טוטו- אלגנטיות קפואה ומוקפדת

בתל אביב יש לא מעט מסעדות חדשות, אופנתיות, שמחליפות טרנדים בכל יומיים ומנסות לחזר אחרי קהל, מחליפות תפריטים, משנות עיצוב, קונספט חדש... ויש את המקומות שלא משתנים ושומרים על ה-DNA  שלהם, אבל לי זכור ק מקרה בודד של מסעדה שעברה שינוי מטלטל ומהותי, חזרה למקורות ושמרה על יציבות מדהימה ומקפיאה.

יום תל אביבי רותח מחום באמצע גל החום שלא אפשר לצאת מהבית ללא מזגן צמוד ואנחנו צועדים בצהרים לתוך טוטו, מזגן מקפיא מקבל אותנו ומכניס אותנו לממלכה האלגנטית והמוקפדת שבאופן מדהים מלא בכל פעם מחדש, תפריטים מנוחים במהרה וכוס מים קרים מוגשת במהירות לשולחן עם פלח מלפפון מרענן, אין ספק שהשירות במקום הזה הוא מקצועי.

חילופי שפים, מאבק בתקשורת, חזרה של שף והכל נראה כאילו שום דבר לא השתנה, קהל אמיד מאוד, תפרטי כמעט ללא שינויים שנראה קצת מופשט מדי למסעדת שף ותפריט עסקית בעלות של 125 ₪ לאדם.

קודם כל מקבלים לשולחן לחם מעולה עם קרום עבה ופריך, צלוחית של שמן זית ועגבנייה מרוסקת, מבחר של זיתים משובחים ומרירים וצלוחית קטנה של שעועית בואבס שבושלה בציר לימוני נעים, הלחם מדהים ואי אפשר להפסיק לנגב את הצלוחיות על השולחן, פתיחה מכובדת בעליל.

המתנה לא ארוכה מדי והמלצרים מיד מביאים את הראשונות שלנו, בצד אחד נוחת על השולחן מנת החציל האגדית, חציל צלוי באש גלויה בדיוק כמו שזוכרים מתפייט התפריט, חציל לא גדול בצלחת גדולה עמוסת מרכיבים, החציל מתקתק, קלוי בדיוק עם ריח נהדר של גחלים ועשן, נח על מצע עבה של טחינה משובחת, בצד ערימות של גבינה מלוחה, לאבנה, עגבניות מרוסקות, טפנד, צנוניות ופלפל חריף. המזלג מסדר לו בכל פעם ביס אחר והרמוניה של טעמים ממלאת את הפה, מנה קלאסית בהחלט ומאוד טעימה.

בצד שלי מגיע סלט קר של גופי קלמרי סגולים עם גרגרי חומוס, הקלמרי עשויים במדויק ומלאי טעם, הם מעורבבים עם גרגרי חומוס רכים, עגבניות ובצלים קלויים וטחינה, סלט קליל ומאוד קיצי אבל לא מנה שנושאת בשורה.

נחים אחרי הרבה מאוד אוכל, ממשיכים לנגב את שאריות הטחינה עם הלחם המצטיין, לוגמים כוסית של יין לבן חביב במחיר עיסקי הגיוני של 29 ₪ ומנסים להבין מי הקהל שיושב במקום בצהריי היום, אין כמו קצת אנתרופולוגיה לצהרים...

העיקריות מגיעות אף הם במהירות נכונה, בצד שלה מגיע צלחת עם טורטליני גבינות רכות, 5 כיסונים יפיפיים שנעשו ביד מבצק בעובי מדויק, עמוסים בגבינה עדינה וטובלים באמבט של רוטב עגבניות נעים ותלולית של פרמז'ן בצד, פסטה באיכות עליונה ומנה מאוד קלאסית שאי אפשר להגיד עליה משהו רע, מצד שני היא גם שעממה למדי, לא היה במנה משחק טעמים או עניין מיוחד, פשוט מנה מקצועית .

בצד שלי הגיעה צלחת עם 2 נתחים יפים בגודלם של צלע חזיר בקרמל תבלינים תאילנדי שהיה עטוף בקשיו ובוטנים, הצלע הייתה עשויה במידה מדויקת, הרוטב מתקתק ומעניק טעמים נוספים שכיף לטבול בו את הבשר, האגוזים מעניקים מרקם חביב, המנה גדולה בהחלט והיה קשה להתמודד איתה, אבל עוד פעם הגענו לבעיה- אחרי הנתח הראשון המנה איבדה ענין, האגוזים נכחו בכמות גדולה מדי ובשלב מסוים כבר הסרתי אותם מהצלחת. לפחות הפריה שהוגש בסיר קטן בצד היה מושלם, רך ומפתה.

הגענו לשלב הקינוח, כבר מראש ידעתי מה אני רוצה בתור קינוח יום הולדת, מילפיי טוטו 2015 נכתב בתפריט, לשולחן הגיע ברוב רושם מלצר עם צלחת גדולה ועליה מגדל של בצק עלים וקרם מסקרפונה עשיר, מעל הוא שפך המון המון רוטב קרמל ואז במכה אחת חצה את כל המגדל עם סכין גדולה ובשאיר אותנו להתענג, הבצק עלים היה חמים ומעולה ועבר קירמול נוסף שסגר אותו והפך אותו עמיד בפני הקרם, המסקרפונה עשירה ולא מתוקה מדי, הקרמל מושלם ומעט מלוח, בצד גלידת וניל מעולה עשירה בגרגרי וניל, טירוף של מנה.

אז מה היה לנו? מסעדה קלאסית שלא זזה מטר, מקצועית ברמות שלא מכירים בתל אביב, שף עם יד מעולה שמוציא מנות ללא פגמים, אבל גם מסעדה מעט מנוכרת וקפואה שלא מרגשת, זה המקום להביא את הדוד מחו"ל בשביל להרשים אבל לא בשביל טירוף קולינארי, מאוד נהניתי אבל העם הארוחה הזאת הייתה בלתי נשכחת?

2 ארוחות עסקיות- 250ש"ח

2 כוסות יין- 58 ₪

מילפיי- 52 ₪

סה"כ 360 ₪ מוצדקים, אוכל טוב, אבל לא בטוח שאני אשוב פעם אחר פעם, ציון הדוקטור 8

רומנו- הברקה נוצצת בין כל שכבות הפיח והזוהמה

חזרנו לארץ אחרי קרוב לשלושה שבועות של שיכרון חושים, ממזג האוויר הצונן והנעים של אירלנד, הנימוס של לונדון, הרגיעה של עיירות דייגים קטנות לאורך החופים המערביים של האי הירוק אל תוך עומס חום מטורף, מציאות מטורפת והרבה רעש.

יום ראשון בערב הגענו למקום המוזנח והמנחם שמוכר עלי טוב משנתיים של בילויים בתדר, בית רומנו הוא סוג של פלא עולם שלא היה נבנה לעולם בתקופתנו, על שפת הרחוב העמוס יש פתח קטן שמוביל לחלל גדול ופתוח מוקף בבניינים ובחנויות, בבוקר הוא מלא בסיטונאי בגדים ובדים זולים ובלילות היה פה התדר עם מסיבות , אומנות והרבה מוסיקה, כבר אז הכרתי את המקום כאחד ממרחצי הזיעה הגדולים של תל אביב בו הלחות נדבקת לכל חלקה טובה, היום הוא הפך למשהו אחר.

מתפסים במדרגות לקומה הראשונה בה ממוקמת רומנו, החדשה במפעלות אייל שני, בכניסה מתחיל כבר הבלגן- בר קטן ודי עמוס, אנשים מסתובבים סביב ושולחנות מפוזרים על המרפסת ובחלל הפנימי , לא ברור מי איש צוות ומי סתם אורח, מוסיקה איכותית אבל חזקה ומאווררים שמנסים להזיז קצת את האוויר שעומד לו ומסרב לזוז, אחרי כמה דקות מצאנו מארחת שרשמה אותנו ברשימה ארוכה ולא הצליחה להתחייב על זמן המתנה, כמו כן אי אפשר להזמין מקום מראש.... המתנה ארוכה, החום נוראי, לא היה יחס מצד אנשי הצוות, כבר רציתי לקום וללכת ורק התפריט האניגמטי שהיה תלוי על הקיר הצליח לשכנע אותי להישאר ולהמתין כחצי שעה עד שהתפנה לנו שולחן צדדי קטן, התפריטים הונחו עם מבחר גדול ויפה של מנות ירק, קצת דגים וממש מעט מנות בשריות עם תמחור זול והגיוני ( מנות הירק 30-40 ₪, דגים 60-100 ₪) והרבה פחות פואטיקה ותיאורים ציוריים מאשר כרגיל.

התחלנו להזמין והתחלנו עם פוקצה וצלחת חריפים לחימום הקנה, הוזהרנו שבגלל שהמקום עדיין נמצא בהרצה יכול לקחת זמן עד שהמנות יגיעו והתחלנו לחכות.

מנת הלחם הגיעו די מהר, הפוקצה הגיעה עם צלוחית גדולה גדושה ברסק עגבניות עם טיפה של סחוג על מצע קרטון מוזהב, היא הייתה תפוחה ויפה, עם מעט עגבניות פרוסות דק ובצל, אין ספק שזו המנה הבסיסית בכל מקום של איל שני, וכרגיל היא הייתה מצוינת, פראית, חושנית ומלאת טעמים והרסק לצידה היה מופלא כמו שרק אייל שני יכול לעשות.

צלחת החריפים התגלתה כמנת פוקצה עם תוספת של פלפל חריף מטוגן אחד, עריסה סמיכה יוקדת מאדום , סחוג שחור וחריף מאוד ושלולית יפה של קרם פרש, החריפות הייתה מענגת והקרם פרש עזר להרגיע את הפה אבל היה מיותר להזמין גם פוקצה וגם את צלחת החריפים, אפשר היה להסתפק בצלחת החריפים שמגיעה גם ככה עם פוקצה.

מיד אחר כל נחתה על השולחן שקית הציפס, גאוות המקום שניתן להזמין רק אחת לכל שולחן, שקית נייר עמוסה בפלחי תפוחי אדמה עבים וזהובים בצורה יוצאת דופן, הביס הראשון מגלה פלחים לוהטים מחום עם שכבה פריכה ועבה בצורה יוצאת דופן ובפנים רכות מדהימה, המליחות מדויקת ומענגת והמנה המלוחה והלוהטת פשוט דורשת טבילה בשלולית המיונז שהגיע בצד , הציפס מטוגן 3 פעמים ומבלה גם בצינון פרק זמן על מנת לקבל את הפריכות המענגת הזו, אייל שני מצליח פעם ראשונה הערב להפוך תפוח אדמה פשוט למנה אלוהית שהיא מנת הציפס הטובה ביותר בארץ.

ממשיכים במנה של לוקוס ברוטב אדום, למעשה סוג של חריימה, נתח עבה ויפה של לוקוס לבן שמכוסה כולו ברוטב אדום משגע של עגבניות ופלפלים בבישול ארוך ארוך עם גרגרים של חומוס, נתחיל בגרגר החומוס האלוהי שהיה מוצק בחוץ אבל פשוט נמס בפה, נמשיך עם רוטב שמרגיש עגבניות בשלות שבושלו שעות ארוכות עד שהתמוססו לתוך עצמם ונסיים עם דג לוקוס טרי שבשרו הלבן שיחק יפה עם האדום העמוק הזה ונסיים בשלולית של טחינה משובחת ומעט תרד שנתנו ענין נוסף, מנה שגרמה לי ללקק את הצלחת עד תום.

המתנה לא קצרה והגיעה מנה נוספת, תפוח אדמה שלוק, לכאורה 2 תפוחי אדמה לא גדולים ועירומים שנשלקו במים עם חמאה, קרם פרש וחסה, למעשה 2 תפוחי אדמה מושלמים שנשלקו למידה שבו הם מוצקים אך נמסים בפה, טבולים בחמאה, קרם פרש ופרמזן ועלי זעתר ועלי חסה שהחום הגבוה בישל, זאת הייתה מנה מנחמת מדהימה עם טעמים של ילדות ועושר בלתי מוסבר. מנה שכולנו אכלנו בתור ילדים ופה מגיעה לשיא השיאים.

מנה נוספת התעכבה דקות ארוכות ובסוף הוצאה לנו והובטח שתרד מהחשבון, מלנזנה, חציל סגלגל ולא גדול שנחצה וטוגן ארוכות והוגש עם רוטב עגבניות ומעט גבינה, היה שווה לחכות למנה המושלמת הזאת בה חציל מתמוסס בפה אחרי טיגון ארוך בשמן זית ומגלה את הטעמים המתוקים של האדמה, עוד מנה מושלמת שנעלמה ונוגבה עד תום.

הגענו לקינוח- השעה כבר מאוחרת ואנחנו מפוצצים באכול אבל חייבים לנסות משהו מתוק והפור נפל על בליני כנאפה, אחרי המתנה ארוכה נוספת הגיעה צלחת עם 2 חביתיות בליני עבות וביניהם ג'בנה, אותה גבינת צאן שמככבת מתוקה בכנאפה, פה הביליני טוגנו בסירופ סוכר שנתן להם מעט פריכות מבחוץ, בפנים הג'בנה היה מותך ומלוח מאוד, שילוב טעמים של מתיקות הבליני עם המליחות היה מסחרר, הגבינה נמתחה והייתה מצוינת, אין ספק שזה היה הקינוח המלוח ביותר שטעמתי.

זאת הייתה ארוחה מדהימה, היא השכיחה כליל את הממתנה הארוכה למקום, את ההמתנה הארוכה בין מנה למנה בסוף, את החום, הרעש , ההמולה, זאת הייתה ארוחה של שף שמכיר חומרי גלם פשוטים ויודע איך לרומם אותם, המחירים בכללית זולים ומאפשרים בחירה בלא מעט מנות, יצאנו במחיר של 220 ₪ לזוג שאכל הרבה מעבר למה שהיה צריך מתי שלקחנו את המנה היקרה בתפריט (הלוקוס שתומחר סביב 90 ₪)

זה מקום נדיר בו כל מנה גורמת לך לעצום עיניים ולטבוע בזיכרון מתוק, לדבר כזה אין מחיר

ולכן ציון הדוקטור למקום 9.5,

אבו יעקוב- חומוס בעין הוד שמציע המון נשמה ונוף

לפעמים אתה מחפש בריחה קצרה מהשגרה, אחרי הרהב זמן ללא ניצול ימי החופש הגיע המייל המאיים שמודיע שהגעתי ל-60 ימי חופש ואין ברירה חייבם להתחיל לנצל אותם, חופשה ארוכה בדרך כלל לא באה בחשבון אז אין ברירה אלא לקחת ימים בודדים פה ושם, לכן החלטית על מבצע רביעי חופשי- כול יום רביעי לוקחים יום חופש ומחפשים מה לעשות.

הפור הפעם נפל על טיול מעט צפונה, היום התחיל בעתלית (בחורבת קרתא ליתר דיוק) בקצת תצפית יפה על מבצר עתלית וקצת פריחה סתווית נעימה ומשם המשך תנועה לעין הוד, מלכודת תיירים די קלאסית אך נעימה, השיטוט בין סמטאות הכפר הערבי נעימה כאשר אתה כמעט בודד וללא המולה מסביב, האווירה מזכירה אי יווני והאנשים והאמנים מכניסים עוד קצת פסטוראליות מסביב, הבעיה תמיד מתחילה מתי שהרעב מתעורר כי ישר פעמון ההזהרה של מלכודת תיירים נכנס לפעולה,  אתה נכנס למצב מגננה כי אתה בטוח שכל מקום שאליו תכנס ינסה להבטיח הרים וגבעות, יספק מעט מאוד ויגזול הרבה מאוד מהכיס.

לשמחתי העצומה מצאתי מקום שונה, באמפי הקטן משקיף על נוף מדהים של הרים וים נמצא מקום מעולם אחר, אבו יעקוב, החומוסיה של עין הוד. מבחוץ מלכודת תיירים קלאסית שנראית כמו שיפודיה של פעם, תפריט קטן ושלט שמודיע שעובדים פה רק במוזמן, אבל הנוף הנהדר והמזג אוויר המושלם גרם לנו לשבת ולהזמין ארוחה קלילה.

התפריט בסיסי מאוד- חומוס, סלט חצילים, סלט ערבי וכמה מיני בשרים על האש, המחירים רגילים לז'אנר והחלטנו ללכת על ארוחת בוקר-צהרים של חומוס, חצילים וסלט, התיישבנו מול הנוף ונהנו מנוף אנושי של תושבי הכפר שניהלו דיונים סוערים על הווי הכפר והאנשים בו, כל אחד טיפוס בפני עצמו ששמחים לפתוח בשיחה עם כל מי שזז , פרלמנט מקומי אמיתי שרק צריכים היו להוסיף לו בקבוק עארק או אוזו לאווירה מושלמת.

אבו יעקוב שהתגלה כבחור ערבי מבוגר שמתנהל באיטיות מקדימה נכנס למטבח להכין את המנות וחזר אחרי מספר דקות עם יצירות אומנות על צלחת שהפתיעו אותנו לטובה.

זה התחיל בחומוס- צלחת גדולה ומצולחתת יפה עם שכבה דקיקה ויפה של חומוס גס למדי, שלולית עמוקה של שמן זית משובח, חומוס רך וטעם עדין ועמוק של חומוס בייתי שמבושל באהבה.

החצילים- אהבה במבט ראשון של בשר חצילים בכמות גדולה עם טעם עדים אך עמוק של חריכה על גחלים ועם שלולית עמוקה עוד יותר של שמן זית, החציל היה בהיר מלא טעם ומפנק להחריד.

וסלט ירקות... טרי, ירקות מלאי טעם, עלי נענע שלמים שהוסיפו המון ותיבול מדויק עם המון לימון, הכול נעשה באהבה עם יד עדינה.

בצד צלוחית עם מלפפון חמוץ וזיתים דפוקים מרירים ובייתים, צלוחית עם חריף בייתי ירוק וטוב, פיתות רכות ושירות נעים ומבולבל שרק עשה חשק לקרוע עוד חתיכת פיתה, לטבול אותה בשמן זית וליהנות מביס איטי איטי ומלא כול טוב.

זה לא מקום להגיע אליו במיוחד, לא מקום עם הפתעות קולינאריות, פשוט מקום של אדם שאוהב אוכל ונותן תמורה מדהימה ונוף מדהים, 50 ₪ לארוחה שהספיקה יפה לזוג והשאירה טעם של עוד.

סביח דה לוקס- תפוח אדמה, חציל והמון כמון

שישי בצהריים, היעד בגדול היה פסטיבלון של בירות IPA אי שם בדרום העיר העברית הראשונה אבל התירוץ היה שצריכים למלא את הקיבה לפני שמתחילים לשתות כי אסור לשתות על בטן ריקה (כאילו היום לא נפתח לו בנומילי כמו כול יום שישי על מאפה מושחת), סיבוב בשוק והצטיידות במזטים אצל חיים רפאל, השעה המאוחרת יחסית ליום שישי, סביב אחת בצהריים, הבטיחה תור קצר יחסית וזיתים דפוקים אכזריים, עלי גפן חמצמצים ורכים, גבינת גאודה מעושנת ופסטרומה מתובלת.

קפיצה של חמש דקות קדימה, החלטנו שחייבים לאכול משהו קטן, סביח דה-לוקס ברחוב הרכבת, פינת יהודה הלוי, דלפק קטן, ויטרינה נוצצת וצבעונית עם שלל גידולים, מנה בשבילי (15 ש"ח) ועסקית בשבילו (מנה  וחצי עם שתייה 29 ש"ח)
בפנים עבודת בנייה פלאית- חומוס חריף ועמבה נמרחים, תפוח אדמה נשלף מהמים ונמעך בעדינות תקיפה, סלט, ירק, חצילים שחומים בניחוח כמון עמוק, ביצה נפרסת ונזרקת, שאריות של טיוח עם תפוח אדמה וכמות נאה נוספת של חצילים שנבזקות בכמון.

 הפיתה רכה אבל מחזיקה מעמד בקושי אל מול כמויות המילוי הנדיבות, צלוחית קטנה של מלפפון חמוץ חביב ופלפל חריף, ביס גדול ושילוב הטעמים והמרקמים עושה נעים בפה, תפוח אדמה רך, חציל מטוגן אבל קליל עם המון המון כמון , חריף שנושך וירק שמרגיע, הפיתה מתחילה להתפרק לאט לאט והמרוץ מתחיל, ביס מימין וביס משמאל, בסוף נשאר רק סוף הפיתה מלא בכול טוב וטעם, כוס עם נוזל סגול שלא ראה כרם בחיים מרווה את הצמא בצורה מושלמת ליום חם בתל אביב.

אז מה היה לנו? סביח קלאסי עם כמון שלא מתפשר, פינה חמודה לשבוע ביום שישי בצהריים, גם קובה לא רעה אכלנו פה פעם שעברה, לא בשורה גדולה אבל מקום ראויי ונעים, ציון הדוקטור- 8.


http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif