טוטו- אלגנטיות קפואה ומוקפדת

בתל אביב יש לא מעט מסעדות חדשות, אופנתיות, שמחליפות טרנדים בכל יומיים ומנסות לחזר אחרי קהל, מחליפות תפריטים, משנות עיצוב, קונספט חדש... ויש את המקומות שלא משתנים ושומרים על ה-DNA  שלהם, אבל לי זכור ק מקרה בודד של מסעדה שעברה שינוי מטלטל ומהותי, חזרה למקורות ושמרה על יציבות מדהימה ומקפיאה.

יום תל אביבי רותח מחום באמצע גל החום שלא אפשר לצאת מהבית ללא מזגן צמוד ואנחנו צועדים בצהרים לתוך טוטו, מזגן מקפיא מקבל אותנו ומכניס אותנו לממלכה האלגנטית והמוקפדת שבאופן מדהים מלא בכל פעם מחדש, תפריטים מנוחים במהרה וכוס מים קרים מוגשת במהירות לשולחן עם פלח מלפפון מרענן, אין ספק שהשירות במקום הזה הוא מקצועי.

חילופי שפים, מאבק בתקשורת, חזרה של שף והכל נראה כאילו שום דבר לא השתנה, קהל אמיד מאוד, תפרטי כמעט ללא שינויים שנראה קצת מופשט מדי למסעדת שף ותפריט עסקית בעלות של 125 ₪ לאדם.

קודם כל מקבלים לשולחן לחם מעולה עם קרום עבה ופריך, צלוחית של שמן זית ועגבנייה מרוסקת, מבחר של זיתים משובחים ומרירים וצלוחית קטנה של שעועית בואבס שבושלה בציר לימוני נעים, הלחם מדהים ואי אפשר להפסיק לנגב את הצלוחיות על השולחן, פתיחה מכובדת בעליל.

המתנה לא ארוכה מדי והמלצרים מיד מביאים את הראשונות שלנו, בצד אחד נוחת על השולחן מנת החציל האגדית, חציל צלוי באש גלויה בדיוק כמו שזוכרים מתפייט התפריט, חציל לא גדול בצלחת גדולה עמוסת מרכיבים, החציל מתקתק, קלוי בדיוק עם ריח נהדר של גחלים ועשן, נח על מצע עבה של טחינה משובחת, בצד ערימות של גבינה מלוחה, לאבנה, עגבניות מרוסקות, טפנד, צנוניות ופלפל חריף. המזלג מסדר לו בכל פעם ביס אחר והרמוניה של טעמים ממלאת את הפה, מנה קלאסית בהחלט ומאוד טעימה.

בצד שלי מגיע סלט קר של גופי קלמרי סגולים עם גרגרי חומוס, הקלמרי עשויים במדויק ומלאי טעם, הם מעורבבים עם גרגרי חומוס רכים, עגבניות ובצלים קלויים וטחינה, סלט קליל ומאוד קיצי אבל לא מנה שנושאת בשורה.

נחים אחרי הרבה מאוד אוכל, ממשיכים לנגב את שאריות הטחינה עם הלחם המצטיין, לוגמים כוסית של יין לבן חביב במחיר עיסקי הגיוני של 29 ₪ ומנסים להבין מי הקהל שיושב במקום בצהריי היום, אין כמו קצת אנתרופולוגיה לצהרים...

העיקריות מגיעות אף הם במהירות נכונה, בצד שלה מגיע צלחת עם טורטליני גבינות רכות, 5 כיסונים יפיפיים שנעשו ביד מבצק בעובי מדויק, עמוסים בגבינה עדינה וטובלים באמבט של רוטב עגבניות נעים ותלולית של פרמז'ן בצד, פסטה באיכות עליונה ומנה מאוד קלאסית שאי אפשר להגיד עליה משהו רע, מצד שני היא גם שעממה למדי, לא היה במנה משחק טעמים או עניין מיוחד, פשוט מנה מקצועית .

בצד שלי הגיעה צלחת עם 2 נתחים יפים בגודלם של צלע חזיר בקרמל תבלינים תאילנדי שהיה עטוף בקשיו ובוטנים, הצלע הייתה עשויה במידה מדויקת, הרוטב מתקתק ומעניק טעמים נוספים שכיף לטבול בו את הבשר, האגוזים מעניקים מרקם חביב, המנה גדולה בהחלט והיה קשה להתמודד איתה, אבל עוד פעם הגענו לבעיה- אחרי הנתח הראשון המנה איבדה ענין, האגוזים נכחו בכמות גדולה מדי ובשלב מסוים כבר הסרתי אותם מהצלחת. לפחות הפריה שהוגש בסיר קטן בצד היה מושלם, רך ומפתה.

הגענו לשלב הקינוח, כבר מראש ידעתי מה אני רוצה בתור קינוח יום הולדת, מילפיי טוטו 2015 נכתב בתפריט, לשולחן הגיע ברוב רושם מלצר עם צלחת גדולה ועליה מגדל של בצק עלים וקרם מסקרפונה עשיר, מעל הוא שפך המון המון רוטב קרמל ואז במכה אחת חצה את כל המגדל עם סכין גדולה ובשאיר אותנו להתענג, הבצק עלים היה חמים ומעולה ועבר קירמול נוסף שסגר אותו והפך אותו עמיד בפני הקרם, המסקרפונה עשירה ולא מתוקה מדי, הקרמל מושלם ומעט מלוח, בצד גלידת וניל מעולה עשירה בגרגרי וניל, טירוף של מנה.

אז מה היה לנו? מסעדה קלאסית שלא זזה מטר, מקצועית ברמות שלא מכירים בתל אביב, שף עם יד מעולה שמוציא מנות ללא פגמים, אבל גם מסעדה מעט מנוכרת וקפואה שלא מרגשת, זה המקום להביא את הדוד מחו"ל בשביל להרשים אבל לא בשביל טירוף קולינארי, מאוד נהניתי אבל העם הארוחה הזאת הייתה בלתי נשכחת?

2 ארוחות עסקיות- 250ש"ח

2 כוסות יין- 58 ₪

מילפיי- 52 ₪

סה"כ 360 ₪ מוצדקים, אוכל טוב, אבל לא בטוח שאני אשוב פעם אחר פעם, ציון הדוקטור 8

Quattro- איטלקי מודרני, מפתה ומרהיב עין והעיקר טעם אלוהי

איזה כיף שיש אירוע לחגוג, אני משתדל לחגוג כל יום מחדש אבל לפעמים יש אירועים שצריכים לכבודם להתלבש יפה, לקחת הפסקה של כמה שעות, להתנתק מהכול ולהתמכר לחוויה, מקומות שיוציאו ממך את כל ההתלהבות, שיגרמו לך לגרגר בתאווה ולהתגעגע אליהם....

תשעה חודשים של זוגיות זה סיבה מעולה ללכת למסעדה מעולה, הכי טובה שרק חושבים, הפעם במקום ללכת למקומות בטוחים החלטתי ללכת למקום חדש ולתת לכל החושים להשתולל, מסעדת שף מיוחדת ומאתגרת, מעוצבת וחושנית, כזאת ששווה השקעה אמיתית, המיקום שנבחר היה המסעדה החדשה מבית מסה ואביב משה- Quattro  שממוקמת ברחוב הארבעה, עולים במדרגות ומגיעים לרחבה גדולה ודי שוממה ושם מתחבאת לה הפנינה.

כבר בכניסה מתחיל אפקט ההנאה, מסעדה מעוצבת בצורה מרהיבה, רחבה חיצונית שנראית כמו ג'ונגל קטן, באר עקלקל עשוי משכבות שכבות של קרטון, שולחנות עם מסעד גבוה גבוה, שרשראות ארוכות מלאות שטויות מהוות קישוט מסחרר באמצע המסעדה ורצפה עשויה מעשה אומנות של שחור-לבן שמזכיר אומנות שבטית שנפגשת עם אמן גרפיטי, על הקיר ממול הקרנה של וידאו ארט שמזכיר מצלמת תנועה באיילון שבאופן פלאי מהפנט ומכניס לאווירה.

את המסעדה מוביל השף בפועל מאיר אלאלוף שכותב גם בלוג מעולה בשם שובב קולינארי בו הוא גם שיתף מידע על שלבי הקמת המסעדה, ניתן להגדיר אותה בתור מסה הופכת למסעדה איטלקית מודרנית, מגוון מנות איטלקיות עם מגע שף וקצת משחקים מולקולריים עם הרבה הומור, התפריט מכיל לא מעט מנות עם חלוקה למנות ראשונות, מנות בינים שכוללות בעיקר פסטות ומנות עיקריות- בדיוק כמו במסעדה איטלקית קלאסית והכל נשמע כל כך טוב...

התחלנו עם תפריט יין שמציע מבחר יפה של יינות בכוסות במחירים סבירים וגם בקבוקים מעניינים, הסומלייה שמחה להמליץ ולהסביר בצורה עניינית ובחרנו בסופו של דבר בחצי בקבוק של שאטו גולן סוביניון בלאן במחיר סביר של 165 ₪ שהיה מעולה והתאים בצורה מופלאה לאוכל וגם הוגש לפי כל כללי הטקס.

קודם כל הגיע לחם טוב עם קרום עבה בשק יוטה יפה וצלוחית מתכת עם רסק עגבניות, זיתים מרירים טובים, שיני שום קונפי קטנטנות ופלפל חריף קלוי שלם והרבה שמן זית ובלסמי, הלחם היה טוב וגם כל המרכיבים אבל שמרנו מקום לארוחה ארוכה.

אחרי המתנה קצרה הגיעו המנות הראשונות, פה התחילה ההנאה שלא הסתיימה

·         פיורי די זוקה- פרחי זוקיני ממולאים במוס פטריות כמהין על קרם סלק וארנציני (58 ₪)

צלחת מדהימה בצבעים  ובטעמים עם 2 פרחי קישוא ממולאים במוס חלק ועתיר טעמים עם נגיעה נכונה של מחית כמהין שלא משתלטת על הטעם, כדורי ארנציני פריכים , קרם סלק מתקתק ומשחק טעמים של מלח- חריף- מר-מתוק ומרקמים רכים-פריכים, זאת הייתה מנה שבה רבנו על כל ביס מרוב שהיא הייתה משובחת.

·         מקיאטו כבד אווז – קרם כבד, רוטב אספרסו, קרמבל תבלינים ומסקרפונה חרוכה (68 ₪)

אפשר להגדיר  את המנה בתור מנת כבד האווז והשוקולד לבן של מסה, קנל גדול של מוס כבד אווז נימוח עטוף בשוקולד לבן, הכל טובל ברוטב אספרסו מריר ופירורי קרמבל מתוקים, המלצרית הגדירה את זה כמנת קינוח בשרית, התענוג של שבירת המעטפה הפציחה, הטבילה באספרסו המריר, קצת קרמבל מתקתק שהוסיף מרקם חצוף, מעט מסקרפונה והכל ביחד ואווו של טעמים מבריקים, כל הכבודה הגיעה עם קוביית בריוש קטנה וממזרית, הברישו נאפה בתבנית קטנטנה והיה בו איזון מדהים של קרום קשיח ותוך חמאתי שהשתדך מעולה עם שאריות הרוטב שנוגב עד תום.

היינו מסוחררים ושיכורים מטעמים מדהימים וקצת יין וחיכינו למנות הביניים שלנו שלהם לקח זמן ארוך להגיע, יתכן כי התחיל העומס על המטבח , אבל המתנה בין מנה למנה לא אמורה לקחת חצי שעה, אבל אז הגיעו מנות הבינים ושכחנו מהכול.

·         ניוקי תירס- קרם ריחן, אספרגוס, ארטישוק צלוי, עגבניות לחות (52 ₪)

מנה יפה וגדולה ומוצלחתת בצורה מרהיבה , ניוקי שבחוץ הם פריכים ובפנים עננים רכים עם גרעינים שלמים של תירס שמוסיפים מתיקות מענגת, קרם עשיר של ריחן מוסיף צבע , ארטישוק טרי צלוי ולא משומר והטעם כל כך מוצלח, אחרי שאוכלים ארטישוק צלוי טרי אתה לא יכול לחזור למשומרים שנפוצים בכל שאר המקומות, אספרגוס טרי נותן קצת עציות מוצלחת ועגבניות צלויות תורמות חומציות, מנה טובה ונעימה.

·         אלי אליו שום שחור- פסטה שחורה, קרם פטרוזילה, זביון לימון (48 ₪)

מנה קטנה וממזרית, פסטה שחורה משום שחור, מוגשת עם ענן של זביון לימוני, ערמה יפה של פרמזן מגורר ומריחה של קרם פטרוזיליה שחור, עירבבתי את כל המרכיבים, גילגלתי את הפסטה במזלג, מריחה קטנה של הקרם השחור והישר לפה ואז זה הגיע- פיצוץ טעמים שמתחיל בחמיצות עזה שמתחלפת במליחות , חריפות, מתיקות... סיחרור חושים שהיה קשה לי להסביר, זאת המנה שמסבירה הכי טוב את המסעדה לטעמי, מנה קלאסית עם מרכיבים בסיסים שעוברים עיבוד בידי שף מודרני ובוראים מחדש טעמים בלתי נשכחים.

לא ננו לנו אפילו להתאושש מעוד 2 מנות מבריקות וישר נחתו העיקריות, זאת הייתה בעיית תיזמון חמורה כי לא הפסקנו לנוח ולעכל את הטעמים וישר היה עלינו להתמודד עם מנות עיקריות גדושות.

·         קנלוני- מילוי 4 גבינות, בלסמי פטריות, ריקוטה, עגבניות טריות (84 ₪)

צלחת עם 3 קנולי יפים במילוי עשיר בגבינות טובלים ברוטב קליל עם קוביות בריוש קלויות שסופגות אט אט את הרוטב, מנה שמראה איך קנלוני צריך להיות, לא מוקרם למוות אלא עדין, פסטה עדינה שעברה צריבה עם מילוי קרמי, טעמים מדוייקים ומלא הפתעות נעימות, הבריוש נתן עוד מרקם וטעם , המנה הייתה לא קטנה ולא הצלחנו לסיים אותה.

·         לזניה פתוחה – דפי פסטה, לחי עגל, קרם שורשים וקרם ערער (98 ₪ )

דף פסטה רך וענוג שעטף לחי עגל שבושלה ארוכות עד שהתפוררה עם קרם עשיר, גרסה שונה וטעימה עד מאוד ללזניה, הבשר היה עשיר בטעמים, הקרם נתן טעם ארצי עמוק,בשמל נעים נתן חלביות מרעננת ועלים ירוקים כדי שנרגיש כמו בשדה, מנה מעט כבדה אך עשירה בטעמים שלקחה את הלזניה למקום חדש וטוב מאוד, נלחמתי עם עצמי על מנת לסיים את המנה.

הגיע שעת הקינוח, אני כבר הגעתי לקצה גבול הסיבולת אבל אני חייב לסיים עם משהו מתוק, המבחר מפתה ואחרי אספרסו ארוך וטוב והפוך היינו מסוגלים סוף סוף להתמודד עם קינוח אחרון.

·         לימונצ'לו- קרם לימון, קרמבל חמאה, מרנג שבור, מקרון לימון מקורמל, גלידת מסטיק (42 ₪)

צלחת יפה ומסוגננת, זילוף ארוך של קרם לימון , מתחת קרמבל עטוף בג'ל לימוני שקוף, קציפות מסתוריות, מרנגים שננעצו וכדור של גלידה בצבע של בזוקה .

קרם הלימון חמצמץ, הקרמבל נותן מתיקות, מקרון לימון מוצלח, קובייה מסתורית של קצף לימוני עם עשבי תיבול (גרניום?) שהיה מדהים וכדור של גלידת מסטיק חצופה עם מתיקות לא מתפשרת ששלחה אותנו מרוצים מאוד לטיול לילי במתחם שרונה.

אז מה היה לנו- מסעדה מרהיבה ביופייה, אוכל מדהים שכמעט כל מנה ומנה גרמה לנשימתנו להיעצר, רכבת הרים לבלוטות הטעם, לטעמי מתמודדת בטוחה לעשיריה הראשונה של המסעדות בארץ.

הארוחה שלקחנו הייתה מופרזת, אפשר בקלות להסתפק ב-2 מנות לאדם ולצאת שבעים ומרוצים, אבל יש כל כך הרבה מנות מפתות בתפריט שחייבים לבדוק.

כמה הערות-

במנות העיקריות יש רק אפשרות צמחונית אחת, בתקופתנו זה מעט מדי והיינו שמחים לעוד אופציה לבחירה.

השירותים נמצאים קומה למטה וההגעה אליהם דורשת ניווט לא פשוט, במסעדה מושקעת כל כך הייתה מצפה להשקעה בהתאם.

שירות קצת איטי לפעמים אבל קשוב, חיכינו חצי שעה בין מנה ראשונה למנת הביניים ולא הייתה שום המתנה בין הבינים לעיקרית. אבל חוץ מזה שירות מוצלח וקשוב כולל צייסר שניתן ונמזג בנדיבות.

לסיכום, יצאנו עם חשבון לא קטן של 643 ₪, אבל ללא בקבוק היין המחיר היה 470 ₪ לארוחה עצומה שכללה 7 מנות לזוג, ניתן היה להסתפק גם בפחות מזה, אין ספק שיש פה תמורה עצומה למחיר ומסעדה לאירועים מיוחדים ובכלל מתי שרוצים לאכול ממש טוב, ציון הדוקטור 9.5

סולה- יופי מעוצב אבל חיוור ביפו

עיצוב, אחת מהמילים הגדולות של העשורים האחרונים, אנחנו משלמים הרבה על טלפון מעוצב יפה, או על כזה עם עיצוב יוקרתי אבל מינימלי, על דירות מעוצבות, ספות מעוצבות, בגדים מעוצבים וכמובן- על מסעדות מעוצבות. זאת הפכה כבר לדרישה שהמסעדה תמשוך את העין, שהמנות יהיו מצולחתות בצורה יוצאת דופן ומושכת ושכמובן הכלים יהיו מיוחדים ויוקרתיים.

