רומנו- הברקה נוצצת בין כל שכבות הפיח והזוהמה

חזרנו לארץ אחרי קרוב לשלושה שבועות של שיכרון חושים, ממזג האוויר הצונן והנעים של אירלנד, הנימוס של לונדון, הרגיעה של עיירות דייגים קטנות לאורך החופים המערביים של האי הירוק אל תוך עומס חום מטורף, מציאות מטורפת והרבה רעש.

יום ראשון בערב הגענו למקום המוזנח והמנחם שמוכר עלי טוב משנתיים של בילויים בתדר, בית רומנו הוא סוג של פלא עולם שלא היה נבנה לעולם בתקופתנו, על שפת הרחוב העמוס יש פתח קטן שמוביל לחלל גדול ופתוח מוקף בבניינים ובחנויות, בבוקר הוא מלא בסיטונאי בגדים ובדים זולים ובלילות היה פה התדר עם מסיבות , אומנות והרבה מוסיקה, כבר אז הכרתי את המקום כאחד ממרחצי הזיעה הגדולים של תל אביב בו הלחות נדבקת לכל חלקה טובה, היום הוא הפך למשהו אחר.

מתפסים במדרגות לקומה הראשונה בה ממוקמת רומנו, החדשה במפעלות אייל שני, בכניסה מתחיל כבר הבלגן- בר קטן ודי עמוס, אנשים מסתובבים סביב ושולחנות מפוזרים על המרפסת ובחלל הפנימי , לא ברור מי איש צוות ומי סתם אורח, מוסיקה איכותית אבל חזקה ומאווררים שמנסים להזיז קצת את האוויר שעומד לו ומסרב לזוז, אחרי כמה דקות מצאנו מארחת שרשמה אותנו ברשימה ארוכה ולא הצליחה להתחייב על זמן המתנה, כמו כן אי אפשר להזמין מקום מראש.... המתנה ארוכה, החום נוראי, לא היה יחס מצד אנשי הצוות, כבר רציתי לקום וללכת ורק התפריט האניגמטי שהיה תלוי על הקיר הצליח לשכנע אותי להישאר ולהמתין כחצי שעה עד שהתפנה לנו שולחן צדדי קטן, התפריטים הונחו עם מבחר גדול ויפה של מנות ירק, קצת דגים וממש מעט מנות בשריות עם תמחור זול והגיוני ( מנות הירק 30-40 ₪, דגים 60-100 ₪) והרבה פחות פואטיקה ותיאורים ציוריים מאשר כרגיל.

התחלנו להזמין והתחלנו עם פוקצה וצלחת חריפים לחימום הקנה, הוזהרנו שבגלל שהמקום עדיין נמצא בהרצה יכול לקחת זמן עד שהמנות יגיעו והתחלנו לחכות.

מנת הלחם הגיעו די מהר, הפוקצה הגיעה עם צלוחית גדולה גדושה ברסק עגבניות עם טיפה של סחוג על מצע קרטון מוזהב, היא הייתה תפוחה ויפה, עם מעט עגבניות פרוסות דק ובצל, אין ספק שזו המנה הבסיסית בכל מקום של איל שני, וכרגיל היא הייתה מצוינת, פראית, חושנית ומלאת טעמים והרסק לצידה היה מופלא כמו שרק אייל שני יכול לעשות.

צלחת החריפים התגלתה כמנת פוקצה עם תוספת של פלפל חריף מטוגן אחד, עריסה סמיכה יוקדת מאדום , סחוג שחור וחריף מאוד ושלולית יפה של קרם פרש, החריפות הייתה מענגת והקרם פרש עזר להרגיע את הפה אבל היה מיותר להזמין גם פוקצה וגם את צלחת החריפים, אפשר היה להסתפק בצלחת החריפים שמגיעה גם ככה עם פוקצה.

מיד אחר כל נחתה על השולחן שקית הציפס, גאוות המקום שניתן להזמין רק אחת לכל שולחן, שקית נייר עמוסה בפלחי תפוחי אדמה עבים וזהובים בצורה יוצאת דופן, הביס הראשון מגלה פלחים לוהטים מחום עם שכבה פריכה ועבה בצורה יוצאת דופן ובפנים רכות מדהימה, המליחות מדויקת ומענגת והמנה המלוחה והלוהטת פשוט דורשת טבילה בשלולית המיונז שהגיע בצד , הציפס מטוגן 3 פעמים ומבלה גם בצינון פרק זמן על מנת לקבל את הפריכות המענגת הזו, אייל שני מצליח פעם ראשונה הערב להפוך תפוח אדמה פשוט למנה אלוהית שהיא מנת הציפס הטובה ביותר בארץ.

ממשיכים במנה של לוקוס ברוטב אדום, למעשה סוג של חריימה, נתח עבה ויפה של לוקוס לבן שמכוסה כולו ברוטב אדום משגע של עגבניות ופלפלים בבישול ארוך ארוך עם גרגרים של חומוס, נתחיל בגרגר החומוס האלוהי שהיה מוצק בחוץ אבל פשוט נמס בפה, נמשיך עם רוטב שמרגיש עגבניות בשלות שבושלו שעות ארוכות עד שהתמוססו לתוך עצמם ונסיים עם דג לוקוס טרי שבשרו הלבן שיחק יפה עם האדום העמוק הזה ונסיים בשלולית של טחינה משובחת ומעט תרד שנתנו ענין נוסף, מנה שגרמה לי ללקק את הצלחת עד תום.

המתנה לא קצרה והגיעה מנה נוספת, תפוח אדמה שלוק, לכאורה 2 תפוחי אדמה לא גדולים ועירומים שנשלקו במים עם חמאה, קרם פרש וחסה, למעשה 2 תפוחי אדמה מושלמים שנשלקו למידה שבו הם מוצקים אך נמסים בפה, טבולים בחמאה, קרם פרש ופרמזן ועלי זעתר ועלי חסה שהחום הגבוה בישל, זאת הייתה מנה מנחמת מדהימה עם טעמים של ילדות ועושר בלתי מוסבר. מנה שכולנו אכלנו בתור ילדים ופה מגיעה לשיא השיאים.

מנה נוספת התעכבה דקות ארוכות ובסוף הוצאה לנו והובטח שתרד מהחשבון, מלנזנה, חציל סגלגל ולא גדול שנחצה וטוגן ארוכות והוגש עם רוטב עגבניות ומעט גבינה, היה שווה לחכות למנה המושלמת הזאת בה חציל מתמוסס בפה אחרי טיגון ארוך בשמן זית ומגלה את הטעמים המתוקים של האדמה, עוד מנה מושלמת שנעלמה ונוגבה עד תום.

הגענו לקינוח- השעה כבר מאוחרת ואנחנו מפוצצים באכול אבל חייבים לנסות משהו מתוק והפור נפל על בליני כנאפה, אחרי המתנה ארוכה נוספת הגיעה צלחת עם 2 חביתיות בליני עבות וביניהם ג'בנה, אותה גבינת צאן שמככבת מתוקה בכנאפה, פה הביליני טוגנו בסירופ סוכר שנתן להם מעט פריכות מבחוץ, בפנים הג'בנה היה מותך ומלוח מאוד, שילוב טעמים של מתיקות הבליני עם המליחות היה מסחרר, הגבינה נמתחה והייתה מצוינת, אין ספק שזה היה הקינוח המלוח ביותר שטעמתי.

זאת הייתה ארוחה מדהימה, היא השכיחה כליל את הממתנה הארוכה למקום, את ההמתנה הארוכה בין מנה למנה בסוף, את החום, הרעש , ההמולה, זאת הייתה ארוחה של שף שמכיר חומרי גלם פשוטים ויודע איך לרומם אותם, המחירים בכללית זולים ומאפשרים בחירה בלא מעט מנות, יצאנו במחיר של 220 ₪ לזוג שאכל הרבה מעבר למה שהיה צריך מתי שלקחנו את המנה היקרה בתפריט (הלוקוס שתומחר סביב 90 ₪)

זה מקום נדיר בו כל מנה גורמת לך לעצום עיניים ולטבוע בזיכרון מתוק, לדבר כזה אין מחיר

ולכן ציון הדוקטור למקום 9.5,

NONO- איטלקיה שמנסה להתגבר על מיקום מקולל

אחד הכללים בשיווק טוען שכל עסק תלוי בשלשו גורמים- מיקום, מיקום ומיקום.

כולנו מכירים את הפינה המקוללת שמחליפה שלטים בכל חודשיים-שלושה, הבטחות גדולות  שמתחלפות בכישלונות מרים, מסעדות שאם היו מוקמות בפינה אחרת של הרחוב אתה מאמין שהיו שורדות את התחרות האכזרית  אבל בפינה המקוללת אין להם סיכוי.

בהוד השרון יש פינה כזו בכניסה לספורטן, מבנה מאוד מוזר שמשלב בין מרכז מסחרי חצי נטוש לכניסה לקאנטרי, אף פעם לא הבנתי מה ההיגיון במקום הזה, יש שם שטח די נרחב שמחליף שם כל כמה שנים- פעם זה ספגטים, פעם מסעדת בשרים על האש  ולא זוכר מה עוד היה שם, מה שמשותף לכולם זה החוסר יכולת להישאר בזיכרון עד שהמקום נעלם.

הפעם נפתחה מסעדה חדשה שמתיימרת להישאר, Nono  שמה בישראל, מבחוץ המקום נראה יפה וגדול, ברגע שנכנסו התגלה מקום די צפוף מלא בשולחנות ארוכים מלאי אנשים, מטבח פתוח גדול עם 2 תנורי פיצות עצומים, מכונית וינטג' חמודה שמשמשת גם כדוכן ממכר לגלידה והרבה המולה.

מקום בשולחן לא היה אז הובלנו לבר היפה שמאחוריו הרבה בקבוקי יין וחבית יין גדולה, קיבלנו תפריטים והמלצרים-ברמנים שלנו התחילו בשיחה שהתגלגלה לאורך הערב , אני אוהב שירות שהוא מקצועי וידידותי, מלצר שיודע לגלגל שיחה אבל גם לא להציק, יודע להסביר על כל מנה וגם להמליץ על מנות אהובות ולהתאים בין המנות, לשמחתי כל אנשי הצוות התגלו ככאלה ושמחו לענות על שאלות, לספק מידע ובכלל לתת שירות מעל ומעבר למצופה.

התחלנו עם קצת יין, למקום יש יין הבית שנמזג מחביות לקארפים (אחד מהשותפים הוא בעל יקב בוטיק) ונחנו בחרנו בכוס יין הבית לבן במחיר מעולה של 25 ₪ וכוס ועוד כוס של יין בוטיק ישראלי ב-39 ₪, הברמנים שמחו למזוג לנו טעימות יין ולהמליץ על היינות ובכלל נראה כי תרבות היין היא חלק נכבד מהמקום.

החלטנו להתחיל במנה ראשונה ופוקאצה מהתנור, הפוקאצה (13 ₪)  הייתה אוורירית ושרופה יפה, בצק תפוח ומלא טעם שהגיע עם מטבל של חומוס שהיה לימוני וטעים ולבאנה ועגבניות שציננו את החום של הלחם הלוהט. מתי שביקשנו שמן זית ובסלמי קיבלנו מייד שמן זית מעולה ובלסמי מצומצם ואיכותי.

לראשונה הגיע מנה של מוצרלה פריכה (39 ₪)- למשעה שניצלונים של מוצרלה שטוגנו בפירורי לחם והיו חטיף נהדר, גבינה רכה ונמתחת עם טעם נהדר, ציפוי פריך וחם ובצד סלט קטן ומעולה של עגבניות שרי מתוקות עם אספרגוס פרוס דק ופילטים של לימון, הסלט היה מתובל מושלם ומאוד אגרסיבי ונתן את הניגודיות הנכונה למוצרלה. מנה כיפית ומוצלחת לפתיחה.

לעיקרית הזמנו פיצה ביאנקה עם פטריות ותרד (48 ₪) וקיבלנו פיצה בינונית פלוס בגודל, בצק דק ופריך אבל עדיין רך שבילה בתנור הלוהט כמה דקות, הפיצה כללה הרבה פטריות יער טריות, תרד שעדיין היה פריך, שיני שום קונפי נהדרות וגבינה מוצלחת שנמתחה לחוטים שסירבו להיקרע, כל משולש היה עמוס בכול טוב אבל שמר על יציבות ולא התמוטט כמו בהרבה פיצות דקות אחרות, תוספת של מעט טאבסקו הייתה מעולה והפיצה התגלתה כמנה כבדה יחסית ומלאת טעמים, חומרי הגלם היו טריים ומרמה גבוהה והורגש שהתנור באמת עשה את העבודה- מכת חום עצומה ומהירה שאופה מהר את הבצק אבל שומרת על הירקות פריכים ומלאי טעם.

בשלב הזה של הארוחה כבר היינו מלאים, המנות נדיבות וגדולות יחסית, זוג ברעב סביר יסתפק בקלות בפ'וקאצה+ראשונה+ עיקרית ויצא בנזק של סביב 100 ₪, מחיר מעולה בכל קנה מידה, אנחנו בתוספת של 2 כוסות יין יצאנו במחיר של 166 ₪ לארוחה מעולה ונעימה.

אין ספק שנונו הצליחו למצוא את האיזון בין אוכל ויין משובחים, מחירים נוחים ואווירה מקסימה, אני מקווה מאוד שהמקום יצליח לשרוד את הפינה הארורה הזאת ולהפוך לעוגן של אוכל איטלקי טוב. ציון הדוקטור -9.

פוקצ'ה- מקום טוב לאכול בכלל ובצפון בפרט

נסיעה לטיול בארץ תמיד כוללת בתוכה את הבעיה הגדולה ביותר, השאלה הקיומית שנותרת תמיד ללא תשובה- איפה אוכלים.

אתה מתנתק מהסביבה המוכרת, אין לך את העוגנים הקבועים, הכול זר ומאיים ויש לך את הפחד להיכנס למלכודת תיירים, מסעדה סתמית עם מיקום מעולה שתגבה סכומים גדולים על אוכל נוראי.

יש מקומות שהם שממה קולינארית נוראית, יש מקומות שיש בהם הפתעות ומסעדות חבויות שרק המקומיים מכירים, יש מקומות שפשוט לא שווה להגיע אליהם בשביל לאכול, והבעיה גדלה מתי שמודבר בקבוצה גדולה עם ילדים- למצוא מקום שידע להכיל קבוצה ולספק את הגחמות של כולם .

הצפון הרחוק, סביבה עתירת צימרים ואטרקציות, ביום שבת הכבישים עמוסים במשפחות המחפשות מקום לאכול, אחרי סוף שבוע נעים באירוח כפרי בגדות (אווירה אוטנטית של קיבוץ כולל ארוחת בוקר בחדר אוכל הקיבוצי) שכלל ניסיון נואש בערב שישי למצוא מקום להזמין ממנו פיצה שכשל כישלון חרוץ החלטנו על מסעדה לשבת בצהרים- ההרכב כלל 8 מבוגרים ו-4 ילדים קטנים, משימה לא קלה לכל מסעדה במרכז ובצפון- בכלל. המקום פוקצ'ה בגן הצפון.

המסעדה מאוד תל אביבית ואלגנטית, מפות בד ומפיות בד צחורות, בכניסה תצוגה של תוצרת חקלאית מגרה וצוות שנע ביעלות ומנהל מקום ששורד כבר 10 שנים בנקודה לא פשוטה, השולחן כבר היה מוכן בחדר החצי פרטי מאחור שכלל מלבדנו עוד משפחה,  המלצרית יעילה ומגישה בקבוקי מים קרים שמולאו פעם אחר פעם באורח פלא ממש.

התפריט מחולק בצורה מעניינת לפי מרכיבים- ירקות וגבינות, מן הים ועוף ובשר כאשר כל חלק כולל מנות ראשונות ואחרונות, המבחר יפה וכולל לא מעט מנות מוכרות (מי אמר חציל בטחינה וקאבב?) וגם מנות שנשמעו מעניינות, בכלל המקום והתפריט מאוד תל אביבי והדבר גם הפריע לי, הייתי שמח למשהו יותר מקומי ומחובר לאזור.

קצת התלבטות ומלצרית יעילה ששמחה לעזור ולהמליץ והוחלט על הזמנה של 3 מנות ראשונות לשולחן- חציל בלאדי, ברישו ביצה עלומה וריזוטו סלק וערמונים. המלצרית מחלקת צלחות קטנות ונעלמת לשעה ארוכה מדי , לא מעט המתנה, בינתיים מים נמזגים ללא הפסקה עד שהמנות מגיעות והחגיגה מתחילה.

נתח עבה של בריוש שנצלה בצורה נהדרת, מעליו ביצה עלומה ותלולית יפה של פטריות שמאגי וגבינת פקורינו מפוזרת בנדיבות, המזלג שבר את הביצה וחלמון כתום הציץ הכול , שילוב טעמים כיפי וקרמי ביחד עם טעם עמוק של אדמה, מנה שיכולה להיות ארוחת בוקר מופלאה והייתה מנה ראשונה מקורית וטעימה וגם נדיבה.

ריזוטו סלק היה עשוי כהלכה, האורז רך אבל נגיס, הצבע אדום עמוק, שלולית יפה של שמנת חמוצה נתנה חמיצות וקרמיות אבל לא הפכה את המנה לכבדה מדי, מנה קלאסית וטובה.

חציל בלאדי- אומנם נדוש אבל מעולה , 2 חצילים גדולים שנשרפו במידה מדויקת, מתוקים ונהדרים, המון טחינה טובה, קצת סומאק לחמיצות, מנה מאוד גדולה שאי אפשר להפסיק לנקר בה.

בצד הגיעו גם 2 פוקאצות חביבות עם מטבל עגבניות מיובשות חביב וגם מנה על חשבון הבית- סלט אנדיב גדול עם סלק ועוד הפתעות שהיה מרענן ונתן קצת ירוק ובריאות.

המנות הראשונות הפתיעו לטובה, הם היו מכובדות בגודל, עשויות במדויק וטעימות והצליחו כבר להתחיל להשביע חבורה של טורפים.

העיקריות גם הגיעו- מנה ראשונה שהזמנו הייתה מנה אסייתית טבעונית (60 ₪ ) שהייתה מקורית ויפה, על פלחי תפוחי אדמה פריכים פוזרו ירקות קלויים מעולים (גזר, כרובית, בטטה ) ונתחים של טופו שהושרו במרינדה ואז נצלו על הפלאנצ'ה והיו פריכים ורכים בו זמנית ומלאי טעם, הכול שולב ברוטב אסייתי על בסיס חלב קוקוס שסיפק עוד קצת רעננות וטרם למנה נהדרת שלא התנצלה על העובדה שהיא טבעונית והייתה פשוטה טעימה, למרות שקצת יותר רוטב סמיך הייתה מתקבלת בשמחה.

אני הזמנת מנה מהמיוחדים- לחי עגל של פולנטה (98 ₪) וקיבלתי צלחת עמוקה עם פולנטה גרגרית וטובה ונתח ענקי של לחי עגל מבושל במדויק, עשיר בטעם, נתח שכיף לפורר לסיבים ארוכים, לטבול ברוטב היין וציר הבקר בו הוא שחה ועם כף מלאת פולנטה להרים לפה... ביחד עם מנה הגיעו גם ירקות קלויים מעולים- בצל, גזר ובצל ירוק שהוסיפו המון, מנה גדולה ומעולה של בישול צרפתי קלאסי.

מנות אחרות שהסתובבו בשולחן כללו פסטה עם שרימפס וגורגונזולה, קאבב , ניוקי גדולים על תבשיל עגל ופילה דניס על ריזוטו בצל, כל המנות היו טובות ונטרפו במהירות.

והגענו לקינוחים- תפריט באנלי להחריד שלא כלל שום מועמד שהייתי מזמין, אבל בגלל הצורך במתוק הוזמנו 3 קינוחים כמובן שנשמעו פשוט והפתיעו לטובה.

קינוח שוקולד (30 ₪) כלל 3 טווילים דקים וביניהם תלולית של גאנש שוקולד ורוטב שוקולד מסביב, המנה נראתה פשוטה אבל הייתה עשירה וגדולה ומספקת את הצורך בשוקולד, גלידת וניל בצד הייתה מיותרת למדי.

קרם מסקרפונה  (30 ₪) היה תלולית גדולה של מסקרפונה מוקצפת ולא מתוקה מדי עם קוביות של מנגו ורימונים, מנה קצת יותר חמצמצה אבל עשירה ומאוד מפנקת.

וטירמיסו (30 שח) היה חתיכה עצומה של קרם מסקרפונה, ביסקוטים ספוגים בקפה וקקאו, מנה שהייתה באמצע בין החמיצות למתיקות וגם היא נעלמה מהר.

זאת הייתה ארוחה ברמה גבוהה, מקום מקצועי שנותן תמורה מעולה לעלות, אוכל טוב עם כמה הפתעות, מנות בפרופורציות מעולות  שמאפשרות לאכול הרבה וטוב , בהתחלה חשבתי שמדובר במקום תל אביבי שהפילו לצפון אבל ביציאה התחלתי להבין שזה מקום שהייתי רוצה לראות יותר בתל אביב, מקום אלגנטי שאפשר לאכול בו בכיף, לקבל מנות גדולות ומבוצעות במדויק ולא לצאת רעבים בסוף.

8 מבוגרים כולל 4 ילדים, 3 מנות ראשונות, 8 עיקריות ומנת ילדים אחת, 3 אחרונות וגם שתייה חמה בסוף והמחיר יצר עם קצת עודף מאלף ₪, בעיגול מהיר סביב 125 ₪ לאדם , מחיר מעולה וכנראה זאת הסיבה שהמקום פועל יפה כבר קרוב לעשר שנים, הישג מדהים בכל מקום בארץ בכלל ובצפון בפרט.