טעמים ושמות אקזוטיים, סלסות ששורפות את הלשון ומתאזנות עם מנה יפה של שמנת חמוצה וקצת גואקמולי, אולי איזה סלסלת נאצוס נחמדה לתאבון וכמובן המון טקילה או בירה מכסיקנית חיוורת שתפקידה היחיד להרוות את הצימאון. אף פעם לא הבנתי איך בארץ המטבח המכסיקני לא תופס ולא פופולרי, יתכן שזה היה בגלל חומרי הגלם שהיה קשה להשיג?

בלבונטין נפתח מקום, טאקריה, בשבועות הראשונים באזזז מטורף ואנשים מחכים בתור, אחרי כמה חודשים גיליתי צהרי שישי שהוא התחיל להיפתח בצהרים והדבר התאים לי לסגירת פינה לפני פסטיבל מוסיקה ברוטשילד 12 שעמד להיות עתיר אלכוהול, נכנסנו למסעדה שלא הייתה מלאה, על הקיר מבחר פוסטרים של הופעות, תמונה של מרייה מעוטרת נורות חשמל קטנות, מטבח פתוח עתיר פעילוץ, תפריטים על דף מודפס ואווירה קלילה, קנקן מים קרים הגיע במהרה ושמות אקזוטיים על הדף נזרקו בחלל, מהר מאוד הזמנו פעמיים בוריטו קרניטה עם בשר חזיר מפורק וטוסטדה פרסקה.

הטוסטדה פרסקה הייתה מנה קטנה של טורטיה מטוגנת ששימשה כונכיה לסלט עגבניות פיקנטי עם גבינה מלוחה, מנה חביבה וקלילה שבסופה מיץ העגבניות הרטיב את הטורטיה הפריכה, רעיון נחמד לא יקר (12 ש"ח) אבל לא מרגש במיוחד.

הבוריטו כבר היה סיפור אחר, טורפדו שמנמן ולא גדול עטוף בניר כסף ומוגש בסלסלת פלסטיק, אוטנטי עד כמה שאפשר, הטקס של קילוף הניר ונעיצת השינים מרגש כתמיד כי בפנים שוכנת הפתעה, הביס מגלה בוריטו דחוס עמוס בכל טוב- שכבות של אורז אדמדמם, ממרח שעועית שחור עמוק ורך, חסה ועגבניות ובמרכז עורק של בשר חזיר שעבר בישול ארוך ופורר לסיבים ארוכים ורכים ומלאי טעם, עם הבוריטו הגיעו 3 סלסות- סלסת עגבניות פשוטה וטובה, סלסת חלפיניו ירוקה ופיקנטית וסלסה דיבלו- חריפה, שורפת את הקרביים ומלאת טעם. כמובן שבחרתי באחרונה ובכל ביס דאגתי להרטיב את המנה בסלסה, היה שם בפנים גם קצת גבינה, שמנת חמוצה ועוד דברים שהובטחו בתפריט אבל לא בטוח שהרגשתי בהם, הבוריטו היה עמוס אבל מעט שטוח בטעמים, אין ספק שזה היה אחד מהבוריטו האיכותיים שאכלתי אבל היה חסר תשוקה או משהו שיעיף את בלוטות הטעם, אולי צלוחית של שמנת חמוצה וגבינה מגוררת בצד שאפשר יהיה לשחק בכל ביס מחדש... הבוריטו נראה לא גדול אבל עומס המרכיבים הבטיח לרפד יפה את הקיבה.

ועכישו לבעיה הגדולה- המחיר, כל בוריטו עולה 38 ש"ח, מחיר לא נוראי אבל עדיין הבוריטו היקר ביותר שאי פעם אכלתי כנראה, זה צריך להיות אוכל רחוב, אוכל שקונים ממשאית אוכל בפינת הרחוב, עצם העובדה שהוא מוגש במסעדה עם מלצרים (למרות האווירה הקלילה והלא מחייבת) נוגד במעט את האופי שלו, וכנראה זאת הבעיה עם מרבית הנסיונות להביא אוכל רחוב עולמי לארץ, אנחנו מנסים לאלף אותו, להלביש אותו בלבוש של מסעדה במקום לתת לו להיות קליל ופרוע בלב הרחוב, במידה והבוריטו היה זול ב-10 שקלים הייתי בטוח מכתיר את זה כאחד הביסים הטובים בעיר.

לקינוח כמובן אי אפשר בלי צורוס, אותם סופגניות קטנות שמוגשות פה בשלשות עם רוטב שוקולד חם, הם הגיעו חמות בצורת של חישוקים, פריכות מאוד בחוץ ורכות בפנים, רוטב שוקולד פשוט מדי (נגיעה של צ'ילי או מלח היו מעיפות אותו פלאים) אבל עשו את העבודה יפה תמורת 18 ש"ח.

הסיכום? מנה קטנה חביבה (12 ש"ח)+ 2 בוריטו נחמדים (38 ש"ח*2) + צורוס (18 ש"ח)= 106 ש"ח, קצת יקר מדי, אבל מצד שני אין מקום אחר לאכול בוריטו טוב, או בכלל. VFM גבולי אבל עדיין מקום שאין ספק שאני יפקוד אותו לא מעט מתי שאני ירגיש צורך לסגור פינה בטעם אקזוטי. יצון הדוקטור- 7.5 (במידה ויוזל מחיר הבוריטו הציון יקפוץ בקלות *



http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif