כלבא שבוע- טרי, טעים ובפארנה.

בהתחלה דוכני אוכל הרחוב היו פלאפל טרי עם סלט ירקות ואלי קצת כרוב וחמוצים, ואז התחילה אינפלציית הסלטים וקיבלנו הררים של סלטי כרוב בכל הצבעים, ומבחר של סלטים שרובם היו באותו הטעם.

אחרי זה הגיעו השניצל בבאגט עם קופסאות פלסטיק תעשייתיות עמוסות בחומוס "מסעדות" וסלט כרוב במיונז בצבע סגול זוהר, אחרי זה התפתחנו למוקפץ בבאגט ועוד המצאות...

ואז הגיע אייל שני והכניס תפוח אדמה לפיתה, הציע תפריט שלקח ירקות טריים ובשר , טיפל בהם טיפול מינימלי ועשה הכול במקום ויצר חוויה של שף בפיתה גדולה ולא זולה, ומאז לא מעט מקומות התמקמו על אותו המודל, שפים פותחים דוכני רחוב מעודכנים וכולם מנסים להמציא מחדש את הגלגל.

אבל יש מקומות שבאמת מגלים באמת אהבה לחומרי גלם, טבחים שנותנים מעצמם ולא מחפפים ורוקחים הכול מא' ועד ת', הדוגמא הכי טובה הייתה שביקשתי חריף, הטבח לקח פלפל חריף וחתך דק דק , פיזר בתשומת לב מלח גס מעל וזילף בנדיבות שמן זית וככה הגיש לי פנכה קנה של חריף וקנה לו מקום בגן העדן של הטבחים.

המקום- רחוב לא סואן מדי אי שם בהוד השרון, השם- כלבא שבוע, כמה שולחנות בחוץ ובפנים ומקומות ישיבה על באר מסביב למטבח הפתוח שבו שני טבחים מלהטטים, ערמות של ירקות חורף יפים מחכים לטיפול ותפריט כתוב על קיר שמציע לא מעט הצעות של מנות בשר ומנות ירקות

בחרנו להתחיל עם צלחת ממולאים (37 ₪) וטחינה משאוויה  (24 ₪) קודם כל הגיעו הממולאים, 2 פלפלים קטנים, 3 עלי גפן, 2 עלי כרוב ואחד בצל ממולא, חתיכת לימון בצד ולימון כבוש במרכז, הממולאים רכים ונמסים בפה, ממולאים באורז עדין ומבושם, סחיטה קטנה של לימון רק מעדנת את הטעמים, הלימון הכבוש נותן מרירות וחריפות נהדרת, כל ממולא מהודק בצורה שונה שמשפיעה על המילוי, בצד מגיעה צלחת גדולה עמוסה בטחינה צחורה וסמיכה עם משאוויה- תבשיל עגבניות צלויות, פיתה עיראקית בצד מנגבת את השלולית הצחורה שמהווה תחליף מדהים לחומוס רק יותר קליל.

באמצע מגיעות גם המנות שהזמנו, בשבילי שערוריה בפארנה (36 ₪) ובשבילה המנה הצמחונית גרי ירופוסקי בפארנה (32 ₪) הפארנה מתגלה כמלבן גדול שנפער בו כיס גדל שסופג בשקיקה את כל הנוזלים.

השערוריה היא נקניקיית אנטריקוט ביתית שנצלתה על הפלאנצה ביחד עם תפוחי אדמה וכנסה ביחד עם עריסה, טחינה וחמוצים ביתיים מעולים, הנקניקיה הייתה עסיסית ומלאת טעם ובכמות נדיבה, הרטבים חלחלו לבצק הפארנה והתקבלו ביסים נהדרים שמריחות טחינה רק רוממו.

המנה הצמחונית הייתה מקורית, קבבים שנעשו מירקות צלויים בשילוב קמח חומוס ונכנסו לפיתה ביחד עם טחינה ולימון כבוש, מנה מקורית שלא מביישת ומחווירה לעומת מנות הבשר, הפארה התגלתה כספוג האולטימטיבי והמנות נאכלו בביסים גדולים  רק בשביל להגיע לקרקעית שספגה את כול  הנוזלים ולזלול אותה.

אכלנו הרבה, אכלנו טוב, ברקע מוסיקה ישראלית טובה עם גוון מזרחי אלטרנטיבי (תאמר נאפר !) הצוות חג מסביבנו וכל מה שביקשנו סיפק כולל קופסת לימון כבוש קטנה וחמוצים הביתה בגלל שזה היה כל כך טעים, חצי שעה של ארוחה שניתקה אותנו מכול, חשבון של ארוחה גדולה + מים מינרלים 140 ₪, שווה לחזור

טיול בכרם- שוק הכרמל, קצת כרם והרבה שכונה במסעדת ארז

יום שישי של שמש אחרי סופשבוע גשום מאוד, קרני השמש מייבשות את השלוליות ומבטיוחת ימים יפים של אור, פריחה חדשה והרבה תיאבון, יצאנו לשוק השבועי ואחרי חודשים רבים החלטתי הפעם לחזור לשוק הכרמל, השוק הראשון והראשוני בו התחלתי להכיר ולאהוב את השיטוטים בסמטאות בין הדוכנים והצעקות.

זה השוק היחיד שעדיין מרגיש לי אמיתי, מחוספס, שילוב בין מציאות לחידושים, בין אנשים קשיי יום ובין חנויות שמתמחות, ערמות של ירקות בכל הצבעים והטעמים לצד דוכני בגדים, צעצועים זולים ודיסקים מזוייפים, התחלנו את המסע בין הדוכנים בוחרים חומרי גלם משובחים, פעם זה עגבניות שרי מתוקות, פעם עלים ירוקים רעננים ומלאי ניחוח, אחרי זה גם חנות של שגים מלוחים שהמוכר שמח להתחיל בה את היום עם כוסית וודקה קפואה וחלה עם הרינג שמנמן... אחרי שהשקיות התחילו להכביד משלל הרכישות החלטנו לחפש מקום לאכול, 11 בבוקר והרעב כבר כבד אז החלטנו ללכת בסמטאות הכרם לחשפ מקום להתמלא.

הכרם נראה כאילו הוא נשאר עשרות שנים מאחור, סימטאות קטנות וצרות, אנשים שמכירים אחד את השני והרבה מוסדות מפורסמים, שילוב בין דירות עוני לדירות יוקרה ובעיקר הרבה שלווה בהתחשב בזה שמעבר לכביש יש כבר את ההמולה.

התיישבנו לנו במסעדת ארז, אי דם באחת הסמטאות, למה בחרנו בה? כי נראה לנו שיהיה טוב, התפרטי הגיע מהר והראה סימנים של עשורים קודמים, מבחר מנות תימניות במחירים זולים והחלטנו להאביס על עצמנו ארוחת מלכים, קודם כל הגיעו לשולחן חמוצים סטנדרטיים, סלט תורכי סביר וחריף אכזרי בעל מבחר טעמים, ופיתות רכות שיודעות הייטב איך לספוג שעברו קלייה יפה על הגריל והיו חמות ומזמינות, ואז הגיע מנה ראשונה- מרק שעועית אדום ומבעבע, מרק מנחם, שעועית ועגבניות, סמיך ויפה, השעועית רכה מבישול ארוך אבל המרק לא התרומם כי התיבול היה חסר, מעט מלח והמרק חזר להמריא ולחמם, הפיתות ניגבו את קרקע הקערה היפה והכינו אותנו למנה השנייה.

2 צלחות חומוס קומפלט, חומוס טרי וחמים, הרבה פול רך וטרי, במרכז תלולית ביצה ומעליה שלולית של טחינה לבנה ומסביב שמן זית ולימון, הפיתה מערבבת את הכול, מעט מלח לאיזון הטעמים וישר לפה, חומוס טעים, טרי, חמצמץ מעט שדורש עוד פיתה ועוד פיתה רכה.

באמצע צלחת החומוס הגיעה גם המנה העיקרית- שיפוד קבב ושיפוד שישליק עם תלולית יפה של מג'דרה, הקבב טרי ועסיסי מתובל במדוייק, המג'דרה עם טעמים של בישול ממושך, יופי של מנה שהשאירה אותנו כבר ללא נשימה.

החשבון היה מצחיק, המחירים של פעם- מרק 15 ש"ח, פעמיים חומוס- 15 ש"ח לצלחת, 2 שיפודים ומג'דרה- 33 ש"ח וסלוף אחד- 3 ש"ח, סהכ 80 ש"ח לארוחת חזירות לשני אנשים רעבים, מחירים שלא יאמנו בעיר הגדולה, ה- VFM פשווט בשמיים, לא קולינריה גדולה אבל אוכל בייתי איכותי ומשביע שמחמם את הלב לשעה ארוכה.

טיפסנו לאט לאט עם השקיות במעלה הכרם, מקום שהזמן בו עצר, ובדרך גם אנחנו עצרנו במנזר שעה שמחה של בירות
 במחירי רצפה....

שישוק איכרים- נמל תל אביב

יום שישי הגיע והמחסנים כמעט ריקים, חייבים למלא את מזווה בכל טוב שיש לארצנו ולעולם להציע... בעצם המחסן לא כל כך ריק, יש מלא אוכל במקרר ועל כל מדף אפשרי שזועק לי להשתמש בו אבל הרצון לצאת החוצה ולטעום עולם של צבעים, ריחות וטעמים חדשים חזק ממני אז בלית בררה יצאתי לחפש אחר שוק חדש ליום שישי.

הפעם הגענו לשוק האיכרים בנמל תל אביב,, לאחר תקופה ארוכה שלא פקדתי את השוק החלטתי לחזור ולראות מה יש לו להציע, זכרתי עושר של דוכנים שהציעו מוצרים שדורשים עושר באופן כללי אבל מבטיחים לגרום לאושר, ולשמחתי גיליתי שלא טעיתי- הדוכנים מחוץ לנמל קרצו עם שלל יפה של ירקות חורף רעננים, דלועים וארטישוקים, זיתים וגבינות ויצאנו לחפש לנו מציאות.

לצערי בארץ שוק באיכרים מרגיש לי כשוק תצוגה לעשירים בלבד, אומנם הרכישה מתבצעת ישירות מהאיכר אבל המחיר כפול מהמחיר ברוב החנויות, התוצרת מעולה ולפעמים נדירה אבל התמורה עבור האגרה פעמים רבות לא מרקיעה שחקים.

חיפשנו לנו מצרכים לארוחת בוקר קלה, עברנו מדוכן לדוכן וטעמנו וריחרחנו אחר מצרכים שיעשו ארוחה בלתי נשכחת, לבסוף נפל הפור על קונספט וכל אחד התפצל והתחיל לחפש אחר מצרכים שיעשו חסד עם היום והמקום.

לצערי לא מצאתי את דוכן החלות שזכרתי שהיה בשוק פעמים רבות והציע חלות מתוקות ומופלאות אז "הסתפקתי" בחלה עגולה ויפה ממאפיית "לחמים" ביחד עם כיכר לחם כפרי  וזוג קוראסונים מלאי שקדים לקינוח.

מהדוכן של שרי אנסקי הגיע דג מלוח קטן, 2 נתחים של דג מלוח רך ומתוק במחיר מעט מופקע (כ-30 ש"ח ל-2 נתחים) אבל  ציפינו ממנו לגדולות.

חריץ קטנה של רוקפור מקומית, צרור של בצל ירוק, מעט עגבניות שרי-תמר מבהיקות וקופסט של חמוצים שכללה זיתים, עגבניות שרי חריפות שהעלו אש על הלשון ופלפלים קטנים.

התיישבנו על המזח, פתחנו את החבילות והתחלנו להכין פרוסות מכובושת של לחם כפרי, נתח גדול ויפה של דג מלוח, מעט גבינת רוקפור מפוררות מעל ואז כל מה שנדרש זה ביס יפה של טעמים ומרקמים שעשו מסיבה בחלל הפה, ביס של בצל ירוק שמוסיף מעט חריפות ומרענן את הנשימה ואז עגבניית שרי אחת חריפה ואחת מתוקה להכין את בלוטות הטעם לביס הבא.

זאת הייתה ארוחת מלכים של בטלנים ושיכורים, חומרי גלם מעולים שהשתלבו מעולה עם הגלים, אולי זאת המהות של הנמל- מסעדה לא זולה שבא אתה צריך לקנות כמות מדודה ולהכין לעצמך את הביס המושלם, אבל הייתי רוצה שוק איכירם גולמי אמיתי, עם  מוצרים איכותיים וטריים היישר מהצרכן במחיר הוגן, על מקום שאפשר להתנסות בטעמים חדשים במחיר סביר ולצייד את הבית כמו שצריך לסופשבוע חורפי של בישולים.

לקינוח כמובן חיסלנו את הקוראסון שקדים, שהיה שחום ומלא קרם שקדים מענג, ועם אספרסו ארוך מהדוכן סגר לנו יופי את ארוחת הבוקר של יום שישי הבא עליינו לטובה.