חאן מנולי- הסעודה הכי גרועה של השנה

אני לא ממש אוהב לכתוב ביקורות שליליות, אני יוכל להיות מאוד ביקורתי, לחשוב תמיד איך אפשר לעשות דברים יותר טוב, אבל כמעט תמיד אני מצליח להבין מה השתבש, למה התכוון המשורר או במקרה שלנו הטבח, אני מבין את העלויות של הקמת מסעדה ואת הקשיים בניהולה אבל יש דבר אחד שאני דורש מכל מסעדה- שתעמוד מאחורי המילה שלה, שתלך עם האמונה שלה.

הפעם נפלתי קשות, זאת כנראה הייתה הארוחה הכי גרועה שאכלתי בשנים האחרונות, לא זכור לי מתי כל כך התעצבנתי ממקום, כמה פעמים חשבתי איזו טעות זה היה לשבת שם, לצערי אין לי אפילו דבר אחד טוב להגיד על המקום.

יום שישי מאוד קר בשוק הפשפשים, רוב החנויות והדוכנים סגורים, רק מעט מטורפים נעים בין הגשמים, בחנויות טוענים שאין דובר עברית שעבר בהם במהלך היום- רק תיירים שבשבילם הגשם והקור הם לא ענין מרגש, החלטנו ללכת ולנסות את חאן מנולי שנפתחה לפני מספר חודשים בקצה השוק.

המקום צפוף ורועש נורא, מוסיקה אוריינטלית שמנסה להיות מגניבה בווליום גבוהה שהתחלפה אחרי זה לדיסק של אייל גולן בקטע האירוני כנראה, מלצריות שמתרוצצות ברחבי המקום הלא גדול ולא ממש מתייחסות לעובדה שאתה ממתין בכניסה עד שאתה מוצא שולחן פנוי ומתיישב.

הרעיון הוא חומוסייה משודרגת שמשופעת מעדות אייל שני, קצת סלטים, צלחות מהיבשה ומהים והמרכז הוא מסבחה עם תוספות מקוריות, התפריט נשמע מוצלח עם רעיונות מקוריים שיכולתי לראות בעיני רוחי איך הם ממריאים וממציאים מחדש את החומוס או שואבים השראה מחומוסיות יפו הטובות.

זה התחיל בצלחת חמוצים- 3 מלפפונים חמוצים ביתיים בחומץ, הם היו גרועים, אבל ממש גרועים. רכרוכיים יתר על המידה, עם טעם לא נעים של כבישה לא נכונה ואפילו מעט תסיסה, יכול להיות שמדובר בצנצנת מלפפונים שלא יצאה טוב אבל אני הייתי מעדיף לא להגיש כלל חמוצים מאשר להגיש מלפפון כזה.

זה המשיך במנה של מרק שעועית לימה , הגיעה צלחת לא עמוקה עם מרק חמים ודלוח, בצבע לא מושך, במרכז הייתה ביצה עלומה ומעל מעט גרורים של גבינה, המרק היה תפל וחסר עומק לחלוטין, הוא היה מימי למדי ולא סיפק שום ענין או נחמה ביום חורפי שכזה, תוספת של הרבה מלח ולימון סחוט שיפרו קצת את המנה, הביצה העלומה אל תרמה לכולם ובכללי זאת הייתה מנה סתמית להחריד במחיר מופרך של 30+ ₪

ואז הגיעו המסבחות- אחת עם בשר טלה קצוץ והשנייה עם באבא גנוש, נתחיל מהחומוס עצמו- הוא היה גרוע, ממש ממש נוראי, טחון גס, יבש, חסר טעם. אם המסבחה הוא מנת הדגל או החלק המהותי של המנה לפחות אותה תעשו בצורה בלתי נשכחת, לכו לצד השני של העיר לאבו חסן לראות איך מסבחה יכולה להיות חלום, המסבחה הזאת הייתה ללא טחינה לדעתי, משעממת ותפלה.

התוספות? בשר טלה עם ריח של טלה אבל יבש ופירורי שלא טרם בכלום, הבאבא גנוש היה סלט חצילים בטחינה סביר שאומנם היה נחמד עם ביצה קשה ובצל סגול אבל לא ממש עזר להרים את המנה.

המחירים? הזויים לגמרי לעומת מה שקיבלנו, 36 ₪ לכל מנת מסבחה.

