סולה- יופי מעוצב אבל חיוור ביפו

עיצוב, אחת מהמילים הגדולות של העשורים האחרונים, אנחנו משלמים הרבה על טלפון מעוצב יפה, או על כזה עם עיצוב יוקרתי אבל מינימלי, על דירות מעוצבות, ספות מעוצבות, בגדים מעוצבים וכמובן- על מסעדות מעוצבות. זאת הפכה כבר לדרישה שהמסעדה תמשוך את העין, שהמנות יהיו מצולחתות בצורה יוצאת דופן ומושכת ושכמובן הכלים יהיו מיוחדים ויוקרתיים.

השאלה התמידית היא כמה שווה העיצוב הזה?  האם על מסעדה מעוצבת תהיה מוכן לשלם הרבה יותר מאשר מסעדה פשוטה?

שעת ערב מוקדמת בשולי שוק הפשפשים ניצלנו לנו קופון שהתיישן לו במייל כמה חודשים והלכנו לסולה, מסעדה איטלקית שנפתחה בתרועה לפני שנה ומאז קצת נעלמה, החלל מרהיב עין- מבנה אבן ישן, קמרונות חשופים ותקרה גבוהה, תאורה רומנטית ונר במתקן בדולח קטן על השולחן, צמד גביעי קריסטל לשתייה קרה וליין ומארחת שמושיבה אותנו ומציעה מידית קנקנן מים קרים, המלצרים די יעילים ומהר מאוד מזמינים ארוחה של רכבת הרים.

קודם כל הגיעה מנת לחם שהיה חמים וטוב עם קרום יפה וחמאה רכה וטובה שריפדה את הקיבה, אחר כך כוס יין לבן ויין אדום שנמזגו בנדיבות ואז הגיעה המנה הטובה של הערב והראשונות בכלל

•  קאפלטי די פאנוקיה – כיסוני פסטה ביתית ממולאים בקרם תירס וגבינת מסקרפונה, חמאת תימין, פרמז'ן.

 צלחת קטנה ויפה עם טורטליני עשוי במדויק, קרם עשיר ומתקתק ורוטב עשיר ומלוח שהיה ניגוד מושלם, נלחמנו על כל ביס וניגבנו את הצלחת עד תום עם הלחם, מנה מטריפה שהיינו שמחים לקבל גם כעיקרית.

•      פולנטה ופונגי – קוביות פולנטה פריכה, פטריות פורטבלו צלויות בשום, לימון, פטרוזיליה, פרמז'ן.

קוביות קטנות ופריכות, מעל פטירות פרוסות דק דק, הפולנטה הייתה חטיף נעים אבל לא הורגשה הרכות והעושר של הפולנטה , הפטריות היו טובות אבל לא מיוחדות מספיק, מנה כיפית ונשנוש מעולה אבל יש מקום לשיפור בשביל להתאים לארוחה.

חשוב לציין שהמנות הגיעו בהדרגה- קודם כל הקאפלטי, אחרי שסיימנו אותה הפולנטה, דבר שאפשר לנו לחלוק במנות וליהנות מארוחה רגועה ונעימה ולהמתין לעיקריות שלא בוששו להגיע

•      סולה מיה – פסטה 100% דורום, פטריות טריות, תרד טורקי, עגבניות שמש,      פפרונצ'ינו, יין לבן, שום, עשבי תיבול ופרמז'ן ריג'אנו.

•             פאקרי מאיאלה – פסטה 100% דורום, ראגו של כתף בשר לבן, פפרונצ'ינו, פקורינו, קרם גבינת         עזים. חרפרף

פה כבר קצת התאכזבנו, הגיעו 2 צלחות פסטה לא גדולות עם פסטה יבשה (ריגטוני) , אומנם איכותית אבל לא מיוחדת, ממסעדה שגובה על מנת פסטה סביב 90 ₪ הייתי מצפה לפסטה טריה או מעט יותר מיוחדת, במבחן הטעם 2 המנות היו טעימות, אבל חסרות ה-X  פקטור.

הפסטה הצמחונית הכילה כמות סבירה של תרד, עגבניות תמר עסיסיות , פטירות בשרניות ורוטב נעים אבל חסר ריגוש, לא משהו שבשבילו הייתי יוצא החוצה ומזמין מנת פסטה.

מנת הפאקרי הייתה מאוד דומה, רק שהיא הכילה חוטים של כתף חזיר שהתפוררו , הם היו בכמות יפה ואין ספק שהיו עשירות בטעם אבל לא המריאו , בכללית מנות עיקריות טעימות אבל לא מיוחדות.

הגיע זמן הקינוחים, עוד כוס יין לבן והחשיכה שמתחילה לרדת מסביב הכניסה אותה למצב רוח של מתוק.

• ·         טרייפל אנגלי- קרם פטיסייר, עוגת ספוג, ליקר קסיס וקרם מסקרופונה.

כוס קטנה למדי, אין הבדל מהותי במרקם ובטעם בין הקרמים, עוגת הספוג לא הורגשה, קרם קסיס חמצמץ ונעים.  מנה חביבה, חמצמצה וקלילה  אבל מעט חובבנית.

• ·         פונדנט שוקולד- עוגת שוקולד חמה, גודל נדיב, תוך רך ונעים, אבל לא עשירה מספיק, שוקולד לא מספיק איכותי, ניקינו יפה את הפנים והשארנו בצד את ההיקף היבש שהרגיש כמו עוגת יום הולדת.

ההרגשה שלנו מעורבת, מצד אחד מנה ראשונה אחת מדהימה, אחת טובה. מנות עיקריות טעימות אבל לא מפתיעות או מרגשות, קינוחים די מרושלים, היין עזר לנו להיות קצת חופשיים וקלילים.

אין ספק שהעיצוב של המקום עזר למקום לזכות בנקודות, כלי חרסינה יפים בהם הוגשה כל מנה, האווירה הרומנטית, אבל מבחן החשבון הוא הקובע- עלות הארוחה שלקחנו יצא סביב 450 ₪ שזה מחיר מופרז לארוחה שכזו, אומנם עם הקופונים יצא שעלות הארוחה לאדם (ראשונה, עיקרית, קינוח ויין) היה 130 ₪ לאדם+ 35 ₪ לכוס יין נוספת, אבל גם בעלות זאת ה- VFM  היה גבולי וחבל.

למסעדה יש פוטנציאל, מטבח מיומן שמוציא מנות טובות, הייתי שמח לראות יוצר פסטות ביתיות, עובדת יד, קצת יותר חדשנות ומקוריות וגם שינוי של כל תפריט הקינוחים, גם תמחור הגיוני יותר היה מתקבל בשמחה, כל עוד זה לא על חשבון העיצוב והאווירה . ציון הדוקטור- 8

חאן מנולי- הסעודה הכי גרועה של השנה

אני לא ממש אוהב לכתוב ביקורות שליליות, אני יוכל להיות מאוד ביקורתי, לחשוב תמיד איך אפשר לעשות דברים יותר טוב, אבל כמעט תמיד אני מצליח להבין מה השתבש, למה התכוון המשורר או במקרה שלנו הטבח, אני מבין את העלויות של הקמת מסעדה ואת הקשיים בניהולה אבל יש דבר אחד שאני דורש מכל מסעדה- שתעמוד מאחורי המילה שלה, שתלך עם האמונה שלה.

הפעם נפלתי קשות, זאת כנראה הייתה הארוחה הכי גרועה שאכלתי בשנים האחרונות, לא זכור לי מתי כל כך התעצבנתי ממקום, כמה פעמים חשבתי איזו טעות זה היה לשבת שם, לצערי אין לי אפילו דבר אחד טוב להגיד על המקום.

יום שישי מאוד קר בשוק הפשפשים, רוב החנויות והדוכנים סגורים, רק מעט מטורפים נעים בין הגשמים, בחנויות טוענים שאין דובר עברית שעבר בהם במהלך היום- רק תיירים שבשבילם הגשם והקור הם לא ענין מרגש, החלטנו ללכת ולנסות את חאן מנולי שנפתחה לפני מספר חודשים בקצה השוק.

המקום צפוף ורועש נורא, מוסיקה אוריינטלית שמנסה להיות מגניבה בווליום גבוהה שהתחלפה אחרי זה לדיסק של אייל גולן בקטע האירוני כנראה, מלצריות שמתרוצצות ברחבי המקום הלא גדול ולא ממש מתייחסות לעובדה שאתה ממתין בכניסה עד שאתה מוצא שולחן פנוי ומתיישב.

הרעיון הוא חומוסייה משודרגת שמשופעת מעדות אייל שני, קצת סלטים, צלחות מהיבשה ומהים והמרכז הוא מסבחה עם תוספות מקוריות, התפריט נשמע מוצלח עם רעיונות מקוריים שיכולתי לראות בעיני רוחי איך הם ממריאים וממציאים מחדש את החומוס או שואבים השראה מחומוסיות יפו הטובות.

זה התחיל בצלחת חמוצים- 3 מלפפונים חמוצים ביתיים בחומץ, הם היו גרועים, אבל ממש גרועים. רכרוכיים יתר על המידה, עם טעם לא נעים של כבישה לא נכונה ואפילו מעט תסיסה, יכול להיות שמדובר בצנצנת מלפפונים שלא יצאה טוב אבל אני הייתי מעדיף לא להגיש כלל חמוצים מאשר להגיש מלפפון כזה.

זה המשיך במנה של מרק שעועית לימה , הגיעה צלחת לא עמוקה עם מרק חמים ודלוח, בצבע לא מושך, במרכז הייתה ביצה עלומה ומעל מעט גרורים של גבינה, המרק היה תפל וחסר עומק לחלוטין, הוא היה מימי למדי ולא סיפק שום ענין או נחמה ביום חורפי שכזה, תוספת של הרבה מלח ולימון סחוט שיפרו קצת את המנה, הביצה העלומה אל תרמה לכולם ובכללי זאת הייתה מנה סתמית להחריד במחיר מופרך של 30+ ₪

ואז הגיעו המסבחות- אחת עם בשר טלה קצוץ והשנייה עם באבא גנוש, נתחיל מהחומוס עצמו- הוא היה גרוע, ממש ממש נוראי, טחון גס, יבש, חסר טעם. אם המסבחה הוא מנת הדגל או החלק המהותי של המנה לפחות אותה תעשו בצורה בלתי נשכחת, לכו לצד השני של העיר לאבו חסן לראות איך מסבחה יכולה להיות חלום, המסבחה הזאת הייתה ללא טחינה לדעתי, משעממת ותפלה.

התוספות? בשר טלה עם ריח של טלה אבל יבש ופירורי שלא טרם בכלום, הבאבא גנוש היה סלט חצילים בטחינה סביר שאומנם היה נחמד עם ביצה קשה ובצל סגול אבל לא ממש עזר להרים את המנה.

המחירים? הזויים לגמרי לעומת מה שקיבלנו, 36 ₪ לכל מנת מסבחה.

יצאנו עם חשבון של 106 ₪ סך הכול, למנת מרק קטנה, 2 מנות מסבחה והרבה אכזבה, זאת הייתה ארוחה רעה לתפארת, של מקום שמתיימר להיות הרבה מעבר למה שהוא בפועל, מקום שאני מצטער שדרכתי בו, הציון שלי למקום הוא -2, כי לפחות הפיתות היו טובות.

בשביל לפצות על עוגמת הנפש עצרנו בבורקס ליאון לזוג בורקסים עמוסים בתרד וגבינה, חמים ופריכים, כי לפעמים לא צריכים לחדש כלום בשביל להתמוגג מהטעם.

לדוג טיפת שפיות על המזח

כולנו יודעים שהקיץ הזה יוצא דופן, שהחודש האחרון היה מתוח, ששום דבר פה לא שיגרתי.
אבל בעצם מתי אי פעם הייתה פה שיגרה אמיתית? ישנם מקומות בעולם בהם את החופשה השנתית מתכננים שנתיים שלוש מראש ואצלנו תכנון של מעבר ליום קדימה הרבה פעמים הוא לא אפשרי, התוכניות משתנות, המצב רוח זז מקיצוניות לקיצוניות ותמיד החיים מספקים הפתעות שחלקם טובות וחלקם מטלטלות.
יום שישי של אסקפיזם טהור, זאת הייתה התוכנית שיושמה בצורה מושלמת על ידי היצמדות לכללי הברזל שמיוצגים בראשי התיבות KISS- Keep it simple stupid.

נמל יפו הוא לא המקום האהוב עלי, אין ספק שהוא הרבה יותר טוב מנמל תל אביב אבל גם הוא מרגיש מלאכותי יתר על המידה, אבל יש בו לפחות משהו מעט פראי ואותנטי שמזכיר את יפו הישנה, על המזח בנמל בתוך חנות הדגים שמציעה סחורה טרייה שהרגע הגיעה מהים פתחו דוכן קטן ופושט אבל ממזרי- דגי ים מטוגנים, איך לא חשבו על זה קודם?
התפריט בסיסי ולא מנסה להפתיע, דגים קטנים טריים שהגיעו מהים ומבהיקים מטירות שנמצאים בארגז קלקר, ציפס שלצערי הוא תעשייתי ופלח לימון, מי צריך יותר מזה?

בחרנו ללכת על דיל קלאסי של 300 גרם דגים מטוגנים, ציפס ובירה קרה, מפתיע כמה טובורג קרירה ביום קיץ חם יכולה להרוות את הנפש, הדגים נבחרו יפה מהמלאי והוקפצו בתערבות קמח עם תבלינים ונכנסו לטיגון עמוק, צלחות מתכת בסיסיות סודרו עם נייר סופג, 2 פלחי למון גדולים וזהו... אין רטבים או הפתעות.

מחכים לדגים ומתבוננים במסעדה הסמוכה בה משפחה של סינים יושבת על צלחת ענקית של דגים ושיפודים ומצלמת אותם בסלולר ובטח עוד שנייה תחלוק את התמונה עם כל החברים במזרח, בשבילנו מסעדות סיניות זה הטרנד הנוכחי, אולי בסין התטרנד הבא יהיה מסעדות דגים מזרחיות?

הדגים מוכנים ומסודרים יפה יפה על הצלחת, ציפס מצטרף, מוצאים את השולחן הטוב ביותר, על המדרגות שמובילות לספינות הדייגים, הצלחת מונחת על רשתות הדייגים והכחול של הים משלים את האווירה, קצת לימון והידים מפרקות את האדרות ובוצעות בבשר הלבן והמתוק, דגים מתוקים של ים מלוח שלא צריכים שום תיבול, טעם של פרא שמשתלט על החושים, אפילו הציפס טוגן בדיוק ונותן קצת ארציות למנת הים.

דגים קטנים זה כמו מלחמה, שדה קרב של עצמות שנשלפות, זנבות שנותרים ללא טיפת בשר וראשי דגים שמביטים בדממה  כאשר הצלחת מנוקה מהר מהר, הים עדיין בפה ויש תחושה שצריכים עוד נישנוש.

צלחת של שרימפס שהיה לצערי קפוא, 20 יחידות שמוקפצות בציפוי הקמח ועברו טיגון קצר מאוד, קינוח מתקתק ומדהים במחיר מצחיק שבכל מקום אחר בעיר היה עולה כפול ומשולש , והנוף מול הים פשוט מושלם.

מחירים- 300 גרם דגים נמכרים ב-29 ש"ח, בדיל עם ציפס ובירה 50 ש"ח, שרימפס מתומחר ב-35 ש"ח
VFM- אגדי, טעים, טרי, נוף מושלם ודוכן שאני לא מבין איך זה שהוא לא היה קיים הרבה קודם, פעם הבאה עם בקבוק אוזו וזוה יהיה מושלם.

לקינוחים- עצירה בביר מרקט לסבב IPA קטן, ההודית המכוערת של רונן מדהימה בכל פעם מחדש, בועטת בך עם מרירות בלתי נשלטת שגורמת לך לשתות עוד ועוד, לעומתה מלכה אינדי זה כשות לחלשים, מרירות עדינה שמתביישת בזה שהיא מרירה, בירה נעימה אבל מאוד סתמי.
סיבוב בשוק, מחירי התקליטים בעלייה וחות ממדנס לא מוצא אף רכישה ראוייה, עוצרם במלאבי ג'אן, החנות שהיא כמו פיצוציה מעט לפני אבולפיה, המלבי הטוב ביותר בעיר, שמנתי וסמיך, סירופ שרק נראה מתוק מדי ועם ריח כבד של מי ורדים, הכפית נאבקת מול המרקם הלא מתפשר והחך נכנע למלבי שמנת אמיתי שמראה לך שההנאה היא בפשטות ובאיטיות, 10 ש"ח מוצדקים בהחלט.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

פוייקה- שירת הברבור של הקדירה

היה זה עוד יום קיצי רגיל, ערב בו לשם שינוי שידורי האולימפידה לא סיפקו חומר מענין מספיק לצפייה, אחריי ימים שלמים שכללו תפריט של שחייה, אתלטיקה קלה, התעמלות , טרמפולינה ועוד סוגי ספורט אקזוטיים החלטנו לחזור לספורט בו אנחנו מצטייינם- בליסה. היעד הפעם היה ארוחת טעימות זוגית בעזרת קופון שנרכש למסעדת פוייקה השוכנת ביפו בצמוד לתאטרון גשר בשכונה קטנה ונעימה.

ההגעה הייתה מהירה, החנייה זמינה, האווירה שונה, לא תל אביב העמוסה אלא יפו הרגועה, המסעדה כמעט ריקה, תקרה גבוהה, עיטורים דרום אפריקאיים ומוסיקה בהתאם, התקרה מעט מתקלפת ובכלל המקום נראה קצת ישן, אכלנו כבר פה כמה פעמים לפני שנים וזכרנו את המקום לטובה אז באנו עם ציפיות, קיבלנו תפריטים שציינו את מה שעומד לפניינו- 5 מנות פתיחה זוגיות, מנה עיקרית לכל סועד, קינוח וכוס יין.

היין נמזג מהר ובנדיבות, יין פשוט אבל נעים שהרגיש נכון לארוחת הבשרים הקרבה ובאה, ואחרי דקות לא רבות התחילו לזרום לכיוונו מנות- הראשונה הייתה סלט סלק, עלים ירוקים, חתיכות סלק גדולות ומעט נוקשות, תיבול? לא ברור אם היה או שפשוט לא הורגש, מנה שיגרתית שנשכחה עד מהרה.

מנה נוספת- כדור של פטה כבד עוף שהיה יפה מראה, ורדרד, על צ'טני של משמש,  הכבד היה רך, מתקתק, עשיר בחמאה וטעים, הצ'טני סיפק עוד מעט מתיקות עמוקה והיה עשיר עם חתיכות בשרניות של משמש, מנה מוצלחת שנמרחה בכבוד על הלחם שהוגש, שהיה רך מאוד, די חסר טעם אבל ספג יפה את הפטה הנימוח.

מנה שלישית-קרפ'ציו בויסקי סוואר, חתיכות בשרניות ועבות בעלות צבע יפה שדרשו לעיסה ארוכה, לא השיטה הרגילה להגשת קרפ'ציו שבדרך כלל פרוס דק-דק אלא מעט עבה יותר, הבשר היה טוב, הויסקי לא הורגש ומעט גבינה כחולה שהוגשה מעל הייתה לא קשורה ולא תרמה.

הגיע הזמן לשני מחבתות חמות- במחבת אחת כנפי עוף בסילאן ושום, 4 כנפיים קטנות ויפות ששחו ברוטב עשיר ומתקתק והיו טעימות אך שיגרתיות ומחבת שניה של סלט של עדשים שחורות עם בשר טלה קצוץ, או חתיכות גסות של טלה, הסלט היה יפה, עם מעט קוביות עגבניות ונראה מבטיח אבל מזלג עמוס גילה בעייה- מחסור מוחלט בתיבול, מלח ופלפל שיפרו את המנה אך עדיין לא רוממו אותה לגבהים מספיקים, זה היה סלט עדשים שיגרתי עם  חתיכות טלה שלא התחברו, קצת כמון, אולי בהרט או תבלין חם אחר אולי היה מעיר את הפה.

הפסקת פרסומות (או סיגריה למעשנים) וסיכום ביניים, מנות ראשונות חביבות אך לא מרגשות, מחסור בתיבלון, חוסר יחודיות, וזה חלב בהתחשב בקונספט של המקום של בישול דרום אפריקאי, אין מרכיבים יחודיים? שיטות בישול אקזוטיות? תבלינים יוצאי דופן? המון הבטחות ואין תוצאות בינתיים.

מנה עיקרית- חרב של בשרים, שיפוד ארוך שמכיל כ-300 גרם בשר שהכיל חתיכת אנטריקוט, ראמפ, בורוורס ופרגית.
האנטריקוט- רך, עשוי מדיום בפנים וחרוך מבחוץ, מעט מלח והנתח היה מעדן.
ראמפ סטייק- חלק יותר קשה שדורש לעיסה, והוא היה קשה עד מאוד, לעיסה ארוכה ארוכה אבל בלי סיפוק, יבש, חסר טעם או תיבול שירים אותו (ואני אוהב בשר שדורש לעיסה ארוכה אבל מספק תמורה)
בורוורס- נקניקיה מגולגלת, טעימה אך יבשה, קצת חריפות הייתה עוזרת.
פרגית מעושנת- עסיסית, לבנבנה, טעם מעושן עדין
ותפוחי אדמה- מראה כאילו יצאו מהמדורה (זה טוב) טעם כאילו יצאו מהמיקרו (זה רע)
לסיכום החרב- אנטריקוט טוב, השאר הרבה פחות.

מנה עיקרית שנייה- קדירת ציידים מוגשת בפוייקה קטנה, חתיכות בשר יפות שבושלו שעות ארוכות ביין אדום, מעט עלי תרד טריים מעל, הבשר רך מאוד, עשיר בטעם, התרד לא תרם למנה, תפוחי אדמה וגזר שהתבשלו עם הקדירה היו סבירים, מתי שמבטיחים קדרת בשר וירקות שורש אני מצפה ליותר...

הקינוחים גם הוזמנו, הקינוחים זוגיים ומראש הוסבר שיקח 15 דקות להכנה כי מכינים אותם במקום בתוך פוייקה, המנה הראשונה הייתה קראמבל תפוחיפ, ההגשה בפוייקה מקורית, התפוחים מאוד רכים ומלאי עסיס אך שומרים על מוצקות ונגיסות, הקראמבל היה בעצם פירורי עוגיות, מנה נחמדה אבל אכלתי קראמבלים טובים מזה ואני מכין מאלפים ממנו בתוך דקות.

המנה השנייה היא ממנות הדגל- שוקונגו, עוגת שוקולד חמה עם גאנש שוקולד לבן בפוייקה, הר געש קטן ורותח של שחור ולבן, אחרי כמה דקות של התקררות הכפית חופרת ומגלה פונדנט (עוגת שוקולד חמה ) פשוטה, שוקולד לא משובח, בעיקר כוויות בפה.

הארוחה לא הייתה ארוכה, כשעה וחצי, על השולחן עברו לא מעט מנות אבל אף אחת לא נחרטה בזיכרון, במבט של 24 שעות אחורה זאת הייתה אפילו אכזבה, אף מנה לא הייתה גרועה אבל המקום היה יכול להיות במקום אחר לגמרי, פעם זכור לי ארוחות ברמה אחרת, בשר טוב וטעמים מיוחדים, יכול להיות שזה שירת הברבור של פוייקה?

2 תלושים שהבטיחו ארוחה זוגית  של 500 ש"ח כל אחד בחצי מחיר,סך הכול שילמנו 500 ש"ח עבור ארוחה של 4 אנשים שלא הבריקה, ציון הדוקטור- 6, כנראה שלשם אני כבר לא יחזור




http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif