NONO- איטלקיה שמנסה להתגבר על מיקום מקולל

אחד הכללים בשיווק טוען שכל עסק תלוי בשלשו גורמים- מיקום, מיקום ומיקום.

כולנו מכירים את הפינה המקוללת שמחליפה שלטים בכל חודשיים-שלושה, הבטחות גדולות  שמתחלפות בכישלונות מרים, מסעדות שאם היו מוקמות בפינה אחרת של הרחוב אתה מאמין שהיו שורדות את התחרות האכזרית  אבל בפינה המקוללת אין להם סיכוי.

בהוד השרון יש פינה כזו בכניסה לספורטן, מבנה מאוד מוזר שמשלב בין מרכז מסחרי חצי נטוש לכניסה לקאנטרי, אף פעם לא הבנתי מה ההיגיון במקום הזה, יש שם שטח די נרחב שמחליף שם כל כמה שנים- פעם זה ספגטים, פעם מסעדת בשרים על האש  ולא זוכר מה עוד היה שם, מה שמשותף לכולם זה החוסר יכולת להישאר בזיכרון עד שהמקום נעלם.

הפעם נפתחה מסעדה חדשה שמתיימרת להישאר, Nono  שמה בישראל, מבחוץ המקום נראה יפה וגדול, ברגע שנכנסו התגלה מקום די צפוף מלא בשולחנות ארוכים מלאי אנשים, מטבח פתוח גדול עם 2 תנורי פיצות עצומים, מכונית וינטג' חמודה שמשמשת גם כדוכן ממכר לגלידה והרבה המולה.

מקום בשולחן לא היה אז הובלנו לבר היפה שמאחוריו הרבה בקבוקי יין וחבית יין גדולה, קיבלנו תפריטים והמלצרים-ברמנים שלנו התחילו בשיחה שהתגלגלה לאורך הערב , אני אוהב שירות שהוא מקצועי וידידותי, מלצר שיודע לגלגל שיחה אבל גם לא להציק, יודע להסביר על כל מנה וגם להמליץ על מנות אהובות ולהתאים בין המנות, לשמחתי כל אנשי הצוות התגלו ככאלה ושמחו לענות על שאלות, לספק מידע ובכלל לתת שירות מעל ומעבר למצופה.

התחלנו עם קצת יין, למקום יש יין הבית שנמזג מחביות לקארפים (אחד מהשותפים הוא בעל יקב בוטיק) ונחנו בחרנו בכוס יין הבית לבן במחיר מעולה של 25 ₪ וכוס ועוד כוס של יין בוטיק ישראלי ב-39 ₪, הברמנים שמחו למזוג לנו טעימות יין ולהמליץ על היינות ובכלל נראה כי תרבות היין היא חלק נכבד מהמקום.

החלטנו להתחיל במנה ראשונה ופוקאצה מהתנור, הפוקאצה (13 ₪)  הייתה אוורירית ושרופה יפה, בצק תפוח ומלא טעם שהגיע עם מטבל של חומוס שהיה לימוני וטעים ולבאנה ועגבניות שציננו את החום של הלחם הלוהט. מתי שביקשנו שמן זית ובסלמי קיבלנו מייד שמן זית מעולה ובלסמי מצומצם ואיכותי.

לראשונה הגיע מנה של מוצרלה פריכה (39 ₪)- למשעה שניצלונים של מוצרלה שטוגנו בפירורי לחם והיו חטיף נהדר, גבינה רכה ונמתחת עם טעם נהדר, ציפוי פריך וחם ובצד סלט קטן ומעולה של עגבניות שרי מתוקות עם אספרגוס פרוס דק ופילטים של לימון, הסלט היה מתובל מושלם ומאוד אגרסיבי ונתן את הניגודיות הנכונה למוצרלה. מנה כיפית ומוצלחת לפתיחה.

לעיקרית הזמנו פיצה ביאנקה עם פטריות ותרד (48 ₪) וקיבלנו פיצה בינונית פלוס בגודל, בצק דק ופריך אבל עדיין רך שבילה בתנור הלוהט כמה דקות, הפיצה כללה הרבה פטריות יער טריות, תרד שעדיין היה פריך, שיני שום קונפי נהדרות וגבינה מוצלחת שנמתחה לחוטים שסירבו להיקרע, כל משולש היה עמוס בכול טוב אבל שמר על יציבות ולא התמוטט כמו בהרבה פיצות דקות אחרות, תוספת של מעט טאבסקו הייתה מעולה והפיצה התגלתה כמנה כבדה יחסית ומלאת טעמים, חומרי הגלם היו טריים ומרמה גבוהה והורגש שהתנור באמת עשה את העבודה- מכת חום עצומה ומהירה שאופה מהר את הבצק אבל שומרת על הירקות פריכים ומלאי טעם.

בשלב הזה של הארוחה כבר היינו מלאים, המנות נדיבות וגדולות יחסית, זוג ברעב סביר יסתפק בקלות בפ'וקאצה+ראשונה+ עיקרית ויצא בנזק של סביב 100 ₪, מחיר מעולה בכל קנה מידה, אנחנו בתוספת של 2 כוסות יין יצאנו במחיר של 166 ₪ לארוחה מעולה ונעימה.

אין ספק שנונו הצליחו למצוא את האיזון בין אוכל ויין משובחים, מחירים נוחים ואווירה מקסימה, אני מקווה מאוד שהמקום יצליח לשרוד את הפינה הארורה הזאת ולהפוך לעוגן של אוכל איטלקי טוב. ציון הדוקטור -9.

טרנטינו- ממש לא עוצר את הנשימה

שמות של מסעודת הם נושא מורכב, יש מקרים בהם שם המסעדה הוא פשוט הכתובת בה הם ממוקמים, לפעמים זה מנת הדגל שמוגשת במקום, לפעמים זה על שם הבעלים או הטבח המיתולוגי ולפעמים זה מה שמומחה שיווק משומן היטב החליט שהוא השם המתאים שיבטא את "רוח המקום", בגלל זה הרבה פעמים השם הוא סתם רעש וצלצולים שלא מעידים מה תקבל בצלחת.

קניון ערים בכפר סבא עובר לו מיתוג, במקום מתחם אוכל מחריד של פסט פוד התמקמו להם 2 מסעדות-רשת חדשות שמציעות חווית אכילה יותר משודרגת אבל עדיין בשטח הקניון- מצד אחד טרנטינו שמציעה אוכל איטלקי ומצד שני דיאנא בעיר שמציעה אוכל פלסטינאי, יום שבת בצהרים באמעצ פורים, ילדים מחופשים רצים בכל פינה, הגשם מכה באכזריות רבה פתע פתאום, התלבטות קלה אבל דיאנא נראית יותר מדי כמו מסעדה מזרחית סטנדרטית ולא כמסעדה המסקרנת מנצרת לכן ההחלטה נפלה על טרנטינו, מה הקשר בין השם לאוכל? אולי איש השיווק חשב שטרנטינו נתפס כבמאי עוצר נשימה, מקורי, מרתק ובגלל זה המסעדה תיתפס גם ככזו, ליחצ"ן התשובה כנראה...

תפריט חביב, איטלקי עם נגיעת מקוקיות פה ושם, לצערנו המנות שרצינו נגמרו כבר (שלוש בצהרים יום שבת כנראה סוף  סבב הצהרים) לכן במקום ללכת על קנלוני אווז ופסטרה רוסטביף החלטנו ללכת על פיצה ופסטה שנשמעו לנו מקוריות.

לפתיחה לחם הבית "חם וטעים" לפי התפריט (18 ש"ח), פוקצה עגלגלה ושמנמנה חמה בדיוק במידה עם עיטור של מלח גס, בצד מטבל של שום קלוי שהיה ממכר במיוחד וצלוחית של שמן זית ובסלמי באיכות סבירה, הלחם חם, מתקתק, אוורירי וכל מה שיכולתי לבקש מכיכר לחם לפתיחת התיאבון, רק המחיר מעט מוגזם.

המתנה די קצרה והמנות העיקריות מגיעות - פיצה סביח (55 ש"ח) נשמעה מעניינת ונראית יוצאת דופן, על בסיס פיצה דק וטוב עם רוטב עוגבניות ערמו סלט ירקות טרי, חצילים מטוגנים ומתקתקים, ביצה קשה ומעל טחינה. הפיצה חמימה, הסלט קריר, פיצה יוצאת דופן ומקורית אבל הביצוע כשל, כל מרכיב לבדו היה מוצלח אבל אין סיבה לשלב בין פיצה לסביח. ועל המלצר גם להסברי את משחק החם-קר כי אנחנו ציפינו לקבל פיצה חמה שעליה חציל וביצה ואולי בסוף מעט טחינה ולא את השילוב המוזר של מצע פיצה ועליו סלט קר.

מנה שנייה- פסטה פנצ'טה (63 ש"ח), פפרדלה טובה ברוטב של ארטישוק , חמאה, שמן זית , כתף בקר וחזה אוז מעושן. מנה אל גדולה וחמצמצה, הארטישוק נחתך לחתיכות קטנטנות והוקפץ ביחד עם חתיכות בשר והתקבלה פסטה נעימה אבל אל מרגשת, כתף הבקר הייתה בשרנית אבל לא התחברה לרוטב ולפסטה ובכלל מדוע לקרוא למנה על שם מרכיב שלא כלול בה? פנצ'טה הוא נקניק חזיר עשיר בשומן וטעם שמשמש פעמים רבות כתיבול ופה הבשר לא שיחק תפקיד.

לסיכום מה היה לנו? ניסיון למסעדה איטלקית שפונה לכולם אבל גם קצת מקורית, מנות שניסו אבל פשוט לא היו שם, תמחור סביר מינוס, שירות לא רע ומהיר, אופציה נחמדה לצהרים אבל לא מעבר לזה. במחשבה שניה במחיר  הזה אפשר היה ללכת לפסטה מיאה בהוד השרון ולקבל מנות הרבה יותר מסקרנות ומוצלחות, כנראה שאני ייתן למקום הזדמנות נוספת אבל הוא כבר נכנס לרשימת העל-תנאי, ציון הדוקטור- 7, יש פוטנציאל אבל עכשיו הגיע זמן המעשים

דה פפה- פראות איטלקית באבן גבירול

שנה שעברה ההפגנות היו גדולות יותר, עשרות ומאות אלפי אנשים פקדו את רחובות תל אביב במסה אנושית בלתי נגמרת שחצתה את העיר מצד לצד, תמיד הצעדות עשו אותי רעב והמבער על פני שורות המסעדות של אבן גבירול העלו את מפלס הרעב אבל המקומות היו מלאים תמיד באנשים ומפגינים שהרעב פקד אותם, הפעם ההפגנה הייתה קטנה בכמה מונים ולכן המסעדות היו קצת יותר ריקות, בדרך חזרה אחרי סיבוב ארוך הרעב העז פקד את כול החבורה ולכן החלטנו שאין ברירה- חייבים להיכנס למקום שימלא את הקיבה ומהר.

הגענו לאבן גבירול ונכנסו לדה פפה, על דלת עץ סדוקה מעט נכתב באנגלית פיצרייה נפוליטנית, המקום מזכיר מסעדות איטלקיות קטנות ברחבי העולם- טאבון גדול באמצע, שולחנות עם מפות , מוסיקה נעימה ואווירה לא מחויטת שמתאימה לפיצה עמוסת תוספות וכוס יין קטנה לסיום היום.

התפריט בסיסי ופשוט- כמה סלטים לפתיחה ומבחר יפה של פיצות לעיקרית- הפיצות מציעות מבחר עשיר של תוספות עם נוכחות גדולה להאם ופטריות, ההתלבטות לקחה קצת זמן, הכול נשמע קורץ והפיצות מסביב נראות גדולות ומפתות, אחרי מספר דקות הוחלט על פיצה מרגריטה אחת, אחת בשם ספייסי ריטה שהבטיחה רוטב עגבניות קלופות, מוצרלה טריה, פרמיז'נו רג'אנו, פלפל אדום חריף, נקניק חריף איטלקי ופטריות טריות ופעמיים קפריקוסה שהבטיחו רוטב עגבניות קלופות, מוצרלה טריה, פרמיז'נו רג'נו, מלח ים, האם, ארטישוק, זיתי גאטה ופטריות טריות. מים קרים בקנקן עם הרבה קרח מילאו את סעיף הצמא של שעת הערב המאוחרת

המתנה של זמן לא רב והפיצות מגיעות לוהטות מהטאבון הענק שבמרכז המסעדה,  הבצק עבה, הפיצה מעוצבת כמו פאי עם שוליים גבוהים ובאמצע עמק מלא בכול טוב, הפיצה נראית כמו פרא לא מאולף- רוטב, גבינה, פטריות, נקניק הכול מותך בפראות , הפיצה כמעט נוזלית, מבעבעת, הצבעים עמוקים ומלאי חיים, הבצק שחום ועם סימני כווייה של אש אמיתית, פיצה נדיבה לאדם רעב ומספקת לזוג עם תיאבון לא גדול, חידוש לעומת פיצות הבוטיק בהם כל הפיצות מרגישות לי מרוסנות ומחושבות.

הסכין חותכת בפיצות, הרוטב נשפך מסביב , הגבינה נמתחת על פני הצלחת, משולש ראשון מאלץ אותי לערום עם מזלג את התוספות והחלקים שנשרו מהבצק, בצק מעולה, על גבול לחם משובח, נגיס, טעמים עמוקים של שמרים ותפיחה, הרוטב עשיר, הגבינה טובה, התוספות בכמויות נדיבות מציפות את האוקיינוס במרכז הצלחת, צלוחית קטנה של רוטב חריף לא מספיק פיקנטי ליד דורשת טפטוף שצובע עוד קצת את הפיצה באדום, אבל משהו לא מתחבר בסופו של דבר, פיצה טעימה אבל לא מרימה, לא פיצה שתגרום לי להגיע הנה כל פעם מחדש, מבחינת התמורה היא מילאה את הקיבה לארבע גברים רעבים אבל לא סיפקה את אפקט הואוו

אז מה היה לנו- פיצה מרגריטה- 46 ₪, ספייסי ריטה – 54 ₪, פעמיים קפריקוסה- 56 שח על אחת, סך הכול 212 ₪ לארבעה אנשים, התמורה לכסף טובה אבל אני לא בטוח שאני אסע במיוחד עבורה, ציון הדוקטור- 7.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif