סולה- יופי מעוצב אבל חיוור ביפו

עיצוב, אחת מהמילים הגדולות של העשורים האחרונים, אנחנו משלמים הרבה על טלפון מעוצב יפה, או על כזה עם עיצוב יוקרתי אבל מינימלי, על דירות מעוצבות, ספות מעוצבות, בגדים מעוצבים וכמובן- על מסעדות מעוצבות. זאת הפכה כבר לדרישה שהמסעדה תמשוך את העין, שהמנות יהיו מצולחתות בצורה יוצאת דופן ומושכת ושכמובן הכלים יהיו מיוחדים ויוקרתיים.

השאלה התמידית היא כמה שווה העיצוב הזה?  האם על מסעדה מעוצבת תהיה מוכן לשלם הרבה יותר מאשר מסעדה פשוטה?

שעת ערב מוקדמת בשולי שוק הפשפשים ניצלנו לנו קופון שהתיישן לו במייל כמה חודשים והלכנו לסולה, מסעדה איטלקית שנפתחה בתרועה לפני שנה ומאז קצת נעלמה, החלל מרהיב עין- מבנה אבן ישן, קמרונות חשופים ותקרה גבוהה, תאורה רומנטית ונר במתקן בדולח קטן על השולחן, צמד גביעי קריסטל לשתייה קרה וליין ומארחת שמושיבה אותנו ומציעה מידית קנקנן מים קרים, המלצרים די יעילים ומהר מאוד מזמינים ארוחה של רכבת הרים.

קודם כל הגיעה מנת לחם שהיה חמים וטוב עם קרום יפה וחמאה רכה וטובה שריפדה את הקיבה, אחר כך כוס יין לבן ויין אדום שנמזגו בנדיבות ואז הגיעה המנה הטובה של הערב והראשונות בכלל

•  קאפלטי די פאנוקיה – כיסוני פסטה ביתית ממולאים בקרם תירס וגבינת מסקרפונה, חמאת תימין, פרמז'ן.

 צלחת קטנה ויפה עם טורטליני עשוי במדויק, קרם עשיר ומתקתק ורוטב עשיר ומלוח שהיה ניגוד מושלם, נלחמנו על כל ביס וניגבנו את הצלחת עד תום עם הלחם, מנה מטריפה שהיינו שמחים לקבל גם כעיקרית.

•      פולנטה ופונגי – קוביות פולנטה פריכה, פטריות פורטבלו צלויות בשום, לימון, פטרוזיליה, פרמז'ן.

קוביות קטנות ופריכות, מעל פטירות פרוסות דק דק, הפולנטה הייתה חטיף נעים אבל לא הורגשה הרכות והעושר של הפולנטה , הפטריות היו טובות אבל לא מיוחדות מספיק, מנה כיפית ונשנוש מעולה אבל יש מקום לשיפור בשביל להתאים לארוחה.

חשוב לציין שהמנות הגיעו בהדרגה- קודם כל הקאפלטי, אחרי שסיימנו אותה הפולנטה, דבר שאפשר לנו לחלוק במנות וליהנות מארוחה רגועה ונעימה ולהמתין לעיקריות שלא בוששו להגיע

•      סולה מיה – פסטה 100% דורום, פטריות טריות, תרד טורקי, עגבניות שמש,      פפרונצ'ינו, יין לבן, שום, עשבי תיבול ופרמז'ן ריג'אנו.

•             פאקרי מאיאלה – פסטה 100% דורום, ראגו של כתף בשר לבן, פפרונצ'ינו, פקורינו, קרם גבינת         עזים. חרפרף

פה כבר קצת התאכזבנו, הגיעו 2 צלחות פסטה לא גדולות עם פסטה יבשה (ריגטוני) , אומנם איכותית אבל לא מיוחדת, ממסעדה שגובה על מנת פסטה סביב 90 ₪ הייתי מצפה לפסטה טריה או מעט יותר מיוחדת, במבחן הטעם 2 המנות היו טעימות, אבל חסרות ה-X  פקטור.

הפסטה הצמחונית הכילה כמות סבירה של תרד, עגבניות תמר עסיסיות , פטירות בשרניות ורוטב נעים אבל חסר ריגוש, לא משהו שבשבילו הייתי יוצא החוצה ומזמין מנת פסטה.

מנת הפאקרי הייתה מאוד דומה, רק שהיא הכילה חוטים של כתף חזיר שהתפוררו , הם היו בכמות יפה ואין ספק שהיו עשירות בטעם אבל לא המריאו , בכללית מנות עיקריות טעימות אבל לא מיוחדות.

הגיע זמן הקינוחים, עוד כוס יין לבן והחשיכה שמתחילה לרדת מסביב הכניסה אותה למצב רוח של מתוק.

• ·         טרייפל אנגלי- קרם פטיסייר, עוגת ספוג, ליקר קסיס וקרם מסקרופונה.

כוס קטנה למדי, אין הבדל מהותי במרקם ובטעם בין הקרמים, עוגת הספוג לא הורגשה, קרם קסיס חמצמץ ונעים.  מנה חביבה, חמצמצה וקלילה  אבל מעט חובבנית.

• ·         פונדנט שוקולד- עוגת שוקולד חמה, גודל נדיב, תוך רך ונעים, אבל לא עשירה מספיק, שוקולד לא מספיק איכותי, ניקינו יפה את הפנים והשארנו בצד את ההיקף היבש שהרגיש כמו עוגת יום הולדת.

ההרגשה שלנו מעורבת, מצד אחד מנה ראשונה אחת מדהימה, אחת טובה. מנות עיקריות טעימות אבל לא מפתיעות או מרגשות, קינוחים די מרושלים, היין עזר לנו להיות קצת חופשיים וקלילים.

אין ספק שהעיצוב של המקום עזר למקום לזכות בנקודות, כלי חרסינה יפים בהם הוגשה כל מנה, האווירה הרומנטית, אבל מבחן החשבון הוא הקובע- עלות הארוחה שלקחנו יצא סביב 450 ₪ שזה מחיר מופרז לארוחה שכזו, אומנם עם הקופונים יצא שעלות הארוחה לאדם (ראשונה, עיקרית, קינוח ויין) היה 130 ₪ לאדם+ 35 ₪ לכוס יין נוספת, אבל גם בעלות זאת ה- VFM  היה גבולי וחבל.

למסעדה יש פוטנציאל, מטבח מיומן שמוציא מנות טובות, הייתי שמח לראות יוצר פסטות ביתיות, עובדת יד, קצת יותר חדשנות ומקוריות וגם שינוי של כל תפריט הקינוחים, גם תמחור הגיוני יותר היה מתקבל בשמחה, כל עוד זה לא על חשבון העיצוב והאווירה . ציון הדוקטור- 8

סופשבוע חורפי בעיר- האנוי, ז'אז'ו והטאקרייה

 השמועות טענו שעומד להיות סוף שבוע חורפי, התחזיות הראו על גשמים רוחות עננים ברקים ורעמים, חזאי מזג האוויר הראו כל מיני מודלים מורכבים שניסו לנבא מה יהיה מחר, התחזית עשתה חשק רק להישאר במיטה או לכול היותר לצאת ולאכול הרבה אוכל שמחמם את הלב והנשמה. הייתה תוכנית גדולה אבל בסופו של דבר נתנו לרגלים להוליך אותנו למסי אכילה תל אביבי  נחמד.

שישי בערב בהאנוי, מקום הוזמן יומיים מראש אבל הסתפקנו רק במקום על הבר החיצוני הקטן והדי צפוף, הצוות שהתרוצץ מסביב היה נחמד אבל קצת מבולבל ובחוץ ברקים ורעמים שסיפקו אוירה נעימה.

התפריט מציעה מבחר מסקרן של מנות מרחבי אסיה במחירים סבירים, החלטנו ללכת על רוטי מטאמבה (28 ₪) מתוך הראשונות, מרק PHO  עם שייטל (48 ₪) וטופו באטר מסאלה (52 ₪) לעיקריות.

בינתיים הזמנו לשתות גם ברד אננס טבעי (14 ₪) שהגיע מהר עם 2 קשים והיה קריר, מתקתק ומאוד כיף.

המתנה לא ארוכה מדי, המלצר שמסביר את השיטה הדי מטומטמת לטעמי של מנות שיוצאות לפי מה שמוכן (אז למה החלוקה שלכם לראשונות ועיקריות?) ולשולחן מגיע הטופו באטר מסאלה, טופו שטבל ברוטב קרמי של עגבניות אפונה וקשיו ביחד עם תלולית אורז קטנה, הטופו ספג יפה אתה רוטב הפיקנטי חריף שהיה עשיר בטעמים והזכיר את הודו למתחילים, הבעיה היחידה הייתה שהמנה לא סומנה כחריפה ואין שום התייחסות בתפריט למידת חריפות של מנות- דבר שעלול להיות בעייתי למי שלא אוכל חריף, המלצר שמח להציע מלפפונים ויוגורט לצינון החריפות שהיה בדיוק במקום. למעט זה המנה הייתה הצלחה.

המנה שלי הי מרק PHO  שהוא למעשה ציר בקר עם נתחי שייטל דקיקים ואטריות שהוגד בקערה לא גדולה ביחד עם צלוחית של נבטים, עלי בזיליקום וכוסברה ומעט ליים, מערביים הכול ביחד ונותנים לחום המרק לבשל את המרכיבים. הציר היה חביב אבל בלי טעמים עמוקים או מסעירים, האטריות היו פשוטות מהסוג שניתן לקנות בכול סופר כעת, הבשר די נעלם ורק תוספת של סויה וצ'ילי נתנו קצת יותר אופי למרק, איפה הוא ואיפה הקערות העצומות ועשירות הטעמים והבשרים של מסעדות ווייטנאמיות ברחבי העולם? המנה לא הייתה רעה אבל פשוט לא עשתה את העבודה עד הסוף.

רק לקראת סוף המנות העיקריות הגיע גם הרוטי שהיה כבר מיותר בזמן הזה והיה מאוד מאכזב- מנה קטנה של צאפטי ממולא בתרד וכוסברה שהיה יחסית גס והרבה יותר מדי יקר יחסית לתמורה.

בסך הכול ארוחה נחמדה עם פוטנציאל שלא ממומש עד הסוף,המקום מציע מבחר חביב שאולי פעם הבאה עם בחירה שונה של מנות יתגלה הפוטנציאל.142 ש"ח וציון 8 בסולם הדוקטור.

לקינוח החלטנו לטייל קצת ברחובות נווה צדק בערב החורפי, הסתובבנו וחיפשנו מקום לקינוח והחלטנו להיכנס לז'אז'ו לכוס יין וקינוח קטן, החורף הוא התפאורה המושלמת לבר יין קטן וחמים עם מוסיקה אוריינטלית וקצת רועשת מדי ותפריט יינות מעניין אבל יקר- מדוע כוס בסיסית של יין לבן מיקב ישראלי צריכה לעולת 45 ₪ ומעלה? מתפריט האוכל החלטנו ללכת על קאפרזה שהמלצרית טענה שהיא מתוקה ו-2 כוסות של יין לבן פלם בלאנק שנמזג בנדיבות והיה מרענן ופירותי .

אחרי המתנה קצת ארוכה הגיעה גם הקאפרזה בצורה של 4 ברוסקטות יפות עמוסות במוצרלה , עגבניות שרי בשרניות, עלי בזיליקום שלמים ורוטב בלסמי מצומצמם שהיו בהחלט מתקתקות וליווי יפה ליין וקינוח לערב מעולה- סהך החשבון יצא סביב 130 ₪ (45 שח כל כוס יין ועוד כ-40 ₪ לקאפרזה) וזאזו התגלה בהחלט כבר יין חביב אך יקר, ציון הדוקטור – 7 .

ביום שבת הסתובבנו ברחבי תל אביב וצדנו תקליטים , השלל הפעם היה מגוון במיוחד והוא נע החל מחוזליטו , דרך לו ריד וקינג קרימזון עד זאקיר חוסיין והפסקול של תהילה , אחרי בירה בהודנא בה התרחש היריד השבועי החלטנו ללכת לאכול משהו קליל והחלטנו לפקוד את הטאקרייה.

יש קסם מיוחד בטאקרייה, משהו זרוק אבל מתוקתק, התחלנו עם צלחת נאצ'וס שהגיעה עמוסה בשמנת חמוצה, גוואקמולה, חלפיניו מוחמץ והרבה גבינה מותכת ונאצוס טובים, סלסלת עגבניות בצד שהייתה מיותרת והרבה שמח, ארבע אנשים ניקו את הצלחת עד תום והזמינו ישר עוד סיבוב, הזמנו גם טאקו צמחוני שהיה עמוס כול טוב והתפרק בידים בצורה מלוכלכת וטובה.

לקינוח- צורוס טובים עם מטבל ריבת חלב ושוקולד ממכר ואוריאו מטוגנים שהיו כיפים כרגיל למרות שמפעם לפעם ההתלהבות מהם יורדת.

ארוחת שחיתות לא מחייבת של 2 נאצו'ס, טאקו, אוריאו וצורוס ופעמיים שליש בירה יצאה 190 שח לארבעה אנשים וכרגיל הטאקרייה מתגלה כמקום כיף לכל מזג אוויר, 9 בציון הדוקטור.

דה פפה- פראות איטלקית באבן גבירול

שנה שעברה ההפגנות היו גדולות יותר, עשרות ומאות אלפי אנשים פקדו את רחובות תל אביב במסה אנושית בלתי נגמרת שחצתה את העיר מצד לצד, תמיד הצעדות עשו אותי רעב והמבער על פני שורות המסעדות של אבן גבירול העלו את מפלס הרעב אבל המקומות היו מלאים תמיד באנשים ומפגינים שהרעב פקד אותם, הפעם ההפגנה הייתה קטנה בכמה מונים ולכן המסעדות היו קצת יותר ריקות, בדרך חזרה אחרי סיבוב ארוך הרעב העז פקד את כול החבורה ולכן החלטנו שאין ברירה- חייבים להיכנס למקום שימלא את הקיבה ומהר.

הגענו לאבן גבירול ונכנסו לדה פפה, על דלת עץ סדוקה מעט נכתב באנגלית פיצרייה נפוליטנית, המקום מזכיר מסעדות איטלקיות קטנות ברחבי העולם- טאבון גדול באמצע, שולחנות עם מפות , מוסיקה נעימה ואווירה לא מחויטת שמתאימה לפיצה עמוסת תוספות וכוס יין קטנה לסיום היום.

התפריט בסיסי ופשוט- כמה סלטים לפתיחה ומבחר יפה של פיצות לעיקרית- הפיצות מציעות מבחר עשיר של תוספות עם נוכחות גדולה להאם ופטריות, ההתלבטות לקחה קצת זמן, הכול נשמע קורץ והפיצות מסביב נראות גדולות ומפתות, אחרי מספר דקות הוחלט על פיצה מרגריטה אחת, אחת בשם ספייסי ריטה שהבטיחה רוטב עגבניות קלופות, מוצרלה טריה, פרמיז'נו רג'אנו, פלפל אדום חריף, נקניק חריף איטלקי ופטריות טריות ופעמיים קפריקוסה שהבטיחו רוטב עגבניות קלופות, מוצרלה טריה, פרמיז'נו רג'נו, מלח ים, האם, ארטישוק, זיתי גאטה ופטריות טריות. מים קרים בקנקן עם הרבה קרח מילאו את סעיף הצמא של שעת הערב המאוחרת

המתנה של זמן לא רב והפיצות מגיעות לוהטות מהטאבון הענק שבמרכז המסעדה,  הבצק עבה, הפיצה מעוצבת כמו פאי עם שוליים גבוהים ובאמצע עמק מלא בכול טוב, הפיצה נראית כמו פרא לא מאולף- רוטב, גבינה, פטריות, נקניק הכול מותך בפראות , הפיצה כמעט נוזלית, מבעבעת, הצבעים עמוקים ומלאי חיים, הבצק שחום ועם סימני כווייה של אש אמיתית, פיצה נדיבה לאדם רעב ומספקת לזוג עם תיאבון לא גדול, חידוש לעומת פיצות הבוטיק בהם כל הפיצות מרגישות לי מרוסנות ומחושבות.

הסכין חותכת בפיצות, הרוטב נשפך מסביב , הגבינה נמתחת על פני הצלחת, משולש ראשון מאלץ אותי לערום עם מזלג את התוספות והחלקים שנשרו מהבצק, בצק מעולה, על גבול לחם משובח, נגיס, טעמים עמוקים של שמרים ותפיחה, הרוטב עשיר, הגבינה טובה, התוספות בכמויות נדיבות מציפות את האוקיינוס במרכז הצלחת, צלוחית קטנה של רוטב חריף לא מספיק פיקנטי ליד דורשת טפטוף שצובע עוד קצת את הפיצה באדום, אבל משהו לא מתחבר בסופו של דבר, פיצה טעימה אבל לא מרימה, לא פיצה שתגרום לי להגיע הנה כל פעם מחדש, מבחינת התמורה היא מילאה את הקיבה לארבע גברים רעבים אבל לא סיפקה את אפקט הואוו

אז מה היה לנו- פיצה מרגריטה- 46 ₪, ספייסי ריטה – 54 ₪, פעמיים קפריקוסה- 56 שח על אחת, סך הכול 212 ₪ לארבעה אנשים, התמורה לכסף טובה אבל אני לא בטוח שאני אסע במיוחד עבורה, ציון הדוקטור- 7.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

סופשבוע ברחובות- בורקס תורכי בכרמל ולחם ארז אבן גבירול

מסע סוף השבוע שלי התחיל הפעם בשוק חדש, מדי כמה שבועות אני מרענן את לוינסקי ומחליף אותו בשוק חלופי, הפעם החלטנו ללכת לכיוון שוק הכרמל, השוק המרכזי והומה האדם קיבל אותנו ביום שישי על גבול החמסין עם המוני בני אדם וצעקות הרוכלים, הרעב של הבוקר מחייב קצת פחמימה אז התחלנו עם בורקס קטן , על תחילת השוק מצד ימין מתחבא לו הבורקס התורכי, חנות קטנה ועמוסה מלאת ריחות של אפייה, פעמיים בורקס גבינה ותרד, אין מקום לשבת כי הכול עמוס, הבורקס נשלף ישירות מהתנור ומונח במגשית קרטון נחמדה ונשלחנו לספסל בשמש לשבת לאכול.

הבורקס...שחום, פריך, עמוס גבינה,לוהט ישר מהתנור, שומני בדיוק במידה, האצבעות נכוות במגע ראשון, אבל הריח גורם לך לבצוע חתיכה, לשים מעט חריף, ביצה קשה שחומה וישר לפה, גבינה רכה וחמה, תרד שנותן מעט מרירות, מעט עגבניות שרי טריות ומלפפון חמוץ ביתי ובלוטות הטעם משתגעות.... 18 ₪ ליחידה גדולה של אושר.

יורדים במורד השוק ומחפשים את הדוכנים הקטנים שנחבאים להם בסמטאות ובפינות, אצל עיראקי זקן עם מקרר גבינות קטן מקבלים טעימות משלל גבינות כאשר כל טעימה יכולה להספיק  לפלטת גבינות משפחתית, גבינת באפלו מיושנת עם טעם עמוק נחתכת לחתיכה ענקית במחיר מגוחך וממשיכים במסע, בין ערימות העלים הירוקים, העגבניות והפירות ושלל הרעשים, הריחות והצבעים, עוד חנות גבינות, עוד קצת גבינות קשות ורכות ופקקי תנועה של ארגזים...

יום עבר, שבת בערב, הפגנה בכיכר רבין, מזג אוויר מעולה ונעים, השבוע היחיד בו תל אביב לא לחה, מחפשים מקום לאכול בעשר בלילה, הויטרינה סגורה ומחפשים רק נגיסה קלה, לחם ארז המחודש על אבן גבירול מבטיח מנות ב-35 ₪ וההצעה נראית מתאימה, יושבים ומחכים למלצרית, השירות די מגומגם ומבולבל, התפריט מוגש עם הסבר שכל המנות בשעה כזו הם ב-35 ₪ ועל כל הזמנה של כריך מקבלים גם שייק, התפריט מבטיח מספר מנות מעניינות ושילוב בין תפריט בית קפה ממוצע עם מטבח יותר מקומי, אחרי מספר דקות התלבטות מחליטים ומזמינים ומחכים לא מעט זמן למנות שיגיעו.

ראשון מגיע כריך קורנביף חם, 2 פרוסות לחם גדולות מלחם משובח, קרום קשה ופנים רך, מריחה יפה של מיונז, מספר פרוסות של קורנביף טוב אבל בכמות לא גדולה, לא עבה כמו ברובן, הכריך מלא טעם, שילוב של פריכות ונימוחות, אבל חסר ירק בתוך הכריך, יותר נדיבות בבשר ואולי ממרח קצת יותר מסקרן, בצד הוגשה פנכה קטנה של חרדל איכותי וסלט מצטיין של מלפפון, כרוב אדום וצנונית בתיבול עז של סומק- סלט קטן ורענן שהרים את המנה בכמה רמות והראה על הפוטנציאל במקום, עם המנה קיבלתי גם שייק של בננה-מנגו על בסיס תפוזים שהיה גדול, מתקתק ומרווה מאוד.

מנה של טורטליני ממולאים בגבינה עם תרד הייתה יפה למראה, טורטלינים גדולים  ובשרניים שדווחו כמוצלחים, מלאיים בגבינה, לא היו תלונות.

מנה שלישית הייתה מנה שהוגדרה כסינייה עוף, מה שהתקבל היה מנה של נתחי עוף מקופצים ומתובלים בסומק עם טחינה והרבה צנוברים על מצע של אורז, המנה הייתה יפה וצבעונית, סינייה זה לא היה אבל מנה חביבה, ביתית ומנחמת זה בהחלט היה, קצת לא שיגרתית יחסית לתפריטי בתי קפה רגילים, עוד מנה שהראתה על פוטנציאל גבוה של המקום.

בסיכום- 3 מנות מוצלחות לבית קפה אורבני, במחיר משתלם מאוד, עוד קצת השקעה במנות וקצת יצירתיות וזה יהיה מקום מעולה,השירות מבולבל ואפילו אייס קפה שהוזמן לא הגיע ולא התקבלה התנצלות על כך, בקיצור  ציון הדוקטור (בהתחשב בהנחה) 7, מקום ראוי לארוחה לא מחייבת, שיפור השירות יעלה את הניקוד בקלות בעוד נקודה.

יבנה מונטיפיורי- מבחן הקופון

המבחן האולטימטיבי בארצנו בשנתיים האחרונים הוא מבחן הקופון, מאז נכנסו אתרי הקופונים לארץ יש תנודות של קופונים למסעדות, לפעמים זה מסעדות חדשות שמנסות לבסס קהל לקוחות ולהיחשף לקהל חדש, לפעמים זה מקומות מוכרים ובעלי מסורת שמנסים למשוך קהל שעד היום לא היה בעל יכולת  להתנסות בהם, קופונים זה צייד- מסתכלים על שטף המיילים והאתרים ומנסים לדוג את הקופון האולטימטיבי שמבטיח גם חיסכון במחיר שמבטיח  ארוחה במקום טוב וגם תמורה גבוהה, היו מקומות רבים שנפלו במבחן הזה- אי עמידה בלחץ, פגיעה באיכות המנות והשירות, אותיות קטנות וכל מיני דרכים להתחמק מההבטחות לארוחה מפוארת, בזמן האחרון ירדו כמויות הקופונים יותר ויותר מסעדות מציעות במקום הנחה ארוחת טעימות מתוך תפריט קובע לרוכשי קופונים- ופה המקום לבדוק מה המקום חושב שמייצג אותו.

הבחירה הפעם הלכה ליבנה מונטיפיורי, הביסטרו של רושפלד בתל אביב בפינת הרחובות בעלי אותו השם (איזו הפתעה) הביקורת על המקום היו חלוקות בשנה האחרונה מאז שנפתח אבל הקופון הבטיח ארוחה מלאה במחיר יפה לכיס, 2 מנות טאפס, מנה עיקרית , קינוח וכוס יין במחיר של 129  ₪,  דיל שנשמע אטרקטיבי לערב ודומה לדילים שנפוצים ברחבי העולם שמאפשרים ארוחה מלאה במחיר סביר ולצערי כמעט ולא נמצאים בתפריטים בארץ.

הגענו למקום בתשע בערב והתיישבנו במקומות במהרה לארוחה ארוכה, המקום מעוצב באלגנטיות, מפיות בד, סכום איכותי, מוסיקה נעימה ואקוסטיקה סבירה, במהירות קיבלנו את התפריטים של הארוחה שהזמנו- 2 ראשונות לבחירה מתוך מבחיר של 4 מנות, מנה עיקרית אחת מתוך 6 אופציות וקינוח אחד מתוך 3 ברירות, אחרי התייעצות קטנה עם צמד המלצרים שהראה בקיאות והמליץ על המנות התחלנו בהזמנת כל המנות הראשונות שהוצעו ( 4 אנשים, 4 מנות לבחירה= 2 צלחות של כל מנה), קודם לכן הגיע יין אדום שהיה חלק מהקופון ולחים חם וטוב ששילב קרום קשיח ופנים רך וצלוחית עם מעט זיתים רכים וטובים ושמן זית שנספג יפה בלחם.

מנות ראשונות – סלט קלמרי , הסלט הגיע בטמפרטורה קרירה עד פושרת ביחד עם בצלים אדומים רכים, פלפלים קלויים והרבה ירוקים, בטעימה ראשונה השילוב טעמים מוזר- חריפות לא מאוזנת, מתיקות שהגיעה מהבצל והפלפל ומעט חמיצות מהרוטב, מנה שפשוט לא התחברה ולא הייתה מובנת אבל עשויה בצורה מדויקת.

סלט עגבניות "הרברט סמואל" נחשב למנת דגל של רושפלד כבר זמן מה, הגיעה צלחת בגדול יפה עמוסה בעגבניות מכמה סוגים, חלקם צלויות וחלקם חיות, עם מעט גבינה איכותית, להגיד שזו הייתה מנה בלתי נשכת- אי אפשר להגיד, אבל מנה טעימה שבסיומה נהניתי להספיג את הלחם החם במיץ של הסלט.

שישבוריק- כיסון גדול ממולא בבשר טלה, הבצק הוגדר כבצק פסטה אבל היה שילוב יפה בין פריך לרך, מילוי טעים ועשיר, המצע היה רוטב יוגורט דליל עם כמון שהיה מלא טעמים אבל לא השתלב לי עם הכיסון, הייתי שמח לקבל קצת יוגורט סמיך וחמוץ ולא רוטב דליל, אבל לטעמי המנה הראשונה הכי טובה שקיבלנו.

טרטר סלמון הגיע קטן, בצבע מרהיב של כתום על רוטב ירוק עשיר בכלורופיל ונטען שהיה עשוי טוב אבל לא הותיר רושם (לא טעמתי מהמנה הזאת , מחדל)

אחרי מנוחה קצרה הגיעו העיקריות- ההזמנה שלי היה לבורגניות TOP SIDE, נתח ביף בורגניון יפה ושחום שהוגש על צלחת גדולה עם ערמונים, בצלצלים וגזר, עם הבשר קיבתי סכין בשר רצינית שלא הייתה חיונית- הבשר התפרק במגע מזלג כמו שצריך בשר איכותי אחרי בישול ארוך להתנהג, הבשר היה טוב, עשיר בטעמים, הרוטב היה מוצלח ועדין, אבל היה חסר לי משהו שיגרום למנה להמריא- רוטב סמיך יותר ובכמות גדולה, תיבול מקורי ומסקרן, הירקות על הצלחת היו עשויים במדויק אבל גם פה- היה חסר את הערך המוסף, גזרים צעירים ורעננים, ירקות שורש נוספים... היו לי כל כך הרבה רעיונות על תוספות שהיו הופכות את המנה הזו למעולה ולא רק לטובה מאוד.

מהצד השני של השולחן היה שרימפסים על קרם חצילים שחורים, המנה נראתה יפה מאוד, הקרם חצילים היה בעל טעם שרוף עמוק ומרקם קרמי, לא נשמעו תלונות על המנה.

מנה נוספת שהוזמנה הייתה ניוקי ערמונים- המנה נראתה יפה אבל מעט חיוורת, הניוקי היו רכים כנדרש אבל חסרים טעם עמוק של ערמונים או עושר, גם על המנה הזאת לא נשמעו תלונות אבל גם לא התלהבות כלשהי.

עוד כמה דקות מנוחה, סיבוב צייסרים של וודקה שהוצע על ידי צמד המלצרים שלנו, ויאללה לקינוחים שהוגשו ביחד עם הקפה והאספרסו- לשולחן הגיע מילפיי שוקולד- דפים של שוקולד שהוגשו על קרם פטיסייר וניל, המנה הייתה קצת מבולגנת, עדינה אבל סתמית, קרם פיסטוק שהיה אמור להיות בין הדפים לא הורגש, פרשנות של מילפיי שפשוט לא הייתה מוצלחת.

מנה אחרונה אחרונה- קרפ חבושים, קרפ גדול במילוי גבינת שמנת וריבת חבושים עם קראמבל, הגיע רותח וחם, הקרפ היה טעים אבל החבושים לא הורגשו מספיק, הקינוח היה מקורי ובעל טעמים מתונים ומרעננים אבל הייתי מגיש אותו ללא חימום ומזלף מעל הרבה הרבה סירופ חבושים שילטף את הקרפ וגבינת השמנת.

עברו להם שעתיים ארוכות, אכלנו ארוחה עשירה ומגוונת, המחיר היה מעולה, האוכל היה מבוצע  ברמה גבוהה אבל היה חבר ברק, יותר מדי מנות שלא התחברו. במקום שמפורסם תחת שמו של רושפלד הציפיות היו גבוהות יותר, אכול קלאסי עם מגע מרענן, עם חתימה של השף, האוכל שקיבלנו היה אוכל ביסטרו שיגרתי ולא מספיק כדי להפוך למקום בלתי נשכח, אבל המחיר, האווירה, השירות שהיה מקצועי וידידותי הרימו את המקום למעלה.

אז מה התוצאה? את מבחן הקופון הם עברו, למרות הקופון האוכל היה ברמה גבוהה, המנות נדיבות, בילוי נעים בעיר הגדולה, ציון הדוקטור במידה וזה היה ביסטרו אלמוני- 8, ציון הדוקטור מכיוון שזה ביסטרו של רושפלד ואני זוכר מה הוא ידע לעשות בביסטרו המיתולוגי שלו- 7. 

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

עוגת דלעת ועגבניות שרי מסוכרות

עוגה קלילה, לא מתוקה,יותר מדי, עם מרקם רטוב ועם אפשרויות למשחקים רבים.
העוגה התחילה מגוש דלעת ששכב במקרר יותר מדי ימים וחיפשה מה לעשות, השילוב עם עגבניות השרי המסוכרות נרקאתה לי טבעית, מוסיפה צבע, מתיקות ומרקם, את העגבניות השרי מסוכרות קניתי בלווינסקי אבל ניתן להחליף אותן בכל פרי יבש או אפילו באגוזים לחובבי הזאנר.

עוגת דלעת ועגבניות שרי מסוכרות

3 כוס דלעת מגוררת גס (כ-500 גרם דלעת)
1 כוס סוכר לבן
3/4 כוס שמן
4 ביצים
2 כוס קמח (אני שילבתי חצי כמות קמח מלא וחצי כמות קמח לבן)

11/2 כפית אבקת אפייה
1 כף קינמון
1 כפית פלפל אנגלי טחון
1 כפית משייה
1 כפית תמצית וניל משובחת
1 כוס עגבניות שרי מסוכרות חתוכות דק

הוראות הכנה

1. סמיקסר עם וו גיטרה מערבבים סוכר ושמן
2. מוסיפים ביצה אחרי ביצה ואת תמצית הוניל.
3. מוסיפים את החומרים היבשים ומערבבים עד שהקמח נבלע בעיסה.
4. מוסיפים את הדלעת והעגבניות שרי לעירבוב אחרון
5. משטחים בתבנית עגלה בקוטר 26, אופים בטמפרטורה של 180 מעלות במשך כ-45 דקות.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

קראמבל עגבניות ומנגולד

אחרי עוד יום טיול בשוק הכרמל חזרתי הביתה עם שקיות עם מציאות שלוקטו ברחבי השוק, הנחית את המציאות על השיש והתחליתי לחשוב מה יצא מכל זה, התחלתי לשחק ולחבר בין מרכיבים, מרקמים וטעמים ואז עלתה בי המחשבה- החלטתי לקחת את הרעיון של קראמבל- פרורי בצק פריך שמתחתם פרי עסיסי שנאפה ומגיר את הנוזלים שנספגים בתורם בבצק.

את הפרי החלפתי בעגבניות שרי יפות וספוגות שמש שקניתי בשוק, ולעגבניות תמיד משתדך יפה קצת ירוק שהגיע בדמות צרור מנגולד שהבהיק בצבע ירוק עשיר, צרור קצת של טימין טרי גם כן מצא את דרכו פנימה ועוד כמה הפתעות.

קראמבל עגבניות ומנגולד

  

200 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות

21/2  כוס קמח

3 כפות גבינה קשה מגוררת (אני השתמשתי בגבינה גרוזינית, גם פרמז'ן אן גאודה תתאים)

מלח ופלפל

במעבד מזון עם להב מתכת שמים קוביות חמאה קרה ואת הקמח, מעט גבינה מגוררת וקצת מלח ופלפל, מפעילים בפולסים קצרים עד שמתקבל מרקם של חול גס עם גושי חמאה קטנים.

1 ק"ג עגבניות שרי

1 צרור מנגולד

1 כפית טימין

50 גרם פטה מפוררת

מלח ופלפל

שמן זית

חומץ בלסמי משובח

חתוכים את העגבניות שרי לחצי, את המנגולד מפרידים מהעוקץ הלבן וקוצצים גס, בתבנית 30*40 שמים את העגבניות והמנגולד , מפזרים מעט פטה, מתבלים במלח ופלפל ומשקים את הכול בזמן זית וחומץ בלסמי, טועמים עגבנייה אחת ובמידה ועכשיו זה טעים- זה רק יהיה יותר טוב אחרי אפייה. מפזרים את הפירורים מעל שיכסו יפה את כל התערובת.

אופים בטמפרטורה של 160 מעלות במשך כ-30 דקות עד שהפירורים זהובים ויפים והמילוי מבעבע ומלא רוטב, אוכלים בכל מצב צבירה.