שבוע של ברלין- מסע במזללות העיר

נחיתה בעיר חדשה בבוקר מוקדם היא תמיד בעייתית, באירופה בתי הקפה והמאפיות נפתחות הרבה פעמים מאוחר ואתה מוצא את עצמך  צועד ברחוב נטוש בשמונה בבוקר , אחרי טיסה לילית רעב במיוחד מחפש מקום לשתות קפה אכזרי שיעורר אותך ומאפה לנגוס בו והכול סגור, למזלנו המפתח לדירה הנהדרת שהזמנו מראש נמסר לנו בשעה מוקדמת לכן התחלנו את המסע למילויי המקרר בשעה מוקדמת והתחלנו לגלות את נפלאות ברלין.

ברלין היא עיר מהגרים, עיר גדולה, נעימה ומזמינה, הרחובות גדולים ויפים, בשיפוצים תמידיים, בכל פינה יש מסעדה, בית קפה או בר שנראים מזמינים, הרבה מסעדות אורינטליות , מסעדות תורכיות וגם מסעדות שמציעות אוכל גרמני ובעיקר הרבה דוכנים שמציעים שאוורמה או קארי וורסט במחירי רצפה, מסקירתי הכללית קשה ליפול על מקום לא טוב בברלין, כמובן שחשוב לחמוק מאזורים של מלכודות תיירים אבל בקלות אפשר למצוא מסעדות טובות ופשוטות שמגישות מנות עיקריות מכובדות ואיכותיות במחירים של 5-10 יורו, וכאשר הבירה זולה ועומדת על סביב 3.5 יורו לחצי ליטר של בירה צוננת השביאות רצון כמעט תמיד מובטחת.

אני לא מתכוון לסקור כל מקום בו אכלתי אלא לתת תמונה כללית של האוכל בברלין ומה כדאי לחפש, מכיוון שאני התגוררתי באזור פרנססברג בצפון-מזרח ברלין שהוא אזור פופרי ומלא מסעדות מגניבות אני יתמקד בעיקר בו.

מנולו- טארט אגוזים

בתי קפה- בלא מעט מאפיות מציעים רק קפה פילטר די מגעיל, בבתי קפה שמכבדים את עצמם יש מכונת אספרסו איכותית אבל לא תמיד יודעים לנצל אותה כראוי, כוס קפה הפוך טובה תעלה סביב 2 יורו ומבחר העוגות מסנוור- הרבה עוגות של בסיס פירות יער, קצת עוגות שמבוססות על קונדיטוריה אוסטרית קלאסית והעיקר- העוגות לא מתוקות, השימוש בסוכר מתון והרבה עוגות משחקות יפה על קו החמוץ-מתוק.

אימפלה- קוביית בראוניז עשירה

מקומות שאהבנו- על פינת תחנת הרכבת Eberswalder Straße היו 2 בתי קפה שאהבנו - במנולו ישבנו מול התחנה, שתינו קפה איכותי ואכלנו טארט אגוזים קלאסי של שכבות על שכבות של בסקוויט פריך עם קרם אגוזים בינהם.
באימפלה מהצד השני של הכביש היה קפה מעולה, אווירה צעירה וקוביית בראוניז קפוצינו קטנה ומענגת שהכילה בסיס שוקולדי עשיר וקרם קפוצינו מריר ומעט חמצמץ (1 יורו לקוביה קטנה של אושר) ופאי ריבס שהיה סגול עמוק ועם טעמים חמצמצים ממכרים לאוהבי הפרי-ירק הזה

אימפלה- פאי ריבס

מקום נוסף שהיה מקום הבילוי הקבוע שלנו הוא חנות וופלים מדהימה בשם בלתי אפשרי Kauf Dich Glücklich שממוקמת ברחוב  Oderberger Straße 44, הרחוב עצמו יפיפה, מלא חנויות יד שניה מגניבות (נסו את זאת בסוף הרחוב עם המוצרים ממזרח גרמניה)

 הקפה מציע אווירה של סלון מזרח ברלינאי,קפה טוב בכוסות וינטאג, וופלים עמוסי תוספות איכותיות במחירים של 3-4 יורו והרבה אווירה צעירה ותוססת עם תור לא קצר בימי סוף השבוע.

מקום נוסף שהבפתיע אותנו היה למרבה ההפתעה בשדה התעופה טגל שם בהתמנה לטיסה שלנו ולבידוק הביטחוינ אכלנו פאי תפוחים גדול ומעולה עם תפוחים ששמרו על רכות ונגיסות בו זמנית עם מתיקות מעודנת ועוגת שכבות עם פירות יער בציפוי שוקולד שהייתה עשירה ולא מתוקה מדי , ולמרבה ההפתעה במחיר סביר לשדה תעופה (סביב 4.5 יורו לעוגה)

מסעדות אורינטליות- הרבה מסעדות תאילנדיות וויאטנמיות מפוזרות בעיר , המחירים ברובם סבירים מאוד 5-10 יורו למנה עיקרית, בצהרים יש צפריטים מוזלים, בגלל שהמזג אוויר התקרר מעט האופציה לקערת מרק לוהטת עם ציר מלא טעם התקבהל בשמחה ושימשה באופציה זולה לארוחת צהרים ממלאת.

 מקומות שאהבנו- Thai inside ברחוב Dircksenstraße 37 שם אכלנו ברווז פריך ברוטב פיקנטי עם מבחר תפוחי אדמה מתוקים בצבעים ומרקמים שונים ובקר בקארי, מנות יפות מעוצבות ועם טעם עמוק

Vietnam village ברחוב Oderberger Straße 8 שם אכלנו עוד פעם ברווז פריך עם ירקות אורגניים, ספרינג רול מטוגן חתוך לפיסות קטנות במטבל חמצמץ ומרק עשיר באטריות, פטריות, חזה עוף ועוד מרכיבים שהיה עשיר ומשביע.

 מסעדה גרמנית- באחד הימים החלטנו שצריכים לחפש מסעדה קצת יורת קלאסית שמציעה מטבח גרמני מקומי, לא קל למצוא את המסעדות האלה, במיוחד כי אתה לא תיד מבין מה בתפריט, אנחנו פנינו לכיכר קטנה ונעימה ליד הדירה שלנו ומצענו שם מסעדה קטנה ונחמדה בשם ENDLOS ברחוב Knaackstraße 43 שהגישה קארי וורסט חביב על שיפודים עם ציפס מושלם בצד כוס מיץ תפוחים עשירה במיוחד

אני בחרתי בגולש עשיר עם פטריות יער, המנה הוגשה עם תבשיל כרוב אדום רך ועשיר בטעמים ן-2 כופתאות ענקיות שהיו רכות וטבלו בשמחה ברוטב הגולש והכרוב, מנה חמימה, חורפית ומלאת טעמים שלוותה בבירה כהה ועשירה, הארוחה עלתה לנו מעט יותר ממסעדות אחרות בטיול, כ-25 יורו לזוג על הארוחה הזאת (רק כדי להבין מהו ה-VFM של ברלין)

מסעדה הודית- מקום כמעט אחרון, סעדה אופנתית בקתה רובע מיטה, לצד חנויות תקליטים ובגדים, אוכלוסיה צעירה ותוססת והרבה כיף ב- W imbiss מסעדה עם אופי הודי מודרני ברחובKastanienallee 49, אנחנו בחרנו בפלטות טאלי במחיר של 10 יורו לאדם וקיבלנו מבחר של 5 תבשילים ריחניים, חמים וחריפים ביחד עם מעט יוגורט ראיטה צונן וחמוצים הודים חריפים ופרוסות חמימות של לחם נאן שנאפה בתנור טנדורי אמיתי, הפלטה הייתה מעדן של מרקמים וטעמים שהרטיבו את תלולית האורז ואוזנו עם הראיטה תוך התבוננות באוכלוסיה במגוונת של מיטה שחולפת על פני הרחוב.

פה פחות או יותר תם הסיור בברלין, יש עוד הרבה מה לכתוב, על דוכני הקארי וורסט בכל פינה שחלקם מדהימים חלקם מחפירים, על מבחר בירות שלא נגמר, על חנויות מלאות במוצרי מזון משובחים, על שווקי איכרים עם נקניקים, גבינות וחמוצים ועל חרדלים בטעמים מדהימים, אבל עם כל אלו נחכה עד לנסיעה הבאה

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

פוייקה- שירת הברבור של הקדירה

היה זה עוד יום קיצי רגיל, ערב בו לשם שינוי שידורי האולימפידה לא סיפקו חומר מענין מספיק לצפייה, אחריי ימים שלמים שכללו תפריט של שחייה, אתלטיקה קלה, התעמלות , טרמפולינה ועוד סוגי ספורט אקזוטיים החלטנו לחזור לספורט בו אנחנו מצטייינם- בליסה. היעד הפעם היה ארוחת טעימות זוגית בעזרת קופון שנרכש למסעדת פוייקה השוכנת ביפו בצמוד לתאטרון גשר בשכונה קטנה ונעימה.

ההגעה הייתה מהירה, החנייה זמינה, האווירה שונה, לא תל אביב העמוסה אלא יפו הרגועה, המסעדה כמעט ריקה, תקרה גבוהה, עיטורים דרום אפריקאיים ומוסיקה בהתאם, התקרה מעט מתקלפת ובכלל המקום נראה קצת ישן, אכלנו כבר פה כמה פעמים לפני שנים וזכרנו את המקום לטובה אז באנו עם ציפיות, קיבלנו תפריטים שציינו את מה שעומד לפניינו- 5 מנות פתיחה זוגיות, מנה עיקרית לכל סועד, קינוח וכוס יין.

היין נמזג מהר ובנדיבות, יין פשוט אבל נעים שהרגיש נכון לארוחת הבשרים הקרבה ובאה, ואחרי דקות לא רבות התחילו לזרום לכיוונו מנות- הראשונה הייתה סלט סלק, עלים ירוקים, חתיכות סלק גדולות ומעט נוקשות, תיבול? לא ברור אם היה או שפשוט לא הורגש, מנה שיגרתית שנשכחה עד מהרה.

מנה נוספת- כדור של פטה כבד עוף שהיה יפה מראה, ורדרד, על צ'טני של משמש,  הכבד היה רך, מתקתק, עשיר בחמאה וטעים, הצ'טני סיפק עוד מעט מתיקות עמוקה והיה עשיר עם חתיכות בשרניות של משמש, מנה מוצלחת שנמרחה בכבוד על הלחם שהוגש, שהיה רך מאוד, די חסר טעם אבל ספג יפה את הפטה הנימוח.

מנה שלישית-קרפ'ציו בויסקי סוואר, חתיכות בשרניות ועבות בעלות צבע יפה שדרשו לעיסה ארוכה, לא השיטה הרגילה להגשת קרפ'ציו שבדרך כלל פרוס דק-דק אלא מעט עבה יותר, הבשר היה טוב, הויסקי לא הורגש ומעט גבינה כחולה שהוגשה מעל הייתה לא קשורה ולא תרמה.

הגיע הזמן לשני מחבתות חמות- במחבת אחת כנפי עוף בסילאן ושום, 4 כנפיים קטנות ויפות ששחו ברוטב עשיר ומתקתק והיו טעימות אך שיגרתיות ומחבת שניה של סלט של עדשים שחורות עם בשר טלה קצוץ, או חתיכות גסות של טלה, הסלט היה יפה, עם מעט קוביות עגבניות ונראה מבטיח אבל מזלג עמוס גילה בעייה- מחסור מוחלט בתיבול, מלח ופלפל שיפרו את המנה אך עדיין לא רוממו אותה לגבהים מספיקים, זה היה סלט עדשים שיגרתי עם  חתיכות טלה שלא התחברו, קצת כמון, אולי בהרט או תבלין חם אחר אולי היה מעיר את הפה.

הפסקת פרסומות (או סיגריה למעשנים) וסיכום ביניים, מנות ראשונות חביבות אך לא מרגשות, מחסור בתיבלון, חוסר יחודיות, וזה חלב בהתחשב בקונספט של המקום של בישול דרום אפריקאי, אין מרכיבים יחודיים? שיטות בישול אקזוטיות? תבלינים יוצאי דופן? המון הבטחות ואין תוצאות בינתיים.

מנה עיקרית- חרב של בשרים, שיפוד ארוך שמכיל כ-300 גרם בשר שהכיל חתיכת אנטריקוט, ראמפ, בורוורס ופרגית.
האנטריקוט- רך, עשוי מדיום בפנים וחרוך מבחוץ, מעט מלח והנתח היה מעדן.
ראמפ סטייק- חלק יותר קשה שדורש לעיסה, והוא היה קשה עד מאוד, לעיסה ארוכה ארוכה אבל בלי סיפוק, יבש, חסר טעם או תיבול שירים אותו (ואני אוהב בשר שדורש לעיסה ארוכה אבל מספק תמורה)
בורוורס- נקניקיה מגולגלת, טעימה אך יבשה, קצת חריפות הייתה עוזרת.
פרגית מעושנת- עסיסית, לבנבנה, טעם מעושן עדין
ותפוחי אדמה- מראה כאילו יצאו מהמדורה (זה טוב) טעם כאילו יצאו מהמיקרו (זה רע)
לסיכום החרב- אנטריקוט טוב, השאר הרבה פחות.

מנה עיקרית שנייה- קדירת ציידים מוגשת בפוייקה קטנה, חתיכות בשר יפות שבושלו שעות ארוכות ביין אדום, מעט עלי תרד טריים מעל, הבשר רך מאוד, עשיר בטעם, התרד לא תרם למנה, תפוחי אדמה וגזר שהתבשלו עם הקדירה היו סבירים, מתי שמבטיחים קדרת בשר וירקות שורש אני מצפה ליותר...

הקינוחים גם הוזמנו, הקינוחים זוגיים ומראש הוסבר שיקח 15 דקות להכנה כי מכינים אותם במקום בתוך פוייקה, המנה הראשונה הייתה קראמבל תפוחיפ, ההגשה בפוייקה מקורית, התפוחים מאוד רכים ומלאי עסיס אך שומרים על מוצקות ונגיסות, הקראמבל היה בעצם פירורי עוגיות, מנה נחמדה אבל אכלתי קראמבלים טובים מזה ואני מכין מאלפים ממנו בתוך דקות.

המנה השנייה היא ממנות הדגל- שוקונגו, עוגת שוקולד חמה עם גאנש שוקולד לבן בפוייקה, הר געש קטן ורותח של שחור ולבן, אחרי כמה דקות של התקררות הכפית חופרת ומגלה פונדנט (עוגת שוקולד חמה ) פשוטה, שוקולד לא משובח, בעיקר כוויות בפה.

הארוחה לא הייתה ארוכה, כשעה וחצי, על השולחן עברו לא מעט מנות אבל אף אחת לא נחרטה בזיכרון, במבט של 24 שעות אחורה זאת הייתה אפילו אכזבה, אף מנה לא הייתה גרועה אבל המקום היה יכול להיות במקום אחר לגמרי, פעם זכור לי ארוחות ברמה אחרת, בשר טוב וטעמים מיוחדים, יכול להיות שזה שירת הברבור של פוייקה?

2 תלושים שהבטיחו ארוחה זוגית  של 500 ש"ח כל אחד בחצי מחיר,סך הכול שילמנו 500 ש"ח עבור ארוחה של 4 אנשים שלא הבריקה, ציון הדוקטור- 6, כנראה שלשם אני כבר לא יחזור




http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

אגאדיר הוד השרון- נווה מדבר בלב השממה

יום שבת ברחוב הראשי של הוד השרון, רחוב חסר יחוד ואפרורי, החום מבריח את כולם הביתה והלחות מבריחה את כולם לתוך המזגן, רחוב של חנויות קטנות ולא של רשתות, הכול אפור, לא מזמין במיוחד, כמעט ואין מקומות בילוי או מסעדות על הרחוב ואלו שכן נמצאות מפוזרים ברצועה צרה מאוד ומתחבאים הרחק מהכביש, המקום היחיד שבולט ונראה כמו נווה מדבר קטן הוא המרפסת הרחבה של אגאדיר, הרשת שלדעתי הייתה ראשונת ההמבורגריות ופצחה לפני חודשים ספורים בגמת התרחבות ומיקמה סניף בהוד השרון טארסה די גדולה, שולחנות וספות נמוכים, מזרקת-מפל נעימה במרכז שמתיזה מים מרעננים לאוויר, מאוורים בפרגולות שמזיזים את האוויר העומד ויוצרים מקום נעים לארוחה של צהריי שבת.

התפריטים רגילים ולא מכילים הפתעות גדולות- המבורגרים מכהמ סוגים, מעט מנות של מאכלי ים, נקניקיה, כמה סוגי כריכים, כרגיל מתלבטים מה להזמין אבל בוחרים ובורחים אל ההמבורגרים, בשבילה המורגר ג'וניור 160 גרם במידת עשייה מדיום-וול (42 ש"ח) בשבילי דיאנא, שילוב של בקר וטלה  עם איולי ולימון כבוש (55 ש"ח) וציפס גדול (19 ש"ח) שיהיה מעט פחמימה.

הטראסה נטושה וזה נעים, הרוח מרעננת,מגש רטבים עם מבחר נאה של תוספות מגיע ביחד עם  קולה זירו (12 ש"ח) מהר ומנת אוזו עם מים קרים וקח בצד על מנת להרגיש לבנטיני באמת (16 ש"ח, מחיר הוגן ומרווה נפשות) בכוס גבוהה מערבב קוביות קרח אם האוזו ומעט מים קרים לפתוח את השמנים האניסיים וישר אני משתגר לי לאיזה חוף עם מים כחולים עמוקים באיים של יון...

החלומות הסתיימו כי ההמבורגרים הגיעו, דיגלונים קטנים עם מידת העשייה נעוצים בהם, המבורגרים שחומים עם סימנים של גריל חם, נראים אסתטים על צלחות בנות גדולות, פתוחים על מנת שנלביש אותם ברטבים בשלל צבעי הקשת, מעט רוטב פלפלים פיקנטי ולא מספיק חריף, חרדל צרפתי עוקצני ומיונז שמגיע בכלי קטן מדי, על מנת הדיאנא מגיע רוטב איולי וקוביות לימון כבוש זוערות ומנצנצות, קאווץ יפה שהכול יתערבב ונגיסה ראשונה- בשר רך מאוד, כמעט חלק, טעמים נעימים אבל לא מובחנים, קוביות הלימון הכבוש וחתיכות בצל ירוק מעוררות את הפה, מידת עשייה מדוייקת, אבל לחמנייה מעט מתפוררת, ביס נעים אבל לא בלתי נשכח, אני את ההמבורגר שלי מעדיף פראי וגס.

בצד השני הג'וניור שחום ויפה, לא יבש אבל גם כן לא מרגש , היא מתלוננת על משהו מוזר בטעם הירקות, לא הרגשתי בטעם לוואי כלשהו אבל משהו היה שם חסר... הציפס הגיע בכלי מתכת יפה, מקלונים זהובים בכמות יפה, עם זיכרון של ביסטרו קטן בפריז עם מקלוני ציפס שנטבלים בחרדל חריף ומיונז עתיר בשום, רק שבפריז הם הצטרפו להמבורגר קטן ושמנמן עם חתיכת כבד אווז יפה וברנדי למכביר... ואולי זה מה שחזר לי במנה פה- המבורגר באמת כביר ולא רק טעמים שמנסים לרצות את כול המשפחה.

החלטנו להישאר לקינוח, המנות נשמעו נעימות, לא מתחכמות ובמחירים סבירים, החלטנו לבחור בשטרוייזל( 29 ש"ח) וקיבלנו כוס ענקית מעוטרת בקצפת רכה ולא מתוקה עם מקלות מרנג ובננות, מתי שהתחלנו לחפור גילינו פירורים פריכים, רוטב ווניל קריר ועורקים של ריבת חלב, קינוח מעט רטרו בהוויתו אבל כביר ליום קייצי, מרענן ומתוק במידה, מלא טעמים ומרקמים כאשר כל כף מעלה שילוב טעמים חדש.

אז לסיכום מה היה לנו, ארוחה מהנה אבל לא מרגשת, המבורגר שלא מתחרה במוזס אבל מגיע למקום שלישי או רביעי, מחיר סביר עם VFM גבולי וקינוח אחד שהיה בדיוק במקום, 178 ש"ח עלה לנו התענוג, היא נתנה למקות ציון של 7, מחיר האוזו הסביר וההשפעתו המבורכת העלו את ציון הדוקטור למקום ל-7.5 , מקום נחמד למחטף.



http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

קוצ'ינה תמר- הטבח לא מאוהב

יום שבת ממוצע של יולי בישראל, הטמפרטורות בשמיים, הלחות בעננים, כל גיחה של חמש דקות מחוץ למלפלט המזגן עולה במחיר כבד של זיעה, רק דברים מיוחדים יגרמו לי לצאת מהבית, הפעם ההימור על היציאה היה מסע טעימות בקוצ'ינה תמר אי שם בשולי אזור התעשייה המושמץ של יד חרוצים, בצהריים המקום שומם אבל לא נראה מזמין במיוחד, המסעדה נראית כמו נווה מדבר בלב מוסכים ומועדונים ביחד עם הקופי בר השוכן ברחוב סמוך.

הארוחה שלנו הייתה ארוחת קופונים שהציעה ארוחת טעימות זוגית, אחרי מספר ארוחות טעימות (כמו יבנה מונטיפיורי) החלטתי שארוחת טעימות בקופונים מקבילה לתפריטים שמקובלים באירופה של ארוחות ערב קבועות של מנה ראשונה, עיקרית וקינוח בתוספת כוס יין במחיר סביר, אני מצפה מהמסעדה לספק לי ארוחה מוקפדת וקלילה, המחיר לא זול במיוחד, קרוב ל-140 ש"ח לאדם, ובמחיר הזה על המסעדה לספק לי חוויה מלאה גם אם לא חוויה קולניארית יוצאת דופן.

המקום חביב, בר רחב, גלריה קטנה ואינטימית שהייתה שקטה גם אם מעט צפופה ועם תקרה נמוכה שם ישבנו, המלצרית לקחה את התלושים והתחילה לדקלם מבחר רחב של מנות שנקבל, השירות היה סביר גם אם לא איכפתי ומקצועי, לא היה הסבר מפורט על המנות או המלצות על התאמה בין המנות, כוס יין פרסקו הוזמנה (כלול בארוחה) ודיאט קולה (מחוץ לארוחה).

אחרי מספר דקות הגיע לשולחן לחם כפרי טוב, קרום קשיח ופריך ופנים רך וטעים, חמאה רכה מאוד על סף הנוזלית ואיולי ממכר בפנכה יפה, התחלנו לכרסם את הלחם וחששנו להתמלא מהר מדי מהלחם המוצלח הזה.

מנה ראשונה הגיעה- קערות קטנות של מרק עגבניות קר עם קוביית קרח בודדת במרכז,בועיות של שמן זית ואיים של לפל שחור.  המרק היה קר, מימי, שילוב של חמיצות- מתיקות- מרירות ומעט מדי מלח, פתיחה נעימה ומצננת אך ללא אמירה,

אחרי דקות ספורות זרמו להם לשולחן 3 צלוחיות נוספות של אנטיפסטי- סלט בייבי קפרזה, פשה קרודו ורול נוצ'ה
הבייבי קפרזה היה סלט עלים ירוקים עם עגבניות שרי תמר קטנטנות בשני צבעים ובייבי מוצרלה ברוטב בלסמי, המוצרלה הייתה רכה וטובה אבל בכמות קטנה, העגבניות שרי היו מתקתקות והעלים סבירים, אבל הורגש חוסר בתיבול של מלח ופלפל, דבר שעומד ללוות אותנו.

רול נוצ'ה היה רצועות דקיקות של בשר נא (סינטה לדעתי) מלופף סביב עלים ירוקים, מנה יפה, טעם אנמי, הבשר מוצלח, אבל חסר תיבול של מלח או רוטב שירים את מנה כלפי מעלה.

פשה קרודו היה דג נא, ברוטב קליל של שמו זית ועגבניות, הדג היה טרי אבל חסר טעם, תיבול מוצלח היה מרים את המנה הזאת גם כן, מחסור במלח פעם שלישית, בכלל כל נושא הדגים הנאים בארץ הוא טעות לדעתי, רוב הדגים בארץ סובלים ממסור חמור בטעם, רק תיבול אגרסיבי מרים אותם לכן אני לא מבין את ההתעקשות של כל מקום להכין מנות המבוססות על הדגה המאוד מוגבלת בארץ, יש לכם דג שיכול להחזיק את המנה לבדו- מעולה, אם אין אז תוותרו.

המנה הבאה בפתיחים לקחה קצת יותר זמן, סופלה פרמזן, מנה מקורית יותר של סופלה קטן עם תבשיל פטריות קטן מעל, המרקם היה נחמד, רך וגמיש, הגבינה הייתה איכותית, הפטריות נתנו תוספת עמוקה שתרמה אבל היה חסר משהו.... קצת מלח שיפר את המנה פלאים.

המתנה קצת ארוכה של כרבע שעה ומנות הפסטה (מנה ראשונה) הגיעו להם עם התנצלות על ההמתנה, צלחות יפות וקטנות עם פסטה בייתית, לי טאלליטלה ראגו שעשויי מ-3 סוגי בשרים שכוללים כבד, בשר בקר ובשר לבן, פסטה טובה עשוייה במדוייק אל דנטה עם מעט נגיסות במרכז, רוטב ראגו עמוק ובלי הרבה רוטב, מנה טובה, מאוזנת ועדינה.

היא לקחה אליו אוליו פפרונצ'ינו, אותם איטריות טליטאלה עם שמן זית, מעט עלים ירוקים ופלפל צ'ילי, הזוהרנו מראש שהמנה חריפה והיה בה חריפות נעימה שממלאת את חלל הפה, חריפות שיכולה להיות קשה לרבים אבל אנחנו חובבי חריפות ידועים, מנה נחמדה אבל לא יוצאת דופן.

המנות עיקריות הגיעו מהר יחסית, היא הזינה פילה דניס שהגיע עם תוספת לבחירה, הגיע פילה אחד בגודל בינוני, עשויי יפה ומוגש על ערימה של שפאצלה, בצקניות שעברו טיגון קצר שנתן להם מרקם שמשלב בין פתיתים למציייה, נגיסים, בשרניים ומעט שרופים, תוספת מקורית ומוצלחת ומאוד מאוד משביעה, הדג היה עשויי הייטב, טיפה לימון שידרגה את הדג, מה איכותית וטובה.

המנה שלי הייתה סקלופיני עגל עם שפאצלה, מספר חתיכות מרודדות דק של עגל רך ברוטב של לימון, חמאה וציר בשר.הבשר היה רך וטעים, הרוטב קטיפתי אבל מעט יותר מדי חומצי, השפאצלה ספגה יפה יפה את הרוטב, מנה טובה אבל מעט כבדה, אחרי כמויות האוכל שדחסנו קודם כן היה קשה לסיים את המנה והרבה שפאצלה נשאר על הצלחת.

 קינוח- 3 כדורי גלידה בטעם אגוזים, בננה ושוקולד. גולת הכותרת של הארוחה, גלידה טובה, קרמית וכבדה יחסית עם טעמים חזקים, תענוג לסיום ארוחה כבדה, ביחד עם הגלידה הוגש לימונצ'לו בכוסיות שוט קפואות שהיה קריר, חמצמץ, מתקתק אבל יחסית דליל וקפה הפוך ואספרסו אכזרי וטוב.


ישבנו וניסינו לסכם את הארוחה, ארוחת טעימות זוגית שעלתה 139 ש"ח לאדם (278 ש"ח+12 ש"ח דיאט קולה), אין ספק שמדובר במסעדה איטלקית משובחת, חומרי גלם משובחים, אוכל קלאסי, קיבלנו הרבה אוכל ורעבים לא יצאנו אבל... לא היה ריגוש, לא הייתה מנה שהתבלטה מעל לשער, לא בטוח שאני אזכור את הארוחה הזו בשבוע הבא או אפילו מחר, יד יותר עדינה על התיבול הייתה מרימה את המקום, אם רק הטבח היה מאוהב...


ציון הדוקטור- 7, אוכל טוב, תמורה לא רעה למחיר אבל כנראה לא יהייה פה עוד סיבוב, לאוכל איטלקי איכותי באמת ומקורי אני אמשיך ללכת לטופולינו.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

סביח דה לוקס- תפוח אדמה, חציל והמון כמון

שישי בצהריים, היעד בגדול היה פסטיבלון של בירות IPA אי שם בדרום העיר העברית הראשונה אבל התירוץ היה שצריכים למלא את הקיבה לפני שמתחילים לשתות כי אסור לשתות על בטן ריקה (כאילו היום לא נפתח לו בנומילי כמו כול יום שישי על מאפה מושחת), סיבוב בשוק והצטיידות במזטים אצל חיים רפאל, השעה המאוחרת יחסית ליום שישי, סביב אחת בצהריים, הבטיחה תור קצר יחסית וזיתים דפוקים אכזריים, עלי גפן חמצמצים ורכים, גבינת גאודה מעושנת ופסטרומה מתובלת.

קפיצה של חמש דקות קדימה, החלטנו שחייבים לאכול משהו קטן, סביח דה-לוקס ברחוב הרכבת, פינת יהודה הלוי, דלפק קטן, ויטרינה נוצצת וצבעונית עם שלל גידולים, מנה בשבילי (15 ש"ח) ועסקית בשבילו (מנה  וחצי עם שתייה 29 ש"ח)
בפנים עבודת בנייה פלאית- חומוס חריף ועמבה נמרחים, תפוח אדמה נשלף מהמים ונמעך בעדינות תקיפה, סלט, ירק, חצילים שחומים בניחוח כמון עמוק, ביצה נפרסת ונזרקת, שאריות של טיוח עם תפוח אדמה וכמות נאה נוספת של חצילים שנבזקות בכמון.

 הפיתה רכה אבל מחזיקה מעמד בקושי אל מול כמויות המילוי הנדיבות, צלוחית קטנה של מלפפון חמוץ חביב ופלפל חריף, ביס גדול ושילוב הטעמים והמרקמים עושה נעים בפה, תפוח אדמה רך, חציל מטוגן אבל קליל עם המון המון כמון , חריף שנושך וירק שמרגיע, הפיתה מתחילה להתפרק לאט לאט והמרוץ מתחיל, ביס מימין וביס משמאל, בסוף נשאר רק סוף הפיתה מלא בכול טוב וטעם, כוס עם נוזל סגול שלא ראה כרם בחיים מרווה את הצמא בצורה מושלמת ליום חם בתל אביב.

אז מה היה לנו? סביח קלאסי עם כמון שלא מתפשר, פינה חמודה לשבוע ביום שישי בצהריים, גם קובה לא רעה אכלנו פה פעם שעברה, לא בשורה גדולה אבל מקום ראויי ונעים, ציון הדוקטור- 8.


http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

טופולינו- לעלות לרגל בשביל קנולי, להתענג מכל השאר

נתחיל מהסיכום- מושלם, חוויה מדהימה וסיבה לעלות לרגל לירושלים. ועכשיו נתחיל מההתחלה

עליתי לירושלים באמצע השבוע, דבר מאוד מאוד נדיר מכיוון שאני לעולם לא לוקח ימי חופש מהעבודה, אבל הפעם שילוב של מילואים ומשימות מעט מוזרות אילצו אותי לעלות לעיר הקודש. ארזתי את האישה ואת הכלב ועליתי לי לירושלים, הרעב היה גדול מכיוון שהשעה הייתה כבר צהריים אז חנינו בשוק מחנה יהודה והתחלנו להסתובב קצת ולחפש משהו לאכול.

השוק

השוק גדול, מואר, לא צפוף, אבל אחרי הסתובבות בשווקים כמו לוינסקי והכרמל השוק נראה לי טיפה ריק, אומנם ישנם דוכנים מענינים פה ושם אבל הרבה דוכני בוטיק שהתמקמו שם והעלימו קצת מהאוטנטיות שהייתי רוצה לקבל בשוק, הצבעים עדיין יפים, הירקות איכותיים ויקרים, קצת דגים וקצת בשר אבל לא מצאתי הרבה מציאות מלבד דוכן לחמים איכותיים וקצת גבינות שקרצו לי אצל באשר ובעיקר ערימות ענק של דובדבנים במחירים נמוכים ובצבע מדהים.

מחיר מציאה

מכיוון שבסיבוב ראשון לא מצאתי מציאות החלטתי ללכת למקום שמשום מה כל פעם בשוק אנחנו מגיעים אליו- טופולינו, לטעמי מסעדת שוק אמיתית, מסעדה איטלקית קטנה של חומרי גלם עונתיים וטריים. התיישבנו לנו על זוג שולחנות קטנים בחוץ והשקפנו על רחוב אגריפס השוקק חיים, השולחן ממש על הרחוב ולכן שימש כנקודה מענינית לתצפית אנתרופולוגית על הרחוב ועל בליל האנשים- חילוניים ודתיים, חרדים וערבים, תיירים ומהגרים זרים.

מבט על הרחוב הסואן

התפריט הגיע מהר עם מנות שעוררו את התאבון עוד יותר, ההתלבטות קשה אבל בסוף הוחלט על 2 מנות מסקרנות- ניוקי אלה רומנה בשבילה וריזוטו דגים בשבילי, צלוחית עם 2 פרוסות בגט וממרח חרדלי הגיעו, בקבוק מים קרים להרוות את הצמא וקולה זירו אחד, סלטים ירוקים עם עגבניות מתפקעות מעסיס ורוטב קליל ואנחנו מוכנים.

צ'ארלי ממתין בסבלנות

לא עברו להם 10 דקות והמנות מגיעות, מתפרצות מצבע וטריות. הניוקי אלה רומנה הוא 2 עיגולים יפים של ניוקי עשוי סולת בצבע צהור עמוק, עיגולים של מוצרלה מבהיקה בלובנה מעל, ים של רוטב עגבניות עמוק עמוק שניתן לטבוע בתוכו ועלה יפה של בזיליקום מעניק את הירוק, יצירת אומנות על צלחת לבנה גדולה. הטעם- מדליק את כל בלוטות הטעם, רוטב עמוק ומלא עסיסי של קיץ, ניוקי רך ופריך בו זמנית, מוצרלה מדהימה, מנה של חומרי גלם עדינים ועוצמתיים בו זמנית.

ניוקי אלה רומנה

הריזוטו-עוד פעם אני ישמע כמו קלישאה, יצירת אומנות, יופי מרהיב לעין של אורז צהבהב, אפונה טריה ירוקה ופיסות נדיבות של בורי, הריזוטו עשוי בצורה מדוייקת, עשיר בטעמים של פארנו וציר דגים, האפונה נותנת מעט מתיקות, הדג נותן בשרניות נעימה, מעט לימון שנסחט מעל מרומם את הכול לרמה חדשה של עונג. המנות בתחילה נראו לנו מעט קטנות אבל עד מהרה התבדנו כי העמליניות של המנות ממלאת, מנחמת וזורקת אותי לאיטליה (אני טרם הייתי) ככה אני מדמיין מסעדה איטלקית קטנה ואיכותית.

ריזוטו זוהר

הצלחות מבהיקות בלבן כי ניקינו אותם ביסודיות, הבטן מלאה ואנחנו מרוצים, תפריט קינוחים עמוס במנות מדהימות ( רביולי שוקולד או ניוקי ערמונים) אבל אנחנו מלאים, אבל בקצה התפריט מוצע קנולי, רק 12 ש"ח, נשמע כמו הצעה קטנה ומפתה לסיום הארוחה, הפוך קטן וקנולי מוזמנים ואז הגיע הפיצוץ- גליל יפה של קנולי, בצק פסטה מטוגן ופריך, מלא בקרם מסקרפונה צחור, הגליל נפרס, הקרם יציב ואז ביס ראשון, שכבת פסטה פריכה מתפצחת בקרמליות נעימה בפה ואז ענן של מסקרפונה עם רמז ללימון שמרגיע את הפה, מנה עשירה וקלילה בו זמנית, מתוקה וחמוצה, מנה ששווה בשבילה לעלות במיוחד לירושלים, גם הקפה מצטיין ושולח אותנו להכריז כי זאת כנראה המסעדה האיטלקית הטובה בארץ.

הקנולי המדהים

אז מה היה לנו- ניוקי אלה רומנה 65 ש"ח, ריזוטו ים 65 ש"ח, קנולי 12 ש"ח + 19 שח על קופה והפוך סה"כ 1616 ש"ח לאחת הארוחות הטובות ביותר שאכלתי בארץ, הציון ברור- 10 עגול , הלוואי שהייתה מסעדה כזו בכל פינת רחוב.





http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

יבנה מונטיפיורי- מבחן הקופון

המבחן האולטימטיבי בארצנו בשנתיים האחרונים הוא מבחן הקופון, מאז נכנסו אתרי הקופונים לארץ יש תנודות של קופונים למסעדות, לפעמים זה מסעדות חדשות שמנסות לבסס קהל לקוחות ולהיחשף לקהל חדש, לפעמים זה מקומות מוכרים ובעלי מסורת שמנסים למשוך קהל שעד היום לא היה בעל יכולת  להתנסות בהם, קופונים זה צייד- מסתכלים על שטף המיילים והאתרים ומנסים לדוג את הקופון האולטימטיבי שמבטיח גם חיסכון במחיר שמבטיח  ארוחה במקום טוב וגם תמורה גבוהה, היו מקומות רבים שנפלו במבחן הזה- אי עמידה בלחץ, פגיעה באיכות המנות והשירות, אותיות קטנות וכל מיני דרכים להתחמק מההבטחות לארוחה מפוארת, בזמן האחרון ירדו כמויות הקופונים יותר ויותר מסעדות מציעות במקום הנחה ארוחת טעימות מתוך תפריט קובע לרוכשי קופונים- ופה המקום לבדוק מה המקום חושב שמייצג אותו.

הבחירה הפעם הלכה ליבנה מונטיפיורי, הביסטרו של רושפלד בתל אביב בפינת הרחובות בעלי אותו השם (איזו הפתעה) הביקורת על המקום היו חלוקות בשנה האחרונה מאז שנפתח אבל הקופון הבטיח ארוחה מלאה במחיר יפה לכיס, 2 מנות טאפס, מנה עיקרית , קינוח וכוס יין במחיר של 129  ₪,  דיל שנשמע אטרקטיבי לערב ודומה לדילים שנפוצים ברחבי העולם שמאפשרים ארוחה מלאה במחיר סביר ולצערי כמעט ולא נמצאים בתפריטים בארץ.

הגענו למקום בתשע בערב והתיישבנו במקומות במהרה לארוחה ארוכה, המקום מעוצב באלגנטיות, מפיות בד, סכום איכותי, מוסיקה נעימה ואקוסטיקה סבירה, במהירות קיבלנו את התפריטים של הארוחה שהזמנו- 2 ראשונות לבחירה מתוך מבחיר של 4 מנות, מנה עיקרית אחת מתוך 6 אופציות וקינוח אחד מתוך 3 ברירות, אחרי התייעצות קטנה עם צמד המלצרים שהראה בקיאות והמליץ על המנות התחלנו בהזמנת כל המנות הראשונות שהוצעו ( 4 אנשים, 4 מנות לבחירה= 2 צלחות של כל מנה), קודם לכן הגיע יין אדום שהיה חלק מהקופון ולחים חם וטוב ששילב קרום קשיח ופנים רך וצלוחית עם מעט זיתים רכים וטובים ושמן זית שנספג יפה בלחם.

מנות ראשונות – סלט קלמרי , הסלט הגיע בטמפרטורה קרירה עד פושרת ביחד עם בצלים אדומים רכים, פלפלים קלויים והרבה ירוקים, בטעימה ראשונה השילוב טעמים מוזר- חריפות לא מאוזנת, מתיקות שהגיעה מהבצל והפלפל ומעט חמיצות מהרוטב, מנה שפשוט לא התחברה ולא הייתה מובנת אבל עשויה בצורה מדויקת.

סלט עגבניות "הרברט סמואל" נחשב למנת דגל של רושפלד כבר זמן מה, הגיעה צלחת בגדול יפה עמוסה בעגבניות מכמה סוגים, חלקם צלויות וחלקם חיות, עם מעט גבינה איכותית, להגיד שזו הייתה מנה בלתי נשכת- אי אפשר להגיד, אבל מנה טעימה שבסיומה נהניתי להספיג את הלחם החם במיץ של הסלט.

שישבוריק- כיסון גדול ממולא בבשר טלה, הבצק הוגדר כבצק פסטה אבל היה שילוב יפה בין פריך לרך, מילוי טעים ועשיר, המצע היה רוטב יוגורט דליל עם כמון שהיה מלא טעמים אבל לא השתלב לי עם הכיסון, הייתי שמח לקבל קצת יוגורט סמיך וחמוץ ולא רוטב דליל, אבל לטעמי המנה הראשונה הכי טובה שקיבלנו.

טרטר סלמון הגיע קטן, בצבע מרהיב של כתום על רוטב ירוק עשיר בכלורופיל ונטען שהיה עשוי טוב אבל לא הותיר רושם (לא טעמתי מהמנה הזאת , מחדל)

אחרי מנוחה קצרה הגיעו העיקריות- ההזמנה שלי היה לבורגניות TOP SIDE, נתח ביף בורגניון יפה ושחום שהוגש על צלחת גדולה עם ערמונים, בצלצלים וגזר, עם הבשר קיבתי סכין בשר רצינית שלא הייתה חיונית- הבשר התפרק במגע מזלג כמו שצריך בשר איכותי אחרי בישול ארוך להתנהג, הבשר היה טוב, עשיר בטעמים, הרוטב היה מוצלח ועדין, אבל היה חסר לי משהו שיגרום למנה להמריא- רוטב סמיך יותר ובכמות גדולה, תיבול מקורי ומסקרן, הירקות על הצלחת היו עשויים במדויק אבל גם פה- היה חסר את הערך המוסף, גזרים צעירים ורעננים, ירקות שורש נוספים... היו לי כל כך הרבה רעיונות על תוספות שהיו הופכות את המנה הזו למעולה ולא רק לטובה מאוד.

מהצד השני של השולחן היה שרימפסים על קרם חצילים שחורים, המנה נראתה יפה מאוד, הקרם חצילים היה בעל טעם שרוף עמוק ומרקם קרמי, לא נשמעו תלונות על המנה.

מנה נוספת שהוזמנה הייתה ניוקי ערמונים- המנה נראתה יפה אבל מעט חיוורת, הניוקי היו רכים כנדרש אבל חסרים טעם עמוק של ערמונים או עושר, גם על המנה הזאת לא נשמעו תלונות אבל גם לא התלהבות כלשהי.

עוד כמה דקות מנוחה, סיבוב צייסרים של וודקה שהוצע על ידי צמד המלצרים שלנו, ויאללה לקינוחים שהוגשו ביחד עם הקפה והאספרסו- לשולחן הגיע מילפיי שוקולד- דפים של שוקולד שהוגשו על קרם פטיסייר וניל, המנה הייתה קצת מבולגנת, עדינה אבל סתמית, קרם פיסטוק שהיה אמור להיות בין הדפים לא הורגש, פרשנות של מילפיי שפשוט לא הייתה מוצלחת.

מנה אחרונה אחרונה- קרפ חבושים, קרפ גדול במילוי גבינת שמנת וריבת חבושים עם קראמבל, הגיע רותח וחם, הקרפ היה טעים אבל החבושים לא הורגשו מספיק, הקינוח היה מקורי ובעל טעמים מתונים ומרעננים אבל הייתי מגיש אותו ללא חימום ומזלף מעל הרבה הרבה סירופ חבושים שילטף את הקרפ וגבינת השמנת.

עברו להם שעתיים ארוכות, אכלנו ארוחה עשירה ומגוונת, המחיר היה מעולה, האוכל היה מבוצע  ברמה גבוהה אבל היה חבר ברק, יותר מדי מנות שלא התחברו. במקום שמפורסם תחת שמו של רושפלד הציפיות היו גבוהות יותר, אכול קלאסי עם מגע מרענן, עם חתימה של השף, האוכל שקיבלנו היה אוכל ביסטרו שיגרתי ולא מספיק כדי להפוך למקום בלתי נשכח, אבל המחיר, האווירה, השירות שהיה מקצועי וידידותי הרימו את המקום למעלה.

אז מה התוצאה? את מבחן הקופון הם עברו, למרות הקופון האוכל היה ברמה גבוהה, המנות נדיבות, בילוי נעים בעיר הגדולה, ציון הדוקטור במידה וזה היה ביסטרו אלמוני- 8, ציון הדוקטור מכיוון שזה ביסטרו של רושפלד ואני זוכר מה הוא ידע לעשות בביסטרו המיתולוגי שלו- 7. 

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif