המטבח של רמה- מטבח מקומי ופראי

מטבח עונתי ומקומי זאת המילה הנוכחית, כל המסעדות מנסות להיות מקומיות פתאום, לא להתבסס על חומרי גלם אקזוטיים שהגיעו מהצד השני של העולם אלא על מה שגדל פה ועכשיו, לתת כבוד לחומרי גלם, להתחבר לזנים שכמעט ונעלמו ופינו מקום לגידולים תעשייתיים.

ויש מקומות שכבר שנים עושות את זה בלי להשמיע קולות, בלי יחסי ציבור , פשוט להתמקם באמצע משתלה בהרי ירושלים,  לטפח טאבון לפני שהוא הפך לבסיס של כל מסעדה שנפתחה בארץ, להגיש אוכל מקומי מקורי ומלא טעמים שלא מתנצל.

יום שבת מעט אביך ואנחנו דוהרים על הכביש הצר שמחבר בין אבו גוש לנטף, הכביש מתפצל בין עצי האורן ועם נוף מרהיב לכל מישור החוף, מגיעים לנטף ונכנסים דרך המשתלה מלאת עשבי התבלין למטבח של רמה, סוכה גדולה עם שולחנות עץ ורצפת חצץ שמכניסה אותך לאווירה כפרית אמיתית, מתיישבים במהרה לשולחן ומקבלים תפריטים מלאי הצעות מפתות ומנות מקוריות.

המלצר מייעץ, מכיר את המנות, מדגיש את העובדה שהתוצרת מקומית ויודע להתאים מנות, המנות לא זולות אבל אתה רוצה להזמין הכול ולזלול מכל טוב, בוחרים לאט ובזהירות ומתחילים במסע.

התחלנו עם קוקטייל קוריאנדר פיקנטי (46 ₪), גי'ן בחליטת מקומית של כוסברה, עם ליקר צ'ילי ירוק ובפנים עגבנית שרי ועלי כוסברה, משקה שמשחק יפה על כל הטעמים- מעט חריף מעט מתוק, חמצמץ ומריר ומאוד מרענן שגורם לך להיכנס לאווירה ובסוף ביס בעגבניה ששתתה את האלכוהול יפה יפה. בשבילי כוס של טריו של פלטר (38 ₪) שהתאים לארוחה מעט כבדה.

התחלנו עם כוס של מרק ארטישוק ירושלמי עם יוגורט (16 ₪), המרק היה סמיך, חמצמץ, מלא טעמים של אדמה והרגיש כמו כוס של נחמה מרהיבה שנוגב עם תום.

המשכנו עם מאפה גבינת עיזים מעושנת (46 ₪) שהוגשה עם פרוסות של אגסים ביין, על בסיס פסטו כוסברה ועשבים מההר ועם פרוסות שקדים שנקלו בטאבון ועלי ריג'לה ומרווה יבשים, המאפה היה שטוח ועם טעם של גבינה בשלה שהאגסים איזנו היטב בחמיצות והמתיקות העדינה, השקדים והמרווה הוסיפו פציחות נהדרת והראו שהטאבון מוציא מנות מעולות.

המתנה מעט ארוכה למנות העיקריות, התחלנו עם מנה שהוסבר לנו שהיא מבוססת באופן חריג על חומר גלם לא מקומי, אורז שחור שבושל בשמנת עיזים (96 ₪) שהוגש על מצע קרם חצילים מעודן ומסביב ירקות שורש אורגניים עושיים באופן מופלא שהבליט את הטעמים של כל אחד- צנוניות זעירות, לפת מתוקה, כרישה נהדרת, פטרייה בשרנית, מלבן של ניוקי שטוגן  וביצה עלומה שטוגנה בשמן עמוק והונחה מעל, הייתה זאת מנה שעוד הפעם התחברה לאדמה, לבוץ שחור שמעניק תנובה נהדרת, טעמים עמוקים ומעט כבדים של אורז שחור שבושל כמו ריזוטו עם קרם חצילים קליל ומבחר עשיר של ירקות שהראו שאין שום צורך בבשר בשביל היות מאושר.

אני בחרתי ללכת על מנה של נתחי סינטה (89 ₪) שהוגשו חיים בתחמיץ של רימונים ביחד עם אבן לוהטת מהטאבון, הבשר היה משובח ונקי והונח לשיזוף מהיר על האבן הלוהטת לצריבה מהירה בכל צד, הבשר היה מלא טעמים ומשובח, הרימונים תרמו לתיבול ושימשו גם כרוטב, מתחת לאבן הונחו מעט ענפי מרווה ורוזמרין שגרמו לעישון עדין ונחמד, עם המנה הוגשו עיגולי תפוחי אדמה וגזר שהיו מוצלחים ונתנו את מנת הפחמימה ההכרחית.

עוד המתנה, נותנים לאוכל הכבד להתעכל ומוכנים לקינוח קליל, בחרנו בקינוח לימון (44 ₪) של מוס לימון שהוגש עם קרם לימון, פרוסות הדרים וגויאבה, הגיעה יצירה נהדרת של פרוסות גויאבה פריכות, מגדלים של מוס לימון עשיר וטוב, והמון פלחים של פרות הדר משגעים- קלמנטינה ואשכולית אדומה על קרם לימון, הן היו מתוקות ומלאות עסיס והשתלבו נהדר עם מנה לא כבדה ששלחה אותנו מרוצים בחזרה למרכז.

זאת הייתה ארוחה נהדרת של אוכל מקומי, עם כבוד לחומרי הגלם, בישול יצירתי מלא תשוקה ומעט מיושן, אבל במובן הכפרי שכל כך נחוץ, מקום שמצד אחד קופא על שמריו אבל חוקר את עצמו ומגלה את עצמו פעם אחר פעם, נוף נהדר, שירות מוצלח וחוויה כל פעם מחדש.

החשבון הסופי יצא 370 ₪, לא זול אבל לא נורא, ציון הדוקטור 9, מומלץ בחום.

מופת- בראסרי מקומי שמתחבא בתוך אולם קולנוע

קונספט למסעדה, זה מה שעובר בראשו של כל מסעדן שעומד לפתוח מקום חדש, איך הוא עומד להצליח למשוך אנשים בתחרות הקשה בתחום המסעדנות בארץ? תפריט חדשני? שף כוכב? עיצוב מיוחד? כבר כתבתי לא פעם ולא פעמיים על מקומות שקמים ונופלים על קונספט.

קונספט בהוד השרון זה כבר סיפור אחר, עיר קצת מנומנמת עם קהל בורגני שמחפש פחות אופנתיות אלא מקומות טובים לאכול, העיר עוברת מבול קולינארי בשנים האחרונות עם כמה מסעדות מצטיינות שמצליחות למשוך קהל אפילו מתל אביב, ופתאום מחליטים לפתוח בה מסעדה שמנסה להיות אופנתית, עם קונספט של שימוש בחומרי גלם מקומיים, תפריט בראסרי מגוון והדבר הכי מוזר- מיקום במבנה היסטורי שהוא גם בית קולנוע....

נכנסו למופת , מסעדה חדשה בהוד השרון, הממוקמת בבניין בית הקולנוע מופת שמתחבא בסמטה שקטה, בחוץ חצר גדולה עם עצים ופינות ישיבה מפוזרות, בפנים עיצוב נעים ונוסטלגי שמשלב בין אריחים לחפצי אומנות מודרניים והדבר הכי מצחיק- באמצע בית קולנוע, מימין הקופות, בקצה החלל המזנון ובאמצע מסעדה יפה ונעימה עם בר גדול ומזמין, שילוב בלתי רגיל.

המארחת מושיבה אותנו לבקשתנו על בר הנחושת היפה ממש ליד ברמן ידידותי שמפגין יכולת צלחות של מנות אחרונות ומזיגת משקאות (קינוח שהופיע במערכה הראשונה יופיע לבטח באחרונה...) תפריטים גדולים מונחים לפנינו כולל תפריט יין מגוון ויפה.

הברמן חברמן אמיתי, מוזג מים, מתעניין, מייעץ ועוזר לנו לבחור את המנות, ובכלל כל הצוות הצעיר נחמד וחייכני ושמח לענות לכל משאלה ודרישה, החלטנו לבחור תפריט מעורבב של מנות פתיחה, ראשונות ועיקריות ובחרנו יין מתפריט שכולל אך ורק יינות ישראלים מייקבי בוטיק, מבחר עשיר של יינות בכוסות ובמחירים סבירים יחסית- בשבילה רוזה של פלטר ובשבילי כוס יין לבן נחמדה גם כן, היין נמזג בכמות יפה והיה מעולה במחיר סביר של 37 ₪ לכוס.

התחלנו עם צלוחית גדולה של זיתים בכבישה ביתית שהגיעו עם עגבניות שרי קונפי, שום קונפי והמון המון זיתים מכל הסוגים בכמות עצומה שנישנשנו לאורך כל הארוחה, 16 ₪ די מוצדקים בהתחשב בכמות ובזיתים המעולים.

מיד אחר כך הגיעו להם כדורי ארנצ'יני ממזריים (28 ₪), זוג כדורים לא גדולים אבל מטוגנים לשלמות שהכילו בנוסף לריזוטו גם גבינה המאירי ופטריות מטוגנות, זה היה אינטרפרטציה מקומית מעולה למנה האיטלקית, הפטריות הוסיפו ענין לעיסת הריזוטו ורוטב העגבניות צינן את החום מעט, יופי של מנה .

מעט המתנה והגענו למנות העיקריות, היא החליטה ללכת על מנה ראשונה די מכובדת של פולנטה (46 ₪) על משטח צפחה ריבועי הגיעה מריחה של פולנטה גסה עשויה מתירס טרי עם פטריות מלך שנפרסו גס וטוגנו, הפולנטה הייתה איכותי אבל תוספת של שמן כמהין הייתה די מיותרת, השילוב בין הרכות לנגיסות של התירס הטרי והפטריות סיפקו מנה מנחמת וכיפית.

בשבילי בחרתי מהספיישלים מנה של סלופי גו'  הגיעה לחניה יפה מלאה נתחים של בשר שבושל ארוכות ונקרע לסיבים שטבלו ברוטב ברביקיו איכותי, ביחד עם מעט ירקות זאת הייתה מנה מושחתת של בשר עסיסי ומלכלך, בצג הוגש ציפס שלצערי לא היה עשוי עד הסוף אבל הסלופי היה כל כך טוב שזה ממש לא שינה דבר.

הגענו לקינוחים, כמו שאמרתי בגלל שישבנו על הבר ראינו את תהליך הצלחות שלהם והתרשמנו, בחרנו בבר שוקולד שהגיע בתור שכבות של שוקולד עם קרם קרמל מלוח שלבקשתנו הוזלף עוד ועוד על המנה והיה חביב ביותר וסיפק את הצורך במתוק.

הספיק לנו כמה דקות של שיחה עם הצוות החביב שהחליט שחובה שנטעם גם את הקינוח של פאי הלימון המפורק על חשבון הבית, קיבלנו כיפה של קרם לימון חמצמץ וטוב שמסביבו פוזרו הרבה פירורים של קראמבל חמאתי ומתקתק, נשיקות מרנג פריכות ונגיעות של רוטב פירות יער, זה היה קינוח פשוט וטעים ומאוד מדויק לארוחה שכזו.

אז מה היה לנו? מקום שמתיימר לעבוד עם חומרי גלם מקומיים ונראה שבאמת מנסה לעשות את זה, בראסרי בתוך אולם קולנוע שנעים לשבת בו, אוכל פשוט וטוב אבל חסר לו חידוד בכמה מקומות, ובכלל מקום עם פוטנציאל ורצון להשתפר ולהפוך למוסד, אני כנראה אחזור לבדוק אותו עוד כמה פעמים בגלל הצוות הנהדר שאריח אותנו בחום, סה"כ הארוחה 280 ₪ מצודקים ביותר , ציון הדוקטור 8.5

טוטו- אלגנטיות קפואה ומוקפדת

בתל אביב יש לא מעט מסעדות חדשות, אופנתיות, שמחליפות טרנדים בכל יומיים ומנסות לחזר אחרי קהל, מחליפות תפריטים, משנות עיצוב, קונספט חדש... ויש את המקומות שלא משתנים ושומרים על ה-DNA  שלהם, אבל לי זכור ק מקרה בודד של מסעדה שעברה שינוי מטלטל ומהותי, חזרה למקורות ושמרה על יציבות מדהימה ומקפיאה.

יום תל אביבי רותח מחום באמצע גל החום שלא אפשר לצאת מהבית ללא מזגן צמוד ואנחנו צועדים בצהרים לתוך טוטו, מזגן מקפיא מקבל אותנו ומכניס אותנו לממלכה האלגנטית והמוקפדת שבאופן מדהים מלא בכל פעם מחדש, תפריטים מנוחים במהרה וכוס מים קרים מוגשת במהירות לשולחן עם פלח מלפפון מרענן, אין ספק שהשירות במקום הזה הוא מקצועי.

חילופי שפים, מאבק בתקשורת, חזרה של שף והכל נראה כאילו שום דבר לא השתנה, קהל אמיד מאוד, תפרטי כמעט ללא שינויים שנראה קצת מופשט מדי למסעדת שף ותפריט עסקית בעלות של 125 ₪ לאדם.

קודם כל מקבלים לשולחן לחם מעולה עם קרום עבה ופריך, צלוחית של שמן זית ועגבנייה מרוסקת, מבחר של זיתים משובחים ומרירים וצלוחית קטנה של שעועית בואבס שבושלה בציר לימוני נעים, הלחם מדהים ואי אפשר להפסיק לנגב את הצלוחיות על השולחן, פתיחה מכובדת בעליל.

המתנה לא ארוכה מדי והמלצרים מיד מביאים את הראשונות שלנו, בצד אחד נוחת על השולחן מנת החציל האגדית, חציל צלוי באש גלויה בדיוק כמו שזוכרים מתפייט התפריט, חציל לא גדול בצלחת גדולה עמוסת מרכיבים, החציל מתקתק, קלוי בדיוק עם ריח נהדר של גחלים ועשן, נח על מצע עבה של טחינה משובחת, בצד ערימות של גבינה מלוחה, לאבנה, עגבניות מרוסקות, טפנד, צנוניות ופלפל חריף. המזלג מסדר לו בכל פעם ביס אחר והרמוניה של טעמים ממלאת את הפה, מנה קלאסית בהחלט ומאוד טעימה.

בצד שלי מגיע סלט קר של גופי קלמרי סגולים עם גרגרי חומוס, הקלמרי עשויים במדויק ומלאי טעם, הם מעורבבים עם גרגרי חומוס רכים, עגבניות ובצלים קלויים וטחינה, סלט קליל ומאוד קיצי אבל לא מנה שנושאת בשורה.

נחים אחרי הרבה מאוד אוכל, ממשיכים לנגב את שאריות הטחינה עם הלחם המצטיין, לוגמים כוסית של יין לבן חביב במחיר עיסקי הגיוני של 29 ₪ ומנסים להבין מי הקהל שיושב במקום בצהריי היום, אין כמו קצת אנתרופולוגיה לצהרים...

העיקריות מגיעות אף הם במהירות נכונה, בצד שלה מגיע צלחת עם טורטליני גבינות רכות, 5 כיסונים יפיפיים שנעשו ביד מבצק בעובי מדויק, עמוסים בגבינה עדינה וטובלים באמבט של רוטב עגבניות נעים ותלולית של פרמז'ן בצד, פסטה באיכות עליונה ומנה מאוד קלאסית שאי אפשר להגיד עליה משהו רע, מצד שני היא גם שעממה למדי, לא היה במנה משחק טעמים או עניין מיוחד, פשוט מנה מקצועית .

בצד שלי הגיעה צלחת עם 2 נתחים יפים בגודלם של צלע חזיר בקרמל תבלינים תאילנדי שהיה עטוף בקשיו ובוטנים, הצלע הייתה עשויה במידה מדויקת, הרוטב מתקתק ומעניק טעמים נוספים שכיף לטבול בו את הבשר, האגוזים מעניקים מרקם חביב, המנה גדולה בהחלט והיה קשה להתמודד איתה, אבל עוד פעם הגענו לבעיה- אחרי הנתח הראשון המנה איבדה ענין, האגוזים נכחו בכמות גדולה מדי ובשלב מסוים כבר הסרתי אותם מהצלחת. לפחות הפריה שהוגש בסיר קטן בצד היה מושלם, רך ומפתה.

הגענו לשלב הקינוח, כבר מראש ידעתי מה אני רוצה בתור קינוח יום הולדת, מילפיי טוטו 2015 נכתב בתפריט, לשולחן הגיע ברוב רושם מלצר עם צלחת גדולה ועליה מגדל של בצק עלים וקרם מסקרפונה עשיר, מעל הוא שפך המון המון רוטב קרמל ואז במכה אחת חצה את כל המגדל עם סכין גדולה ובשאיר אותנו להתענג, הבצק עלים היה חמים ומעולה ועבר קירמול נוסף שסגר אותו והפך אותו עמיד בפני הקרם, המסקרפונה עשירה ולא מתוקה מדי, הקרמל מושלם ומעט מלוח, בצד גלידת וניל מעולה עשירה בגרגרי וניל, טירוף של מנה.

אז מה היה לנו? מסעדה קלאסית שלא זזה מטר, מקצועית ברמות שלא מכירים בתל אביב, שף עם יד מעולה שמוציא מנות ללא פגמים, אבל גם מסעדה מעט מנוכרת וקפואה שלא מרגשת, זה המקום להביא את הדוד מחו"ל בשביל להרשים אבל לא בשביל טירוף קולינארי, מאוד נהניתי אבל העם הארוחה הזאת הייתה בלתי נשכחת?

2 ארוחות עסקיות- 250ש"ח

2 כוסות יין- 58 ₪

מילפיי- 52 ₪

סה"כ 360 ₪ מוצדקים, אוכל טוב, אבל לא בטוח שאני אשוב פעם אחר פעם, ציון הדוקטור 8

סולה- יופי מעוצב אבל חיוור ביפו

עיצוב, אחת מהמילים הגדולות של העשורים האחרונים, אנחנו משלמים הרבה על טלפון מעוצב יפה, או על כזה עם עיצוב יוקרתי אבל מינימלי, על דירות מעוצבות, ספות מעוצבות, בגדים מעוצבים וכמובן- על מסעדות מעוצבות. זאת הפכה כבר לדרישה שהמסעדה תמשוך את העין, שהמנות יהיו מצולחתות בצורה יוצאת דופן ומושכת ושכמובן הכלים יהיו מיוחדים ויוקרתיים.

השאלה התמידית היא כמה שווה העיצוב הזה?  האם על מסעדה מעוצבת תהיה מוכן לשלם הרבה יותר מאשר מסעדה פשוטה?

שעת ערב מוקדמת בשולי שוק הפשפשים ניצלנו לנו קופון שהתיישן לו במייל כמה חודשים והלכנו לסולה, מסעדה איטלקית שנפתחה בתרועה לפני שנה ומאז קצת נעלמה, החלל מרהיב עין- מבנה אבן ישן, קמרונות חשופים ותקרה גבוהה, תאורה רומנטית ונר במתקן בדולח קטן על השולחן, צמד גביעי קריסטל לשתייה קרה וליין ומארחת שמושיבה אותנו ומציעה מידית קנקנן מים קרים, המלצרים די יעילים ומהר מאוד מזמינים ארוחה של רכבת הרים.

קודם כל הגיעה מנת לחם שהיה חמים וטוב עם קרום יפה וחמאה רכה וטובה שריפדה את הקיבה, אחר כך כוס יין לבן ויין אדום שנמזגו בנדיבות ואז הגיעה המנה הטובה של הערב והראשונות בכלל

•  קאפלטי די פאנוקיה – כיסוני פסטה ביתית ממולאים בקרם תירס וגבינת מסקרפונה, חמאת תימין, פרמז'ן.

 צלחת קטנה ויפה עם טורטליני עשוי במדויק, קרם עשיר ומתקתק ורוטב עשיר ומלוח שהיה ניגוד מושלם, נלחמנו על כל ביס וניגבנו את הצלחת עד תום עם הלחם, מנה מטריפה שהיינו שמחים לקבל גם כעיקרית.

•      פולנטה ופונגי – קוביות פולנטה פריכה, פטריות פורטבלו צלויות בשום, לימון, פטרוזיליה, פרמז'ן.

קוביות קטנות ופריכות, מעל פטירות פרוסות דק דק, הפולנטה הייתה חטיף נעים אבל לא הורגשה הרכות והעושר של הפולנטה , הפטריות היו טובות אבל לא מיוחדות מספיק, מנה כיפית ונשנוש מעולה אבל יש מקום לשיפור בשביל להתאים לארוחה.

חשוב לציין שהמנות הגיעו בהדרגה- קודם כל הקאפלטי, אחרי שסיימנו אותה הפולנטה, דבר שאפשר לנו לחלוק במנות וליהנות מארוחה רגועה ונעימה ולהמתין לעיקריות שלא בוששו להגיע

•      סולה מיה – פסטה 100% דורום, פטריות טריות, תרד טורקי, עגבניות שמש,      פפרונצ'ינו, יין לבן, שום, עשבי תיבול ופרמז'ן ריג'אנו.

•             פאקרי מאיאלה – פסטה 100% דורום, ראגו של כתף בשר לבן, פפרונצ'ינו, פקורינו, קרם גבינת         עזים. חרפרף

פה כבר קצת התאכזבנו, הגיעו 2 צלחות פסטה לא גדולות עם פסטה יבשה (ריגטוני) , אומנם איכותית אבל לא מיוחדת, ממסעדה שגובה על מנת פסטה סביב 90 ₪ הייתי מצפה לפסטה טריה או מעט יותר מיוחדת, במבחן הטעם 2 המנות היו טעימות, אבל חסרות ה-X  פקטור.

הפסטה הצמחונית הכילה כמות סבירה של תרד, עגבניות תמר עסיסיות , פטירות בשרניות ורוטב נעים אבל חסר ריגוש, לא משהו שבשבילו הייתי יוצא החוצה ומזמין מנת פסטה.

מנת הפאקרי הייתה מאוד דומה, רק שהיא הכילה חוטים של כתף חזיר שהתפוררו , הם היו בכמות יפה ואין ספק שהיו עשירות בטעם אבל לא המריאו , בכללית מנות עיקריות טעימות אבל לא מיוחדות.

הגיע זמן הקינוחים, עוד כוס יין לבן והחשיכה שמתחילה לרדת מסביב הכניסה אותה למצב רוח של מתוק.

• ·         טרייפל אנגלי- קרם פטיסייר, עוגת ספוג, ליקר קסיס וקרם מסקרופונה.

כוס קטנה למדי, אין הבדל מהותי במרקם ובטעם בין הקרמים, עוגת הספוג לא הורגשה, קרם קסיס חמצמץ ונעים.  מנה חביבה, חמצמצה וקלילה  אבל מעט חובבנית.

• ·         פונדנט שוקולד- עוגת שוקולד חמה, גודל נדיב, תוך רך ונעים, אבל לא עשירה מספיק, שוקולד לא מספיק איכותי, ניקינו יפה את הפנים והשארנו בצד את ההיקף היבש שהרגיש כמו עוגת יום הולדת.

ההרגשה שלנו מעורבת, מצד אחד מנה ראשונה אחת מדהימה, אחת טובה. מנות עיקריות טעימות אבל לא מפתיעות או מרגשות, קינוחים די מרושלים, היין עזר לנו להיות קצת חופשיים וקלילים.

אין ספק שהעיצוב של המקום עזר למקום לזכות בנקודות, כלי חרסינה יפים בהם הוגשה כל מנה, האווירה הרומנטית, אבל מבחן החשבון הוא הקובע- עלות הארוחה שלקחנו יצא סביב 450 ₪ שזה מחיר מופרז לארוחה שכזו, אומנם עם הקופונים יצא שעלות הארוחה לאדם (ראשונה, עיקרית, קינוח ויין) היה 130 ₪ לאדם+ 35 ₪ לכוס יין נוספת, אבל גם בעלות זאת ה- VFM  היה גבולי וחבל.

למסעדה יש פוטנציאל, מטבח מיומן שמוציא מנות טובות, הייתי שמח לראות יוצר פסטות ביתיות, עובדת יד, קצת יותר חדשנות ומקוריות וגם שינוי של כל תפריט הקינוחים, גם תמחור הגיוני יותר היה מתקבל בשמחה, כל עוד זה לא על חשבון העיצוב והאווירה . ציון הדוקטור- 8

משתה אבירים במעשנה- חוויה מדהימה

לפעמים קשה להתאים את החברים לארוחה שאתה מדמיין, לפעמים אתה רוצה ארוחה של 7 מנות גסטרונומיות עם חומרי גלם נדירים וטכניקות אקזוטיות והחבר'ה שלך רוצים לאכול הרבה ולשלם מעט, לפעמים אתה הולך למקום שאתה אוהב רק בשביל לגלות שחבר טוב החלטי שהמקום נוראי ומשמיץ אותו לכל ארוך הארוחה, אין ספק שבחירת בני הלוויה הנכונים חשובה לא פחות מההתאמה של היין לאוכל.

למעשנה הלכתי לא מעט פעמים, ראיתי איך המקום גדל לאט לאט מאירוע פופ-אפ ועובר למקום קבוע במושב ינוב, איך הקונספט מתחיל להתהדק אבל שומר על האירוח הנהדר והאווירה הכיפית , איך הנתחים מקבלים כיוון נכון ואיך האירוע מרגיש באמת כמו חוויה כמעט חד פעמית שמתעדכנת כל פעם מחדש, אז שמחתי מאוד להגיע לאירוע חדש ומרגש- משתה אבירים אמיתי.

גילוי נאות- הפעם הייתי אורח של בעל המקום והאיש עם הכובע מאחורי המעשנה- זיו.

 האירוע התחיל עם לפידים שדלקו והובילו אותי לתוך המבנה הישן במושב ינוב, אי שם מעבר להרי החושך וקרוב לכפר יונה, בכניסה חיכו לנו זוג אבירים בשריון נוצץ וחרבות שהובילו אותנו להיכנס דרך מבואה עם מעשנה ענקית ומגרה והישר לתוך החצר היפה שהייתה מלאה בשולחנות עץ צרים וארוכים מלאי אנשים, מדובר באירוע של כ-80 איש שהרגיש כמו חתונה קטנה ומתוקתקת עם מארח שמתרוצץ מסביב ומלצרים שנעים סביב לכולם.

 על השולחן חיכו לנו צלחות גדולות וללא סכו"ם, היום אוכלים בידיים, צלחות של סלט ירוק מרענן וחמוצים ביתיים טובים, על הכיסא חיכה לכל אחד סינר של המעשנה (שהיה למעשה מתנה לכל אורח ) לטובת מי שלא רוצה להתלכלך, מפיות בד איכותיות וכוסות יין- שכחתי לציין שהאירוע הזה כלל גם יין חופשי שנמזג בנדיבות תוך דאגה ששום כוס לא תישאר ריקה לאורך כל הערב, דבר שהוסיף לאווירה הטובה.

הקונספט הרגיל- מבחר נתחים יוצאים מהמעשנה, 6-7 נתחים, כולם נפרסים באופן תאטרלי על הדוכן ומחולקים לשולחנות ובאמצע מגיעים עוד קצת הפתעות.

הישיבה בשולחנות משותפים יוצרת קשרים מפתיעים הין חבורות לא קשורות, היין משחרר את הלשון והאווירה טובה, הבשר מתחיל לזרום ובגלל עירפול היין כבר קשה לזכור מה מגיע ומה אכלנו, הייתה שם פיקניה נשכנית, שוק טלה שנמסה בפה, אסאדו, ספרייבס טלה, סינטה על העצם ועוד כמה נתחים שכולם נעלמו חיש מהר, בצד הוגשו גם ירקות שורש שחיכו לנו במעשנה והיו תוספת מבורכת וטעימה, צימיצורי ביתי טוב הוסיף להכל רעננות חמצמצה והשעות התחילו לעבור אחת אחרי השנייה, זה אירוע שבו הזמן טס מרוב הנאה, עוד כוס יין, עוד נתח בשר שתופסים בידיים ומוצצים את האצבעות בסיום, עוד נתח מרהיב בגודלו שנפרס מול העיניים...

והעיקר כרגיל הוא אירוח ושירות, כל בקשה מולאה בשמחה ובמהירות, כל הזמן התענינו בכמה שאנחנו מבלים, אין ספק שזה המקום לאנשים שאוהבים בשר ואוהבים לארח.

ואז הגיע הקינוח.... נייר  אלומיניום נפרש על השולחנות הארוכים והצוות התחיל להסתובב ולפזר על השולחנות הפתעות- זה התחיל עם נהר של שוקולד מומס, על זה ערימה של מוס שוקולד , ליד ערימה יפה של מוס תותים, מעל לכל זה פוזרו ביד נדיבה אגוזים ופרוסות תותים ועל כל הכיף הזה קצת רוטב תותים ועוד קצת שוקולד... שחיתות נהדרת שנעלמה חיש מהר על ידי הטורפים מסביב לשולחן.

זאת הייתה ארוחה שפעלה על כל החושים, באמצע היה גם קרב אבירים קצר וחביב ונגינה בחמת חלילים, שלוש שעות של אוכל, יין, בשר והרבה כיף, מסוג הארוחות שאתה עומד לזכור לזמן רב ותמיד מעלה חיוך על השפתיים.

זה גם כל כך כיף לראות מקום מתפתח בכל פעם שאתה מגיע, משתנה, מפתיע אבל שומר על קו ברור , אנשים ששמחים לקבל ביקורת ורוצים לשמח את האורחים ולהעניק חוויה מלאה ואין ספק שאני עומד לחזור למקום פעם אחר פעם.

לסיכום- עלות אירוע כזה הוא 275 ₪ שכולל כמות יפה של בשר (לא מדובר באכול כפי יכולתך, אבל כמות נדיבה בהחלט שתספיק בהחלט לאדם ממוצע) הרבה פינוקים, יין טוב שנמזג חופשי ובעיקר חיוך גדול, ציון הדוקטור לאירוע- 9

ג'ויה- איטלקית לא חדשה שחזרה קצת לחדש

בזמן האחרון אני מוצא את עצמי חוזר למסעדות שהיו פעם שם דבר, אבל לאט לאט הם החלו להתדרדר ולצאת מהתודעה, הם תמיד היו שם בצד ותמיד נזכרת שפעם היה בהם נחמד אבל התאכזבת בהם פעם, הם כבר לא אופנתיות או מעניינות, אתה לא קורא עליהם ביקורות או שומע אנשים שהיו שם אבל כנראה שיש להם קהל כי הם שורדות שנים ארוכות, לפעמים הם מנסות להתחדש ומחליפות שף ותפריט ומנסות למצוא את דרכם חזרה לתודעה ולפעמים הם פשוט מתפוגגות ונסגרות.

יום שבת אחר הצהרים ברמת החייל, לא מהמקומות האהובים עלי, מקום שאפילו בשבת אין בו פיסת חנייה אחת , הגשם יורד ואנחנו נכנסים לג'ויה, הרשת קיימת כבר מעל לעשור אבל מאז התחלנו להתרגל למבול של מסעדות איטלקיות משובחות שניסו לחדש, הביאו אותנו לגבהים חדשים ולימדו אותנו לאכול פסטה אל דנטה ולחפש פיצות מרהיבות עין וטעם.

הכניסה  לג'ויה הייתה מבטיחה, מדפים ארוכים עמוסים בכלי טרה-קוטה אדמדמים, שולחנות ארוכים, תנור גדול בקצה שנראה שמשמש יפה לאפיית בצקים, התיישבנו וקיבלנו תפריטים עמוסים במבחר יפה ומעניין של מנות שהורגש שמנסות לצאת קצת מהתפריט הרגיל שמקובל במסעדות איטלקיות, היה מבחר גדול של מנות צמחוניות ובכלל אפשרויות כמעט לכולם, אין ספק שהמסעדה נועדה להאכיל משפחות שלמות.

התחלנו עם מנה ראשונה של ארנצ'יני  (35 ₪), ארבע כדורים לוהטים של ריזוטו ממולאים בגבינות, הכדורים היו פריכים מבחוץ ורכים על גבול הנוזליים בפנים, עם משחק טעמים ומרקמים מעולה שנטבלו בכיף ברוטב עגבניות בסיסי ויעיל.

מנה ראשונה נוספת הייתה טארט בצל (32 ₪) בצק עלים ועליו בצל שעברה קירמול ארוך עד שהיה בצבע אדום עמוק עמוק, הבצל היה מענג ורך ועשיר בטעמים אבל הבצק היה מעט סמרטוטי ולא השתלב יפה, כנראה בגלל שהוא נאפה מראש ונפרס להגשה, אם הבצק היה טרי ופריך המנה הייתה יכולה להמריא ולהיות טובה הרבה יותר.

בנתיים שתינו גם קראף של יין לבן בסיסי וטוב במחיר הוגן (56 ₪) שהכין אותנו יפה לעיקריות.

העיקריות הפגינו בקו עקבי של חומרי גלם טובים ויד נכונה על התיבול ועל הבצקים, זה התחיל עם 2 מנות של לזניה תרד וריקוטה (65 ₪) הגיעה מנה מכובדת ויפה של פסטה טרייה ששמרה על מוצקות, ריקוטה טובה ותרד עדין, הלזניה הייתה יציבה ומלאת טעמים והייתה מנחמת ומוצלחת מאוד.

טורטליני ערמונים (68 ₪) הגיעה ככמות גדולה של טורטליני גדולים יחסית , מילוי מתקתק ועשיר של ערמונים וכל זה על קרם ארטישוק ירושלמי וחזה אווז, זאת הייתה מנה מתוקה ומאוזנת, הבצק היה מעולה ובעובי הנכון שמחזיק יפה את המילוי אך נחתך בלחיצת מזלג, חתיכות גדולות של ערמונים הוסיפו עוד קצת ענין למנה חורפית וכבדה אבל מאוד מהנה.

טורטלי דה לה נונה (74 ₪) הייתה אף היא פסטה ממולאת בריקוטה ותרד, היא הייתה מעט אנמית יותר אך טעימה והגיעה עם רוטב קליל של חמאה ועגבניות שרי קונפי.

רביולי בטטה (64 ₪) היה קלאסיקה עשויה היטב של בצק דקיק עם מילוי עשיר של בטטה וגבינה ברוטב קליל של שמנת שרק ליטף את הפסטה ולא הציף אותה.

המנות העיקריות היה מוצלחות, היין התחיל לעשות את שלו והיה צורך דחוף בהרבה מתוק ולכן בחרנו בזוג קינוחים מתוך תפריט שהיה די מצומצם ולא כל כך אטרקטיבי לטעמי- טירמיסו (42 ₪) היה לא קלאסי למרות שמו, הגיעה חתיכה מכובדת שבה השכבה העליונה הייתה  מוס חצי-קפוא, באמצע ביסקוטים שטבלו באספרסו ומעט ליקר, המנה הייתה טובה ולא מתוקה מדי אבל הייתה חסרה לי תחושת הרכות שנמסה על הלשון והשחיתות של מסקרפונה טובה.

דןלצ'ה בננה (39 ₪) הייתה קובייה של מוס שוקולד לבן , שכבה של סוכר מקורמל ובננות מוקפצות, המנה הייתה כבדה מעט ומאוד מתוקה והייתה סיום הולם לארוחה.

ג'ויה הצליחה להגיש ארוחה שלמה בלי נפילות, מבחר יפה של פסטות ביתיות ומוצלחות, תפריט עשיר שכל אחד מוצא בו מנה טובה ומנחמת, זה לא מקום לארוחות מרוממות אלא לארוחה נעימה של צהרי שבת, החשבון יצא 550 ₪ לארבעה אנשים, מחיר שנכנס לקטגורית הסביר בהחלט.

ציון הדוקטור- 8  

ב-kitchen market החוויה היא על חושית

זה היה יום שלישי בלב הסופה הגדולה, בערב הטמפרטורות היו נמוכות נמוכות, הרוחות חזקות מאוד, הגשמים הרביצו כל היום בעוצמה רבה  ובכללי הייתה תחושה של להישאר בבית ולא להוציא את האף מחוץ לחום ולפוך, אבל לפעמים יש תוכניות אחרות.

היה לנו אירוע לחגוג, רצינו משהו חגיגי ומיוחד, מפנק ומענג שנוגע בכול החושים, חשבנו לאיפה אפשר לצאת בלב הסערה ולבסוף החלטנו להיות נועזים וללכת כמה שיותר קרוב לים שבאותו היום התגאה בגלים בגובה כמה מטרים, נמל תל אביב היה נטוש באותו הערב, הרוחות הכו בכול כוחם, הגלים נשברו על המזח ויצרו מזרקות רסיסים בגובה כמה מטרים ואנחנו נכנסו ל-Kitchen Market.

הכניסה דרך השוק הנטוש די מוזרה, הדוכנים ארוזים ונראים די עלובים, השוק נראה מרוט בלי אנשים, פירות ירקות וצבעים, אבל ברגע שמתפסים במדרגות הברזל מגיעים לחלל אלגנטי ויפה עם מטבח פתוח מלא התרחשויות, הושבנו בפינה אל שולחן ארוך ממש קרובים למטבח ונהנו מהחום והיופי של המקום.

ידענו די מהר מה הראשונות שאנחנו רוצים והזמנו אותם במהרה ביחד עם כוס של יין שנסון לבן מיקב קלו דה גת במחיר של 49 ₪- לצערי זה המחיר המקובל של יין בוטיק ישראלי בעיר, הייתי שמח לראות מחירים זולים הרבה יותר בשביל לעודד קצת תרבות שתייה בעיר.

הראשונות הגיעו אחרי המתנה די ארוכה בה אנו מתבוננים במבחר מנות נהדרות שמובלות לשאר השולחנות, אבל ההמתנה הייתה שווה את הזמן שעבר במיוחד מתי שהגיעה הביצה (38 ₪).

כלי זכוכית מעוגל ולא גדול שמעליו קצת ארומטי, בפנים ביצה עלומה שבושלה בצורה שבחוץ היא מעט קשיחה ובפנים רכה ומנחמת ובפנים עוד הרבה הפתעות כמו אפונה, פטריות צרובות ובעיקר המון רכות, מרקמים וטעמים, מנה מופלאה של בישול עילאי עשיר ומנחם ללילה קפוא.

מנה שנייה שהגיעה היה ברולה פורצ'יני (59 ₪)- צלחת גדולה של ברולה המבוסס על קרם פטריות וערמונים , מעליו סוכר חום שקורמל ומעל כמה פטריות שהוקפצו קלות, הכף שוברת את המעטה הסוכרי החמים ומגלה קרם קריר ומענג, מלא טעמים אוממים ומלוחים, שילוב מבריק של טכניקות מעולם הקונדיטוריה עם מנה ראשונה מלוחה, חם-קר, מתוק-מלוח, קשיחות ורכות. מכיוון שביקשנו את המנה בצד קיבלנו מספר רצועות פרושוטו בצד, לא הרגשתי שהם היו הכרח במנה אבל גם הם היו מאיכות מעולה. מנה מופלאה נוספת .

עכשיו קצת לקיטורים- במסעדה ברמה כזו הייתי מצפה לקבל גם מנת לחם שמתאימה למנות, לנו הוגש עם המנות סלע יפה שבמרכזו הונח קרקר דקיק ועדין, ההגשה מופלאה והזכירה אלמוג אבל הקרקר לא התאים למנות שדרשו לחם ספוגי לנגב את הרוטב האלוהי של הביצה וקרם הפטריות הנהדר שנשאר בצלחת, לחם טוב היה בכלל מביא אותנו לסף...

עיקריות הגיעו אף הם אחרי המתנה קלה, בשבילה ניוקי פטריות (68 ₪) שהכיל ניוקי גדולים ותפוחים שעברו טיגון קצר והשתכשכו ביחד עם מבחר פטריות יפות ברוטב קליל, זאת הייתה מנה מעט כבדה וטעימה אבל חד גונית לעומת המנות האחרות, היא הייתה עשויה במדויק אבל כנראה אינפלציית הפטריות בארוחה עשתה את שלה .

מנה של לחי עגל (108 ₪) הייתה עוד פעם מרהיבה ביופייה, נתח גדול של לחי עגל שבושלה שעות ארוכות הוגשה בצלחת נהדרת ומאלה בכול טוב, מעל לחי העגל היה קראסט פרמז'ן, מתחת סלט של גרגרי תירס שטוגנו ביחד עם קוביות קטנטנות של נקניק משובח ופטריות זעירות (שמתם לב למוטיב חוזר?) ובצד נקניקיה שהורכבה מג'ל פור'ציני שמולא בקרם תירס וגולגל, בנוסף היו עוד תלוליות של רטבים מסתוריים , זאת הייתה מנה מוצלחת , הלחי הייתה עשירה ובעלת טעמים עמוקים, הסלט מעולה ומקורי, הנקניקיה משעשעת וטעימה אבל היא הייתה גם כבדה ועשירה מאוד ואחרי המנות הראשונות היה לי קשה לסיימה.

אנקדוטה קטנה על שירות- הנקניקייה הייתה מוזרה וקשה היה לנחש מה היא לכן שאלתי את המלצרים ממה היא עשויה, בתוך שניות כבר 3 מלצרים היו סביבי הם הסברים עליה וכיצד מכינים אותה מתוך חשש שאני לא אוהב אותה או פוחד ממנה, זה היה שירות נהדר של צוות שהודרך יפה על המנה ומעוניין לספק שירות ותשובה לכל גחמה של הלקוח, דבר נדיר מאוד במסעדות שלנו.

לקינוח הלכנו על שוקולד, קיבלנו חטיף שהורכב מתחתית חמאת בוטנים ומעליו שוקולד מריר משובח ומסביב הרבה הפתעות, עוגת ספוג שדימתה אלמוג, ג'ל אדום ומלא טעם של פירות יער,גלידה רכה ומפנקת, רטבים מסתוריים בצבעים וטעמים מסחררים ועוד הפתעות שקשה היה לי לנחש ממה הם מורכבים אבל היו עשירים בטעם, שיחקו עוד פעם בין מרקמים וטעמים והראו את היכולת לשלב בין מטבח מולקולרי לבישול עילי.

זאת הייתה ארוחה מסחררת וטעימה, 4 מנות שאני אזכור לזמן רב מתוך 5 – אחוזי הצלחה מעולים, לא היו כמעט נפילות בארוחה הזו, מקום מומלץ בחום לאירועים חגיגיים או סתם לארוחה באמת טובה, נקודה יחידה לשיפור- הארוחה הייתה מאוד כבדה, היה לי ממש קשה לסיים ראשונה, עיקרית וקינוח. אבל יכול להיות שזה קשור לבחירה שלי במנות.

לסיכום- ארוחה מופלאה, עלות של 400 ₪ לזוג שהיו מוצדקים לחלוטין, ציון הדוקטור 9.5