כלבא שבוע- טרי, טעים ובפארנה.

בהתחלה דוכני אוכל הרחוב היו פלאפל טרי עם סלט ירקות ואלי קצת כרוב וחמוצים, ואז התחילה אינפלציית הסלטים וקיבלנו הררים של סלטי כרוב בכל הצבעים, ומבחר של סלטים שרובם היו באותו הטעם.

אחרי זה הגיעו השניצל בבאגט עם קופסאות פלסטיק תעשייתיות עמוסות בחומוס "מסעדות" וסלט כרוב במיונז בצבע סגול זוהר, אחרי זה התפתחנו למוקפץ בבאגט ועוד המצאות...

ואז הגיע אייל שני והכניס תפוח אדמה לפיתה, הציע תפריט שלקח ירקות טריים ובשר , טיפל בהם טיפול מינימלי ועשה הכול במקום ויצר חוויה של שף בפיתה גדולה ולא זולה, ומאז לא מעט מקומות התמקמו על אותו המודל, שפים פותחים דוכני רחוב מעודכנים וכולם מנסים להמציא מחדש את הגלגל.

אבל יש מקומות שבאמת מגלים באמת אהבה לחומרי גלם, טבחים שנותנים מעצמם ולא מחפפים ורוקחים הכול מא' ועד ת', הדוגמא הכי טובה הייתה שביקשתי חריף, הטבח לקח פלפל חריף וחתך דק דק , פיזר בתשומת לב מלח גס מעל וזילף בנדיבות שמן זית וככה הגיש לי פנכה קנה של חריף וקנה לו מקום בגן העדן של הטבחים.

המקום- רחוב לא סואן מדי אי שם בהוד השרון, השם- כלבא שבוע, כמה שולחנות בחוץ ובפנים ומקומות ישיבה על באר מסביב למטבח הפתוח שבו שני טבחים מלהטטים, ערמות של ירקות חורף יפים מחכים לטיפול ותפריט כתוב על קיר שמציע לא מעט הצעות של מנות בשר ומנות ירקות

בחרנו להתחיל עם צלחת ממולאים (37 ₪) וטחינה משאוויה  (24 ₪) קודם כל הגיעו הממולאים, 2 פלפלים קטנים, 3 עלי גפן, 2 עלי כרוב ואחד בצל ממולא, חתיכת לימון בצד ולימון כבוש במרכז, הממולאים רכים ונמסים בפה, ממולאים באורז עדין ומבושם, סחיטה קטנה של לימון רק מעדנת את הטעמים, הלימון הכבוש נותן מרירות וחריפות נהדרת, כל ממולא מהודק בצורה שונה שמשפיעה על המילוי, בצד מגיעה צלחת גדולה עמוסה בטחינה צחורה וסמיכה עם משאוויה- תבשיל עגבניות צלויות, פיתה עיראקית בצד מנגבת את השלולית הצחורה שמהווה תחליף מדהים לחומוס רק יותר קליל.

באמצע מגיעות גם המנות שהזמנו, בשבילי שערוריה בפארנה (36 ₪) ובשבילה המנה הצמחונית גרי ירופוסקי בפארנה (32 ₪) הפארנה מתגלה כמלבן גדול שנפער בו כיס גדל שסופג בשקיקה את כל הנוזלים.

השערוריה היא נקניקיית אנטריקוט ביתית שנצלתה על הפלאנצה ביחד עם תפוחי אדמה וכנסה ביחד עם עריסה, טחינה וחמוצים ביתיים מעולים, הנקניקיה הייתה עסיסית ומלאת טעם ובכמות נדיבה, הרטבים חלחלו לבצק הפארנה והתקבלו ביסים נהדרים שמריחות טחינה רק רוממו.

המנה הצמחונית הייתה מקורית, קבבים שנעשו מירקות צלויים בשילוב קמח חומוס ונכנסו לפיתה ביחד עם טחינה ולימון כבוש, מנה מקורית שלא מביישת ומחווירה לעומת מנות הבשר, הפארה התגלתה כספוג האולטימטיבי והמנות נאכלו בביסים גדולים  רק בשביל להגיע לקרקעית שספגה את כול  הנוזלים ולזלול אותה.

אכלנו הרבה, אכלנו טוב, ברקע מוסיקה ישראלית טובה עם גוון מזרחי אלטרנטיבי (תאמר נאפר !) הצוות חג מסביבנו וכל מה שביקשנו סיפק כולל קופסת לימון כבוש קטנה וחמוצים הביתה בגלל שזה היה כל כך טעים, חצי שעה של ארוחה שניתקה אותנו מכול, חשבון של ארוחה גדולה + מים מינרלים 140 ₪, שווה לחזור

מופת- בראסרי מקומי שמתחבא בתוך אולם קולנוע

קונספט למסעדה, זה מה שעובר בראשו של כל מסעדן שעומד לפתוח מקום חדש, איך הוא עומד להצליח למשוך אנשים בתחרות הקשה בתחום המסעדנות בארץ? תפריט חדשני? שף כוכב? עיצוב מיוחד? כבר כתבתי לא פעם ולא פעמיים על מקומות שקמים ונופלים על קונספט.

קונספט בהוד השרון זה כבר סיפור אחר, עיר קצת מנומנמת עם קהל בורגני שמחפש פחות אופנתיות אלא מקומות טובים לאכול, העיר עוברת מבול קולינארי בשנים האחרונות עם כמה מסעדות מצטיינות שמצליחות למשוך קהל אפילו מתל אביב, ופתאום מחליטים לפתוח בה מסעדה שמנסה להיות אופנתית, עם קונספט של שימוש בחומרי גלם מקומיים, תפריט בראסרי מגוון והדבר הכי מוזר- מיקום במבנה היסטורי שהוא גם בית קולנוע....

נכנסו למופת , מסעדה חדשה בהוד השרון, הממוקמת בבניין בית הקולנוע מופת שמתחבא בסמטה שקטה, בחוץ חצר גדולה עם עצים ופינות ישיבה מפוזרות, בפנים עיצוב נעים ונוסטלגי שמשלב בין אריחים לחפצי אומנות מודרניים והדבר הכי מצחיק- באמצע בית קולנוע, מימין הקופות, בקצה החלל המזנון ובאמצע מסעדה יפה ונעימה עם בר גדול ומזמין, שילוב בלתי רגיל.

המארחת מושיבה אותנו לבקשתנו על בר הנחושת היפה ממש ליד ברמן ידידותי שמפגין יכולת צלחות של מנות אחרונות ומזיגת משקאות (קינוח שהופיע במערכה הראשונה יופיע לבטח באחרונה...) תפריטים גדולים מונחים לפנינו כולל תפריט יין מגוון ויפה.

הברמן חברמן אמיתי, מוזג מים, מתעניין, מייעץ ועוזר לנו לבחור את המנות, ובכלל כל הצוות הצעיר נחמד וחייכני ושמח לענות לכל משאלה ודרישה, החלטנו לבחור תפריט מעורבב של מנות פתיחה, ראשונות ועיקריות ובחרנו יין מתפריט שכולל אך ורק יינות ישראלים מייקבי בוטיק, מבחר עשיר של יינות בכוסות ובמחירים סבירים יחסית- בשבילה רוזה של פלטר ובשבילי כוס יין לבן נחמדה גם כן, היין נמזג בכמות יפה והיה מעולה במחיר סביר של 37 ₪ לכוס.

התחלנו עם צלוחית גדולה של זיתים בכבישה ביתית שהגיעו עם עגבניות שרי קונפי, שום קונפי והמון המון זיתים מכל הסוגים בכמות עצומה שנישנשנו לאורך כל הארוחה, 16 ₪ די מוצדקים בהתחשב בכמות ובזיתים המעולים.

מיד אחר כך הגיעו להם כדורי ארנצ'יני ממזריים (28 ₪), זוג כדורים לא גדולים אבל מטוגנים לשלמות שהכילו בנוסף לריזוטו גם גבינה המאירי ופטריות מטוגנות, זה היה אינטרפרטציה מקומית מעולה למנה האיטלקית, הפטריות הוסיפו ענין לעיסת הריזוטו ורוטב העגבניות צינן את החום מעט, יופי של מנה .

מעט המתנה והגענו למנות העיקריות, היא החליטה ללכת על מנה ראשונה די מכובדת של פולנטה (46 ₪) על משטח צפחה ריבועי הגיעה מריחה של פולנטה גסה עשויה מתירס טרי עם פטריות מלך שנפרסו גס וטוגנו, הפולנטה הייתה איכותי אבל תוספת של שמן כמהין הייתה די מיותרת, השילוב בין הרכות לנגיסות של התירס הטרי והפטריות סיפקו מנה מנחמת וכיפית.

בשבילי בחרתי מהספיישלים מנה של סלופי גו'  הגיעה לחניה יפה מלאה נתחים של בשר שבושל ארוכות ונקרע לסיבים שטבלו ברוטב ברביקיו איכותי, ביחד עם מעט ירקות זאת הייתה מנה מושחתת של בשר עסיסי ומלכלך, בצג הוגש ציפס שלצערי לא היה עשוי עד הסוף אבל הסלופי היה כל כך טוב שזה ממש לא שינה דבר.

הגענו לקינוחים, כמו שאמרתי בגלל שישבנו על הבר ראינו את תהליך הצלחות שלהם והתרשמנו, בחרנו בבר שוקולד שהגיע בתור שכבות של שוקולד עם קרם קרמל מלוח שלבקשתנו הוזלף עוד ועוד על המנה והיה חביב ביותר וסיפק את הצורך במתוק.

הספיק לנו כמה דקות של שיחה עם הצוות החביב שהחליט שחובה שנטעם גם את הקינוח של פאי הלימון המפורק על חשבון הבית, קיבלנו כיפה של קרם לימון חמצמץ וטוב שמסביבו פוזרו הרבה פירורים של קראמבל חמאתי ומתקתק, נשיקות מרנג פריכות ונגיעות של רוטב פירות יער, זה היה קינוח פשוט וטעים ומאוד מדויק לארוחה שכזו.

אז מה היה לנו? מקום שמתיימר לעבוד עם חומרי גלם מקומיים ונראה שבאמת מנסה לעשות את זה, בראסרי בתוך אולם קולנוע שנעים לשבת בו, אוכל פשוט וטוב אבל חסר לו חידוד בכמה מקומות, ובכלל מקום עם פוטנציאל ורצון להשתפר ולהפוך למוסד, אני כנראה אחזור לבדוק אותו עוד כמה פעמים בגלל הצוות הנהדר שאריח אותנו בחום, סה"כ הארוחה 280 ₪ מצודקים ביותר , ציון הדוקטור 8.5

NONO- איטלקיה שמנסה להתגבר על מיקום מקולל

אחד הכללים בשיווק טוען שכל עסק תלוי בשלשו גורמים- מיקום, מיקום ומיקום.

כולנו מכירים את הפינה המקוללת שמחליפה שלטים בכל חודשיים-שלושה, הבטחות גדולות  שמתחלפות בכישלונות מרים, מסעדות שאם היו מוקמות בפינה אחרת של הרחוב אתה מאמין שהיו שורדות את התחרות האכזרית  אבל בפינה המקוללת אין להם סיכוי.

בהוד השרון יש פינה כזו בכניסה לספורטן, מבנה מאוד מוזר שמשלב בין מרכז מסחרי חצי נטוש לכניסה לקאנטרי, אף פעם לא הבנתי מה ההיגיון במקום הזה, יש שם שטח די נרחב שמחליף שם כל כמה שנים- פעם זה ספגטים, פעם מסעדת בשרים על האש  ולא זוכר מה עוד היה שם, מה שמשותף לכולם זה החוסר יכולת להישאר בזיכרון עד שהמקום נעלם.

הפעם נפתחה מסעדה חדשה שמתיימרת להישאר, Nono  שמה בישראל, מבחוץ המקום נראה יפה וגדול, ברגע שנכנסו התגלה מקום די צפוף מלא בשולחנות ארוכים מלאי אנשים, מטבח פתוח גדול עם 2 תנורי פיצות עצומים, מכונית וינטג' חמודה שמשמשת גם כדוכן ממכר לגלידה והרבה המולה.

מקום בשולחן לא היה אז הובלנו לבר היפה שמאחוריו הרבה בקבוקי יין וחבית יין גדולה, קיבלנו תפריטים והמלצרים-ברמנים שלנו התחילו בשיחה שהתגלגלה לאורך הערב , אני אוהב שירות שהוא מקצועי וידידותי, מלצר שיודע לגלגל שיחה אבל גם לא להציק, יודע להסביר על כל מנה וגם להמליץ על מנות אהובות ולהתאים בין המנות, לשמחתי כל אנשי הצוות התגלו ככאלה ושמחו לענות על שאלות, לספק מידע ובכלל לתת שירות מעל ומעבר למצופה.

התחלנו עם קצת יין, למקום יש יין הבית שנמזג מחביות לקארפים (אחד מהשותפים הוא בעל יקב בוטיק) ונחנו בחרנו בכוס יין הבית לבן במחיר מעולה של 25 ₪ וכוס ועוד כוס של יין בוטיק ישראלי ב-39 ₪, הברמנים שמחו למזוג לנו טעימות יין ולהמליץ על היינות ובכלל נראה כי תרבות היין היא חלק נכבד מהמקום.

החלטנו להתחיל במנה ראשונה ופוקאצה מהתנור, הפוקאצה (13 ₪)  הייתה אוורירית ושרופה יפה, בצק תפוח ומלא טעם שהגיע עם מטבל של חומוס שהיה לימוני וטעים ולבאנה ועגבניות שציננו את החום של הלחם הלוהט. מתי שביקשנו שמן זית ובסלמי קיבלנו מייד שמן זית מעולה ובלסמי מצומצם ואיכותי.

לראשונה הגיע מנה של מוצרלה פריכה (39 ₪)- למשעה שניצלונים של מוצרלה שטוגנו בפירורי לחם והיו חטיף נהדר, גבינה רכה ונמתחת עם טעם נהדר, ציפוי פריך וחם ובצד סלט קטן ומעולה של עגבניות שרי מתוקות עם אספרגוס פרוס דק ופילטים של לימון, הסלט היה מתובל מושלם ומאוד אגרסיבי ונתן את הניגודיות הנכונה למוצרלה. מנה כיפית ומוצלחת לפתיחה.

לעיקרית הזמנו פיצה ביאנקה עם פטריות ותרד (48 ₪) וקיבלנו פיצה בינונית פלוס בגודל, בצק דק ופריך אבל עדיין רך שבילה בתנור הלוהט כמה דקות, הפיצה כללה הרבה פטריות יער טריות, תרד שעדיין היה פריך, שיני שום קונפי נהדרות וגבינה מוצלחת שנמתחה לחוטים שסירבו להיקרע, כל משולש היה עמוס בכול טוב אבל שמר על יציבות ולא התמוטט כמו בהרבה פיצות דקות אחרות, תוספת של מעט טאבסקו הייתה מעולה והפיצה התגלתה כמנה כבדה יחסית ומלאת טעמים, חומרי הגלם היו טריים ומרמה גבוהה והורגש שהתנור באמת עשה את העבודה- מכת חום עצומה ומהירה שאופה מהר את הבצק אבל שומרת על הירקות פריכים ומלאי טעם.

בשלב הזה של הארוחה כבר היינו מלאים, המנות נדיבות וגדולות יחסית, זוג ברעב סביר יסתפק בקלות בפ'וקאצה+ראשונה+ עיקרית ויצא בנזק של סביב 100 ₪, מחיר מעולה בכל קנה מידה, אנחנו בתוספת של 2 כוסות יין יצאנו במחיר של 166 ₪ לארוחה מעולה ונעימה.

אין ספק שנונו הצליחו למצוא את האיזון בין אוכל ויין משובחים, מחירים נוחים ואווירה מקסימה, אני מקווה מאוד שהמקום יצליח לשרוד את הפינה הארורה הזאת ולהפוך לעוגן של אוכל איטלקי טוב. ציון הדוקטור -9.

בוקר באייסברג וולקנו- אגם של קרמל

בוקר יום שבת אחרי נחיתה די רכה בחזרה בארץ מבוסטון, הגוף כבר התרגל למנות גדושות של סוכרים, צבעי מאכל, שומנים וכול שילוב בלתי בריא שאפשרי שנספג בעורקים השכם בבוקר, כבר הרבה זמן לא אכלתי ארוחת בוקר מעניינת או שגרמה לי לרצות לחזור עוד פעם, הארוחה של ממרחים, ביצים ושתייה כמעט ואף פעם לא מצליחה לרגש אותי, וחיפשתי משהו שיעלה ריר רק במחשבה עליו, הצצה באחד המקומונים והופ עלה חיוך.

אייסברג וולקנו, מהמקומות החביבים עלי בהוד השרון, שבת בתשע רק אנחנו וזוג מלצרים משועממים, צ'ארלי מתרוצץ לו בשמחה ונהנה מקערת מים שמוגשת לו בזריזות, תפריט ארוחת בוקר מעט שונה אבל לא מספיק מענין, קומבינציות רגילות של ביצים ושקשוקה עם ממרחים ושתייה, כמה פריטטות ומנותק קלות יותר, דווקא בצד המתוק ציפינו להרבה יותר אבל קיבלנו רק פרנץ' טוסט ואני כבר דמיינתי איזה ופל פלגי עמוס כול טוב, מנה שנמצאת בתפריט הקינוחים הרגיל אבל אפשר היה להתאימה בקלות לבוקר, או כמה פנקייקים....

לא התייאשנו והזמנו ארוחת בוקר אחת שמהבוססת על פריטטת גבינות (54 ש"ח) ופראנץ טוסט (36 ש"ח)  ואחרי המתנה קטנה הגיע הקפה שהזמנו מראש בחיזוק אספרסו קצר ואכזרי בשבילי, הגוף עדיין התאושש מקפה אמריקאני מחורבן במיוחד... וכוס יפה של מיץ תפוזים שהגיעה כחלק מדיל הבוקר.

המתנה לא קצרה והגיע סלסלת מאפים נעימה שכללה לחם כהה עשיר בזרעים בעל קרום קשיח ופנים רך, לחמניות רכות וקטנות דמויות חלה שנמסו בפה זוג מאפינס בטעם הדרי עדין שהיו טריים, עדינים וסיפקו יפה את הצד המתוק, איתם הגיע צלוחת לבנה עם 6 פנכות שכללו חמאה טובה, שילוב של טחינה עם פסטו שהיה עשיר בטעמים ובמרקם מעט גס וטוב, ריבת תותים ביתית, ממרח של יוגורט עם עגבנות ועשבי תיבול (נראה לי) שהיה חמצמץ , גבינת שמנת טובה וסלט טונה טרי ועשיר, כול הממרחים היו עשויים בצורה טובה, עשירים בטעם והם נעלמו מהר אך הייתי שמח לקבל גם גבינה  עשירה נוספת (כחולה מסריחה או פטה היו במקום) או קצת אנטיפסטי מכיוון שבאייסברג וולקנו יודעים לעבוד יפה עם חומרי גלם ולהוציא מנות מענינות ומגוונות.

במקביל הגיעו המנות העיקריות- פריטטת גבינות שהכילה גם פלפלים קלויים, שום, בצל ועשבי תיבול, הפריטטה הייתה תפוחה ויפה  עשירה בגבינות עדינות שנתחו בחוטים ארוכים של עושר אבל גם עדינה מדי, היה חסר לי תיבול ומעט מלח, הפלפלים הקלויים העניקו עוד מעט עומק והמנה הכללותה הייתה גדולה ויפה, איתה הגיע גם סלט ירקות קטן וטרי עשיר בלימון שנתן קצת ויטמינים לבוקר.

המנה השנייה- פראנץ טוסט, 2 חתיכות עבות ויפות של לחם רך שטוגנו והיו פריכות ושחומות, סלט פירות חם שהוקפץ ברוטב קרמל חם שכלל ענבים, נקטרינות ועוד פירות ששמרו על נגיסות יפה ורכות באותה הנגיסה, רוטב הקרמל היה עשיר ועטף באהבה את הפראנץ טוסט בשלולית יפה ושחומה, עריהמ יפה של קרם פרש רעננה את הכול ובנתה מנה יפה, לא כבדה, מתקוה במידה עם רמז של חמיצות מהפירות.

לא מעט אוכל, כמות מכובדת שהשביעה אותנו אבל לא הכבידה, אבל בעיית ה- VFM של ארוחת בוקר כרגיל נשארה, במחיר של מעט מעל ל-100 ש"ח אכלנו טוב אבל לא בלתי נשכח, היה חסר משהו שיגרום לי באמת להגיד שחובה לחזור שם לארוחת בוקר, או אויל באופן כללי אני לא איש של ארוחות בוקר, ציון הדוקטור- 7.5


http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

אגאדיר הוד השרון- נווה מדבר בלב השממה

יום שבת ברחוב הראשי של הוד השרון, רחוב חסר יחוד ואפרורי, החום מבריח את כולם הביתה והלחות מבריחה את כולם לתוך המזגן, רחוב של חנויות קטנות ולא של רשתות, הכול אפור, לא מזמין במיוחד, כמעט ואין מקומות בילוי או מסעדות על הרחוב ואלו שכן נמצאות מפוזרים ברצועה צרה מאוד ומתחבאים הרחק מהכביש, המקום היחיד שבולט ונראה כמו נווה מדבר קטן הוא המרפסת הרחבה של אגאדיר, הרשת שלדעתי הייתה ראשונת ההמבורגריות ופצחה לפני חודשים ספורים בגמת התרחבות ומיקמה סניף בהוד השרון טארסה די גדולה, שולחנות וספות נמוכים, מזרקת-מפל נעימה במרכז שמתיזה מים מרעננים לאוויר, מאוורים בפרגולות שמזיזים את האוויר העומד ויוצרים מקום נעים לארוחה של צהריי שבת.

התפריטים רגילים ולא מכילים הפתעות גדולות- המבורגרים מכהמ סוגים, מעט מנות של מאכלי ים, נקניקיה, כמה סוגי כריכים, כרגיל מתלבטים מה להזמין אבל בוחרים ובורחים אל ההמבורגרים, בשבילה המורגר ג'וניור 160 גרם במידת עשייה מדיום-וול (42 ש"ח) בשבילי דיאנא, שילוב של בקר וטלה  עם איולי ולימון כבוש (55 ש"ח) וציפס גדול (19 ש"ח) שיהיה מעט פחמימה.

הטראסה נטושה וזה נעים, הרוח מרעננת,מגש רטבים עם מבחר נאה של תוספות מגיע ביחד עם  קולה זירו (12 ש"ח) מהר ומנת אוזו עם מים קרים וקח בצד על מנת להרגיש לבנטיני באמת (16 ש"ח, מחיר הוגן ומרווה נפשות) בכוס גבוהה מערבב קוביות קרח אם האוזו ומעט מים קרים לפתוח את השמנים האניסיים וישר אני משתגר לי לאיזה חוף עם מים כחולים עמוקים באיים של יון...

החלומות הסתיימו כי ההמבורגרים הגיעו, דיגלונים קטנים עם מידת העשייה נעוצים בהם, המבורגרים שחומים עם סימנים של גריל חם, נראים אסתטים על צלחות בנות גדולות, פתוחים על מנת שנלביש אותם ברטבים בשלל צבעי הקשת, מעט רוטב פלפלים פיקנטי ולא מספיק חריף, חרדל צרפתי עוקצני ומיונז שמגיע בכלי קטן מדי, על מנת הדיאנא מגיע רוטב איולי וקוביות לימון כבוש זוערות ומנצנצות, קאווץ יפה שהכול יתערבב ונגיסה ראשונה- בשר רך מאוד, כמעט חלק, טעמים נעימים אבל לא מובחנים, קוביות הלימון הכבוש וחתיכות בצל ירוק מעוררות את הפה, מידת עשייה מדוייקת, אבל לחמנייה מעט מתפוררת, ביס נעים אבל לא בלתי נשכח, אני את ההמבורגר שלי מעדיף פראי וגס.

בצד השני הג'וניור שחום ויפה, לא יבש אבל גם כן לא מרגש , היא מתלוננת על משהו מוזר בטעם הירקות, לא הרגשתי בטעם לוואי כלשהו אבל משהו היה שם חסר... הציפס הגיע בכלי מתכת יפה, מקלונים זהובים בכמות יפה, עם זיכרון של ביסטרו קטן בפריז עם מקלוני ציפס שנטבלים בחרדל חריף ומיונז עתיר בשום, רק שבפריז הם הצטרפו להמבורגר קטן ושמנמן עם חתיכת כבד אווז יפה וברנדי למכביר... ואולי זה מה שחזר לי במנה פה- המבורגר באמת כביר ולא רק טעמים שמנסים לרצות את כול המשפחה.

החלטנו להישאר לקינוח, המנות נשמעו נעימות, לא מתחכמות ובמחירים סבירים, החלטנו לבחור בשטרוייזל( 29 ש"ח) וקיבלנו כוס ענקית מעוטרת בקצפת רכה ולא מתוקה עם מקלות מרנג ובננות, מתי שהתחלנו לחפור גילינו פירורים פריכים, רוטב ווניל קריר ועורקים של ריבת חלב, קינוח מעט רטרו בהוויתו אבל כביר ליום קייצי, מרענן ומתוק במידה, מלא טעמים ומרקמים כאשר כל כף מעלה שילוב טעמים חדש.

אז לסיכום מה היה לנו, ארוחה מהנה אבל לא מרגשת, המבורגר שלא מתחרה במוזס אבל מגיע למקום שלישי או רביעי, מחיר סביר עם VFM גבולי וקינוח אחד שהיה בדיוק במקום, 178 ש"ח עלה לנו התענוג, היא נתנה למקות ציון של 7, מחיר האוזו הסביר וההשפעתו המבורכת העלו את ציון הדוקטור למקום ל-7.5 , מקום נחמד למחטף.



http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif