ביסטרו נח- מקוריות יש,אבל חסרה תעוזה

הזמנת תור למסעדה תמיד מפתיעה אותי, לפעמים אין מקום חודשים מראש, לפעמים השעות שבהם יש מקום בלתי הגיוניים, לפעמים הגבלת הזמן על השולחן לא אפשרית......אבל הכי מציק לי היא העובדה שאחרי שחיפשת מקום , הציעו לך שעה ספציפית שרק בה יש מקום והוגבלת בזמן ואתה מגיע למסעדה אתה מגלה שהיא חצי ריקה, ונשארת ככה גם במהלך כל השהות שהתארכה הרבה מעבר לשעתיים שבהם הבוטח לך השולחן אבל בכל מקרה לא נראה שיש לחץ ואף אחד לא מזכיר לך את העניין, מסתוריים הם נבכי ניהול השולחנות במסעדות כנראה.

הפעם הגעתי למגרשי הטניס השוכנים מתחת למוזיאון ארץ ישראל, מקום פסטורלי שנראה שנמצא בקפסולת זמן, פוסעים בין שחקני הטניס למקום שפעם שכנה בו ארנולד, אחר כך רוקח 73 והפעם מאכלס אותו ביסטרו נח המקום החדש שמשלב בין יהלומה ובין השפית ענבר ברמן מאסיף, המקום יפה ומרווח, כיסאות נוחים ושולחן מוכן עבורנו, תפריטים מוגשים וגם בקבוק מים שמתמלא בכל פעם שביקשנו, התפריט משלב בין מנות ביתיות ומעט גסות (כנראה מהצד של יהלומה) ומנות ביסטרו צרפתיות כפריות (כנראה מבית אסיף) עם חלוקה לא ברורה למנות קטנות, מנות ראשונות. מרכז שולחן ומנות עיקריות, היינו חמישה אנשים עם לא מעט רגישויות, הימנעויות והעדפות אבל הצלחנו לבחור אחרי פרק זמן לא קצר.

התחלנו עם סלסלת הלחמים שהייתה מהצד של אסיף, 3 לחמניות גזר כתמתמות, 3 לחמניות סלק אדמדמות וככה פרוסות של לחם שאור רך ביחד עם רליש פלפלים ואיולי זיתים (18 ₪) מנה נהדרת של לחמניות מקסימות ורכות, איולי שהזיתים שברו את המרקם והטעם שלו ורליש פלפלים עם המון הפתעות שמולאו מספר פעמים לבקשתנו , מנת לחם מעולה ששווה לשלם עבורה.

להתחלה הזמנו ממנות מרכז השולחן מנת ראגו שעועית (48 ₪) צלחת עמוקה עם כמות לא גדולה של שעועית לבנה רכה מאוד שבושלה עם עגבניות עד שהיא כמעט נמסה לתוכם, מספר עלים של שום ירוק צלויים וברוסקטה גדולה שהונחה מעל וספגה את הנוזלים, מנה עמוקת טעמים ומעניינת אך מעט קמצנית בגודל לעומת המחיר.

מנה נוספת שהגיעה היה סלט ביבי ג'אם (52 ₪) צלחת גדולה עמוסה בחסות, רוקט וירוקים עם פרוסות אבוקדו , פלחי אשכולית אדומה חמוצה-מרירה ומוצרלת באפלו רכה, מנה נהדרת של שילוב טעמים ומרקמים עם חמצמצות משגעת., מנה מוצלחת עם יד טובה .

לעיקריות הזמנו 3 פעמים מנה של פירה תירס טרי (72 ₪) למעשה פולנטה מתירס טרי שהגיעה כממרח עשיר ומעט קריר, מעל תבשיל בורגניון פטריות ובצל ספרדי, הבצלים והפטריות בושלו שעות ביין אדום והתקבל תבשיל מחמם לבב שהוגש בנדיבות ולא החוויר לעומת שום ביף בורגניון, בצל ספרדי שנצלה על הגריל הצטרף לחגיגה למנה לא גדולה אבל מגוונת וטעימה, רק מוזר שהפירה הוגש פושר ולא חם.

עיקרית נוספת שהוזמנה הייתה פילה דג ים עם מרמלדת שומר עם ניוקי פריך, הגיע דג יפה עם המון שערות שומר שבושלו לכדי ריבה, המנה לא הייתה לטעמה של המזמינה, לא בגלל הטעם או ההכנה שהייתה מדויקת לטעמי אלא משום שהיא חשבה שהפילה יהיה צרוב ופריך , המלצר החליף ללא היסוס את המנה לעוד מנת פירה תירס.

אני הזמנתי מנה של המבורגר זנב שור (76 ₪) בתוך אינגליש מאפין עם גבינה צ'דר ורוטב חזרת הונח קציצה מזנה שור שבושל ארוכות, פורר והורכב מחדש לצורת קציצה, בצד הגיע צלחת חמוצים לא שיגרתית ומעניינת עם כרבו, סלק ולימון כבוש, ההמבורגר היה מעניין, בשר זנב השור קיבל המון טעמים מרוטב החזרת והצ'דר, המאפין החזיק יפה את הקונסטרוקציה, אבל היה חסר עסיסיות בקציצה,  אולי תוספת שומן כלשהי כדי שזה יהפוך למנה מנצחת, רעיון מקורי ויוצא דופן שיכול היה להמריא עוד יותר, המנה הוגשה עם תפוחי אדמה צלויים מוצלחים.

לקינוח הזמנו 2 קינוחים- עוגת גבינת עיזים (44 ₪) שהייתה קלילה וחמצמצה ביחד עם קראמבל אגוזי לוז ומעט קרמל תפוזים, ובאווריה (38 ₪) שהגיעה בצנצנת והייתה עשויה טובה, לא מתוקה מדי עם קרמל טופי חם ובננה, 2 הקינוחים היו סבירים אבל לא מספיק מקוריים או מעניינים.

יצאנו עם חשבון של 560 ש"ל לחמישה אנשים, האוכל היה מעניין והאווירה נעימה אבל עדיין היה חסר משהו,  אוכל מקורי ומוצלח אין בכל מקום, ואולי חסרה לי עוד קצת תעוזה, כנראה שנצטרך לגבש דעה נוספת בביקור נוסף.

NONO- איטלקיה שמנסה להתגבר על מיקום מקולל

אחד הכללים בשיווק טוען שכל עסק תלוי בשלשו גורמים- מיקום, מיקום ומיקום.

כולנו מכירים את הפינה המקוללת שמחליפה שלטים בכל חודשיים-שלושה, הבטחות גדולות  שמתחלפות בכישלונות מרים, מסעדות שאם היו מוקמות בפינה אחרת של הרחוב אתה מאמין שהיו שורדות את התחרות האכזרית  אבל בפינה המקוללת אין להם סיכוי.

בהוד השרון יש פינה כזו בכניסה לספורטן, מבנה מאוד מוזר שמשלב בין מרכז מסחרי חצי נטוש לכניסה לקאנטרי, אף פעם לא הבנתי מה ההיגיון במקום הזה, יש שם שטח די נרחב שמחליף שם כל כמה שנים- פעם זה ספגטים, פעם מסעדת בשרים על האש  ולא זוכר מה עוד היה שם, מה שמשותף לכולם זה החוסר יכולת להישאר בזיכרון עד שהמקום נעלם.

הפעם נפתחה מסעדה חדשה שמתיימרת להישאר, Nono  שמה בישראל, מבחוץ המקום נראה יפה וגדול, ברגע שנכנסו התגלה מקום די צפוף מלא בשולחנות ארוכים מלאי אנשים, מטבח פתוח גדול עם 2 תנורי פיצות עצומים, מכונית וינטג' חמודה שמשמשת גם כדוכן ממכר לגלידה והרבה המולה.

מקום בשולחן לא היה אז הובלנו לבר היפה שמאחוריו הרבה בקבוקי יין וחבית יין גדולה, קיבלנו תפריטים והמלצרים-ברמנים שלנו התחילו בשיחה שהתגלגלה לאורך הערב , אני אוהב שירות שהוא מקצועי וידידותי, מלצר שיודע לגלגל שיחה אבל גם לא להציק, יודע להסביר על כל מנה וגם להמליץ על מנות אהובות ולהתאים בין המנות, לשמחתי כל אנשי הצוות התגלו ככאלה ושמחו לענות על שאלות, לספק מידע ובכלל לתת שירות מעל ומעבר למצופה.

התחלנו עם קצת יין, למקום יש יין הבית שנמזג מחביות לקארפים (אחד מהשותפים הוא בעל יקב בוטיק) ונחנו בחרנו בכוס יין הבית לבן במחיר מעולה של 25 ₪ וכוס ועוד כוס של יין בוטיק ישראלי ב-39 ₪, הברמנים שמחו למזוג לנו טעימות יין ולהמליץ על היינות ובכלל נראה כי תרבות היין היא חלק נכבד מהמקום.

החלטנו להתחיל במנה ראשונה ופוקאצה מהתנור, הפוקאצה (13 ₪)  הייתה אוורירית ושרופה יפה, בצק תפוח ומלא טעם שהגיע עם מטבל של חומוס שהיה לימוני וטעים ולבאנה ועגבניות שציננו את החום של הלחם הלוהט. מתי שביקשנו שמן זית ובסלמי קיבלנו מייד שמן זית מעולה ובלסמי מצומצם ואיכותי.

לראשונה הגיע מנה של מוצרלה פריכה (39 ₪)- למשעה שניצלונים של מוצרלה שטוגנו בפירורי לחם והיו חטיף נהדר, גבינה רכה ונמתחת עם טעם נהדר, ציפוי פריך וחם ובצד סלט קטן ומעולה של עגבניות שרי מתוקות עם אספרגוס פרוס דק ופילטים של לימון, הסלט היה מתובל מושלם ומאוד אגרסיבי ונתן את הניגודיות הנכונה למוצרלה. מנה כיפית ומוצלחת לפתיחה.

לעיקרית הזמנו פיצה ביאנקה עם פטריות ותרד (48 ₪) וקיבלנו פיצה בינונית פלוס בגודל, בצק דק ופריך אבל עדיין רך שבילה בתנור הלוהט כמה דקות, הפיצה כללה הרבה פטריות יער טריות, תרד שעדיין היה פריך, שיני שום קונפי נהדרות וגבינה מוצלחת שנמתחה לחוטים שסירבו להיקרע, כל משולש היה עמוס בכול טוב אבל שמר על יציבות ולא התמוטט כמו בהרבה פיצות דקות אחרות, תוספת של מעט טאבסקו הייתה מעולה והפיצה התגלתה כמנה כבדה יחסית ומלאת טעמים, חומרי הגלם היו טריים ומרמה גבוהה והורגש שהתנור באמת עשה את העבודה- מכת חום עצומה ומהירה שאופה מהר את הבצק אבל שומרת על הירקות פריכים ומלאי טעם.

בשלב הזה של הארוחה כבר היינו מלאים, המנות נדיבות וגדולות יחסית, זוג ברעב סביר יסתפק בקלות בפ'וקאצה+ראשונה+ עיקרית ויצא בנזק של סביב 100 ₪, מחיר מעולה בכל קנה מידה, אנחנו בתוספת של 2 כוסות יין יצאנו במחיר של 166 ₪ לארוחה מעולה ונעימה.

אין ספק שנונו הצליחו למצוא את האיזון בין אוכל ויין משובחים, מחירים נוחים ואווירה מקסימה, אני מקווה מאוד שהמקום יצליח לשרוד את הפינה הארורה הזאת ולהפוך לעוגן של אוכל איטלקי טוב. ציון הדוקטור -9.

המבורגר גורמה 26- השם מנסה להגיד הכול

העשור הזה הוא כנראה עשור ההמבורגר גרומה בישראל, פתרון נפלא למסעדנים בארץ לספק מנה משביעה במחיר  סביר שכנראה ניתן להרוויח ממנה קצת, זה התחיל עם הרשתות שלימדו אותנו לאכול המבורגר מבשר טוב (מוזס, אגאדיר ו-BBB ) ומאז התפתח למגוון רשתות שמתחרות אחת בשנייה מי מציעה המבורגר יותר מופנפן מסוגי בשר אקזוטיים עם מבחר עצום של תוספות מושחתות.

כנראה שהדרך הטובה ביותר להרוויח בעסק הוא התוספות להמבורגר- אחרי הכול מי אל שמח להוסיף עוד קצת בצל מטגן להמבורגר, כמה פרוסות גבינה, בייקון זה בכלל טוב, ביצת עין קטנה ולקינוח אולי גוש חמאה מתובלת ויש לך יופי של המבורגר, אם חושבים על זה עם כול התוספות הללו גם דיקט היה טעים.

המלכוד הוא במחיר- כל תוספת להמבורגר עולה כמה שקלים ומהר מאוד אתה מגלה כי המבורגר עם כמה תוספות טובות וציפס (שמשום מה מגיע ברוב המקומות בתוספת תשלום) חוצה בקלות את מחסום ה-100 שקלים ופתאום ממנה זולה ופושטה אתה משלם לא מעט על קציצת בשר.

שישי בצהרים אחרי הסופה הגדולה ואנחנו באזור גן החשמל מתיישבים בהמבורגר גורמה 26, הרחוב שקט ונעים עם בתים שעוברים שימור מסביב ומעבר לכביש כבר מדינת דרום תל אביב, השולחנות מזמינים, המלצרים בתלבושות עם ניחוח צרפתי ובכלל ההמבורגר די אלגנטי, לשמחתי בשישי בצהרים יש עסקית של המבורגר+ ציפס במחיר אחיד של 55 ₪, ביום יום מדובר במחיר של ההמבורגר לבדו כאשר על ציפס צריכים לשלם עוד 12 ₪.

הזמנו לנו את ההמבורגר הקלאסי שמגיע עם בייקון, גבינת אמנטל ובצל קונפי והמבורגר צמחוני אחד שמתואר בתור סטייק מוצרלה עם עגבניות מיובשות פסטו ורוקט. לפחמימה הזמנו ציפס רגיל אחד וציפס מתוק מבטטה (תוספת של 3 ₪)

לשולחן הוגשו קודם כל 3 רטבים בסט זכוכית יפה שכללו קטשופ פושטי לגמרי, איולי שום לאוהבי המיונז והשום שהיה מוצלח ורוטב גבינה כחולה שהרגיש כמו יוגורט אנמי למדי. הרטבים הוגשו הרבה לפני שהגיע משהו לשולחן ונשארנו איתם במשך דקות ארוכות, קצת מוזר.

ההמבורגרים הגיעו- הקלאסי הגיע בלחמניית בריוש שחומה ויפה, עמוסה בתוספות , הקציצה די דקיקה אבל מכובדת, המנה הייתה מסודרת ככה שלא היה צורך להוסיף רטבים אלא רק להרים ולתת ביס..

הבשר היה טוב, קצת פחות מדי גס לטעמי, מאוד מתמסר ועדין , התוספות לקחו אותו כבר למקום קצת יותר מענין, זה היה המבורגר מאוד עשיר ומושחת והמתיקות של לחמנית הבריוש תרמה הרבה , אבל הרגשתי שהוא עשיר מדי וכבד, אבל מסוג ההתמכרויות שאתה יודע שרעות לך אבל לא יכול להפסיק.

ההמבורגר הצמחוני היה כבר מענין יותר, סוג של שניצל מוצרלה שהשתדך יופי עם פסטו ועגבניות מיובשות, שילוב של רכות ופריכות, חם וקר, מנה מענינת מאוד שהייתי ממליץ גם למי שהוא לא צמחוני.

הציפס הגיע בכמות לא גדולה אבל מספקת , הוא היה דקיק ושחום מאוד, מתובל יחסית והתאים לטעמים של ההמבורגר, הציפס בטטה היה חתוך גדול ודי סמרטוטי, חסרה לי מאוד הפריכות שאני מחפש בציפס והוא היה קצת כבד מדי.

בגדול- המבורגר מושחת ועמוס תוספות, כל ההמבורגרים בתפריט עמוסים בכול טוב ונראה לי שהבשר עצמו קצת נעלם שם, המחיר בעסקית הוגן לחלוטין (55 ₪ עם ציפס) ללא עסקית מדובר עדיין בהמבורגר טוב אבל לאוהבי חסימת עורקים. בהתחשב בזה שהטאקרייה נמצאת ממש מעבר לפינה לא בטוח שזה יהיה המקום שאני יגיע אליו במיוחד לאכול פעם אחר פעם אבל בהחלט מקום ראוי, ציון הדוקטור- 8.

סופשבוע חורפי בעיר- האנוי, ז'אז'ו והטאקרייה

 השמועות טענו שעומד להיות סוף שבוע חורפי, התחזיות הראו על גשמים רוחות עננים ברקים ורעמים, חזאי מזג האוויר הראו כל מיני מודלים מורכבים שניסו לנבא מה יהיה מחר, התחזית עשתה חשק רק להישאר במיטה או לכול היותר לצאת ולאכול הרבה אוכל שמחמם את הלב והנשמה. הייתה תוכנית גדולה אבל בסופו של דבר נתנו לרגלים להוליך אותנו למסי אכילה תל אביבי  נחמד.

שישי בערב בהאנוי, מקום הוזמן יומיים מראש אבל הסתפקנו רק במקום על הבר החיצוני הקטן והדי צפוף, הצוות שהתרוצץ מסביב היה נחמד אבל קצת מבולבל ובחוץ ברקים ורעמים שסיפקו אוירה נעימה.

התפריט מציעה מבחר מסקרן של מנות מרחבי אסיה במחירים סבירים, החלטנו ללכת על רוטי מטאמבה (28 ₪) מתוך הראשונות, מרק PHO  עם שייטל (48 ₪) וטופו באטר מסאלה (52 ₪) לעיקריות.

בינתיים הזמנו לשתות גם ברד אננס טבעי (14 ₪) שהגיע מהר עם 2 קשים והיה קריר, מתקתק ומאוד כיף.

המתנה לא ארוכה מדי, המלצר שמסביר את השיטה הדי מטומטמת לטעמי של מנות שיוצאות לפי מה שמוכן (אז למה החלוקה שלכם לראשונות ועיקריות?) ולשולחן מגיע הטופו באטר מסאלה, טופו שטבל ברוטב קרמי של עגבניות אפונה וקשיו ביחד עם תלולית אורז קטנה, הטופו ספג יפה אתה רוטב הפיקנטי חריף שהיה עשיר בטעמים והזכיר את הודו למתחילים, הבעיה היחידה הייתה שהמנה לא סומנה כחריפה ואין שום התייחסות בתפריט למידת חריפות של מנות- דבר שעלול להיות בעייתי למי שלא אוכל חריף, המלצר שמח להציע מלפפונים ויוגורט לצינון החריפות שהיה בדיוק במקום. למעט זה המנה הייתה הצלחה.

המנה שלי הי מרק PHO  שהוא למעשה ציר בקר עם נתחי שייטל דקיקים ואטריות שהוגד בקערה לא גדולה ביחד עם צלוחית של נבטים, עלי בזיליקום וכוסברה ומעט ליים, מערביים הכול ביחד ונותנים לחום המרק לבשל את המרכיבים. הציר היה חביב אבל בלי טעמים עמוקים או מסעירים, האטריות היו פשוטות מהסוג שניתן לקנות בכול סופר כעת, הבשר די נעלם ורק תוספת של סויה וצ'ילי נתנו קצת יותר אופי למרק, איפה הוא ואיפה הקערות העצומות ועשירות הטעמים והבשרים של מסעדות ווייטנאמיות ברחבי העולם? המנה לא הייתה רעה אבל פשוט לא עשתה את העבודה עד הסוף.

רק לקראת סוף המנות העיקריות הגיע גם הרוטי שהיה כבר מיותר בזמן הזה והיה מאוד מאכזב- מנה קטנה של צאפטי ממולא בתרד וכוסברה שהיה יחסית גס והרבה יותר מדי יקר יחסית לתמורה.

בסך הכול ארוחה נחמדה עם פוטנציאל שלא ממומש עד הסוף,המקום מציע מבחר חביב שאולי פעם הבאה עם בחירה שונה של מנות יתגלה הפוטנציאל.142 ש"ח וציון 8 בסולם הדוקטור.

לקינוח החלטנו לטייל קצת ברחובות נווה צדק בערב החורפי, הסתובבנו וחיפשנו מקום לקינוח והחלטנו להיכנס לז'אז'ו לכוס יין וקינוח קטן, החורף הוא התפאורה המושלמת לבר יין קטן וחמים עם מוסיקה אוריינטלית וקצת רועשת מדי ותפריט יינות מעניין אבל יקר- מדוע כוס בסיסית של יין לבן מיקב ישראלי צריכה לעולת 45 ₪ ומעלה? מתפריט האוכל החלטנו ללכת על קאפרזה שהמלצרית טענה שהיא מתוקה ו-2 כוסות של יין לבן פלם בלאנק שנמזג בנדיבות והיה מרענן ופירותי .

אחרי המתנה קצת ארוכה הגיעה גם הקאפרזה בצורה של 4 ברוסקטות יפות עמוסות במוצרלה , עגבניות שרי בשרניות, עלי בזיליקום שלמים ורוטב בלסמי מצומצמם שהיו בהחלט מתקתקות וליווי יפה ליין וקינוח לערב מעולה- סהך החשבון יצא סביב 130 ₪ (45 שח כל כוס יין ועוד כ-40 ₪ לקאפרזה) וזאזו התגלה בהחלט כבר יין חביב אך יקר, ציון הדוקטור – 7 .

ביום שבת הסתובבנו ברחבי תל אביב וצדנו תקליטים , השלל הפעם היה מגוון במיוחד והוא נע החל מחוזליטו , דרך לו ריד וקינג קרימזון עד זאקיר חוסיין והפסקול של תהילה , אחרי בירה בהודנא בה התרחש היריד השבועי החלטנו ללכת לאכול משהו קליל והחלטנו לפקוד את הטאקרייה.

יש קסם מיוחד בטאקרייה, משהו זרוק אבל מתוקתק, התחלנו עם צלחת נאצ'וס שהגיעה עמוסה בשמנת חמוצה, גוואקמולה, חלפיניו מוחמץ והרבה גבינה מותכת ונאצוס טובים, סלסלת עגבניות בצד שהייתה מיותרת והרבה שמח, ארבע אנשים ניקו את הצלחת עד תום והזמינו ישר עוד סיבוב, הזמנו גם טאקו צמחוני שהיה עמוס כול טוב והתפרק בידים בצורה מלוכלכת וטובה.

לקינוח- צורוס טובים עם מטבל ריבת חלב ושוקולד ממכר ואוריאו מטוגנים שהיו כיפים כרגיל למרות שמפעם לפעם ההתלהבות מהם יורדת.

ארוחת שחיתות לא מחייבת של 2 נאצו'ס, טאקו, אוריאו וצורוס ופעמיים שליש בירה יצאה 190 שח לארבעה אנשים וכרגיל הטאקרייה מתגלה כמקום כיף לכל מזג אוויר, 9 בציון הדוקטור.