המטבח של רמה- מטבח מקומי ופראי

מטבח עונתי ומקומי זאת המילה הנוכחית, כל המסעדות מנסות להיות מקומיות פתאום, לא להתבסס על חומרי גלם אקזוטיים שהגיעו מהצד השני של העולם אלא על מה שגדל פה ועכשיו, לתת כבוד לחומרי גלם, להתחבר לזנים שכמעט ונעלמו ופינו מקום לגידולים תעשייתיים.

ויש מקומות שכבר שנים עושות את זה בלי להשמיע קולות, בלי יחסי ציבור , פשוט להתמקם באמצע משתלה בהרי ירושלים,  לטפח טאבון לפני שהוא הפך לבסיס של כל מסעדה שנפתחה בארץ, להגיש אוכל מקומי מקורי ומלא טעמים שלא מתנצל.

יום שבת מעט אביך ואנחנו דוהרים על הכביש הצר שמחבר בין אבו גוש לנטף, הכביש מתפצל בין עצי האורן ועם נוף מרהיב לכל מישור החוף, מגיעים לנטף ונכנסים דרך המשתלה מלאת עשבי התבלין למטבח של רמה, סוכה גדולה עם שולחנות עץ ורצפת חצץ שמכניסה אותך לאווירה כפרית אמיתית, מתיישבים במהרה לשולחן ומקבלים תפריטים מלאי הצעות מפתות ומנות מקוריות.

המלצר מייעץ, מכיר את המנות, מדגיש את העובדה שהתוצרת מקומית ויודע להתאים מנות, המנות לא זולות אבל אתה רוצה להזמין הכול ולזלול מכל טוב, בוחרים לאט ובזהירות ומתחילים במסע.

התחלנו עם קוקטייל קוריאנדר פיקנטי (46 ₪), גי'ן בחליטת מקומית של כוסברה, עם ליקר צ'ילי ירוק ובפנים עגבנית שרי ועלי כוסברה, משקה שמשחק יפה על כל הטעמים- מעט חריף מעט מתוק, חמצמץ ומריר ומאוד מרענן שגורם לך להיכנס לאווירה ובסוף ביס בעגבניה ששתתה את האלכוהול יפה יפה. בשבילי כוס של טריו של פלטר (38 ₪) שהתאים לארוחה מעט כבדה.

התחלנו עם כוס של מרק ארטישוק ירושלמי עם יוגורט (16 ₪), המרק היה סמיך, חמצמץ, מלא טעמים של אדמה והרגיש כמו כוס של נחמה מרהיבה שנוגב עם תום.

המשכנו עם מאפה גבינת עיזים מעושנת (46 ₪) שהוגשה עם פרוסות של אגסים ביין, על בסיס פסטו כוסברה ועשבים מההר ועם פרוסות שקדים שנקלו בטאבון ועלי ריג'לה ומרווה יבשים, המאפה היה שטוח ועם טעם של גבינה בשלה שהאגסים איזנו היטב בחמיצות והמתיקות העדינה, השקדים והמרווה הוסיפו פציחות נהדרת והראו שהטאבון מוציא מנות מעולות.

המתנה מעט ארוכה למנות העיקריות, התחלנו עם מנה שהוסבר לנו שהיא מבוססת באופן חריג על חומר גלם לא מקומי, אורז שחור שבושל בשמנת עיזים (96 ₪) שהוגש על מצע קרם חצילים מעודן ומסביב ירקות שורש אורגניים עושיים באופן מופלא שהבליט את הטעמים של כל אחד- צנוניות זעירות, לפת מתוקה, כרישה נהדרת, פטרייה בשרנית, מלבן של ניוקי שטוגן  וביצה עלומה שטוגנה בשמן עמוק והונחה מעל, הייתה זאת מנה שעוד הפעם התחברה לאדמה, לבוץ שחור שמעניק תנובה נהדרת, טעמים עמוקים ומעט כבדים של אורז שחור שבושל כמו ריזוטו עם קרם חצילים קליל ומבחר עשיר של ירקות שהראו שאין שום צורך בבשר בשביל היות מאושר.

אני בחרתי ללכת על מנה של נתחי סינטה (89 ₪) שהוגשו חיים בתחמיץ של רימונים ביחד עם אבן לוהטת מהטאבון, הבשר היה משובח ונקי והונח לשיזוף מהיר על האבן הלוהטת לצריבה מהירה בכל צד, הבשר היה מלא טעמים ומשובח, הרימונים תרמו לתיבול ושימשו גם כרוטב, מתחת לאבן הונחו מעט ענפי מרווה ורוזמרין שגרמו לעישון עדין ונחמד, עם המנה הוגשו עיגולי תפוחי אדמה וגזר שהיו מוצלחים ונתנו את מנת הפחמימה ההכרחית.

עוד המתנה, נותנים לאוכל הכבד להתעכל ומוכנים לקינוח קליל, בחרנו בקינוח לימון (44 ₪) של מוס לימון שהוגש עם קרם לימון, פרוסות הדרים וגויאבה, הגיעה יצירה נהדרת של פרוסות גויאבה פריכות, מגדלים של מוס לימון עשיר וטוב, והמון פלחים של פרות הדר משגעים- קלמנטינה ואשכולית אדומה על קרם לימון, הן היו מתוקות ומלאות עסיס והשתלבו נהדר עם מנה לא כבדה ששלחה אותנו מרוצים בחזרה למרכז.

זאת הייתה ארוחה נהדרת של אוכל מקומי, עם כבוד לחומרי הגלם, בישול יצירתי מלא תשוקה ומעט מיושן, אבל במובן הכפרי שכל כך נחוץ, מקום שמצד אחד קופא על שמריו אבל חוקר את עצמו ומגלה את עצמו פעם אחר פעם, נוף נהדר, שירות מוצלח וחוויה כל פעם מחדש.

החשבון הסופי יצא 370 ₪, לא זול אבל לא נורא, ציון הדוקטור 9, מומלץ בחום.

טוטו- אלגנטיות קפואה ומוקפדת

בתל אביב יש לא מעט מסעדות חדשות, אופנתיות, שמחליפות טרנדים בכל יומיים ומנסות לחזר אחרי קהל, מחליפות תפריטים, משנות עיצוב, קונספט חדש... ויש את המקומות שלא משתנים ושומרים על ה-DNA  שלהם, אבל לי זכור ק מקרה בודד של מסעדה שעברה שינוי מטלטל ומהותי, חזרה למקורות ושמרה על יציבות מדהימה ומקפיאה.

יום תל אביבי רותח מחום באמצע גל החום שלא אפשר לצאת מהבית ללא מזגן צמוד ואנחנו צועדים בצהרים לתוך טוטו, מזגן מקפיא מקבל אותנו ומכניס אותנו לממלכה האלגנטית והמוקפדת שבאופן מדהים מלא בכל פעם מחדש, תפריטים מנוחים במהרה וכוס מים קרים מוגשת במהירות לשולחן עם פלח מלפפון מרענן, אין ספק שהשירות במקום הזה הוא מקצועי.

חילופי שפים, מאבק בתקשורת, חזרה של שף והכל נראה כאילו שום דבר לא השתנה, קהל אמיד מאוד, תפרטי כמעט ללא שינויים שנראה קצת מופשט מדי למסעדת שף ותפריט עסקית בעלות של 125 ₪ לאדם.

קודם כל מקבלים לשולחן לחם מעולה עם קרום עבה ופריך, צלוחית של שמן זית ועגבנייה מרוסקת, מבחר של זיתים משובחים ומרירים וצלוחית קטנה של שעועית בואבס שבושלה בציר לימוני נעים, הלחם מדהים ואי אפשר להפסיק לנגב את הצלוחיות על השולחן, פתיחה מכובדת בעליל.

המתנה לא ארוכה מדי והמלצרים מיד מביאים את הראשונות שלנו, בצד אחד נוחת על השולחן מנת החציל האגדית, חציל צלוי באש גלויה בדיוק כמו שזוכרים מתפייט התפריט, חציל לא גדול בצלחת גדולה עמוסת מרכיבים, החציל מתקתק, קלוי בדיוק עם ריח נהדר של גחלים ועשן, נח על מצע עבה של טחינה משובחת, בצד ערימות של גבינה מלוחה, לאבנה, עגבניות מרוסקות, טפנד, צנוניות ופלפל חריף. המזלג מסדר לו בכל פעם ביס אחר והרמוניה של טעמים ממלאת את הפה, מנה קלאסית בהחלט ומאוד טעימה.

בצד שלי מגיע סלט קר של גופי קלמרי סגולים עם גרגרי חומוס, הקלמרי עשויים במדויק ומלאי טעם, הם מעורבבים עם גרגרי חומוס רכים, עגבניות ובצלים קלויים וטחינה, סלט קליל ומאוד קיצי אבל לא מנה שנושאת בשורה.

נחים אחרי הרבה מאוד אוכל, ממשיכים לנגב את שאריות הטחינה עם הלחם המצטיין, לוגמים כוסית של יין לבן חביב במחיר עיסקי הגיוני של 29 ₪ ומנסים להבין מי הקהל שיושב במקום בצהריי היום, אין כמו קצת אנתרופולוגיה לצהרים...

העיקריות מגיעות אף הם במהירות נכונה, בצד שלה מגיע צלחת עם טורטליני גבינות רכות, 5 כיסונים יפיפיים שנעשו ביד מבצק בעובי מדויק, עמוסים בגבינה עדינה וטובלים באמבט של רוטב עגבניות נעים ותלולית של פרמז'ן בצד, פסטה באיכות עליונה ומנה מאוד קלאסית שאי אפשר להגיד עליה משהו רע, מצד שני היא גם שעממה למדי, לא היה במנה משחק טעמים או עניין מיוחד, פשוט מנה מקצועית .

בצד שלי הגיעה צלחת עם 2 נתחים יפים בגודלם של צלע חזיר בקרמל תבלינים תאילנדי שהיה עטוף בקשיו ובוטנים, הצלע הייתה עשויה במידה מדויקת, הרוטב מתקתק ומעניק טעמים נוספים שכיף לטבול בו את הבשר, האגוזים מעניקים מרקם חביב, המנה גדולה בהחלט והיה קשה להתמודד איתה, אבל עוד פעם הגענו לבעיה- אחרי הנתח הראשון המנה איבדה ענין, האגוזים נכחו בכמות גדולה מדי ובשלב מסוים כבר הסרתי אותם מהצלחת. לפחות הפריה שהוגש בסיר קטן בצד היה מושלם, רך ומפתה.

הגענו לשלב הקינוח, כבר מראש ידעתי מה אני רוצה בתור קינוח יום הולדת, מילפיי טוטו 2015 נכתב בתפריט, לשולחן הגיע ברוב רושם מלצר עם צלחת גדולה ועליה מגדל של בצק עלים וקרם מסקרפונה עשיר, מעל הוא שפך המון המון רוטב קרמל ואז במכה אחת חצה את כל המגדל עם סכין גדולה ובשאיר אותנו להתענג, הבצק עלים היה חמים ומעולה ועבר קירמול נוסף שסגר אותו והפך אותו עמיד בפני הקרם, המסקרפונה עשירה ולא מתוקה מדי, הקרמל מושלם ומעט מלוח, בצד גלידת וניל מעולה עשירה בגרגרי וניל, טירוף של מנה.

אז מה היה לנו? מסעדה קלאסית שלא זזה מטר, מקצועית ברמות שלא מכירים בתל אביב, שף עם יד מעולה שמוציא מנות ללא פגמים, אבל גם מסעדה מעט מנוכרת וקפואה שלא מרגשת, זה המקום להביא את הדוד מחו"ל בשביל להרשים אבל לא בשביל טירוף קולינארי, מאוד נהניתי אבל העם הארוחה הזאת הייתה בלתי נשכחת?

2 ארוחות עסקיות- 250ש"ח

2 כוסות יין- 58 ₪

מילפיי- 52 ₪

סה"כ 360 ₪ מוצדקים, אוכל טוב, אבל לא בטוח שאני אשוב פעם אחר פעם, ציון הדוקטור 8

מנטה ריי- בוקר סופר אופטימי

יום חופש של אמצע השבוע, תענוג טהור שמגיע לעיתים רחוקות מדי, האפשרות לקום מאוחר ולהתעצל, החופש לקחת את הזמן ולשבת שעות ארוכות ולעשות ממש מעט, הבעיה שמתי שאתה חייב לזוז כל הזמן קשה לשבת בבית ומהר מאוד אתה נעשה רעב וחייב למלא את הקיבה בהרבה פחמימות.

ארוחות בוקר זה נושא כאוב, מעטות ארוחות הבוקר שבאמת גורמות לי ערגה ורצון לחזור לאכול אותם, כולן נשמעות ונראות אותו הדבר, כמה ביצים, סלט, ממרחים חסרי מעוף, שתייה חמה וקרה וישר אני חושב שבבית זה היה הרבה יותר טעים, אז מה עושים שבכל מקרה רוצים לצאת מהבית?

הבחירה נפלה על מקום שלעולם לא מאכזב אותי, מנטה ריי על חוץ הים של תל אביב ממש על התפר שמפריד את יפו מתל אביב, מצד אחד ים פראי עם גלים פראיים ומצד שני מתחם התחנה המצועצע והסינטתי, רוחות חזקות ושמיים בהירים, גולשי גלים נועזים ותיירים נועזים עוד יותר שנכנסים לעומק הגלים , מבחוץ תמיד מנטה ריי נראית לי כמו עוד מסעדת חוף שגרתית אבל בפנים עולם אחר ואלגנטי.

שולחן שמשקיף על הים,שירות מהריר ואיכותי שמבין שקודם כל צריכים קפה רק אחר כך להזמין אוכל ולהביט בתפריטים, הקפה משובח כרגיל ובצד עוגייה קטנה ובייתית שמעלה כבר את מיצי הקיבה.

המבחר מענין ושונה, הארוחות בוקר פה רובם לא כוללות שתייה, ויש מבחר לא קטן, מתלבטים לא מעט עד שנופלת הבחירה על המנות תוך דאגה שאחת מהמנות כוללת גם את סללת המאפים.

המתנה קצרה והכוכבת של הארוחה מגיעה- סלסלת לחמים אגדתית פשוט שכוללת פרוסות לחם איכותיות משני סוגים שמשובצות אגוזי מלח, לחמניית בריוש מושחתת במיוחד, בייגל קטן וקשוח, לחמנייה אניסית ומאפיין תפוזים בצבע כתום עמוק וטעמים של פרדס אחרי הגשם. סלסלה מטריפה שהיא לבדה הסיבה להגיע למקום, כל פיסת פחמימה נבחרה בקפידה ויש לה מטרה והיא מתמלאת בשמחה בכל פעם מחדש.

הממרחים גם הם מוצלחים- טחינה מוצלחת, בולגרית למריחה מושחתת ומלטפת, זיתים דפוקים משובחים, ריבת תות מתוקה וריבת תפוזים מרירה וגוש חמאה בטמפרטורה הנכונה.

המנות העיקריות הגיעו גם כן אחרי מעט המתנה וניקוי יסודי של הצלחות-בשבילי אומלט פטריות עם בצל ירוק וגבינה , האומלט היה גדול ויפה, עמוס פטריות, הוא היה עסיסי ותפוח והיה מוצלח אבל בסופו של דבר היה זה אומלט.

בצד השני הגיע אגס בנדיקט, פרוסה עבה של חלה קלויה, בצד 2 ביצים עלומות עשויות במדויק ומכוסות בשכבה דקיקה של רוטב הולנדז, הרוטב היה נהדר ומלא טעמים, שומני ומושחת בדיוק כמו שהוא צריך להיות, הביצים התפוצצו במגע והחלה ספגה יפה יפה את כל החלמון.

סלסלת לחמים המשיכה להתמלא, העייפות התחילה לרדת, הכיף היה גדול, לקינוח הזמנו גם בלאדי מרי עוקצני במיוחד ועתיר באלכוהול שעזר לנו להתבשם עוד קצת ולתת לבוקר הכיף להתמשך עוד דקות ארוכות ולהחליט עוד פעם שמנטה ריי זה בהחלט מקום לבוקר אופטימי.

סיכום וחשבון

אומלט פטריות- 44 ₪

אגס בנדיקט- 45 ₪

אספרסו ארוך- 12 ₪

הפוך גדול- 16 ₪

בלאדי מרי- 39 ₪

סה"כ- 156 ₪ לאושר גדול, לא זול אבל מומלץ בחום, 9 בסולם הדוקטור

המבורגר גורמה 26- השם מנסה להגיד הכול

העשור הזה הוא כנראה עשור ההמבורגר גרומה בישראל, פתרון נפלא למסעדנים בארץ לספק מנה משביעה במחיר  סביר שכנראה ניתן להרוויח ממנה קצת, זה התחיל עם הרשתות שלימדו אותנו לאכול המבורגר מבשר טוב (מוזס, אגאדיר ו-BBB ) ומאז התפתח למגוון רשתות שמתחרות אחת בשנייה מי מציעה המבורגר יותר מופנפן מסוגי בשר אקזוטיים עם מבחר עצום של תוספות מושחתות.

כנראה שהדרך הטובה ביותר להרוויח בעסק הוא התוספות להמבורגר- אחרי הכול מי אל שמח להוסיף עוד קצת בצל מטגן להמבורגר, כמה פרוסות גבינה, בייקון זה בכלל טוב, ביצת עין קטנה ולקינוח אולי גוש חמאה מתובלת ויש לך יופי של המבורגר, אם חושבים על זה עם כול התוספות הללו גם דיקט היה טעים.

המלכוד הוא במחיר- כל תוספת להמבורגר עולה כמה שקלים ומהר מאוד אתה מגלה כי המבורגר עם כמה תוספות טובות וציפס (שמשום מה מגיע ברוב המקומות בתוספת תשלום) חוצה בקלות את מחסום ה-100 שקלים ופתאום ממנה זולה ופושטה אתה משלם לא מעט על קציצת בשר.

שישי בצהרים אחרי הסופה הגדולה ואנחנו באזור גן החשמל מתיישבים בהמבורגר גורמה 26, הרחוב שקט ונעים עם בתים שעוברים שימור מסביב ומעבר לכביש כבר מדינת דרום תל אביב, השולחנות מזמינים, המלצרים בתלבושות עם ניחוח צרפתי ובכלל ההמבורגר די אלגנטי, לשמחתי בשישי בצהרים יש עסקית של המבורגר+ ציפס במחיר אחיד של 55 ₪, ביום יום מדובר במחיר של ההמבורגר לבדו כאשר על ציפס צריכים לשלם עוד 12 ₪.

הזמנו לנו את ההמבורגר הקלאסי שמגיע עם בייקון, גבינת אמנטל ובצל קונפי והמבורגר צמחוני אחד שמתואר בתור סטייק מוצרלה עם עגבניות מיובשות פסטו ורוקט. לפחמימה הזמנו ציפס רגיל אחד וציפס מתוק מבטטה (תוספת של 3 ₪)

לשולחן הוגשו קודם כל 3 רטבים בסט זכוכית יפה שכללו קטשופ פושטי לגמרי, איולי שום לאוהבי המיונז והשום שהיה מוצלח ורוטב גבינה כחולה שהרגיש כמו יוגורט אנמי למדי. הרטבים הוגשו הרבה לפני שהגיע משהו לשולחן ונשארנו איתם במשך דקות ארוכות, קצת מוזר.

ההמבורגרים הגיעו- הקלאסי הגיע בלחמניית בריוש שחומה ויפה, עמוסה בתוספות , הקציצה די דקיקה אבל מכובדת, המנה הייתה מסודרת ככה שלא היה צורך להוסיף רטבים אלא רק להרים ולתת ביס..

הבשר היה טוב, קצת פחות מדי גס לטעמי, מאוד מתמסר ועדין , התוספות לקחו אותו כבר למקום קצת יותר מענין, זה היה המבורגר מאוד עשיר ומושחת והמתיקות של לחמנית הבריוש תרמה הרבה , אבל הרגשתי שהוא עשיר מדי וכבד, אבל מסוג ההתמכרויות שאתה יודע שרעות לך אבל לא יכול להפסיק.

ההמבורגר הצמחוני היה כבר מענין יותר, סוג של שניצל מוצרלה שהשתדך יופי עם פסטו ועגבניות מיובשות, שילוב של רכות ופריכות, חם וקר, מנה מענינת מאוד שהייתי ממליץ גם למי שהוא לא צמחוני.

הציפס הגיע בכמות לא גדולה אבל מספקת , הוא היה דקיק ושחום מאוד, מתובל יחסית והתאים לטעמים של ההמבורגר, הציפס בטטה היה חתוך גדול ודי סמרטוטי, חסרה לי מאוד הפריכות שאני מחפש בציפס והוא היה קצת כבד מדי.

בגדול- המבורגר מושחת ועמוס תוספות, כל ההמבורגרים בתפריט עמוסים בכול טוב ונראה לי שהבשר עצמו קצת נעלם שם, המחיר בעסקית הוגן לחלוטין (55 ₪ עם ציפס) ללא עסקית מדובר עדיין בהמבורגר טוב אבל לאוהבי חסימת עורקים. בהתחשב בזה שהטאקרייה נמצאת ממש מעבר לפינה לא בטוח שזה יהיה המקום שאני יגיע אליו במיוחד לאכול פעם אחר פעם אבל בהחלט מקום ראוי, ציון הדוקטור- 8.

יומנגס- באנו הנה לאכול

סקר ההמבורגר הגדול, מי לא עשה את הסקר הזה? מי לא התווכח מה ההמבורגר הכי גדול, מושחת, טעים, נוטף מיצים, שערוריתי ומיוחד הוא טרף? ובכלל מה הופך את אותה קציצת בשר ארוזה בלחמניה עם קצת חסה, עגבניה, בצל, איזה מלפפון חמוץ, מעט רוטב מעל, אולי איזה תוספת קטנה של גבינה, ביצת עין או אולי בצל מטוגן, הכול נמעך ביחד ואז הלסת ננעצת בזה.... הקיצר נראה לי שהבנתם את הענין, בהמבורגר יש הרבה יצרים שצריך לספק את כולם.

איך נמדד ההמבורגר האולטימטיבי? לכל אחד הפרמטרים שלו, יש כאלה שמתחילים בלחמניה שחייבת להיות עמידה מספיק להכיל את התכולה מצד אחד אבל גם לספוג את כל נוזלי הבשר והרטבים המתאחדים להם יחדיו, יש כאלה שבוחנים את הרטבים השונים (יש פה מישהו שלא זוכר לטובה את רוטב אלף האיים המיתולוגי של בורגר ראנץ?) יש אחרים שאצלם זה קודם כל בשר והם מתחלקים לכמה סוגים, אוהבי הבשר הטחון חלק חלק , אוהבי הקציצה הגסה שמרגישה עדיין כמו סטייק קצוץ דק דק, טהרני הבקר בלבד לעומת משלבי הבקר עם כבש ונתחים אחרים ואחרים שטוענים שככל שיותר תוספות  על ההמבורגר ככה יותר טוב.

יום חמישי, אוגוסט לוהט, שבע בערב וכבר יש רשימת המתנה, זה סימן טוב, יומנגס עברו להם מתחנת דלק קטנה לתחנת דלק קצת יותר גדולה וקלה לגישה, המארחת מספרת על רשימת המתנה מפחידה באורכה בערבים אבל אנחנו מחכים, מה מיוחד במקום הזה שמחכים בו בסבלנות לקציצה? המקום בפנים לא גדול, 50 איש פחות או יותר, על הקירות ציורים עליזים של מכונות המבורגרים בלתי פוסקות, אווירה עליזה, מלצריות וצוות חבורתיים שמדי פעם מנסים להפעיל את הקהל, לוח וגיר מתארים מבחר עשיר של אפשרויות, יש בירות מהחבית סוף סוף, יש אפילו בירת הבית חדשה, מבושלת במבשלת אלכסנדר אבל המלצרית לא יודעת לספר יותר מדי אודותיה אז מביאה טעימות- טריפל מתקה מאוד, אלכוהול שמורגש בטעם (7.1% עד כמה שזכור לי) ואפילו יש הנחה כרגע אז חצי ליטר עולה רק 25 ש"ח, יאללה הולכים על זה.

ההזמנה מתבצעת, הצוות יודע מה הוא עושה, ממליץ בחוכמה על גבינות שיתאימו להמבורגר ולאדם, מאבחנים בקלות מה כל אחד יבקש, מסביב צלחות עמוסות דברים מטוגנים בכמויות גדולות, שמחה והילולה ואווירה של דיינר מסביב, התחלה מבטיחה.

ההמבורגרים מגיעים בכמה גדלים, הבסיס הוא 200 גרם ויש קפיצות של 200 גרם מפה ועד הודעה חדשה, מחליטים להיות נועזים וכולם הולכים על כפולים, ההמתנה לא קצרה אבל סבירה והמנות מתחילות לנחות על השולחן. אצלי נוחתת מפלצת פינית, 440 גרם של בשר בקר, חזה אווז, מולרד קשיו ומייפל, בכל האריזה היפה הזו נעוצים זוג מזרקים עמוסי מייפל, המייפל מוזרק עמוק לקציצה, מעט מיונז למעלה לסמליות, הר קטן ויפה של בייקון שלא יהיה משעמם, ביס גדול והעינים נעצמות, שכבות שכבות של טעמים מוגדרים, בשר גס ומרקמים, קשיו מתפצח בין השינים, מתיקות של מייפל ובביקון עם מליחות של בשר, שלולית גדולה של נוזל טעים על הצלחת, מה אפשר לבקש עוד?

מסביב לשולחן מגיע לו פעמיים המבורגר רגיל של 400 גרם, אחד עם בייקון ואחד בלעדיו, כל הקציצות צלויות במדוייק עם סימני גריל יפים וריח קל של גחלים, תלונות לא נשמעות רק גרגורי הנאה.

הרביעי לקח איטלקי 440 גרם, לפי ההבטחה עם פקורינו וחמאת בזיליקום בפנים, מעל הוא הוסיף גבינת בושה שהומלצה על ידי המלצרית והאגדה סיפרה שהיא פשוטה נמסה פנימה והעניקה נוכחות וטעם עז לקומבינציה.

וכמובן שאין המבורגר ללא ציפס, עם כל מנה מגיעה ערמה מכובדת של ציפס מושחר , מהסוג שכולל קליפות, מטוגן פעמיים ונראה שמנוני אבל ממכר, לטעמי מעט כבד מדי ואני מעדיף את המקלות הזהובים והפריכים , אבל אין תלונות כי הבשר ממלא את הבטן בכבוד והציפס נשאר זנוח בצד.

הקיבה מלאה, הצלחות ריקות, המבחן עבר בהצלחה, אין ספק שיש לנו מתמודד על הכתר, המקום מזמין אותך להתפרע, להיות מושחת, להעמיס שומן טהור על הצלחת ולהנות מכל רגע, הוא צולח בכל הנקודות- לחמניה מוצלחת שלא מתפרקת, בשר איכותי ומבחר גדול ומקורי של קציצות, תוספות מפה ועד הודעה חדשה, הרטבים פשוטים ורגילים אבל באמת שאין צורך ביותר מהם, בקיצור הנאה אחת גדולה.

למבחן הסופי- עלות תועלת, פה העניין שולי, לקחנו כולנו המבורגרים גדולים, תוספת מעל, ולכן המחיר נראה היה מעט גבוה, החשבון הוא-

• פיני 440 גרם (104 ש"ח)+ בייקון (11 ש"ח)= 115 ש"ח
• איטלקי 440 גרם (79 ש"ח)+ גביהת בושה (12 ש"ח)= 91 ש"ח
• רגיל 400 גרם (61 ש"ח) * 2 + בייקון (11 ש"ח) =  133 ש"ח

אין ספק שההמבורגרים המיוחדים מעלים את המחיר משמעותית וכיף להתנסות בהם, אבל גם בגזרת ההמבורגר הרגיל נשמעו רק תשבוחות , בסופו של יום- כיף של מקום, יופי של אווירה, המבורגר לתפארת, אבל הפעם הבאה נראה לי שאני משנה את ההזמנה להמבורגר רגיל ומכסה אותו בתוספות מפה ועד הודעה חדשה, ציון הדוקטור- 9.

וקינוח..... בפינת התחנה יש סניף של גלידת דידה, מבחר יפה ומענין של טעמים, כוס קטנה ב-15 ש"ח עמוסה בשוקולד ג'נדויה מריר ואיכותי ומעל יוגורט משמשמ חמצמץ היו יופי של סיום מעט יותר קליל לארוחה כבדה ממש.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

לחם ארז כפר סבא- ארוחת בוקר ללא ביצים?!

עוד בוקר שישי ועוד התלבטות לאיפה הפעם על הבוקר, בנומילי אני יושב כמעט בכל שישי, בחומוס אני בכל שישי שני, בתי הקפה בעיר הגדולה-קטנה שלנו בדרך כלל מאוסים, ולצאת מחוץ לעיר? אפילו בתל אביב אין מה להציא לשישי בבוקר בדרך כלל, פלוס פקקים ולמצוא חניה, כרגיל התלבטות קשה.

הרגלים לוקחות אותי לטיול בעיר, צ'ארלי מושך לכל עבר  מרחרח ומסמן טריטוריה נרחבה, לאט לאט אני מתקדם לעבר רחוב רוטשילד, לא השדרה של תל אביב אלא פה בכפר סבא הקטנה, בית יפה וישן, סגנון בינלאומי של פעם וצבוע בלבן מתנשא מעל הרחוב, אף פעם לא שמתי לב לבנין הזה עד שלחם ארז התמקם בו ושיפץ אותו יפה, מתיישבים בחוץ, זמזמם שקורה למלצר כי המרפסת מוסתרת מעט, מחכים לארוחת בוקר קצת שונה.\

התפריט מצעי מספר אופציות לארוחת בוקר שבנויה על ממרחים, לחמים, שתיה חמה וקרה ואז הפתעה- במקום רק ביצים שחוקות אפשר לבחור גם לביבות כרישה, או חציל קלוי וצלחת מעדניה בצד, התלבטות קלילה ומחליטים שביצים זה טוב ויפה אבל מרגש זה ממש לא אז הולכים על לביבות הכרישה, וגם מנה של לחם מטוגן עם השם הסקסי של פראנץ' טוסט כמובן.

המתנה קלה ועל הולשחן נוחתת צלחת פח עגולה עם 2 כיכרות לחם קטנות- אחד אגוזים ואחד מצופה במבחר דגנים ואיתם מבחר יפה של ממרחים, הבציעה מתחילה ומגלה לחם חמים וטרי, דחוס עם קרום עבה ופנים רך, לחם מצטיין שעשוה את המלאכה נאמנה.

הממרחים- צזיקי חמצמץ וסמיך, ממרח לימונים כבושים גס ואיכותי, פסטו זעתר מעולה, ריבה תפוחים ביתית עם טעם של בישול ארוך, גבינת שמנת עתירת שומן, קוביית פטה מלוחה כמו שצריך וקוביית חמאה צהבהבה. כל ממרח איכותי ונכון ומקורי, שילוב כנון של טעמים ככה שבכל ביס אפשר להרכיב טעם חדש ומרקם מענין, ביצוע מדוייק ונדיב שביחד עם הלחם הספיק יפה לזוג.

בצד צלחת של סלמון מעושן, כמות יפה של סלמון עדין ובשרני עם ערימה קטנה של איקרה נחמדה, שילוב שאני אוהב לבוקר ונותן עוד קצת טעימה של איכות לארוחה ומשדרג אותה, הייתה אפשרות נוספת לבחור במקום טונה או גבינת עזים. רעיון יפה לגיוון הממרחים ושידרוג הארוחה.

לביבות כרישה- צלחת יפה עם 3 לביבות שמנמנות על מצע של יוגורט, הלביבות רכות, ירקרקות ומלאות בריאות וטעם, רעיון מעולה מתי שלא מתחשק אותם ביצים רגילות.

פראנץ טוסט- 4 פרוסות יפות של חלה רכה שהושרו הרבה זמן בחלב ווניל וטוגנו עד הזהבה שיצרה מעטה פריך ותוך רך כמו ענן, קצת דבש איכותי, קצת מריבת התפוחים, סלט פירות קטן והתוצאה מעולה, במיוחד עם משלבים בין ביסים מלוחים של הלביבות והממרחים עם קצת מתיקות מעודנת.

היה גם סלט ירקות, היה בו את כל מה שצריך- מלפפון ועגבניה טריים וחתוכים דק, בצל סגול פריך, אבל התיבול היה בחזקת נעלם והסלט לא שיחק תפקיד מרכזי בארוחה.

נזלים- כוס יפה של מיץ תפוזים סחוט טרי וחמצמץ במידה, כסה הפוך ואספרסו משובח, צלחות ריקות ונקיות אחרי ניגוב אחרון, כמעט אוכל מדוייקת ונכונה שנתנו תמורה נאה, אוכל טוב וקצת שונה, הרעיון של החלפת מנת הביצים בלביבות מסתמן כהצלחה, הממרחים נכונים ואיכותיים, צלחת המעדנייה מעולה, העובדה שאין תוספת תשלום על מיץ סחוט במקום.
הלחמים מעידים שלא צריכים סלסלה מלאת מאפים (למרות שזה נחמד) לפעמים כל מה שצריך זה לחם טוב.
בסיכום הפתעה נחמדה של רתש שחוזרת לחיים, ציון הדוקטור לארוחת בוקר- 8.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

דה פפה- פראות איטלקית באבן גבירול

שנה שעברה ההפגנות היו גדולות יותר, עשרות ומאות אלפי אנשים פקדו את רחובות תל אביב במסה אנושית בלתי נגמרת שחצתה את העיר מצד לצד, תמיד הצעדות עשו אותי רעב והמבער על פני שורות המסעדות של אבן גבירול העלו את מפלס הרעב אבל המקומות היו מלאים תמיד באנשים ומפגינים שהרעב פקד אותם, הפעם ההפגנה הייתה קטנה בכמה מונים ולכן המסעדות היו קצת יותר ריקות, בדרך חזרה אחרי סיבוב ארוך הרעב העז פקד את כול החבורה ולכן החלטנו שאין ברירה- חייבים להיכנס למקום שימלא את הקיבה ומהר.

הגענו לאבן גבירול ונכנסו לדה פפה, על דלת עץ סדוקה מעט נכתב באנגלית פיצרייה נפוליטנית, המקום מזכיר מסעדות איטלקיות קטנות ברחבי העולם- טאבון גדול באמצע, שולחנות עם מפות , מוסיקה נעימה ואווירה לא מחויטת שמתאימה לפיצה עמוסת תוספות וכוס יין קטנה לסיום היום.

התפריט בסיסי ופשוט- כמה סלטים לפתיחה ומבחר יפה של פיצות לעיקרית- הפיצות מציעות מבחר עשיר של תוספות עם נוכחות גדולה להאם ופטריות, ההתלבטות לקחה קצת זמן, הכול נשמע קורץ והפיצות מסביב נראות גדולות ומפתות, אחרי מספר דקות הוחלט על פיצה מרגריטה אחת, אחת בשם ספייסי ריטה שהבטיחה רוטב עגבניות קלופות, מוצרלה טריה, פרמיז'נו רג'אנו, פלפל אדום חריף, נקניק חריף איטלקי ופטריות טריות ופעמיים קפריקוסה שהבטיחו רוטב עגבניות קלופות, מוצרלה טריה, פרמיז'נו רג'נו, מלח ים, האם, ארטישוק, זיתי גאטה ופטריות טריות. מים קרים בקנקן עם הרבה קרח מילאו את סעיף הצמא של שעת הערב המאוחרת

המתנה של זמן לא רב והפיצות מגיעות לוהטות מהטאבון הענק שבמרכז המסעדה,  הבצק עבה, הפיצה מעוצבת כמו פאי עם שוליים גבוהים ובאמצע עמק מלא בכול טוב, הפיצה נראית כמו פרא לא מאולף- רוטב, גבינה, פטריות, נקניק הכול מותך בפראות , הפיצה כמעט נוזלית, מבעבעת, הצבעים עמוקים ומלאי חיים, הבצק שחום ועם סימני כווייה של אש אמיתית, פיצה נדיבה לאדם רעב ומספקת לזוג עם תיאבון לא גדול, חידוש לעומת פיצות הבוטיק בהם כל הפיצות מרגישות לי מרוסנות ומחושבות.

הסכין חותכת בפיצות, הרוטב נשפך מסביב , הגבינה נמתחת על פני הצלחת, משולש ראשון מאלץ אותי לערום עם מזלג את התוספות והחלקים שנשרו מהבצק, בצק מעולה, על גבול לחם משובח, נגיס, טעמים עמוקים של שמרים ותפיחה, הרוטב עשיר, הגבינה טובה, התוספות בכמויות נדיבות מציפות את האוקיינוס במרכז הצלחת, צלוחית קטנה של רוטב חריף לא מספיק פיקנטי ליד דורשת טפטוף שצובע עוד קצת את הפיצה באדום, אבל משהו לא מתחבר בסופו של דבר, פיצה טעימה אבל לא מרימה, לא פיצה שתגרום לי להגיע הנה כל פעם מחדש, מבחינת התמורה היא מילאה את הקיבה לארבע גברים רעבים אבל לא סיפקה את אפקט הואוו

אז מה היה לנו- פיצה מרגריטה- 46 ₪, ספייסי ריטה – 54 ₪, פעמיים קפריקוסה- 56 שח על אחת, סך הכול 212 ₪ לארבעה אנשים, התמורה לכסף טובה אבל אני לא בטוח שאני אסע במיוחד עבורה, ציון הדוקטור- 7.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

סופשבוע ברחובות- בורקס תורכי בכרמל ולחם ארז אבן גבירול

מסע סוף השבוע שלי התחיל הפעם בשוק חדש, מדי כמה שבועות אני מרענן את לוינסקי ומחליף אותו בשוק חלופי, הפעם החלטנו ללכת לכיוון שוק הכרמל, השוק המרכזי והומה האדם קיבל אותנו ביום שישי על גבול החמסין עם המוני בני אדם וצעקות הרוכלים, הרעב של הבוקר מחייב קצת פחמימה אז התחלנו עם בורקס קטן , על תחילת השוק מצד ימין מתחבא לו הבורקס התורכי, חנות קטנה ועמוסה מלאת ריחות של אפייה, פעמיים בורקס גבינה ותרד, אין מקום לשבת כי הכול עמוס, הבורקס נשלף ישירות מהתנור ומונח במגשית קרטון נחמדה ונשלחנו לספסל בשמש לשבת לאכול.

הבורקס...שחום, פריך, עמוס גבינה,לוהט ישר מהתנור, שומני בדיוק במידה, האצבעות נכוות במגע ראשון, אבל הריח גורם לך לבצוע חתיכה, לשים מעט חריף, ביצה קשה שחומה וישר לפה, גבינה רכה וחמה, תרד שנותן מעט מרירות, מעט עגבניות שרי טריות ומלפפון חמוץ ביתי ובלוטות הטעם משתגעות.... 18 ₪ ליחידה גדולה של אושר.

יורדים במורד השוק ומחפשים את הדוכנים הקטנים שנחבאים להם בסמטאות ובפינות, אצל עיראקי זקן עם מקרר גבינות קטן מקבלים טעימות משלל גבינות כאשר כל טעימה יכולה להספיק  לפלטת גבינות משפחתית, גבינת באפלו מיושנת עם טעם עמוק נחתכת לחתיכה ענקית במחיר מגוחך וממשיכים במסע, בין ערימות העלים הירוקים, העגבניות והפירות ושלל הרעשים, הריחות והצבעים, עוד חנות גבינות, עוד קצת גבינות קשות ורכות ופקקי תנועה של ארגזים...

יום עבר, שבת בערב, הפגנה בכיכר רבין, מזג אוויר מעולה ונעים, השבוע היחיד בו תל אביב לא לחה, מחפשים מקום לאכול בעשר בלילה, הויטרינה סגורה ומחפשים רק נגיסה קלה, לחם ארז המחודש על אבן גבירול מבטיח מנות ב-35 ₪ וההצעה נראית מתאימה, יושבים ומחכים למלצרית, השירות די מגומגם ומבולבל, התפריט מוגש עם הסבר שכל המנות בשעה כזו הם ב-35 ₪ ועל כל הזמנה של כריך מקבלים גם שייק, התפריט מבטיח מספר מנות מעניינות ושילוב בין תפריט בית קפה ממוצע עם מטבח יותר מקומי, אחרי מספר דקות התלבטות מחליטים ומזמינים ומחכים לא מעט זמן למנות שיגיעו.

ראשון מגיע כריך קורנביף חם, 2 פרוסות לחם גדולות מלחם משובח, קרום קשה ופנים רך, מריחה יפה של מיונז, מספר פרוסות של קורנביף טוב אבל בכמות לא גדולה, לא עבה כמו ברובן, הכריך מלא טעם, שילוב של פריכות ונימוחות, אבל חסר ירק בתוך הכריך, יותר נדיבות בבשר ואולי ממרח קצת יותר מסקרן, בצד הוגשה פנכה קטנה של חרדל איכותי וסלט מצטיין של מלפפון, כרוב אדום וצנונית בתיבול עז של סומק- סלט קטן ורענן שהרים את המנה בכמה רמות והראה על הפוטנציאל במקום, עם המנה קיבלתי גם שייק של בננה-מנגו על בסיס תפוזים שהיה גדול, מתקתק ומרווה מאוד.

מנה של טורטליני ממולאים בגבינה עם תרד הייתה יפה למראה, טורטלינים גדולים  ובשרניים שדווחו כמוצלחים, מלאיים בגבינה, לא היו תלונות.

מנה שלישית הייתה מנה שהוגדרה כסינייה עוף, מה שהתקבל היה מנה של נתחי עוף מקופצים ומתובלים בסומק עם טחינה והרבה צנוברים על מצע של אורז, המנה הייתה יפה וצבעונית, סינייה זה לא היה אבל מנה חביבה, ביתית ומנחמת זה בהחלט היה, קצת לא שיגרתית יחסית לתפריטי בתי קפה רגילים, עוד מנה שהראתה על פוטנציאל גבוה של המקום.

בסיכום- 3 מנות מוצלחות לבית קפה אורבני, במחיר משתלם מאוד, עוד קצת השקעה במנות וקצת יצירתיות וזה יהיה מקום מעולה,השירות מבולבל ואפילו אייס קפה שהוזמן לא הגיע ולא התקבלה התנצלות על כך, בקיצור  ציון הדוקטור (בהתחשב בהנחה) 7, מקום ראוי לארוחה לא מחייבת, שיפור השירות יעלה את הניקוד בקלות בעוד נקודה.

על גדות אלנבי- המעורב

 יום שישי של אחרי החגים, כבר בשמונה בבוקר התחילו הסידורים, אצלי הסידורים היחידים שקיימים זה להצטייד במגוון רחב של חומרי גלם בשביל השבועות שמגיעים, במיוחד כאשר יש יום העצמאות מעבר לפינה, המקפיא כבר התרוקן מהבשר אז  הזדרזתי להגיע לטירה, עראקי מקור הבשר, ויטרינה ארוכה ומסודרת עם כמויות שלן נתחים ובשרים, לוקח מספר כמו בקופת חולים ומחכה לתורי , אחרי שעה של המתנה וקצת קפה שחור להרגעת הקיבה יצאתי עם חלקים רבים של חיות וקצת טחינה ורעב גדול שרק התגבר, תחנה הבאה- לוינסקי.

מעדניית יום טוב, קצת חלבה תורכית אמיתית, נקיק סולגוק יבש עם טעם עמוק של כבש, טעימות של מבחר נקניקים, אנטריקוט כבוש ששומר על מראה ומרקם של בשר חי וטעם עמוק, גבינת כבשים משכרת, זיתים חריפים ופטה עדינה, כיכר לחם שאור במעדנייה של הדליקטסן, כבד קצוץ בקופסא קטנה ואני כבר מוכן לארוחה ראשונה. 

על גדול אלנבי המפוייח, מול הבית כנסת הגדול, ממול תחנת אוטובוס שמהווה מיקרוקוסמוס של תיירים, עובדים זרים, תל אביבים צעירים ומבוגרים, אנשי קשיי יום ומבוססים, בוויטרינה קטנה שוכן לו המעורב, התפריט די מינימאלי ואני מרוצה מזה, אוכל רחוב חייב להיות ממוקד במטרה, מזמינים 2 מנות של מעורב ואחת של עראייס- בשר בתוך פיתה על האש, בצד צלוחיות יפות עם מלפפון חמוץ ביתי ומשובח, צנוניות ובצל כבוש בסומק, על השולחן הארוך והנמוך 3 צנצנות עם ממרח לימון כבוש, ממרח דלעת פיקנטי וחריף ירקרק וטחינה בבקבוק לחיץ.

המנות מגיעות מהר- המעורב הוא לא מעורב שיגרתי, חלקי נים עם ניחוח כבד של כבש ברוטב סמיך, פיתה שמחזיקה יפה את הנוזל שנספג אבל לא מתפרקת, מריחה של עוד לימון כבוש וטחינה וביס גדול, טעם גן עדן, מעורב רק שמחלקי בקלות בגרון עם חתיכות בשרניות ומסתוריות, הרבה טעמים ותבלינים אקזוטיים, ממש לא המעורב המוכר של חלקי פנים של עוף הם הרבה תבלינים, בלי סלט ובלי חומוס- רק תבשיל עמוק שמורגש בו שעות רבות של בישול שמחבק את הפיתה באהבה. אני מאוהב אך הלקוח השני אומר כי טעם הכבש קצת כבד עליו.

הלקוח השלישי מרוצה מהעראייס- פיתה שמולאה בבשר והפכה לטוסט על האש- נראה מעניין ויבדק בפעם הבאה. בצד שליש פיילזנר של מבשלת פאבו מזכרון יעקב, מושלמת לארוחה מלאת טעמים, עדינה ומרעננת בדיוק לחום קיצי נעים.

החשבון מגיע- מנת מעורב 34 ש"ח, שליש פאבו מהחבית- 19 ש"ח, מחיר בקצה הסקאלה של אוכל הרחוב אך תמורה מלאה, מעורב שבטוח שאני יפקוד אותו בשנית, בשלישית ומי יודע כמה פעמים, חלק מהאבולוציה של אוכל הרחוב היוקרתי ביחד עם המזנון של אייל שני, מה ייתן ובארצנו יתחילו להתפשט מקומות המכינים אוכל איכותי, מהיר ומעניין.

ציון הדוקטור- 9
http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

שישוק איכרים- נמל תל אביב

יום שישי הגיע והמחסנים כמעט ריקים, חייבים למלא את מזווה בכל טוב שיש לארצנו ולעולם להציע... בעצם המחסן לא כל כך ריק, יש מלא אוכל במקרר ועל כל מדף אפשרי שזועק לי להשתמש בו אבל הרצון לצאת החוצה ולטעום עולם של צבעים, ריחות וטעמים חדשים חזק ממני אז בלית בררה יצאתי לחפש אחר שוק חדש ליום שישי.

הפעם הגענו לשוק האיכרים בנמל תל אביב,, לאחר תקופה ארוכה שלא פקדתי את השוק החלטתי לחזור ולראות מה יש לו להציע, זכרתי עושר של דוכנים שהציעו מוצרים שדורשים עושר באופן כללי אבל מבטיחים לגרום לאושר, ולשמחתי גיליתי שלא טעיתי- הדוכנים מחוץ לנמל קרצו עם שלל יפה של ירקות חורף רעננים, דלועים וארטישוקים, זיתים וגבינות ויצאנו לחפש לנו מציאות.

לצערי בארץ שוק באיכרים מרגיש לי כשוק תצוגה לעשירים בלבד, אומנם הרכישה מתבצעת ישירות מהאיכר אבל המחיר כפול מהמחיר ברוב החנויות, התוצרת מעולה ולפעמים נדירה אבל התמורה עבור האגרה פעמים רבות לא מרקיעה שחקים.

חיפשנו לנו מצרכים לארוחת בוקר קלה, עברנו מדוכן לדוכן וטעמנו וריחרחנו אחר מצרכים שיעשו ארוחה בלתי נשכחת, לבסוף נפל הפור על קונספט וכל אחד התפצל והתחיל לחפש אחר מצרכים שיעשו חסד עם היום והמקום.

לצערי לא מצאתי את דוכן החלות שזכרתי שהיה בשוק פעמים רבות והציע חלות מתוקות ומופלאות אז "הסתפקתי" בחלה עגולה ויפה ממאפיית "לחמים" ביחד עם כיכר לחם כפרי  וזוג קוראסונים מלאי שקדים לקינוח.

מהדוכן של שרי אנסקי הגיע דג מלוח קטן, 2 נתחים של דג מלוח רך ומתוק במחיר מעט מופקע (כ-30 ש"ח ל-2 נתחים) אבל  ציפינו ממנו לגדולות.

חריץ קטנה של רוקפור מקומית, צרור של בצל ירוק, מעט עגבניות שרי-תמר מבהיקות וקופסט של חמוצים שכללה זיתים, עגבניות שרי חריפות שהעלו אש על הלשון ופלפלים קטנים.

התיישבנו על המזח, פתחנו את החבילות והתחלנו להכין פרוסות מכובושת של לחם כפרי, נתח גדול ויפה של דג מלוח, מעט גבינת רוקפור מפוררות מעל ואז כל מה שנדרש זה ביס יפה של טעמים ומרקמים שעשו מסיבה בחלל הפה, ביס של בצל ירוק שמוסיף מעט חריפות ומרענן את הנשימה ואז עגבניית שרי אחת חריפה ואחת מתוקה להכין את בלוטות הטעם לביס הבא.

זאת הייתה ארוחת מלכים של בטלנים ושיכורים, חומרי גלם מעולים שהשתלבו מעולה עם הגלים, אולי זאת המהות של הנמל- מסעדה לא זולה שבא אתה צריך לקנות כמות מדודה ולהכין לעצמך את הביס המושלם, אבל הייתי רוצה שוק איכירם גולמי אמיתי, עם  מוצרים איכותיים וטריים היישר מהצרכן במחיר הוגן, על מקום שאפשר להתנסות בטעמים חדשים במחיר סביר ולצייד את הבית כמו שצריך לסופשבוע חורפי של בישולים.

לקינוח כמובן חיסלנו את הקוראסון שקדים, שהיה שחום ומלא קרם שקדים מענג, ועם אספרסו ארוך מהדוכן סגר לנו יופי את ארוחת הבוקר של יום שישי הבא עליינו לטובה.