כולנו יודעים שהקיץ הזה יוצא דופן, שהחודש האחרון היה מתוח, ששום דבר פה לא שיגרתי.
אבל בעצם מתי אי פעם הייתה פה שיגרה אמיתית? ישנם מקומות בעולם בהם את החופשה השנתית מתכננים שנתיים שלוש מראש ואצלנו תכנון של מעבר ליום קדימה הרבה פעמים הוא לא אפשרי, התוכניות משתנות, המצב רוח זז מקיצוניות לקיצוניות ותמיד החיים מספקים הפתעות שחלקם טובות וחלקם מטלטלות.
יום שישי של אסקפיזם טהור, זאת הייתה התוכנית שיושמה בצורה מושלמת על ידי היצמדות לכללי הברזל שמיוצגים בראשי התיבות KISS- Keep it simple stupid.
.jpg)
נמל יפו הוא לא המקום האהוב עלי, אין ספק שהוא הרבה יותר טוב מנמל תל אביב אבל גם הוא מרגיש מלאכותי יתר על המידה, אבל יש בו לפחות משהו מעט פראי ואותנטי שמזכיר את יפו הישנה, על המזח בנמל בתוך חנות הדגים שמציעה סחורה טרייה שהרגע הגיעה מהים פתחו דוכן קטן ופושט אבל ממזרי- דגי ים מטוגנים, איך לא חשבו על זה קודם?
התפריט בסיסי ולא מנסה להפתיע, דגים קטנים טריים שהגיעו מהים ומבהיקים מטירות שנמצאים בארגז קלקר, ציפס שלצערי הוא תעשייתי ופלח לימון, מי צריך יותר מזה?
.jpg)
בחרנו ללכת על דיל קלאסי של 300 גרם דגים מטוגנים, ציפס ובירה קרה, מפתיע כמה טובורג קרירה ביום קיץ חם יכולה להרוות את הנפש, הדגים נבחרו יפה מהמלאי והוקפצו בתערבות קמח עם תבלינים ונכנסו לטיגון עמוק, צלחות מתכת בסיסיות סודרו עם נייר סופג, 2 פלחי למון גדולים וזהו... אין רטבים או הפתעות.
.jpg)
מחכים לדגים ומתבוננים במסעדה הסמוכה בה משפחה של סינים יושבת על צלחת ענקית של דגים ושיפודים ומצלמת אותם בסלולר ובטח עוד שנייה תחלוק את התמונה עם כל החברים במזרח, בשבילנו מסעדות סיניות זה הטרנד הנוכחי, אולי בסין התטרנד הבא יהיה מסעדות דגים מזרחיות?
.jpg)
הדגים מוכנים ומסודרים יפה יפה על הצלחת, ציפס מצטרף, מוצאים את השולחן הטוב ביותר, על המדרגות שמובילות לספינות הדייגים, הצלחת מונחת על רשתות הדייגים והכחול של הים משלים את האווירה, קצת לימון והידים מפרקות את האדרות ובוצעות בבשר הלבן והמתוק, דגים מתוקים של ים מלוח שלא צריכים שום תיבול, טעם של פרא שמשתלט על החושים, אפילו הציפס טוגן בדיוק ונותן קצת ארציות למנת הים.
.jpg)
דגים קטנים זה כמו מלחמה, שדה קרב של עצמות שנשלפות, זנבות שנותרים ללא טיפת בשר וראשי דגים שמביטים בדממה כאשר הצלחת מנוקה מהר מהר, הים עדיין בפה ויש תחושה שצריכים עוד נישנוש.
.jpg)
צלחת של שרימפס שהיה לצערי קפוא, 20 יחידות שמוקפצות בציפוי הקמח ועברו טיגון קצר מאוד, קינוח מתקתק ומדהים במחיר מצחיק שבכל מקום אחר בעיר היה עולה כפול ומשולש , והנוף מול הים פשוט מושלם.
.jpg)
מחירים- 300 גרם דגים נמכרים ב-29 ש"ח, בדיל עם ציפס ובירה 50 ש"ח, שרימפס מתומחר ב-35 ש"ח
VFM- אגדי, טעים, טרי, נוף מושלם ודוכן שאני לא מבין איך זה שהוא לא היה קיים הרבה קודם, פעם הבאה עם בקבוק אוזו וזוה יהיה מושלם.
לקינוחים- עצירה בביר מרקט לסבב IPA קטן, ההודית המכוערת של רונן מדהימה בכל פעם מחדש, בועטת בך עם מרירות בלתי נשלטת שגורמת לך לשתות עוד ועוד, לעומתה מלכה אינדי זה כשות לחלשים, מרירות עדינה שמתביישת בזה שהיא מרירה, בירה נעימה אבל מאוד סתמי.
סיבוב בשוק, מחירי התקליטים בעלייה וחות ממדנס לא מוצא אף רכישה ראוייה, עוצרם במלאבי ג'אן, החנות שהיא כמו פיצוציה מעט לפני אבולפיה, המלבי הטוב ביותר בעיר, שמנתי וסמיך, סירופ שרק נראה מתוק מדי ועם ריח כבד של מי ורדים, הכפית נאבקת מול המרקם הלא מתפשר והחך נכנע למלבי שמנת אמיתי שמראה לך שההנאה היא בפשטות ובאיטיות, 10 ש"ח מוצדקים בהחלט.
http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif
אבל בעצם מתי אי פעם הייתה פה שיגרה אמיתית? ישנם מקומות בעולם בהם את החופשה השנתית מתכננים שנתיים שלוש מראש ואצלנו תכנון של מעבר ליום קדימה הרבה פעמים הוא לא אפשרי, התוכניות משתנות, המצב רוח זז מקיצוניות לקיצוניות ותמיד החיים מספקים הפתעות שחלקם טובות וחלקם מטלטלות.
יום שישי של אסקפיזם טהור, זאת הייתה התוכנית שיושמה בצורה מושלמת על ידי היצמדות לכללי הברזל שמיוצגים בראשי התיבות KISS- Keep it simple stupid.
נמל יפו הוא לא המקום האהוב עלי, אין ספק שהוא הרבה יותר טוב מנמל תל אביב אבל גם הוא מרגיש מלאכותי יתר על המידה, אבל יש בו לפחות משהו מעט פראי ואותנטי שמזכיר את יפו הישנה, על המזח בנמל בתוך חנות הדגים שמציעה סחורה טרייה שהרגע הגיעה מהים פתחו דוכן קטן ופושט אבל ממזרי- דגי ים מטוגנים, איך לא חשבו על זה קודם?
התפריט בסיסי ולא מנסה להפתיע, דגים קטנים טריים שהגיעו מהים ומבהיקים מטירות שנמצאים בארגז קלקר, ציפס שלצערי הוא תעשייתי ופלח לימון, מי צריך יותר מזה?
בחרנו ללכת על דיל קלאסי של 300 גרם דגים מטוגנים, ציפס ובירה קרה, מפתיע כמה טובורג קרירה ביום קיץ חם יכולה להרוות את הנפש, הדגים נבחרו יפה מהמלאי והוקפצו בתערבות קמח עם תבלינים ונכנסו לטיגון עמוק, צלחות מתכת בסיסיות סודרו עם נייר סופג, 2 פלחי למון גדולים וזהו... אין רטבים או הפתעות.
מחכים לדגים ומתבוננים במסעדה הסמוכה בה משפחה של סינים יושבת על צלחת ענקית של דגים ושיפודים ומצלמת אותם בסלולר ובטח עוד שנייה תחלוק את התמונה עם כל החברים במזרח, בשבילנו מסעדות סיניות זה הטרנד הנוכחי, אולי בסין התטרנד הבא יהיה מסעדות דגים מזרחיות?
הדגים מוכנים ומסודרים יפה יפה על הצלחת, ציפס מצטרף, מוצאים את השולחן הטוב ביותר, על המדרגות שמובילות לספינות הדייגים, הצלחת מונחת על רשתות הדייגים והכחול של הים משלים את האווירה, קצת לימון והידים מפרקות את האדרות ובוצעות בבשר הלבן והמתוק, דגים מתוקים של ים מלוח שלא צריכים שום תיבול, טעם של פרא שמשתלט על החושים, אפילו הציפס טוגן בדיוק ונותן קצת ארציות למנת הים.
דגים קטנים זה כמו מלחמה, שדה קרב של עצמות שנשלפות, זנבות שנותרים ללא טיפת בשר וראשי דגים שמביטים בדממה כאשר הצלחת מנוקה מהר מהר, הים עדיין בפה ויש תחושה שצריכים עוד נישנוש.
צלחת של שרימפס שהיה לצערי קפוא, 20 יחידות שמוקפצות בציפוי הקמח ועברו טיגון קצר מאוד, קינוח מתקתק ומדהים במחיר מצחיק שבכל מקום אחר בעיר היה עולה כפול ומשולש , והנוף מול הים פשוט מושלם.
מחירים- 300 גרם דגים נמכרים ב-29 ש"ח, בדיל עם ציפס ובירה 50 ש"ח, שרימפס מתומחר ב-35 ש"ח
VFM- אגדי, טעים, טרי, נוף מושלם ודוכן שאני לא מבין איך זה שהוא לא היה קיים הרבה קודם, פעם הבאה עם בקבוק אוזו וזוה יהיה מושלם.
לקינוחים- עצירה בביר מרקט לסבב IPA קטן, ההודית המכוערת של רונן מדהימה בכל פעם מחדש, בועטת בך עם מרירות בלתי נשלטת שגורמת לך לשתות עוד ועוד, לעומתה מלכה אינדי זה כשות לחלשים, מרירות עדינה שמתביישת בזה שהיא מרירה, בירה נעימה אבל מאוד סתמי.
סיבוב בשוק, מחירי התקליטים בעלייה וחות ממדנס לא מוצא אף רכישה ראוייה, עוצרם במלאבי ג'אן, החנות שהיא כמו פיצוציה מעט לפני אבולפיה, המלבי הטוב ביותר בעיר, שמנתי וסמיך, סירופ שרק נראה מתוק מדי ועם ריח כבד של מי ורדים, הכפית נאבקת מול המרקם הלא מתפשר והחך נכנע למלבי שמנת אמיתי שמראה לך שההנאה היא בפשטות ובאיטיות, 10 ש"ח מוצדקים בהחלט.
http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif
