טוטו- אלגנטיות קפואה ומוקפדת

בתל אביב יש לא מעט מסעדות חדשות, אופנתיות, שמחליפות טרנדים בכל יומיים ומנסות לחזר אחרי קהל, מחליפות תפריטים, משנות עיצוב, קונספט חדש... ויש את המקומות שלא משתנים ושומרים על ה-DNA  שלהם, אבל לי זכור ק מקרה בודד של מסעדה שעברה שינוי מטלטל ומהותי, חזרה למקורות ושמרה על יציבות מדהימה ומקפיאה.

יום תל אביבי רותח מחום באמצע גל החום שלא אפשר לצאת מהבית ללא מזגן צמוד ואנחנו צועדים בצהרים לתוך טוטו, מזגן מקפיא מקבל אותנו ומכניס אותנו לממלכה האלגנטית והמוקפדת שבאופן מדהים מלא בכל פעם מחדש, תפריטים מנוחים במהרה וכוס מים קרים מוגשת במהירות לשולחן עם פלח מלפפון מרענן, אין ספק שהשירות במקום הזה הוא מקצועי.

חילופי שפים, מאבק בתקשורת, חזרה של שף והכל נראה כאילו שום דבר לא השתנה, קהל אמיד מאוד, תפרטי כמעט ללא שינויים שנראה קצת מופשט מדי למסעדת שף ותפריט עסקית בעלות של 125 ₪ לאדם.

קודם כל מקבלים לשולחן לחם מעולה עם קרום עבה ופריך, צלוחית של שמן זית ועגבנייה מרוסקת, מבחר של זיתים משובחים ומרירים וצלוחית קטנה של שעועית בואבס שבושלה בציר לימוני נעים, הלחם מדהים ואי אפשר להפסיק לנגב את הצלוחיות על השולחן, פתיחה מכובדת בעליל.

המתנה לא ארוכה מדי והמלצרים מיד מביאים את הראשונות שלנו, בצד אחד נוחת על השולחן מנת החציל האגדית, חציל צלוי באש גלויה בדיוק כמו שזוכרים מתפייט התפריט, חציל לא גדול בצלחת גדולה עמוסת מרכיבים, החציל מתקתק, קלוי בדיוק עם ריח נהדר של גחלים ועשן, נח על מצע עבה של טחינה משובחת, בצד ערימות של גבינה מלוחה, לאבנה, עגבניות מרוסקות, טפנד, צנוניות ופלפל חריף. המזלג מסדר לו בכל פעם ביס אחר והרמוניה של טעמים ממלאת את הפה, מנה קלאסית בהחלט ומאוד טעימה.

בצד שלי מגיע סלט קר של גופי קלמרי סגולים עם גרגרי חומוס, הקלמרי עשויים במדויק ומלאי טעם, הם מעורבבים עם גרגרי חומוס רכים, עגבניות ובצלים קלויים וטחינה, סלט קליל ומאוד קיצי אבל לא מנה שנושאת בשורה.

נחים אחרי הרבה מאוד אוכל, ממשיכים לנגב את שאריות הטחינה עם הלחם המצטיין, לוגמים כוסית של יין לבן חביב במחיר עיסקי הגיוני של 29 ₪ ומנסים להבין מי הקהל שיושב במקום בצהריי היום, אין כמו קצת אנתרופולוגיה לצהרים...

העיקריות מגיעות אף הם במהירות נכונה, בצד שלה מגיע צלחת עם טורטליני גבינות רכות, 5 כיסונים יפיפיים שנעשו ביד מבצק בעובי מדויק, עמוסים בגבינה עדינה וטובלים באמבט של רוטב עגבניות נעים ותלולית של פרמז'ן בצד, פסטה באיכות עליונה ומנה מאוד קלאסית שאי אפשר להגיד עליה משהו רע, מצד שני היא גם שעממה למדי, לא היה במנה משחק טעמים או עניין מיוחד, פשוט מנה מקצועית .

בצד שלי הגיעה צלחת עם 2 נתחים יפים בגודלם של צלע חזיר בקרמל תבלינים תאילנדי שהיה עטוף בקשיו ובוטנים, הצלע הייתה עשויה במידה מדויקת, הרוטב מתקתק ומעניק טעמים נוספים שכיף לטבול בו את הבשר, האגוזים מעניקים מרקם חביב, המנה גדולה בהחלט והיה קשה להתמודד איתה, אבל עוד פעם הגענו לבעיה- אחרי הנתח הראשון המנה איבדה ענין, האגוזים נכחו בכמות גדולה מדי ובשלב מסוים כבר הסרתי אותם מהצלחת. לפחות הפריה שהוגש בסיר קטן בצד היה מושלם, רך ומפתה.

הגענו לשלב הקינוח, כבר מראש ידעתי מה אני רוצה בתור קינוח יום הולדת, מילפיי טוטו 2015 נכתב בתפריט, לשולחן הגיע ברוב רושם מלצר עם צלחת גדולה ועליה מגדל של בצק עלים וקרם מסקרפונה עשיר, מעל הוא שפך המון המון רוטב קרמל ואז במכה אחת חצה את כל המגדל עם סכין גדולה ובשאיר אותנו להתענג, הבצק עלים היה חמים ומעולה ועבר קירמול נוסף שסגר אותו והפך אותו עמיד בפני הקרם, המסקרפונה עשירה ולא מתוקה מדי, הקרמל מושלם ומעט מלוח, בצד גלידת וניל מעולה עשירה בגרגרי וניל, טירוף של מנה.

אז מה היה לנו? מסעדה קלאסית שלא זזה מטר, מקצועית ברמות שלא מכירים בתל אביב, שף עם יד מעולה שמוציא מנות ללא פגמים, אבל גם מסעדה מעט מנוכרת וקפואה שלא מרגשת, זה המקום להביא את הדוד מחו"ל בשביל להרשים אבל לא בשביל טירוף קולינארי, מאוד נהניתי אבל העם הארוחה הזאת הייתה בלתי נשכחת?

2 ארוחות עסקיות- 250ש"ח

2 כוסות יין- 58 ₪

מילפיי- 52 ₪

סה"כ 360 ₪ מוצדקים, אוכל טוב, אבל לא בטוח שאני אשוב פעם אחר פעם, ציון הדוקטור 8

חאן מנולי- הסעודה הכי גרועה של השנה

אני לא ממש אוהב לכתוב ביקורות שליליות, אני יוכל להיות מאוד ביקורתי, לחשוב תמיד איך אפשר לעשות דברים יותר טוב, אבל כמעט תמיד אני מצליח להבין מה השתבש, למה התכוון המשורר או במקרה שלנו הטבח, אני מבין את העלויות של הקמת מסעדה ואת הקשיים בניהולה אבל יש דבר אחד שאני דורש מכל מסעדה- שתעמוד מאחורי המילה שלה, שתלך עם האמונה שלה.

הפעם נפלתי קשות, זאת כנראה הייתה הארוחה הכי גרועה שאכלתי בשנים האחרונות, לא זכור לי מתי כל כך התעצבנתי ממקום, כמה פעמים חשבתי איזו טעות זה היה לשבת שם, לצערי אין לי אפילו דבר אחד טוב להגיד על המקום.

יום שישי מאוד קר בשוק הפשפשים, רוב החנויות והדוכנים סגורים, רק מעט מטורפים נעים בין הגשמים, בחנויות טוענים שאין דובר עברית שעבר בהם במהלך היום- רק תיירים שבשבילם הגשם והקור הם לא ענין מרגש, החלטנו ללכת ולנסות את חאן מנולי שנפתחה לפני מספר חודשים בקצה השוק.

המקום צפוף ורועש נורא, מוסיקה אוריינטלית שמנסה להיות מגניבה בווליום גבוהה שהתחלפה אחרי זה לדיסק של אייל גולן בקטע האירוני כנראה, מלצריות שמתרוצצות ברחבי המקום הלא גדול ולא ממש מתייחסות לעובדה שאתה ממתין בכניסה עד שאתה מוצא שולחן פנוי ומתיישב.

הרעיון הוא חומוסייה משודרגת שמשופעת מעדות אייל שני, קצת סלטים, צלחות מהיבשה ומהים והמרכז הוא מסבחה עם תוספות מקוריות, התפריט נשמע מוצלח עם רעיונות מקוריים שיכולתי לראות בעיני רוחי איך הם ממריאים וממציאים מחדש את החומוס או שואבים השראה מחומוסיות יפו הטובות.

זה התחיל בצלחת חמוצים- 3 מלפפונים חמוצים ביתיים בחומץ, הם היו גרועים, אבל ממש גרועים. רכרוכיים יתר על המידה, עם טעם לא נעים של כבישה לא נכונה ואפילו מעט תסיסה, יכול להיות שמדובר בצנצנת מלפפונים שלא יצאה טוב אבל אני הייתי מעדיף לא להגיש כלל חמוצים מאשר להגיש מלפפון כזה.

זה המשיך במנה של מרק שעועית לימה , הגיעה צלחת לא עמוקה עם מרק חמים ודלוח, בצבע לא מושך, במרכז הייתה ביצה עלומה ומעל מעט גרורים של גבינה, המרק היה תפל וחסר עומק לחלוטין, הוא היה מימי למדי ולא סיפק שום ענין או נחמה ביום חורפי שכזה, תוספת של הרבה מלח ולימון סחוט שיפרו קצת את המנה, הביצה העלומה אל תרמה לכולם ובכללי זאת הייתה מנה סתמית להחריד במחיר מופרך של 30+ ₪

ואז הגיעו המסבחות- אחת עם בשר טלה קצוץ והשנייה עם באבא גנוש, נתחיל מהחומוס עצמו- הוא היה גרוע, ממש ממש נוראי, טחון גס, יבש, חסר טעם. אם המסבחה הוא מנת הדגל או החלק המהותי של המנה לפחות אותה תעשו בצורה בלתי נשכחת, לכו לצד השני של העיר לאבו חסן לראות איך מסבחה יכולה להיות חלום, המסבחה הזאת הייתה ללא טחינה לדעתי, משעממת ותפלה.

התוספות? בשר טלה עם ריח של טלה אבל יבש ופירורי שלא טרם בכלום, הבאבא גנוש היה סלט חצילים בטחינה סביר שאומנם היה נחמד עם ביצה קשה ובצל סגול אבל לא ממש עזר להרים את המנה.

המחירים? הזויים לגמרי לעומת מה שקיבלנו, 36 ₪ לכל מנת מסבחה.

יצאנו עם חשבון של 106 ₪ סך הכול, למנת מרק קטנה, 2 מנות מסבחה והרבה אכזבה, זאת הייתה ארוחה רעה לתפארת, של מקום שמתיימר להיות הרבה מעבר למה שהוא בפועל, מקום שאני מצטער שדרכתי בו, הציון שלי למקום הוא -2, כי לפחות הפיתות היו טובות.

בשביל לפצות על עוגמת הנפש עצרנו בבורקס ליאון לזוג בורקסים עמוסים בתרד וגבינה, חמים ופריכים, כי לפעמים לא צריכים לחדש כלום בשביל להתמוגג מהטעם.

יום פינוק תל אביבי- מלון רוטשילד, דלי חדש הרצל-רוטשילד, מתי המקלל ויהלומה ביסטרון

מסע תל אביבי של אמצע יום ללא תוכניות מוגדרות זה מתכון לאסון או להנאה ללא גבולות, הכול תלוי במקומות אליהם הרגליים נוסעות אותך.

המסע הפעם התחיל בצורך לשרוף שעה באזור שרונה ביום רביעי בבוקר, המתחם מילא אחרי כל מה שהוא הבטיח- מקום מת מאדם, קר, מנוכר, מיותר, מלא חנויות שאין חשק להיכנס אליהם, מסעדות שמשדרות שעמום ובעיקר הרבה חמלה על מי שעומד להתגורר במגדלים מעל למתחם, אפילו השוק המתהווה נראה כמו מלכדות תיירים מפלסטיק, אחרי שעה של טיול בין המבנים ופנטזיה איך אפשר היה להפוך את מתחם שרונה לאזור שוקק אדם  החלטנו שציריכם ללכת למקום שלמרות כל הנסיונות להרוג עדיין שוקק חיים- שדרות רוטשילד.

מלון רוטשילד, עוד אחד ממלונות הבוטיק שנפתחים בקצב מסחרר בתל אביב, מיקום מושלם באמצע השדרה, בנין יפה עם סטייל מאופק, הרגשה של מלון קטן ומעוצב בחו"ל, בפנים מסעדה קטנה עם באר חביב, ספות עור שחורות גדולות ונוחות והרגשה של ניחוחות נעימה, המקום התחיל במסעדה מדוברת ומהר מאוד ההבטחה התאדתה עד שהגיעה מצב קופון- אנחנו הגיע עם קופון ל-2 ארוחות בראנץ במחיר של 70 ₪, במחיר כזה הייתי מוכן להסתכן ולשמחתי היה לא רע בכלל- מים קרים נמזגו ישר כאשר התיישבנו, הצוות היה אדיב וענה לכול שאלה ושמח להתאים מנות לפי בקשתנו ואפילו בנושא הקוקטילים שמח להמליץ מה מתאים והולך עם כל מנה.

התחלנו בבלאדי מרי שהיה חריף, מלוח,חמוץ ועשיר בוודקה בשבילה ובשבילי עארק אשכוליות חביב, המתכון המושלם לבראנץ נעים במחיר של 28 ₪ לכל קוקטייל בצהרים, לשולחן הגיעה גם סלללת לחמים עם מספר סוגי לחם פרוסים וקרירים אבל מוצלחים ובקבוקון של שמן שית עם מכחול ועלה זית בפנים- רעיון חביב שאני אנסה ליישם בבית, מברישים בקלילות פרוסת לחם בשמן זית מבושם בענף זית ומרוצים.

המנות הגיעו אחרי מספר דקות, בצד לי מנת פיש וציפס שנאמר שעשוייה מלוקוס- אני בספק גדול מאוד שמדובר בלוקוס אבל הדג היה בשרני וטוב, הבלילה בעובי נכון ולא שמנונית, ערימת תפוחי אדמה שבושלו ואז נחתכו לרבעים וטוגנו היו הציפס והם היו מוצלחים מאוד, ורוקט שפוזר מעל הערימה היה חביב ונתן קצת קרירות, רק מתבל רוטב טרטר אנמי ותעשייתי בצד הרס את המנה , הייתי מעדיף מיונז וחרדל טוב בצד. בסך הכול מנה מוצלחת ונדיבה.

בצד שלה הגיעה קדירת פטריות שכללה לפי התפריט 5 סוגי פטריות, מה שהתקבל היה תבשיל פטריות עם חתיכות פטריות , מעל הכול היה גוש של גבינה עזים רכה שטוגנה , מנה מעט מוזרה, מאוד פטרייתית ומעט אנמית אבל קצת מלח עשה לה הרבה טוב, ובסופו של דבר גם היא נעלמה ונוגבה עם הלחם החביב.

בכללית ארוחת בראנץ' חביבה, לא יותר ולא פחות, המלון חביב ובאמת מהווה בריחה קטנה מהמציאות התל אביבית אבל בלי קופון לא בטוח שהייתי מגיע עוד הפעם.

ממלון רוטשילד המשכנו לאורך שדרות רוטשילד ונהנו מהשמש החורפית הנעימה והמוני האנשים שמטיילים בשדרה ומוכיחים שניתן לשלב בין עסקים, משרדים, בליינים ובעלי כלבים עד שהגענו לפינת רוטשילד-הרצל למייזם חדש וחסר שם של בעלי קפה אירופה שמתפרס על פני קומת הקרקע של המכון הצרפתי, מדובר בשילוב של מסעדה, בר ומעדנייה עם תפריט שנראה טוב וויטרינה מלאה דברים טובים, המלצר הידידותי שמח להסביר על המתוקים של היום שהיו מיוחדים וניסו קצת לשבור את שיגרת המתוקים הרגילים של תל אביב.

התחלנו עם קרמבו קרמל שהיה דומה למקור הצרפתי- ציפוי שוקולד מריר איכותי דקיק, פנים שמרגיש כשילוב אסור של קצפת-מוס- מרנג עם נגיעות קרמל נעימות שפשוט נמסה בפה ותחתית של בצק פריך מענג במיוחד.

אני הלכתי על קנולי שהיה פריך, מתקתק וממולא בקרם מסקרפונה עם מעט פירות מסוכרים והיה מתקתק במידה ובעיקר קלאסי באופי, ביחד עם אספרסו ארוך איכותי והפוך גדול על בסיס סויה יצאנו בעלות של 40 ₪ מוצדקים בהחלט ומקום שנראה לי שאפקוד אותו הרבה גם כאשר יש חשק למתוק וגם לנשנוש לילה לפי התפריט האטרקטיבי והתמחור הסביר.

כמובן שהיום לא נגמר, סיבוב במטלון בחנויות הצעצועים במסע לחפש סביבון מושלם, הרבה שטויות משעשעות וחנויות מלאות בקישוטים לחג המולד, בדרך אי אפשר שלא לעצור לבירה קטנה אצל מתי המקלל שכרגיל הייתה קרירה, מלאה והטוב ביותר שאפשר להוציא מגולדסטאר ומתי עצמו שאמר לכולם חג שמח והלך הביתה לישון עם בקבוק וודקה קפוא ביד . וכמובן התמחור המופלא של 20 ₪ לחצי.

כמובן שהיינו רעבים ועלינו במעלה הרחוב עד ליהלומה ביסטרון שתמיד מלאה, אבל מצאנו שולחן וחיכינו בסבלנות שייקחו מאתנו הזמנה, השירות במקום תמיד איטי בגלל שיש תמיד עובד אחד בלבד שהוא המלצר, המארח והטבח וכנראה שזה חלק מהקסם של המקום.

התחלנו עם מנה של פאבה - קרם שעועית לימה שמתחפש לחומוס ומוגש עם מעט עגבניות מנומרות , המון שמן זית טוב, קצת חריף וטוסטונים חינניים מחלה. הפאבה הייתה מעולה, רכה, מלאת טעם, משחק טעמים ומרקמים מעולה ופתיחה מדהימה לארוחה .

המנה השנייה שהוזמנה הייתה ניוקי , ביקשנו שתגיע לא חריפה אבל הטבח/מלצר החליט שמנה לא יכולה להגיע ללא נגיעה עדינה של חריף, קיבלתי בשמחה את ההחלטה וקיבלנו קערה יפה של ניוקי רכים מאוד שהכילו בתוכם חציל קלוי שנתן טעם מעושן קליל ומיוחד, הרוטב הלימוני כלל גם עגבניות משובחות ותרד תורכי שעבר חליטה קלה . בסופו של דבר- הנאה מדהימה וייחודית עם טעמים חדים וברורים.

מנה שלישית הייתה ארבעה כדורי פלאפל מצרי גדולים, ירוקים, לוהטים עם כובע של טחינה משובחת, הכדורים היו רכים מאוד ומלאי טעם , הטחינה עידנה את הטעם ומעט חריף עשה הרבה נעים.

בכללי- ארוחה מדהימה של טעמים שכללו עדינות ואגרסיביות, חמוץ ומתוק, מלוח וחריף, אחד מהמקומות המפתיעים והיציבים שכול פעם מחדש מצליח להפתיע אותי במנות חדשות, העלות הייתה קטנה מאוד, סביב 100 ₪ ל-3 מנות שהשביעו באופן יפה מאוד זוג שהסתובב ואכל כול היום.

לסיכומו של יום- סיבוב תל אביבי גרגרני במיוחד, ציוני הדוקטור להלן

מלון רוטשילד- 7

רוטשילד- הרצל- 9

יהלומה סישטרון-9.5

אבו יעקוב- חומוס בעין הוד שמציע המון נשמה ונוף

לפעמים אתה מחפש בריחה קצרה מהשגרה, אחרי הרהב זמן ללא ניצול ימי החופש הגיע המייל המאיים שמודיע שהגעתי ל-60 ימי חופש ואין ברירה חייבם להתחיל לנצל אותם, חופשה ארוכה בדרך כלל לא באה בחשבון אז אין ברירה אלא לקחת ימים בודדים פה ושם, לכן החלטית על מבצע רביעי חופשי- כול יום רביעי לוקחים יום חופש ומחפשים מה לעשות.

הפור הפעם נפל על טיול מעט צפונה, היום התחיל בעתלית (בחורבת קרתא ליתר דיוק) בקצת תצפית יפה על מבצר עתלית וקצת פריחה סתווית נעימה ומשם המשך תנועה לעין הוד, מלכודת תיירים די קלאסית אך נעימה, השיטוט בין סמטאות הכפר הערבי נעימה כאשר אתה כמעט בודד וללא המולה מסביב, האווירה מזכירה אי יווני והאנשים והאמנים מכניסים עוד קצת פסטוראליות מסביב, הבעיה תמיד מתחילה מתי שהרעב מתעורר כי ישר פעמון ההזהרה של מלכודת תיירים נכנס לפעולה,  אתה נכנס למצב מגננה כי אתה בטוח שכל מקום שאליו תכנס ינסה להבטיח הרים וגבעות, יספק מעט מאוד ויגזול הרבה מאוד מהכיס.

לשמחתי העצומה מצאתי מקום שונה, באמפי הקטן משקיף על נוף מדהים של הרים וים נמצא מקום מעולם אחר, אבו יעקוב, החומוסיה של עין הוד. מבחוץ מלכודת תיירים קלאסית שנראית כמו שיפודיה של פעם, תפריט קטן ושלט שמודיע שעובדים פה רק במוזמן, אבל הנוף הנהדר והמזג אוויר המושלם גרם לנו לשבת ולהזמין ארוחה קלילה.

התפריט בסיסי מאוד- חומוס, סלט חצילים, סלט ערבי וכמה מיני בשרים על האש, המחירים רגילים לז'אנר והחלטנו ללכת על ארוחת בוקר-צהרים של חומוס, חצילים וסלט, התיישבנו מול הנוף ונהנו מנוף אנושי של תושבי הכפר שניהלו דיונים סוערים על הווי הכפר והאנשים בו, כל אחד טיפוס בפני עצמו ששמחים לפתוח בשיחה עם כל מי שזז , פרלמנט מקומי אמיתי שרק צריכים היו להוסיף לו בקבוק עארק או אוזו לאווירה מושלמת.

אבו יעקוב שהתגלה כבחור ערבי מבוגר שמתנהל באיטיות מקדימה נכנס למטבח להכין את המנות וחזר אחרי מספר דקות עם יצירות אומנות על צלחת שהפתיעו אותנו לטובה.

זה התחיל בחומוס- צלחת גדולה ומצולחתת יפה עם שכבה דקיקה ויפה של חומוס גס למדי, שלולית עמוקה של שמן זית משובח, חומוס רך וטעם עדין ועמוק של חומוס בייתי שמבושל באהבה.

החצילים- אהבה במבט ראשון של בשר חצילים בכמות גדולה עם טעם עדים אך עמוק של חריכה על גחלים ועם שלולית עמוקה עוד יותר של שמן זית, החציל היה בהיר מלא טעם ומפנק להחריד.

וסלט ירקות... טרי, ירקות מלאי טעם, עלי נענע שלמים שהוסיפו המון ותיבול מדויק עם המון לימון, הכול נעשה באהבה עם יד עדינה.

בצד צלוחית עם מלפפון חמוץ וזיתים דפוקים מרירים ובייתים, צלוחית עם חריף בייתי ירוק וטוב, פיתות רכות ושירות נעים ומבולבל שרק עשה חשק לקרוע עוד חתיכת פיתה, לטבול אותה בשמן זית וליהנות מביס איטי איטי ומלא כול טוב.

זה לא מקום להגיע אליו במיוחד, לא מקום עם הפתעות קולינאריות, פשוט מקום של אדם שאוהב אוכל ונותן תמורה מדהימה ונוף מדהים, 50 ₪ לארוחה שהספיקה יפה לזוג והשאירה טעם של עוד.

מתי המקלל- חמארה לשימור מחמיר

אותנטי, בכל טיול בעולם אנחנו בחיפוש אחר מה שאמיתי, לא תיירותי, מראה את המקום האמיתי, בלי נחילים של תיירים ומלכודות שרק מחכות לפתי שיפול בהם, החיפוש אחר משהו מקורי ורענן שמיצג את המקום אליו אנחנו טסים הרבה פעמים מהווה חלק משמעותי מתכנון הטיול, לפחות שלי. אבל מתי בפעם האחרונה היינו בתל אביב במקום אותנטי?

מסעדות הפועלים התברגנו, החומסיות הופוכת לבוטיק, לאט לאט הכל משתנה כי הזמן דורש שינוי, אבל יש מקומות שנשארו תקועים בעשור אחר ומסרבים להשתנות, מקומות שיש לנצור ולשמר, וזה באמת מקום שכזה, כוך קטן, לא רחוק משוק לוינסקי, אזור של אנשים קשי יום, שלוש שולחנות קטנים ושרפרפי פורמייקה שידעו שנים של ישבנים שעברו עליהם, שלט ישן עם תפריט דליל ואנשים שמכיעים הנה כבר כמה עשורים, ברוכים הבאים למתי המקלל.

ברז בירה פונה לרחוב, גולדסטר נמזגת במזיגה ארוכה ויחודית שבאמת משנה את הטעם של הבירה המוכרת, שולחנות שמערבבים אנשים שלא מכירים אחדש את השני, צלחת של מלפפון חמוץ כבוש קלות שמעקצץ ומבקש עוד לגימה של בירה , צלחת של גרגרי חומוס חמים, פלפל ממלחיה ישנה נושנה נבזק מעל והאצבעות מוליכות גרגר אחר גרגר במהירות.

שילוב אנושי לא רגיל, זקנים וצעירים, אופנוענים והיפסטרים, כולם מתחלקים באותם שולחנות, אין פסקול ברקע רק דיבור סמיך, עוד לגימה של בירה וצעקות של תביא עוד סיבוב ועוד צלוחית, מפצחים גרעינים על השולחן ומעבירים צהרי שישי כבר שנים ככה, צלחת של כתף עם שליכטה של חרדל פשוט, לחם לבן פרוס, אבל פה זה פשוט מעדן.

החצי הנגמר עכשיו מזמינים עוד שליש קפוא קפוא, כבד קצוץ עם כתר של בצל טרי, כבד רך ומתקתק שעורבב עם המון בצל שחום עמוק בפנים, לחם לבן נמרח באדיבות, עוד לגימה מרירה, עוד מלפפון חמוץ, בחוץ אנשים נשענים על רכבים ולוגמים עד בירה, המקום הזה נשאר אי שם בשנות החמישים והשישים, אין פריט שלא תקבלו עבורו עודף מעשרים, קמום לשימור מחמיר כי ברגע שהוא יעלם אי אפשר יהיה לשחזר את הקסם.

שעה וחצי שעברה במהירות, העשורים עפו קדימה לשנת 2013, השמש החורפית למעלה, שלוש חצאים ושלוש שלישים, פעמיים מלפפון חמוץ , פעם אחת גרגרי חומוס, צלחת כתף וכבד קצוץ אחד, 150 ש"ח וחוויה שאף מדריך תיירים בעולם לא יכול להעניק לך

חומוס טוב ועוד- נקודה של אופטימיות בסופשבוע שהוא קצת פחות

סןף שבוע שמתחיל עם קולות של מלחמה הוא אף פעם לא טוב, אחרי סופשבוע של גשם וחורף השמש בחוץ ואפילו יש הרגשה סתויות נעימה, בכרמל הנרקיסים פורחים וראשוני האירוסים מבצבצים אבל בחדשות 24 שעות ביממה רק הפחדה, הרס ואי שקט, במיוחד לימים כאלה אני צריך מקום של בריחה קצרה מהמציאות וקצת אופטימיות.

בשילוב עם פרוייקט ארוחת הבוקר שלי שנועד למצוא מקומות עם ארוחות בוקר מענינות, טעימות, מזינות ובמחיר סביר הגעתי למקום מאוד לא הגיוני בכפר סבא, פינה קצת נידחת צמודה לתחנת מוניות שמחליפה חנויות ובעלים בקצב די משגשג, לא רחוק מויצמן אבל בפינה נחבאת התמקם מקום קטן מלא אופטימיות שנקרא חומוס טוב ועוד, המקום מצהיר על עצמו שהוא "מקום צמחוני ואוהב חיות" וביום שישי החלטנו להתביית על ארוחת הבוקר שלהם שהציעה לנו שקשוקה.

קודם כול קיבלנו קערית מים קטנה לצ'ארלי, שלמרות שמעדיף תמיד בשר מוכן בשמחה לדגום גם מקומות צמחוניים, ואחרי זמן קצר קיבלתי קערה עמוקה ויפה של תבשיל עגבניות עמוק מעוטר בנדיבות בפטרוזילה, כבר ממבט ראשון התבשיל נראה מבטיח והריח מניחוח משכר של עגבניות שהתבשלו ארוכות עד שכל הסוכרים בהם הופרשו החוצה, ואכן הביס הראשון הודיע שמדובר בתבשיל עגבניות עמוק וארוך, ללא קיצורי דרך, התבשיל היה מאוזן ועשיר ולא היה צורך בתיבול נוסף, פנכה קטנה של חריף אכזרי שהוגשה רק שיפרה את המצב, רק בביצים הייתה נפילה- השקשוקה כנראה מוכנה במחבת גדולה מראש והביצים הגיעו מתי שהחלמון כבר היה נוקשה, ביצה שהייתה מוכנה עם ההזמנה הייתה מקפיצה פלאים את השקשוקה.

חשוב להזכיר שלצד השקשוקה הוגשו פיתות בשרניות עם אפשרות להחליפם בפיתות מקמח מלא, בגלל שהבוקר היה בריאותי הלכנו על האופציה הזאת וקיבלנו פיתות רכות ובריאות שספגו באהבה את הרוטב העמוק.

ביחד עם הארוחה קיבלנו צלוחית קטנה של סלט טאבולה מרענןו, סלט ירקות טרי ופשוט, סלט כרוב עוקצני וצלוחית של חומוס משובח, עתיר בטחינה, עדין עדין ומאוד מאוד טעים, כול השולחן שידר טריות, פשטות ועדינות והיה חגיגה בפה.
התפריט הבטיח גם מבחר של מנות צמחוניות לימים אחרים שכולם על טהרת הצמחונות החל מגולש צמחוני ועד מעורב ירושלמי והכול במחירים הוגנים כולל משלוחים אל אופניים חשמליות, רשמתי לי לבדוק בעתיד....

השקשוקה נוגבה מהר, הסלטים חוסלו, השיחות של נהגי המוניות מהתחנה הצמודה היו משעשעות והוסיפו עניין ובכלל המקום שידר אופטימיות ואי של שפיות בלב כול הבלאגן. אין ספק שלפה עוד נשוב.
ועל מנת לאזן את הבריאות פקדנו כרגיל את נומילי לקרואסון הפיסטוק הקבוע ולאספרסו הארוך, כי מהרגלים טובים לא נפתרים.

ומה המחיר? פעמיים ארוחת שקשוקה- 24 ש"ח לאדם, חצי קילו חומוס הביתה - 18 ש"ח, 4 פיתות- 4 ש"ח, 1 מים מינרלים- 6 ש"ח, סה"כ 76 ש"ח לארוחה מלאת נקודות אור, ציון הדוקטור- 9. אם פעם הבאה הביצים יהיו רכות וישברו על הצלחת בענן חלמון מדהים הציון יכול להיות עגול.

ולכתובת- רוטשילד 50 כפר סבא, צמוד לתחנת המוניות, מומלץ בחום.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

הרהורים על ארוחת בוקר- נומילי וחומוס כרים

כמו שכבר כתבתי אני לא אדם של ארוחות בוקר, בדרך כלל ארוחת הבוקר שלי זה מוזלי (תוצרת עצמית) אחרי החדר כושר ופעמים רבות אני פשוט מדלג על ארוחת הבוקר ומחכה כבר לרעב של הצהריים שיכה בי (וכן, אני יודע שזאת הארוחה החשובה ביותר של היום) ונכנסתי כבר לדיונים ארוכים על ארוחת בוקר והאם היא שווה את המחיר או שתמיד היא תאכזב ואיך צריכה להיות ארוחת בוקר על מנת להצדיק את מחירה, אחרי עוד ארוחת בוקר מזעזעת למחצה בבית קפה מתחת לעבודה (שלפחות לא שילמתי עבורה) החלטתי ללכת לחפש לי את הארוחות הבוקר שלטעמי שווה להגדיש להם מעבר לשניה.

ונתחיל בשכונתית שלי- נומילי בכפר סבא, בפינת הרחוב הסואן (יחסית לכפר סבא) ביום שישי ראשון של גשם, לפני כחודש התווספו ארוחות בוקר למקום אבל תמיד העדפתי להתמקד בקרואסון הפיסטוק האהוב שלי, אבל בגלל שהפעם הגעתי עם האישה החלטנו לדגום גם את ארוחת הבוקר שכללה את כול הפריטים הבנאליים הקבועים- שתייה חמה וקרה, ביצים, פלטת ממרחים וסלסלת מאפים, התמחור היה ברף הגבוהה של ארוחת הבוקר ועמד על 52 ש"ח אבל החלטנו שלמען המדע ניקח חלק במבחן.

ראשון הגיע מיץ תפוזים סחוט טרי ובמקום (ולידיעת בתי קפה אחרים- אין דבר כזה סחוט אבל לא במקום, תשקיעו קצת במסחטה ותפוזים טריים) כוס קטנה אבל מרווה, עשירה וחמצמצה במידה . כבר 2 נקודות בונוס על כך שאין תוספת תשלום עבור מיץ סחוט. מספר דקות עברו וסלסלת מאפים מפנקת באמת הגיעה- 2 לחמניות- מאפים מלוחים מנוקדי זרעים, קרואסון חמאה קטן, אחד עם שוקולד ומאפינס קטן וחמוד, פלטת הממרחים גם הגיעה עם חמאה צהובה ונוחה למריחה, ריבת תותים ביתית עם גושי פרי קטנים, לבנה חמצמצה ושמנה, זיתים מרירים וחתיכה קטנה של גבינה צפתית.  המאפים היו רכים וטריים, הממרחים מוקפדים ואיכותיים למעט הצפתית שהייתה באנלית ולא התחברה לי, הקרואסון נבצע ונמרח בחמאה ומעט ריבה והיה מעדן, אולי היה חסר לי גם פרוסת לחם שתיתן עוד מעט פחמימה.

מיד אחר כך הגיעה לה החביתה תפוחה ויפה עם בצל, תימין ורוזמרין (עוד פעם ללא תוספת תשלום על התוספות הללו) והיא הייתה זהובה, רטובה בדיוק במידה, עדינה ומבושמת מעשבי התבלין, כמו כל הארוחה היא הייתה עדינה וטעימה,ביחד איתה הגיע גם סלט קטן שצעק טריות עם קוביות קטנות של פלפל כתום, עגניות ומלפפון, פשוט פשוט וככה טעים.
 הפוך קטן והארוחה הושלמה בהצלחה. לא ארוחה מיוחדת או יוצאת דופן אבל מבוצעת בצורה מוצלחת, אחת הארוחות היחידות שאני יכול להגיד שמתקרבת לגבול ה-VFM של ארוחות בוקר לטעמי, ציון הדוקטור- 8.

ונעבור לחלק האומנותי, יום שבת בבוקר, גשם קצת שוטף, קר ולכן חייבים ארוחה שתחמם, חומוס כרים בג'לג'וליה, בכניסה 2 שקתות גדולות מלאות שמן רותח ומפעל פלאפאל קטן שמזרים כדורים חמים וטריים לכול דורש, רק מתיישבים (4 שולחנות בסך הכול בפנים) וצלחת פסלטיק קטנה עמוסה כדורים להוטים מוגשת, הפלאפל פריך ומעט חריף ונחטף בשניות (אל דאגה, הצלחת מתמלאת בלי להרגיש) פעמיים חומוס פול ביצה נוחתים על השולחן, מנה לא גדולה אבל בצלחת עמוקה, הביצה לבנבנה מעוטרת בפפריקה, גרגרי חומוס רכים ופול משחתי, חריף אדום וגם קצת רוטב לימון עוקצני, פיתות חמות וישר טובלים בעיסה שהיא חמימה, עשירה ולא מתובלת כמעט, צלחת פלסטיק נוספת עם זיתים כבושים מרירים, מלפפון חמוץ, עגבניה, בצל ולפת ורודה מוסיפים ויטמינים לבוקר, זאת ארוחת בוקר של אלופים, כזאת שמחזקת את הגוף ומכינה אותנו לחיים, עשר דקות והשולחן כבר ריק וקפה שחור נמזג מתרמוס בודד שעובר משולחן לשולחן.
20 ש"ח למנה, 12 ש"ח ל-1/2 קילו חומוס הביתה, כנראה שבשבילי זאת ארוחת הובקר האולטימטיבית.

חומוס כרים ג'לג'וליה, בצומת הכניסה  נוסעים ישר עד שרואים את החומוס מצד ימין ובנק לאומי מצד שמאל


http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

טיול בכרם- שוק הכרמל, קצת כרם והרבה שכונה במסעדת ארז

יום שישי של שמש אחרי סופשבוע גשום מאוד, קרני השמש מייבשות את השלוליות ומבטיוחת ימים יפים של אור, פריחה חדשה והרבה תיאבון, יצאנו לשוק השבועי ואחרי חודשים רבים החלטתי הפעם לחזור לשוק הכרמל, השוק הראשון והראשוני בו התחלתי להכיר ולאהוב את השיטוטים בסמטאות בין הדוכנים והצעקות.

זה השוק היחיד שעדיין מרגיש לי אמיתי, מחוספס, שילוב בין מציאות לחידושים, בין אנשים קשיי יום ובין חנויות שמתמחות, ערמות של ירקות בכל הצבעים והטעמים לצד דוכני בגדים, צעצועים זולים ודיסקים מזוייפים, התחלנו את המסע בין הדוכנים בוחרים חומרי גלם משובחים, פעם זה עגבניות שרי מתוקות, פעם עלים ירוקים רעננים ומלאי ניחוח, אחרי זה גם חנות של שגים מלוחים שהמוכר שמח להתחיל בה את היום עם כוסית וודקה קפואה וחלה עם הרינג שמנמן... אחרי שהשקיות התחילו להכביד משלל הרכישות החלטנו לחפש מקום לאכול, 11 בבוקר והרעב כבר כבד אז החלטנו ללכת בסמטאות הכרם לחשפ מקום להתמלא.

הכרם נראה כאילו הוא נשאר עשרות שנים מאחור, סימטאות קטנות וצרות, אנשים שמכירים אחד את השני והרבה מוסדות מפורסמים, שילוב בין דירות עוני לדירות יוקרה ובעיקר הרבה שלווה בהתחשב בזה שמעבר לכביש יש כבר את ההמולה.

התיישבנו לנו במסעדת ארז, אי דם באחת הסמטאות, למה בחרנו בה? כי נראה לנו שיהיה טוב, התפרטי הגיע מהר והראה סימנים של עשורים קודמים, מבחר מנות תימניות במחירים זולים והחלטנו להאביס על עצמנו ארוחת מלכים, קודם כל הגיעו לשולחן חמוצים סטנדרטיים, סלט תורכי סביר וחריף אכזרי בעל מבחר טעמים, ופיתות רכות שיודעות הייטב איך לספוג שעברו קלייה יפה על הגריל והיו חמות ומזמינות, ואז הגיע מנה ראשונה- מרק שעועית אדום ומבעבע, מרק מנחם, שעועית ועגבניות, סמיך ויפה, השעועית רכה מבישול ארוך אבל המרק לא התרומם כי התיבול היה חסר, מעט מלח והמרק חזר להמריא ולחמם, הפיתות ניגבו את קרקע הקערה היפה והכינו אותנו למנה השנייה.

2 צלחות חומוס קומפלט, חומוס טרי וחמים, הרבה פול רך וטרי, במרכז תלולית ביצה ומעליה שלולית של טחינה לבנה ומסביב שמן זית ולימון, הפיתה מערבבת את הכול, מעט מלח לאיזון הטעמים וישר לפה, חומוס טעים, טרי, חמצמץ מעט שדורש עוד פיתה ועוד פיתה רכה.

באמצע צלחת החומוס הגיעה גם המנה העיקרית- שיפוד קבב ושיפוד שישליק עם תלולית יפה של מג'דרה, הקבב טרי ועסיסי מתובל במדוייק, המג'דרה עם טעמים של בישול ממושך, יופי של מנה שהשאירה אותנו כבר ללא נשימה.

החשבון היה מצחיק, המחירים של פעם- מרק 15 ש"ח, פעמיים חומוס- 15 ש"ח לצלחת, 2 שיפודים ומג'דרה- 33 ש"ח וסלוף אחד- 3 ש"ח, סהכ 80 ש"ח לארוחת חזירות לשני אנשים רעבים, מחירים שלא יאמנו בעיר הגדולה, ה- VFM פשווט בשמיים, לא קולינריה גדולה אבל אוכל בייתי איכותי ומשביע שמחמם את הלב לשעה ארוכה.

טיפסנו לאט לאט עם השקיות במעלה הכרם, מקום שהזמן בו עצר, ובדרך גם אנחנו עצרנו במנזר שעה שמחה של בירות
 במחירי רצפה....