יצאנו עם חשבון של 106 ₪ סך הכול, למנת מרק קטנה, 2 מנות מסבחה והרבה אכזבה, זאת הייתה ארוחה רעה לתפארת, של מקום שמתיימר להיות הרבה מעבר למה שהוא בפועל, מקום שאני מצטער שדרכתי בו, הציון שלי למקום הוא -2, כי לפחות הפיתות היו טובות.

בשביל לפצות על עוגמת הנפש עצרנו בבורקס ליאון לזוג בורקסים עמוסים בתרד וגבינה, חמים ופריכים, כי לפעמים לא צריכים לחדש כלום בשביל להתמוגג מהטעם.

סופשבוע חורפי בעיר- האנוי, ז'אז'ו והטאקרייה

 השמועות טענו שעומד להיות סוף שבוע חורפי, התחזיות הראו על גשמים רוחות עננים ברקים ורעמים, חזאי מזג האוויר הראו כל מיני מודלים מורכבים שניסו לנבא מה יהיה מחר, התחזית עשתה חשק רק להישאר במיטה או לכול היותר לצאת ולאכול הרבה אוכל שמחמם את הלב והנשמה. הייתה תוכנית גדולה אבל בסופו של דבר נתנו לרגלים להוליך אותנו למסי אכילה תל אביבי  נחמד.

שישי בערב בהאנוי, מקום הוזמן יומיים מראש אבל הסתפקנו רק במקום על הבר החיצוני הקטן והדי צפוף, הצוות שהתרוצץ מסביב היה נחמד אבל קצת מבולבל ובחוץ ברקים ורעמים שסיפקו אוירה נעימה.

התפריט מציעה מבחר מסקרן של מנות מרחבי אסיה במחירים סבירים, החלטנו ללכת על רוטי מטאמבה (28 ₪) מתוך הראשונות, מרק PHO  עם שייטל (48 ₪) וטופו באטר מסאלה (52 ₪) לעיקריות.

בינתיים הזמנו לשתות גם ברד אננס טבעי (14 ₪) שהגיע מהר עם 2 קשים והיה קריר, מתקתק ומאוד כיף.

המתנה לא ארוכה מדי, המלצר שמסביר את השיטה הדי מטומטמת לטעמי של מנות שיוצאות לפי מה שמוכן (אז למה החלוקה שלכם לראשונות ועיקריות?) ולשולחן מגיע הטופו באטר מסאלה, טופו שטבל ברוטב קרמי של עגבניות אפונה וקשיו ביחד עם תלולית אורז קטנה, הטופו ספג יפה אתה רוטב הפיקנטי חריף שהיה עשיר בטעמים והזכיר את הודו למתחילים, הבעיה היחידה הייתה שהמנה לא סומנה כחריפה ואין שום התייחסות בתפריט למידת חריפות של מנות- דבר שעלול להיות בעייתי למי שלא אוכל חריף, המלצר שמח להציע מלפפונים ויוגורט לצינון החריפות שהיה בדיוק במקום. למעט זה המנה הייתה הצלחה.

המנה שלי הי מרק PHO  שהוא למעשה ציר בקר עם נתחי שייטל דקיקים ואטריות שהוגד בקערה לא גדולה ביחד עם צלוחית של נבטים, עלי בזיליקום וכוסברה ומעט ליים, מערביים הכול ביחד ונותנים לחום המרק לבשל את המרכיבים. הציר היה חביב אבל בלי טעמים עמוקים או מסעירים, האטריות היו פשוטות מהסוג שניתן לקנות בכול סופר כעת, הבשר די נעלם ורק תוספת של סויה וצ'ילי נתנו קצת יותר אופי למרק, איפה הוא ואיפה הקערות העצומות ועשירות הטעמים והבשרים של מסעדות ווייטנאמיות ברחבי העולם? המנה לא הייתה רעה אבל פשוט לא עשתה את העבודה עד הסוף.

רק לקראת סוף המנות העיקריות הגיע גם הרוטי שהיה כבר מיותר בזמן הזה והיה מאוד מאכזב- מנה קטנה של צאפטי ממולא בתרד וכוסברה שהיה יחסית גס והרבה יותר מדי יקר יחסית לתמורה.

בסך הכול ארוחה נחמדה עם פוטנציאל שלא ממומש עד הסוף,המקום מציע מבחר חביב שאולי פעם הבאה עם בחירה שונה של מנות יתגלה הפוטנציאל.142 ש"ח וציון 8 בסולם הדוקטור.

לקינוח החלטנו לטייל קצת ברחובות נווה צדק בערב החורפי, הסתובבנו וחיפשנו מקום לקינוח והחלטנו להיכנס לז'אז'ו לכוס יין וקינוח קטן, החורף הוא התפאורה המושלמת לבר יין קטן וחמים עם מוסיקה אוריינטלית וקצת רועשת מדי ותפריט יינות מעניין אבל יקר- מדוע כוס בסיסית של יין לבן מיקב ישראלי צריכה לעולת 45 ₪ ומעלה? מתפריט האוכל החלטנו ללכת על קאפרזה שהמלצרית טענה שהיא מתוקה ו-2 כוסות של יין לבן פלם בלאנק שנמזג בנדיבות והיה מרענן ופירותי .

אחרי המתנה קצת ארוכה הגיעה גם הקאפרזה בצורה של 4 ברוסקטות יפות עמוסות במוצרלה , עגבניות שרי בשרניות, עלי בזיליקום שלמים ורוטב בלסמי מצומצמם שהיו בהחלט מתקתקות וליווי יפה ליין וקינוח לערב מעולה- סהך החשבון יצא סביב 130 ₪ (45 שח כל כוס יין ועוד כ-40 ₪ לקאפרזה) וזאזו התגלה בהחלט כבר יין חביב אך יקר, ציון הדוקטור – 7 .

ביום שבת הסתובבנו ברחבי תל אביב וצדנו תקליטים , השלל הפעם היה מגוון במיוחד והוא נע החל מחוזליטו , דרך לו ריד וקינג קרימזון עד זאקיר חוסיין והפסקול של תהילה , אחרי בירה בהודנא בה התרחש היריד השבועי החלטנו ללכת לאכול משהו קליל והחלטנו לפקוד את הטאקרייה.

יש קסם מיוחד בטאקרייה, משהו זרוק אבל מתוקתק, התחלנו עם צלחת נאצ'וס שהגיעה עמוסה בשמנת חמוצה, גוואקמולה, חלפיניו מוחמץ והרבה גבינה מותכת ונאצוס טובים, סלסלת עגבניות בצד שהייתה מיותרת והרבה שמח, ארבע אנשים ניקו את הצלחת עד תום והזמינו ישר עוד סיבוב, הזמנו גם טאקו צמחוני שהיה עמוס כול טוב והתפרק בידים בצורה מלוכלכת וטובה.

לקינוח- צורוס טובים עם מטבל ריבת חלב ושוקולד ממכר ואוריאו מטוגנים שהיו כיפים כרגיל למרות שמפעם לפעם ההתלהבות מהם יורדת.

ארוחת שחיתות לא מחייבת של 2 נאצו'ס, טאקו, אוריאו וצורוס ופעמיים שליש בירה יצאה 190 שח לארבעה אנשים וכרגיל הטאקרייה מתגלה כמקום כיף לכל מזג אוויר, 9 בציון הדוקטור.

קוריאה בפריז- ההפתעות הקטנות שלא נשכחות

תכנון נסיעה, השלב הכי קריטי ומיותר בכול טיול, במשך שבועות אני ישוב על ספרים, מדריכים, בלוגים, המלצות, אוסף מידע, מסמן מקומות שווים לביקור על המפה, מקומות שחובה לבקר, מקומות שצריך לאכול בהם, נקודות שאי אפשר לוותר עליהם, מצליב מיעד, בודק שעות פתיחה, מחירי כרטיסים, הנחות אפשריות, מכין תוכניות כיבוש שלא הייתה מביישת אף מצביא צבאי דגול.... ובסוף מגלה שעשיתי שימוש אולי ב-20% מהדברים שכתבתי ונהניתי בסוף מדברים שקרו במקרה ולא היו בתכנון המקורי, אז למה לבזבז זמן בכלל?

המקומות שהכי נהניתי בהם בטיול הם אלה שבמקרה נכנסתי אליהם , בלי תכנון מוקדם, סתם כי תקף אותנו רעב או רצון למשהו מסוים, הפעם זה היה בפריז לא רחוק מהאופרה, אזור שבו הייתי לפני כשנתיים ואכלתי במסעדה סינית קטנה שזכרתי שנעימה , זולה וטעימה, יום אחרי קלקול קיבה קל שכלל הקאה בשירותים של מסעדה בשאנז אליזה (חובה על כל תייר ) רציתי ללגום מרק חם וטוב ולכן יצאנו לחפש את המסעדה הסינית, שוטטנו בסמטאות וחיפשנו את המקום שככל הנראה נסגר ולכן ברגע שראינו שלט למסעדה קוריאנית החלטנו להיכנס כי כנראה שהמוח שלנו החליט שסין וקוריאה קרובות מספיק- חדרון קטן, ארובות נחושות נוצצות, הרבה קוריאנים, מעט צרפתים, צלחות מוזרות למראה, יאללה החלטנו הולכים על זה.

התפריט בצהרים הציע מספר קומבינציות, כתוב בצרפתית וקוריאנית בלבד, הצוות לא תיקשר כל כך טוב באנגלית, החלטנו ללכת על מנת מרק בשר ולימון ומנה שחשבנו שתהייה בקר מוקפץ עם אורז שראינו בשולחן ליד, מהר מאוד קיבלנו לשולחן קנקן מים קרים ומספר צלוחיות שהכילו אצות, מחמצים, קימצ'י פיקנטי ופלחי תפוחי אדמה פושרים ומתקתקים שפתחו לנו יפה יפה את התיאבון, אחרי עוד מספר דקות הגיעו גם ארבעה גיוזות שמנמנות ממולאות בשר לבן שהיו עדינות ומלאות טעם.

המרק הגיע, שצלחת עמוקה עמוסה נודלס מסולסלים, נתחי בקר וציר עמוק טעמים ששילב יפה בין מתיקות לחמיצות, בין חריפות למליחות עדינה, המרק היה עמוס כל טוב וסירב להיגמר והיה בדיוק מה שהיה נחוץ לי על מנת לתת מנוחה לקיבה.

ואז הגיעה גולת הכותרת והאימה, צלחת מתכת רחבה ועמוקה שבתוכה נוזל דלוח ונתחי בשר חיים ועבים למדי, בניגוד לקרפצ'יו שבו הבשר חתוך דק דק  ונראה עדין פה הבשר היה חתוך לחתיכות גדולות יחסית והיה אדום עם רצועות שומן בולטות, לא מראה מעורר תאווה, הצלחת הונחה כאחר כבוד על השולחן והמלצרית נעלמה, חיכינו דקה או שניים שיסבירו לנו מה צריך לעשות, נזכרתי שישנם מסעדות קוריאניות בה אתה צולה לבדך את הבשר אבל הצלחת הייתה קרה ולא היה שום מקור חום , ההתלבטות הייתה קשה- מה עושים? הצוות לא ממש הבין את השאלות שלנו ובמשך דקות ארוכות ישבנו מול צלחת נתחי הבשר הנאים וחשבנו מה לעשות עד שמנהלת המסעדה הגיעה בריצה עם כירת גז ניידת והסבירה מה שכנראה היה תקלה טכנית במבער שהיה מתחת לשולחן שלא עבד, כירת הגז הניידת נכנסה לפעולה ותוך שניות התחיל ריח עדין לעלות מצלחת המתכת כאשר הבשר התחיל לעבור צלייה על הברזל הלוהט תוך אידוי קליל עם הנוזל שהתגלה כציר מרוכז שחזר לחיים, נתחי הבשר הפכו אט אט לפיסות קטנות של עונג לא ייאמן עם טעם עמוק ומדהים של תבלינים ומרינדה מתקתקה ובתוך שניות הסיוט הפך לחלום שלא נשכח.

זאת הייתה ארוחה מפתיעה, שונה, ביקור בצד השני של הגלובוס, טעמים כבירים במחיר זול למדי (סביב 25 יורו לזוג) זאת הייתה החוויה שגילתה לי את מה שתמיד ידעתי- המקום הכי טעים ומיוחד הוא המקום שלא חשבת לרגע שאותו תזכור לעד.

Restaurant Coreen Seoul Opera

5 rue Danielle Casanova, Paris

טיול בכרם- שוק הכרמל, קצת כרם והרבה שכונה במסעדת ארז

יום שישי של שמש אחרי סופשבוע גשום מאוד, קרני השמש מייבשות את השלוליות ומבטיוחת ימים יפים של אור, פריחה חדשה והרבה תיאבון, יצאנו לשוק השבועי ואחרי חודשים רבים החלטתי הפעם לחזור לשוק הכרמל, השוק הראשון והראשוני בו התחלתי להכיר ולאהוב את השיטוטים בסמטאות בין הדוכנים והצעקות.

זה השוק היחיד שעדיין מרגיש לי אמיתי, מחוספס, שילוב בין מציאות לחידושים, בין אנשים קשיי יום ובין חנויות שמתמחות, ערמות של ירקות בכל הצבעים והטעמים לצד דוכני בגדים, צעצועים זולים ודיסקים מזוייפים, התחלנו את המסע בין הדוכנים בוחרים חומרי גלם משובחים, פעם זה עגבניות שרי מתוקות, פעם עלים ירוקים רעננים ומלאי ניחוח, אחרי זה גם חנות של שגים מלוחים שהמוכר שמח להתחיל בה את היום עם כוסית וודקה קפואה וחלה עם הרינג שמנמן... אחרי שהשקיות התחילו להכביד משלל הרכישות החלטנו לחפש מקום לאכול, 11 בבוקר והרעב כבר כבד אז החלטנו ללכת בסמטאות הכרם לחשפ מקום להתמלא.

הכרם נראה כאילו הוא נשאר עשרות שנים מאחור, סימטאות קטנות וצרות, אנשים שמכירים אחד את השני והרבה מוסדות מפורסמים, שילוב בין דירות עוני לדירות יוקרה ובעיקר הרבה שלווה בהתחשב בזה שמעבר לכביש יש כבר את ההמולה.

התיישבנו לנו במסעדת ארז, אי דם באחת הסמטאות, למה בחרנו בה? כי נראה לנו שיהיה טוב, התפרטי הגיע מהר והראה סימנים של עשורים קודמים, מבחר מנות תימניות במחירים זולים והחלטנו להאביס על עצמנו ארוחת מלכים, קודם כל הגיעו לשולחן חמוצים סטנדרטיים, סלט תורכי סביר וחריף אכזרי בעל מבחר טעמים, ופיתות רכות שיודעות הייטב איך לספוג שעברו קלייה יפה על הגריל והיו חמות ומזמינות, ואז הגיע מנה ראשונה- מרק שעועית אדום ומבעבע, מרק מנחם, שעועית ועגבניות, סמיך ויפה, השעועית רכה מבישול ארוך אבל המרק לא התרומם כי התיבול היה חסר, מעט מלח והמרק חזר להמריא ולחמם, הפיתות ניגבו את קרקע הקערה היפה והכינו אותנו למנה השנייה.

2 צלחות חומוס קומפלט, חומוס טרי וחמים, הרבה פול רך וטרי, במרכז תלולית ביצה ומעליה שלולית של טחינה לבנה ומסביב שמן זית ולימון, הפיתה מערבבת את הכול, מעט מלח לאיזון הטעמים וישר לפה, חומוס טעים, טרי, חמצמץ מעט שדורש עוד פיתה ועוד פיתה רכה.

באמצע צלחת החומוס הגיעה גם המנה העיקרית- שיפוד קבב ושיפוד שישליק עם תלולית יפה של מג'דרה, הקבב טרי ועסיסי מתובל במדוייק, המג'דרה עם טעמים של בישול ממושך, יופי של מנה שהשאירה אותנו כבר ללא נשימה.

החשבון היה מצחיק, המחירים של פעם- מרק 15 ש"ח, פעמיים חומוס- 15 ש"ח לצלחת, 2 שיפודים ומג'דרה- 33 ש"ח וסלוף אחד- 3 ש"ח, סהכ 80 ש"ח לארוחת חזירות לשני אנשים רעבים, מחירים שלא יאמנו בעיר הגדולה, ה- VFM פשווט בשמיים, לא קולינריה גדולה אבל אוכל בייתי איכותי ומשביע שמחמם את הלב לשעה ארוכה.

טיפסנו לאט לאט עם השקיות במעלה הכרם, מקום שהזמן בו עצר, ובדרך גם אנחנו עצרנו במנזר שעה שמחה של בירות
 במחירי רצפה....