סינטה על הבוקר

יום שישי בבוקר, הסבב הקבוע מתיחל בנומילי לישיבה קצרה על אפסרסו ארוך וקרואסון פיסטוק-שוקולד מושחת, מעבר על עיתונים מלאי הבל ואז מעבר לספר הצמוד (יגאל סרנה 2023 המעולה)
משם ממשיכים לשמורה הקבועה בבני ציון לראות מה חדש, קצת מצלמים, נושמים אוויר, מתמלא בפליאה  מהטבע כל פעם מחדש ומטעינים את המצברים לשבוע חדש.

בדרךך חזרה עוצר בכניסה לבצרה אצל הירקן/מעדניה ביציאה הדרומית של הישוב ורואה סככה קטנה עם תנור מעשנת שחור, אחרי הצטיידות קלה של ירקות לקראת החג מחליט לבדוק מה יש לבחור, המעשנה מלאה נתחים והוא מציע מבחר נתחים מעושנים, יש פרגיות ב-140 ש"ח לקילו ויש נתחי כבש (צלעות או אוכף) וסינטה ב-190 ש"ח לקילו.
השעה עשר וחצי ההחלטה חייבת להיות זריזה, 250 גרם סינטה מעושנת נחתכת ונארזת בחמגשית, 49 ש"ח בסך הכל לנתח שישמש לארוחת בוקר.

בבית, מעט מלח גס, פלפל שחור גרוס גס גס, הנתח עסיסי, מלא טעם, מעושן ואדמדם, רך ופשוט נמס בפה, תענוג שלא ייאמן על הדרך, המינוס היחיד הוא שכבת השומן שהעישון לא נתן לה את הפריכות והיא צמיגית ולא אכילה, אבל מנה מעולה שהייתי שמח לאכול בכל מסעדה בארץ.

לסיכום- איזה כיף למצוא מעשנה על הדרך, כל יום שישי בכניסה לבצרה, VFM בשמיים, ציון הדוקטור- 9

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

סנדוויץ- אין גבול למה שאפשר לדחוס בלחם

היה זה יום חמישי לא שגרתי, הימים בהם הייתי יוצא לקרוע את העיר עבור חלופ להם, אבל פתאום הייתה הזדמנות שאסור היה לפספס, במרתף דחוס וקטן עלתה לנגן אחת מהלהקות האהובות עלי בהופעה שסודרת את סיבוב ההופעות הנכוחי שלהם, וכמו שהם הדגישו פעם אחרונה לקח להם תשע שנים לחזור לנגן אז הייתי חייב להיות שן, במרתף של לבונטין עלו ויולה וקונטרה-בס, בנג'ו וגיטרות וקצת קלידים ותופים לתפור את אווירת ההזייה של יאפים עם ג'יפים.

אחרי הופעה דחוסה ומהנה החלטנו שצריכים לפקדו כמה מקומות חדשים שנפתחו בעיר, קודם הלכנו לתדר, רדיו פופ-אפ אינטרנטי שמגיע כל קיץ לחודשיים של שידורים מלאי מוסיקה טובה ואיכותית מאולן שקוף מוקף בבר היפסטרי, הפעם הם התמקמו בפיאצה יפה ונחבאת מאחורי פרונטו בפינת רוטשילד-אחד העם עם כיכר יפה, בר מעוטר באומנות רחוב מדהימה, מוסיקה איכותית ומכבי מהחבית, שעה של ספיגת מוסיקה ואווירה משוחררת יצרו רעב ולכן החלטנו ללכת למלא את הכרס ומייד.

נחלת בנימין, צמוד למזללה, דכן חדש עם השם הקורץ סנדוויץ, הבטחה לא קטנה למנות מתוחכמות ומורכבות בתוך לחם טוב, נכנסים ומדלגים מעל כלב ענק וידידותי, תפריטים מוגשים ותפריט ספיישלים על לוח מעל, תמונה ענקית של פועלים אוכלים סנדוויצים מעל רקע העיר ממול, רק שהתצלום הקלאסי עם קו הקריע של ניו יורק הוחלף בתל אביב, אופציות מענינות עם שילובים מסקרנים של פירות ים, קציצות דגים ותבשילים שונים, בסוף מחליטים ללכת על 2 סנדויצים- אחד עם בולונז ואחד עם תבשיל טלה, צלוחית זיתים מרירים מגיעה מהר אבל לכריכים לוקח זמן.

אחרי המתנה אל קצרה מגיע הכריך- ראשון הבולונז, לחמנייה יפה אבל לא גדולה, תבשיל חם ורייחני, ביס ראשון מגלה לחם איכותי שעבר חימום קצר שנתן פריכות נהדרת מבחוץ, ובפנים תבשיל בשר איכותי שמרגיש שעבר בישול ארוך, הבשר רך ומתקתק, רוטב בכמות הנכונה ששומר על הלחם והתבשיל רטוב אבל הלחמנייה לא מתפרקת,אחרי כמה ביסים מתגלה גם גבינה מותכת שיוצרת חוטים נעימים וטעם מוסף.

כריך שני מכיל תבשיל טלה עם צנוברים, טחינה וחצילים, הבשר מדיף ניחוח עמוק של טלה לא מתנצל, תיבול של בהרט ותבלינים חמים אבל לצערי גם יובש די קיצוני, הטחינה לא מורגשת ומנה יפה שלה הייתה מעוררת את הסנדוויץ שהפך לשממה שמייבשת את הפה למרות הטעם האיכותי של תבשיל הטלה.

אחרי לעיסה קצרה הגיע הזמן לקינוח- קרואסון סביח, קרואסון גדול שהיה איכותי אבל השעה המאוחרת (חצות לערך) לא עשתה לו טוב ממולא בטחינה, ביצים וחצילים. הבצק היה מתקתק והיה איזון נעים בין ביצה חומה לחצילים רכים, זה הייה סביח נעים אבל לא מתקרב לאיכותו של הסביח הקבוע של ימי שישי, קצת חריף, קצת אמבה והיינו מקבלים מנה בלתי נשכחת.

אז מה היה לנו? סנדוויץ מענין ולא שיגרתי, חומרי גלם שמרגישים שהם איכותיים, מילויים מקוריים וכאלה שקורצים לביקר נוסף (אוממי, פירות ים...) אבל בחשבון הסופי יצאנו עם חשבון של כ-110 ש"ח (הבולונז והטלה סביב 45 ש"ח לאחד, הסביח 25 ש"ח) קצת פחמימה או סלט קטן ליד היה עוזר למלא את הקיבה, קצת יותר איזון בטעמים ובתוספות והמקום הזה יכול להיות מקדש לסנדוויץ, ציון הדוקטור- 7.


http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

שישוק איכרים- נמל תל אביב

יום שישי הגיע והמחסנים כמעט ריקים, חייבים למלא את מזווה בכל טוב שיש לארצנו ולעולם להציע... בעצם המחסן לא כל כך ריק, יש מלא אוכל במקרר ועל כל מדף אפשרי שזועק לי להשתמש בו אבל הרצון לצאת החוצה ולטעום עולם של צבעים, ריחות וטעמים חדשים חזק ממני אז בלית בררה יצאתי לחפש אחר שוק חדש ליום שישי.

הפעם הגענו לשוק האיכרים בנמל תל אביב,, לאחר תקופה ארוכה שלא פקדתי את השוק החלטתי לחזור ולראות מה יש לו להציע, זכרתי עושר של דוכנים שהציעו מוצרים שדורשים עושר באופן כללי אבל מבטיחים לגרום לאושר, ולשמחתי גיליתי שלא טעיתי- הדוכנים מחוץ לנמל קרצו עם שלל יפה של ירקות חורף רעננים, דלועים וארטישוקים, זיתים וגבינות ויצאנו לחפש לנו מציאות.

לצערי בארץ שוק באיכרים מרגיש לי כשוק תצוגה לעשירים בלבד, אומנם הרכישה מתבצעת ישירות מהאיכר אבל המחיר כפול מהמחיר ברוב החנויות, התוצרת מעולה ולפעמים נדירה אבל התמורה עבור האגרה פעמים רבות לא מרקיעה שחקים.

חיפשנו לנו מצרכים לארוחת בוקר קלה, עברנו מדוכן לדוכן וטעמנו וריחרחנו אחר מצרכים שיעשו ארוחה בלתי נשכחת, לבסוף נפל הפור על קונספט וכל אחד התפצל והתחיל לחפש אחר מצרכים שיעשו חסד עם היום והמקום.

לצערי לא מצאתי את דוכן החלות שזכרתי שהיה בשוק פעמים רבות והציע חלות מתוקות ומופלאות אז "הסתפקתי" בחלה עגולה ויפה ממאפיית "לחמים" ביחד עם כיכר לחם כפרי  וזוג קוראסונים מלאי שקדים לקינוח.

מהדוכן של שרי אנסקי הגיע דג מלוח קטן, 2 נתחים של דג מלוח רך ומתוק במחיר מעט מופקע (כ-30 ש"ח ל-2 נתחים) אבל  ציפינו ממנו לגדולות.

חריץ קטנה של רוקפור מקומית, צרור של בצל ירוק, מעט עגבניות שרי-תמר מבהיקות וקופסט של חמוצים שכללה זיתים, עגבניות שרי חריפות שהעלו אש על הלשון ופלפלים קטנים.

התיישבנו על המזח, פתחנו את החבילות והתחלנו להכין פרוסות מכובושת של לחם כפרי, נתח גדול ויפה של דג מלוח, מעט גבינת רוקפור מפוררות מעל ואז כל מה שנדרש זה ביס יפה של טעמים ומרקמים שעשו מסיבה בחלל הפה, ביס של בצל ירוק שמוסיף מעט חריפות ומרענן את הנשימה ואז עגבניית שרי אחת חריפה ואחת מתוקה להכין את בלוטות הטעם לביס הבא.

זאת הייתה ארוחת מלכים של בטלנים ושיכורים, חומרי גלם מעולים שהשתלבו מעולה עם הגלים, אולי זאת המהות של הנמל- מסעדה לא זולה שבא אתה צריך לקנות כמות מדודה ולהכין לעצמך את הביס המושלם, אבל הייתי רוצה שוק איכירם גולמי אמיתי, עם  מוצרים איכותיים וטריים היישר מהצרכן במחיר הוגן, על מקום שאפשר להתנסות בטעמים חדשים במחיר סביר ולצייד את הבית כמו שצריך לסופשבוע חורפי של בישולים.

לקינוח כמובן חיסלנו את הקוראסון שקדים, שהיה שחום ומלא קרם שקדים מענג, ועם אספרסו ארוך מהדוכן סגר לנו יופי את ארוחת הבוקר של יום שישי הבא עליינו לטובה.

קפה סולל- בית קפה צרפתי אמיתי, בפינה של כפר סבא

מעולם לא הייתי בצרפת, דבר שעומד להשתנות עוד כשבוע, אבל כחובב אוכל ומאפיים בעיקר תמיד שמעתי את הסיפורים על הבית קפה הצרפתי הקטן והאינטימי בפינת הרחוב, מקום קטן קטן שמכין מיספר מצומצם של מאפים שמתאפיינים בהמון חמאה, סוכר ובעיקר טעם ממכר, מקום שנפתח מוקדם בבוקר ונסגר ברגע שנגמרו המאפים, מקום עם נשמה.

מאפה תפוחים

לי יש מקום כזה, אבל הוא נמצא במדרחוב בכפר סבא  בבנין לא אטרקטיבי בכלל, אבל הוא מרגיש לי כל כך נכון,  זוג צרפתי מתפעל מקום קטן, כמה שולחנות בחוץ, מדרחוב לא עמוס שפונה לכיכר קטנה וקצת זנוחה, בויטרינה קטנה מחכים מבחר לא גדול של מאפים שכל אחד מפתה יותר מהשני- אני רואה שם אקלר עמוס בקרם, טבעת מבצק פחזניה ממולא בקרם נוגט, מילפיי מגרה, קוראסונים עטורים בשלג לבן של אבקת סוכר.... במבטא צרפתי קצת כבד אני מקבל הסבר מהיר על המאפים והפעם אני בוחר במאפים קצת שונים- בשבילה בצק עלים שמעליו קרם פטיסייר ותפוחי עץ ובשבילי קלפוטי דובדבנים, הפוך ואספרסו ואנחנו ישובים בהמתנה דרוכה.

קלפוטי דובדבנים

המאפה מגיע חיש מהר- מאפה התפוחים מגיע ראשון, דפים על דפים של בצק שמתפצח בפה, קרם מושחת ועשיר, תפוחים עדינים והכל מאוזן, המנות לא קטנות, עשירות וממלאות את הפה בטעם מדהים, אי אפשר להתאפק ובתוך שניות נשארים רק פירורים על הצלחת.

אפשר לראות את הדפים....

הקלפוטי מגיע גם גם, בצק פריך איכותי, מילוי קליל ודובדבנים טריים שמשובצים כמו אזמרגדים בפנים, מחזיר אותי לרמת הגולן רק לפני שבוע תחת עצים עמוסי פרי, מנה קלילה ומלאת טעם למי שלא מעוניין בהזרקת חמאה ושמנת לוריד על הבוקר.

אזמרגדים מנצנצים בתוך הקלפוטי

אז מה היה לנו- מקום קטן ומשפחתי עם יחס חם, הרגשה של צרפת בעלות של כ-60 ש"ח לזוג, רגע קטן של ניתוק וסיפוק כל התאווה. ההמלצה שלי- קפה סולל, מדרחוב ירושלים  בכפר סבא- נקודת חובה.