השאלה התמידית היא כמה שווה העיצוב הזה?  האם על מסעדה מעוצבת תהיה מוכן לשלם הרבה יותר מאשר מסעדה פשוטה?

שעת ערב מוקדמת בשולי שוק הפשפשים ניצלנו לנו קופון שהתיישן לו במייל כמה חודשים והלכנו לסולה, מסעדה איטלקית שנפתחה בתרועה לפני שנה ומאז קצת נעלמה, החלל מרהיב עין- מבנה אבן ישן, קמרונות חשופים ותקרה גבוהה, תאורה רומנטית ונר במתקן בדולח קטן על השולחן, צמד גביעי קריסטל לשתייה קרה וליין ומארחת שמושיבה אותנו ומציעה מידית קנקנן מים קרים, המלצרים די יעילים ומהר מאוד מזמינים ארוחה של רכבת הרים.

קודם כל הגיעה מנת לחם שהיה חמים וטוב עם קרום יפה וחמאה רכה וטובה שריפדה את הקיבה, אחר כך כוס יין לבן ויין אדום שנמזגו בנדיבות ואז הגיעה המנה הטובה של הערב והראשונות בכלל

•  קאפלטי די פאנוקיה – כיסוני פסטה ביתית ממולאים בקרם תירס וגבינת מסקרפונה, חמאת תימין, פרמז'ן.

 צלחת קטנה ויפה עם טורטליני עשוי במדויק, קרם עשיר ומתקתק ורוטב עשיר ומלוח שהיה ניגוד מושלם, נלחמנו על כל ביס וניגבנו את הצלחת עד תום עם הלחם, מנה מטריפה שהיינו שמחים לקבל גם כעיקרית.

•      פולנטה ופונגי – קוביות פולנטה פריכה, פטריות פורטבלו צלויות בשום, לימון, פטרוזיליה, פרמז'ן.

קוביות קטנות ופריכות, מעל פטירות פרוסות דק דק, הפולנטה הייתה חטיף נעים אבל לא הורגשה הרכות והעושר של הפולנטה , הפטריות היו טובות אבל לא מיוחדות מספיק, מנה כיפית ונשנוש מעולה אבל יש מקום לשיפור בשביל להתאים לארוחה.

חשוב לציין שהמנות הגיעו בהדרגה- קודם כל הקאפלטי, אחרי שסיימנו אותה הפולנטה, דבר שאפשר לנו לחלוק במנות וליהנות מארוחה רגועה ונעימה ולהמתין לעיקריות שלא בוששו להגיע

•      סולה מיה – פסטה 100% דורום, פטריות טריות, תרד טורקי, עגבניות שמש,      פפרונצ'ינו, יין לבן, שום, עשבי תיבול ופרמז'ן ריג'אנו.

•             פאקרי מאיאלה – פסטה 100% דורום, ראגו של כתף בשר לבן, פפרונצ'ינו, פקורינו, קרם גבינת         עזים. חרפרף

פה כבר קצת התאכזבנו, הגיעו 2 צלחות פסטה לא גדולות עם פסטה יבשה (ריגטוני) , אומנם איכותית אבל לא מיוחדת, ממסעדה שגובה על מנת פסטה סביב 90 ₪ הייתי מצפה לפסטה טריה או מעט יותר מיוחדת, במבחן הטעם 2 המנות היו טעימות, אבל חסרות ה-X  פקטור.

הפסטה הצמחונית הכילה כמות סבירה של תרד, עגבניות תמר עסיסיות , פטירות בשרניות ורוטב נעים אבל חסר ריגוש, לא משהו שבשבילו הייתי יוצא החוצה ומזמין מנת פסטה.

מנת הפאקרי הייתה מאוד דומה, רק שהיא הכילה חוטים של כתף חזיר שהתפוררו , הם היו בכמות יפה ואין ספק שהיו עשירות בטעם אבל לא המריאו , בכללית מנות עיקריות טעימות אבל לא מיוחדות.

הגיע זמן הקינוחים, עוד כוס יין לבן והחשיכה שמתחילה לרדת מסביב הכניסה אותה למצב רוח של מתוק.

• ·         טרייפל אנגלי- קרם פטיסייר, עוגת ספוג, ליקר קסיס וקרם מסקרופונה.

כוס קטנה למדי, אין הבדל מהותי במרקם ובטעם בין הקרמים, עוגת הספוג לא הורגשה, קרם קסיס חמצמץ ונעים.  מנה חביבה, חמצמצה וקלילה  אבל מעט חובבנית.

• ·         פונדנט שוקולד- עוגת שוקולד חמה, גודל נדיב, תוך רך ונעים, אבל לא עשירה מספיק, שוקולד לא מספיק איכותי, ניקינו יפה את הפנים והשארנו בצד את ההיקף היבש שהרגיש כמו עוגת יום הולדת.

ההרגשה שלנו מעורבת, מצד אחד מנה ראשונה אחת מדהימה, אחת טובה. מנות עיקריות טעימות אבל לא מפתיעות או מרגשות, קינוחים די מרושלים, היין עזר לנו להיות קצת חופשיים וקלילים.

אין ספק שהעיצוב של המקום עזר למקום לזכות בנקודות, כלי חרסינה יפים בהם הוגשה כל מנה, האווירה הרומנטית, אבל מבחן החשבון הוא הקובע- עלות הארוחה שלקחנו יצא סביב 450 ₪ שזה מחיר מופרז לארוחה שכזו, אומנם עם הקופונים יצא שעלות הארוחה לאדם (ראשונה, עיקרית, קינוח ויין) היה 130 ₪ לאדם+ 35 ₪ לכוס יין נוספת, אבל גם בעלות זאת ה- VFM  היה גבולי וחבל.

למסעדה יש פוטנציאל, מטבח מיומן שמוציא מנות טובות, הייתי שמח לראות יוצר פסטות ביתיות, עובדת יד, קצת יותר חדשנות ומקוריות וגם שינוי של כל תפריט הקינוחים, גם תמחור הגיוני יותר היה מתקבל בשמחה, כל עוד זה לא על חשבון העיצוב והאווירה . ציון הדוקטור- 8

ג'ויה- איטלקית לא חדשה שחזרה קצת לחדש

בזמן האחרון אני מוצא את עצמי חוזר למסעדות שהיו פעם שם דבר, אבל לאט לאט הם החלו להתדרדר ולצאת מהתודעה, הם תמיד היו שם בצד ותמיד נזכרת שפעם היה בהם נחמד אבל התאכזבת בהם פעם, הם כבר לא אופנתיות או מעניינות, אתה לא קורא עליהם ביקורות או שומע אנשים שהיו שם אבל כנראה שיש להם קהל כי הם שורדות שנים ארוכות, לפעמים הם מנסות להתחדש ומחליפות שף ותפריט ומנסות למצוא את דרכם חזרה לתודעה ולפעמים הם פשוט מתפוגגות ונסגרות.

יום שבת אחר הצהרים ברמת החייל, לא מהמקומות האהובים עלי, מקום שאפילו בשבת אין בו פיסת חנייה אחת , הגשם יורד ואנחנו נכנסים לג'ויה, הרשת קיימת כבר מעל לעשור אבל מאז התחלנו להתרגל למבול של מסעדות איטלקיות משובחות שניסו לחדש, הביאו אותנו לגבהים חדשים ולימדו אותנו לאכול פסטה אל דנטה ולחפש פיצות מרהיבות עין וטעם.

הכניסה  לג'ויה הייתה מבטיחה, מדפים ארוכים עמוסים בכלי טרה-קוטה אדמדמים, שולחנות ארוכים, תנור גדול בקצה שנראה שמשמש יפה לאפיית בצקים, התיישבנו וקיבלנו תפריטים עמוסים במבחר יפה ומעניין של מנות שהורגש שמנסות לצאת קצת מהתפריט הרגיל שמקובל במסעדות איטלקיות, היה מבחר גדול של מנות צמחוניות ובכלל אפשרויות כמעט לכולם, אין ספק שהמסעדה נועדה להאכיל משפחות שלמות.

התחלנו עם מנה ראשונה של ארנצ'יני  (35 ₪), ארבע כדורים לוהטים של ריזוטו ממולאים בגבינות, הכדורים היו פריכים מבחוץ ורכים על גבול הנוזליים בפנים, עם משחק טעמים ומרקמים מעולה שנטבלו בכיף ברוטב עגבניות בסיסי ויעיל.

מנה ראשונה נוספת הייתה טארט בצל (32 ₪) בצק עלים ועליו בצל שעברה קירמול ארוך עד שהיה בצבע אדום עמוק עמוק, הבצל היה מענג ורך ועשיר בטעמים אבל הבצק היה מעט סמרטוטי ולא השתלב יפה, כנראה בגלל שהוא נאפה מראש ונפרס להגשה, אם הבצק היה טרי ופריך המנה הייתה יכולה להמריא ולהיות טובה הרבה יותר.

בנתיים שתינו גם קראף של יין לבן בסיסי וטוב במחיר הוגן (56 ₪) שהכין אותנו יפה לעיקריות.

העיקריות הפגינו בקו עקבי של חומרי גלם טובים ויד נכונה על התיבול ועל הבצקים, זה התחיל עם 2 מנות של לזניה תרד וריקוטה (65 ₪) הגיעה מנה מכובדת ויפה של פסטה טרייה ששמרה על מוצקות, ריקוטה טובה ותרד עדין, הלזניה הייתה יציבה ומלאת טעמים והייתה מנחמת ומוצלחת מאוד.

טורטליני ערמונים (68 ₪) הגיעה ככמות גדולה של טורטליני גדולים יחסית , מילוי מתקתק ועשיר של ערמונים וכל זה על קרם ארטישוק ירושלמי וחזה אווז, זאת הייתה מנה מתוקה ומאוזנת, הבצק היה מעולה ובעובי הנכון שמחזיק יפה את המילוי אך נחתך בלחיצת מזלג, חתיכות גדולות של ערמונים הוסיפו עוד קצת ענין למנה חורפית וכבדה אבל מאוד מהנה.

טורטלי דה לה נונה (74 ₪) הייתה אף היא פסטה ממולאת בריקוטה ותרד, היא הייתה מעט אנמית יותר אך טעימה והגיעה עם רוטב קליל של חמאה ועגבניות שרי קונפי.

רביולי בטטה (64 ₪) היה קלאסיקה עשויה היטב של בצק דקיק עם מילוי עשיר של בטטה וגבינה ברוטב קליל של שמנת שרק ליטף את הפסטה ולא הציף אותה.

המנות העיקריות היה מוצלחות, היין התחיל לעשות את שלו והיה צורך דחוף בהרבה מתוק ולכן בחרנו בזוג קינוחים מתוך תפריט שהיה די מצומצם ולא כל כך אטרקטיבי לטעמי- טירמיסו (42 ₪) היה לא קלאסי למרות שמו, הגיעה חתיכה מכובדת שבה השכבה העליונה הייתה  מוס חצי-קפוא, באמצע ביסקוטים שטבלו באספרסו ומעט ליקר, המנה הייתה טובה ולא מתוקה מדי אבל הייתה חסרה לי תחושת הרכות שנמסה על הלשון והשחיתות של מסקרפונה טובה.

דןלצ'ה בננה (39 ₪) הייתה קובייה של מוס שוקולד לבן , שכבה של סוכר מקורמל ובננות מוקפצות, המנה הייתה כבדה מעט ומאוד מתוקה והייתה סיום הולם לארוחה.

ג'ויה הצליחה להגיש ארוחה שלמה בלי נפילות, מבחר יפה של פסטות ביתיות ומוצלחות, תפריט עשיר שכל אחד מוצא בו מנה טובה ומנחמת, זה לא מקום לארוחות מרוממות אלא לארוחה נעימה של צהרי שבת, החשבון יצא 550 ₪ לארבעה אנשים, מחיר שנכנס לקטגורית הסביר בהחלט.

ציון הדוקטור- 8  

NONO- איטלקיה שמנסה להתגבר על מיקום מקולל

אחד הכללים בשיווק טוען שכל עסק תלוי בשלשו גורמים- מיקום, מיקום ומיקום.

כולנו מכירים את הפינה המקוללת שמחליפה שלטים בכל חודשיים-שלושה, הבטחות גדולות  שמתחלפות בכישלונות מרים, מסעדות שאם היו מוקמות בפינה אחרת של הרחוב אתה מאמין שהיו שורדות את התחרות האכזרית  אבל בפינה המקוללת אין להם סיכוי.

בהוד השרון יש פינה כזו בכניסה לספורטן, מבנה מאוד מוזר שמשלב בין מרכז מסחרי חצי נטוש לכניסה לקאנטרי, אף פעם לא הבנתי מה ההיגיון במקום הזה, יש שם שטח די נרחב שמחליף שם כל כמה שנים- פעם זה ספגטים, פעם מסעדת בשרים על האש  ולא זוכר מה עוד היה שם, מה שמשותף לכולם זה החוסר יכולת להישאר בזיכרון עד שהמקום נעלם.

הפעם נפתחה מסעדה חדשה שמתיימרת להישאר, Nono  שמה בישראל, מבחוץ המקום נראה יפה וגדול, ברגע שנכנסו התגלה מקום די צפוף מלא בשולחנות ארוכים מלאי אנשים, מטבח פתוח גדול עם 2 תנורי פיצות עצומים, מכונית וינטג' חמודה שמשמשת גם כדוכן ממכר לגלידה והרבה המולה.

מקום בשולחן לא היה אז הובלנו לבר היפה שמאחוריו הרבה בקבוקי יין וחבית יין גדולה, קיבלנו תפריטים והמלצרים-ברמנים שלנו התחילו בשיחה שהתגלגלה לאורך הערב , אני אוהב שירות שהוא מקצועי וידידותי, מלצר שיודע לגלגל שיחה אבל גם לא להציק, יודע להסביר על כל מנה וגם להמליץ על מנות אהובות ולהתאים בין המנות, לשמחתי כל אנשי הצוות התגלו ככאלה ושמחו לענות על שאלות, לספק מידע ובכלל לתת שירות מעל ומעבר למצופה.

התחלנו עם קצת יין, למקום יש יין הבית שנמזג מחביות לקארפים (אחד מהשותפים הוא בעל יקב בוטיק) ונחנו בחרנו בכוס יין הבית לבן במחיר מעולה של 25 ₪ וכוס ועוד כוס של יין בוטיק ישראלי ב-39 ₪, הברמנים שמחו למזוג לנו טעימות יין ולהמליץ על היינות ובכלל נראה כי תרבות היין היא חלק נכבד מהמקום.

החלטנו להתחיל במנה ראשונה ופוקאצה מהתנור, הפוקאצה (13 ₪)  הייתה אוורירית ושרופה יפה, בצק תפוח ומלא טעם שהגיע עם מטבל של חומוס שהיה לימוני וטעים ולבאנה ועגבניות שציננו את החום של הלחם הלוהט. מתי שביקשנו שמן זית ובסלמי קיבלנו מייד שמן זית מעולה ובלסמי מצומצם ואיכותי.

לראשונה הגיע מנה של מוצרלה פריכה (39 ₪)- למשעה שניצלונים של מוצרלה שטוגנו בפירורי לחם והיו חטיף נהדר, גבינה רכה ונמתחת עם טעם נהדר, ציפוי פריך וחם ובצד סלט קטן ומעולה של עגבניות שרי מתוקות עם אספרגוס פרוס דק ופילטים של לימון, הסלט היה מתובל מושלם ומאוד אגרסיבי ונתן את הניגודיות הנכונה למוצרלה. מנה כיפית ומוצלחת לפתיחה.

לעיקרית הזמנו פיצה ביאנקה עם פטריות ותרד (48 ₪) וקיבלנו פיצה בינונית פלוס בגודל, בצק דק ופריך אבל עדיין רך שבילה בתנור הלוהט כמה דקות, הפיצה כללה הרבה פטריות יער טריות, תרד שעדיין היה פריך, שיני שום קונפי נהדרות וגבינה מוצלחת שנמתחה לחוטים שסירבו להיקרע, כל משולש היה עמוס בכול טוב אבל שמר על יציבות ולא התמוטט כמו בהרבה פיצות דקות אחרות, תוספת של מעט טאבסקו הייתה מעולה והפיצה התגלתה כמנה כבדה יחסית ומלאת טעמים, חומרי הגלם היו טריים ומרמה גבוהה והורגש שהתנור באמת עשה את העבודה- מכת חום עצומה ומהירה שאופה מהר את הבצק אבל שומרת על הירקות פריכים ומלאי טעם.

בשלב הזה של הארוחה כבר היינו מלאים, המנות נדיבות וגדולות יחסית, זוג ברעב סביר יסתפק בקלות בפ'וקאצה+ראשונה+ עיקרית ויצא בנזק של סביב 100 ₪, מחיר מעולה בכל קנה מידה, אנחנו בתוספת של 2 כוסות יין יצאנו במחיר של 166 ₪ לארוחה מעולה ונעימה.

אין ספק שנונו הצליחו למצוא את האיזון בין אוכל ויין משובחים, מחירים נוחים ואווירה מקסימה, אני מקווה מאוד שהמקום יצליח לשרוד את הפינה הארורה הזאת ולהפוך לעוגן של אוכל איטלקי טוב. ציון הדוקטור -9.

טרנטינו- ממש לא עוצר את הנשימה

שמות של מסעודת הם נושא מורכב, יש מקרים בהם שם המסעדה הוא פשוט הכתובת בה הם ממוקמים, לפעמים זה מנת הדגל שמוגשת במקום, לפעמים זה על שם הבעלים או הטבח המיתולוגי ולפעמים זה מה שמומחה שיווק משומן היטב החליט שהוא השם המתאים שיבטא את "רוח המקום", בגלל זה הרבה פעמים השם הוא סתם רעש וצלצולים שלא מעידים מה תקבל בצלחת.

קניון ערים בכפר סבא עובר לו מיתוג, במקום מתחם אוכל מחריד של פסט פוד התמקמו להם 2 מסעדות-רשת חדשות שמציעות חווית אכילה יותר משודרגת אבל עדיין בשטח הקניון- מצד אחד טרנטינו שמציעה אוכל איטלקי ומצד שני דיאנא בעיר שמציעה אוכל פלסטינאי, יום שבת בצהרים באמעצ פורים, ילדים מחופשים רצים בכל פינה, הגשם מכה באכזריות רבה פתע פתאום, התלבטות קלה אבל דיאנא נראית יותר מדי כמו מסעדה מזרחית סטנדרטית ולא כמסעדה המסקרנת מנצרת לכן ההחלטה נפלה על טרנטינו, מה הקשר בין השם לאוכל? אולי איש השיווק חשב שטרנטינו נתפס כבמאי עוצר נשימה, מקורי, מרתק ובגלל זה המסעדה תיתפס גם ככזו, ליחצ"ן התשובה כנראה...

תפריט חביב, איטלקי עם נגיעת מקוקיות פה ושם, לצערנו המנות שרצינו נגמרו כבר (שלוש בצהרים יום שבת כנראה סוף  סבב הצהרים) לכן במקום ללכת על קנלוני אווז ופסטרה רוסטביף החלטנו ללכת על פיצה ופסטה שנשמעו לנו מקוריות.

לפתיחה לחם הבית "חם וטעים" לפי התפריט (18 ש"ח), פוקצה עגלגלה ושמנמנה חמה בדיוק במידה עם עיטור של מלח גס, בצד מטבל של שום קלוי שהיה ממכר במיוחד וצלוחית של שמן זית ובסלמי באיכות סבירה, הלחם חם, מתקתק, אוורירי וכל מה שיכולתי לבקש מכיכר לחם לפתיחת התיאבון, רק המחיר מעט מוגזם.

המתנה די קצרה והמנות העיקריות מגיעות - פיצה סביח (55 ש"ח) נשמעה מעניינת ונראית יוצאת דופן, על בסיס פיצה דק וטוב עם רוטב עוגבניות ערמו סלט ירקות טרי, חצילים מטוגנים ומתקתקים, ביצה קשה ומעל טחינה. הפיצה חמימה, הסלט קריר, פיצה יוצאת דופן ומקורית אבל הביצוע כשל, כל מרכיב לבדו היה מוצלח אבל אין סיבה לשלב בין פיצה לסביח. ועל המלצר גם להסברי את משחק החם-קר כי אנחנו ציפינו לקבל פיצה חמה שעליה חציל וביצה ואולי בסוף מעט טחינה ולא את השילוב המוזר של מצע פיצה ועליו סלט קר.

מנה שנייה- פסטה פנצ'טה (63 ש"ח), פפרדלה טובה ברוטב של ארטישוק , חמאה, שמן זית , כתף בקר וחזה אוז מעושן. מנה אל גדולה וחמצמצה, הארטישוק נחתך לחתיכות קטנטנות והוקפץ ביחד עם חתיכות בשר והתקבלה פסטה נעימה אבל אל מרגשת, כתף הבקר הייתה בשרנית אבל לא התחברה לרוטב ולפסטה ובכלל מדוע לקרוא למנה על שם מרכיב שלא כלול בה? פנצ'טה הוא נקניק חזיר עשיר בשומן וטעם שמשמש פעמים רבות כתיבול ופה הבשר לא שיחק תפקיד.

לסיכום מה היה לנו? ניסיון למסעדה איטלקית שפונה לכולם אבל גם קצת מקורית, מנות שניסו אבל פשוט לא היו שם, תמחור סביר מינוס, שירות לא רע ומהיר, אופציה נחמדה לצהרים אבל לא מעבר לזה. במחשבה שניה במחיר  הזה אפשר היה ללכת לפסטה מיאה בהוד השרון ולקבל מנות הרבה יותר מסקרנות ומוצלחות, כנראה שאני ייתן למקום הזדמנות נוספת אבל הוא כבר נכנס לרשימת העל-תנאי, ציון הדוקטור- 7, יש פוטנציאל אבל עכשיו הגיע זמן המעשים

קוצ'ינה תמר- הטבח לא מאוהב

יום שבת ממוצע של יולי בישראל, הטמפרטורות בשמיים, הלחות בעננים, כל גיחה של חמש דקות מחוץ למלפלט המזגן עולה במחיר כבד של זיעה, רק דברים מיוחדים יגרמו לי לצאת מהבית, הפעם ההימור על היציאה היה מסע טעימות בקוצ'ינה תמר אי שם בשולי אזור התעשייה המושמץ של יד חרוצים, בצהריים המקום שומם אבל לא נראה מזמין במיוחד, המסעדה נראית כמו נווה מדבר בלב מוסכים ומועדונים ביחד עם הקופי בר השוכן ברחוב סמוך.

הארוחה שלנו הייתה ארוחת קופונים שהציעה ארוחת טעימות זוגית, אחרי מספר ארוחות טעימות (כמו יבנה מונטיפיורי) החלטתי שארוחת טעימות בקופונים מקבילה לתפריטים שמקובלים באירופה של ארוחות ערב קבועות של מנה ראשונה, עיקרית וקינוח בתוספת כוס יין במחיר סביר, אני מצפה מהמסעדה לספק לי ארוחה מוקפדת וקלילה, המחיר לא זול במיוחד, קרוב ל-140 ש"ח לאדם, ובמחיר הזה על המסעדה לספק לי חוויה מלאה גם אם לא חוויה קולניארית יוצאת דופן.

המקום חביב, בר רחב, גלריה קטנה ואינטימית שהייתה שקטה גם אם מעט צפופה ועם תקרה נמוכה שם ישבנו, המלצרית לקחה את התלושים והתחילה לדקלם מבחר רחב של מנות שנקבל, השירות היה סביר גם אם לא איכפתי ומקצועי, לא היה הסבר מפורט על המנות או המלצות על התאמה בין המנות, כוס יין פרסקו הוזמנה (כלול בארוחה) ודיאט קולה (מחוץ לארוחה).

אחרי מספר דקות הגיע לשולחן לחם כפרי טוב, קרום קשיח ופריך ופנים רך וטעים, חמאה רכה מאוד על סף הנוזלית ואיולי ממכר בפנכה יפה, התחלנו לכרסם את הלחם וחששנו להתמלא מהר מדי מהלחם המוצלח הזה.

מנה ראשונה הגיעה- קערות קטנות של מרק עגבניות קר עם קוביית קרח בודדת במרכז,בועיות של שמן זית ואיים של לפל שחור.  המרק היה קר, מימי, שילוב של חמיצות- מתיקות- מרירות ומעט מדי מלח, פתיחה נעימה ומצננת אך ללא אמירה,

אחרי דקות ספורות זרמו להם לשולחן 3 צלוחיות נוספות של אנטיפסטי- סלט בייבי קפרזה, פשה קרודו ורול נוצ'ה
הבייבי קפרזה היה סלט עלים ירוקים עם עגבניות שרי תמר קטנטנות בשני צבעים ובייבי מוצרלה ברוטב בלסמי, המוצרלה הייתה רכה וטובה אבל בכמות קטנה, העגבניות שרי היו מתקתקות והעלים סבירים, אבל הורגש חוסר בתיבול של מלח ופלפל, דבר שעומד ללוות אותנו.

רול נוצ'ה היה רצועות דקיקות של בשר נא (סינטה לדעתי) מלופף סביב עלים ירוקים, מנה יפה, טעם אנמי, הבשר מוצלח, אבל חסר תיבול של מלח או רוטב שירים את מנה כלפי מעלה.

פשה קרודו היה דג נא, ברוטב קליל של שמו זית ועגבניות, הדג היה טרי אבל חסר טעם, תיבול מוצלח היה מרים את המנה הזאת גם כן, מחסור במלח פעם שלישית, בכלל כל נושא הדגים הנאים בארץ הוא טעות לדעתי, רוב הדגים בארץ סובלים ממסור חמור בטעם, רק תיבול אגרסיבי מרים אותם לכן אני לא מבין את ההתעקשות של כל מקום להכין מנות המבוססות על הדגה המאוד מוגבלת בארץ, יש לכם דג שיכול להחזיק את המנה לבדו- מעולה, אם אין אז תוותרו.

המנה הבאה בפתיחים לקחה קצת יותר זמן, סופלה פרמזן, מנה מקורית יותר של סופלה קטן עם תבשיל פטריות קטן מעל, המרקם היה נחמד, רך וגמיש, הגבינה הייתה איכותית, הפטריות נתנו תוספת עמוקה שתרמה אבל היה חסר משהו.... קצת מלח שיפר את המנה פלאים.

המתנה קצת ארוכה של כרבע שעה ומנות הפסטה (מנה ראשונה) הגיעו להם עם התנצלות על ההמתנה, צלחות יפות וקטנות עם פסטה בייתית, לי טאלליטלה ראגו שעשויי מ-3 סוגי בשרים שכוללים כבד, בשר בקר ובשר לבן, פסטה טובה עשוייה במדוייק אל דנטה עם מעט נגיסות במרכז, רוטב ראגו עמוק ובלי הרבה רוטב, מנה טובה, מאוזנת ועדינה.

היא לקחה אליו אוליו פפרונצ'ינו, אותם איטריות טליטאלה עם שמן זית, מעט עלים ירוקים ופלפל צ'ילי, הזוהרנו מראש שהמנה חריפה והיה בה חריפות נעימה שממלאת את חלל הפה, חריפות שיכולה להיות קשה לרבים אבל אנחנו חובבי חריפות ידועים, מנה נחמדה אבל לא יוצאת דופן.

המנות עיקריות הגיעו מהר יחסית, היא הזינה פילה דניס שהגיע עם תוספת לבחירה, הגיע פילה אחד בגודל בינוני, עשויי יפה ומוגש על ערימה של שפאצלה, בצקניות שעברו טיגון קצר שנתן להם מרקם שמשלב בין פתיתים למציייה, נגיסים, בשרניים ומעט שרופים, תוספת מקורית ומוצלחת ומאוד מאוד משביעה, הדג היה עשויי הייטב, טיפה לימון שידרגה את הדג, מה איכותית וטובה.

המנה שלי הייתה סקלופיני עגל עם שפאצלה, מספר חתיכות מרודדות דק של עגל רך ברוטב של לימון, חמאה וציר בשר.הבשר היה רך וטעים, הרוטב קטיפתי אבל מעט יותר מדי חומצי, השפאצלה ספגה יפה יפה את הרוטב, מנה טובה אבל מעט כבדה, אחרי כמויות האוכל שדחסנו קודם כן היה קשה לסיים את המנה והרבה שפאצלה נשאר על הצלחת.

 קינוח- 3 כדורי גלידה בטעם אגוזים, בננה ושוקולד. גולת הכותרת של הארוחה, גלידה טובה, קרמית וכבדה יחסית עם טעמים חזקים, תענוג לסיום ארוחה כבדה, ביחד עם הגלידה הוגש לימונצ'לו בכוסיות שוט קפואות שהיה קריר, חמצמץ, מתקתק אבל יחסית דליל וקפה הפוך ואספרסו אכזרי וטוב.


ישבנו וניסינו לסכם את הארוחה, ארוחת טעימות זוגית שעלתה 139 ש"ח לאדם (278 ש"ח+12 ש"ח דיאט קולה), אין ספק שמדובר במסעדה איטלקית משובחת, חומרי גלם משובחים, אוכל קלאסי, קיבלנו הרבה אוכל ורעבים לא יצאנו אבל... לא היה ריגוש, לא הייתה מנה שהתבלטה מעל לשער, לא בטוח שאני אזכור את הארוחה הזו בשבוע הבא או אפילו מחר, יד יותר עדינה על התיבול הייתה מרימה את המקום, אם רק הטבח היה מאוהב...


ציון הדוקטור- 7, אוכל טוב, תמורה לא רעה למחיר אבל כנראה לא יהייה פה עוד סיבוב, לאוכל איטלקי איכותי באמת ומקורי אני אמשיך ללכת לטופולינו.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif