כלבא שבוע- טרי, טעים ובפארנה.

בהתחלה דוכני אוכל הרחוב היו פלאפל טרי עם סלט ירקות ואלי קצת כרוב וחמוצים, ואז התחילה אינפלציית הסלטים וקיבלנו הררים של סלטי כרוב בכל הצבעים, ומבחר של סלטים שרובם היו באותו הטעם.

אחרי זה הגיעו השניצל בבאגט עם קופסאות פלסטיק תעשייתיות עמוסות בחומוס "מסעדות" וסלט כרוב במיונז בצבע סגול זוהר, אחרי זה התפתחנו למוקפץ בבאגט ועוד המצאות...

ואז הגיע אייל שני והכניס תפוח אדמה לפיתה, הציע תפריט שלקח ירקות טריים ובשר , טיפל בהם טיפול מינימלי ועשה הכול במקום ויצר חוויה של שף בפיתה גדולה ולא זולה, ומאז לא מעט מקומות התמקמו על אותו המודל, שפים פותחים דוכני רחוב מעודכנים וכולם מנסים להמציא מחדש את הגלגל.

אבל יש מקומות שבאמת מגלים באמת אהבה לחומרי גלם, טבחים שנותנים מעצמם ולא מחפפים ורוקחים הכול מא' ועד ת', הדוגמא הכי טובה הייתה שביקשתי חריף, הטבח לקח פלפל חריף וחתך דק דק , פיזר בתשומת לב מלח גס מעל וזילף בנדיבות שמן זית וככה הגיש לי פנכה קנה של חריף וקנה לו מקום בגן העדן של הטבחים.

המקום- רחוב לא סואן מדי אי שם בהוד השרון, השם- כלבא שבוע, כמה שולחנות בחוץ ובפנים ומקומות ישיבה על באר מסביב למטבח הפתוח שבו שני טבחים מלהטטים, ערמות של ירקות חורף יפים מחכים לטיפול ותפריט כתוב על קיר שמציע לא מעט הצעות של מנות בשר ומנות ירקות

בחרנו להתחיל עם צלחת ממולאים (37 ₪) וטחינה משאוויה  (24 ₪) קודם כל הגיעו הממולאים, 2 פלפלים קטנים, 3 עלי גפן, 2 עלי כרוב ואחד בצל ממולא, חתיכת לימון בצד ולימון כבוש במרכז, הממולאים רכים ונמסים בפה, ממולאים באורז עדין ומבושם, סחיטה קטנה של לימון רק מעדנת את הטעמים, הלימון הכבוש נותן מרירות וחריפות נהדרת, כל ממולא מהודק בצורה שונה שמשפיעה על המילוי, בצד מגיעה צלחת גדולה עמוסה בטחינה צחורה וסמיכה עם משאוויה- תבשיל עגבניות צלויות, פיתה עיראקית בצד מנגבת את השלולית הצחורה שמהווה תחליף מדהים לחומוס רק יותר קליל.

באמצע מגיעות גם המנות שהזמנו, בשבילי שערוריה בפארנה (36 ₪) ובשבילה המנה הצמחונית גרי ירופוסקי בפארנה (32 ₪) הפארנה מתגלה כמלבן גדול שנפער בו כיס גדל שסופג בשקיקה את כל הנוזלים.

השערוריה היא נקניקיית אנטריקוט ביתית שנצלתה על הפלאנצה ביחד עם תפוחי אדמה וכנסה ביחד עם עריסה, טחינה וחמוצים ביתיים מעולים, הנקניקיה הייתה עסיסית ומלאת טעם ובכמות נדיבה, הרטבים חלחלו לבצק הפארנה והתקבלו ביסים נהדרים שמריחות טחינה רק רוממו.

המנה הצמחונית הייתה מקורית, קבבים שנעשו מירקות צלויים בשילוב קמח חומוס ונכנסו לפיתה ביחד עם טחינה ולימון כבוש, מנה מקורית שלא מביישת ומחווירה לעומת מנות הבשר, הפארה התגלתה כספוג האולטימטיבי והמנות נאכלו בביסים גדולים  רק בשביל להגיע לקרקעית שספגה את כול  הנוזלים ולזלול אותה.

אכלנו הרבה, אכלנו טוב, ברקע מוסיקה ישראלית טובה עם גוון מזרחי אלטרנטיבי (תאמר נאפר !) הצוות חג מסביבנו וכל מה שביקשנו סיפק כולל קופסת לימון כבוש קטנה וחמוצים הביתה בגלל שזה היה כל כך טעים, חצי שעה של ארוחה שניתקה אותנו מכול, חשבון של ארוחה גדולה + מים מינרלים 140 ₪, שווה לחזור

מו ומו- היכל בשרים מוצלח ברחובות

מסעדת בשרים זה מושג שדי חסר בארצנו הקטנה, בעצם ההגדרה היותר מדויקת צריכה להיות Steake house, בכוונה באנגלית כי סטקייה ישר לוקח אותי למסעדות של שנות השבעים והשמונים של סטייק עין וסלטים שהיו סוג של שידרוג למסעדות המזרחיות.

אני מדבר על מקום של נתחי בשר גדולים שמוגשים במסעדה אלגנטית, עם מבחר מצומצם של תופסות וכמה מנות ראשונות חביבות, מקום שהעיקר זה הבשר ורק הבשר, מקום לארוחה נעימה ומלאה חלבון מין החי, בארץ יש בעיה של בשר איכותי, יש כאלה שמאשימים את הכשרות, יש כאלה שאת זני הבקר המגודלים בארץ, אבל שרירי לסת חזקים יש לכולנו.

הפעם הגענו עד רחובות הרחוקה, מצחיק שישנם מקומות שאתה מאמין שהם סוף העולם וקשה לך לשכנע אחרים לנסוע כל כך רחוק בשביל ארוחה אבל דרך כביש 6 ואחרי 40 דקות אני כבר נכנס לתוך היכל הבשרים המקומי- מו ומו.

עיצוב אלגנטי ויפה, חלל לא קטן, מלצרים שרצים מסביב ומיד מניחים בקבוק מים קרים על השולחן, תפריט שמגיע מהר וגם קצת ספיישלים כי אי אפשר בלי, התפריט די קצר ואפילו מאכזב- אין הרבה נתחים מעניינים, ההיצע הרגיל של פילה, סינטה ואנטריקוט, חסר יל חלקים יותר משובחים עם עצם שהם לטעמי האינדיקציה האמיתית למסעדת בשרים טובה- טי בון עסיסי, ניו יורק סטייק עם עצם לאחוז בה..

היינו ארבעה והתחלנו עם זוג מנות ראשונות אבל קודם כול ללחם- סלסלה עם פוקאצות קטנות ומתוקות שנזללו חיש מהר עם שמן זית ובלסמי וכבד קצוץ (38 ₪) שהגיע בכד קטן ובכמות יפה, הכבד היה חלק אבל גושי בו זמנית , עשיר בטעמים ובצל מטוגן, הוא הוגש עם ריבת בצל טובה וריבת דובדבנים חמוצים שהייתה איזון יפה לעושר של המנה.

מנה ראשונה אחרת שהגיעה היו 3 נקניקיות מתוצרת הבית שהיו הפעם בקר וממולאות בגבינה על תבשיל שעועית (68 ₪) התבשיל היה מעולה ומלא טעמים של בישול ארוך, הנקניקיות היו אכזבה- בשר סביר, אבל חסר תיבול מעניין, מעט יבשות למרות מילוי גבינה שקצת עזר, אבל עם מעט תבשיל שעועית וחרדל חריף הם היו חביבות, למרות שמנה יקרה הרבה יותר מדי לעומת התמורה.

הגענו כבר לעיקריות- בחרנו את 3 מנות הסטייקים מהתפריט ואחת מהספיישלים, מה שהגיע לשולחן היה 400 גרם סינטה (142 ₪) שהייתה אדמדמה במרכזה, עסיסית ומלאת טעם עד כמה שסינטה יכולה להיות , נתח משובח ומבוחר אבל לא נועז.

אנטריקוט 400 גרם (142 ₪) היה סביר, בשר טוב, לא הרבה שומן, עשוי במדויק אבל מעט משעמם , הוא נפל בדיוק בנקודת התורפה של רוב הסטייקים בארץ- יישון לא מספק, בשר לא משוייש מספיק, איפה זה לעומת היכלי הסטייקים של ארצות הברית או אירופה?

מנה של מדליוני פילה עגל 300גרם (162 ₪) הגיע בצורת גליל ארוך שבושל בסו וייד ואז נצרב על הגריל, הבשר היה רך ומתמסר, עשוי במדויק, אין ספק שהמטבח יודע מה לעשות ויש לו איש גריל מוצלח.

מהספיישלים הגיע 300 גרם אוכף טלה, 6 נתחים יפים של אוכף נקי עם מעט עצם, הבשר היה רך ומלא טעם, מתמסר אך גם דורש לעיסה, טלה איכותי שנעשה במדויק והראה שכנראה שבבקר בארץ אנחנו חלשים אבל הטלה הוא מעדן אמיתי.

לקינוח בחרנו מהתפריט הרגיל  נוגט בייליס, הגיעה צלחת מלאה בקרם שוקולד לבן עם בייליס, עם בננות מקורמלות ועל המרק הגיע קובייה של נוגט שוקולד מאובק בקקאו, קרם השוקולד הלבן היה הם כמות גדולה של בייליס שגרמה לטעם לוואי לא נעים, הבננות לא היו מקורמלות מספיק וקרירות , הנוגט היה שוקולד די סתמי, מנה שלא ממש הצליחה להמריא אבל הייתה מתוקה בשביל הסיום.

קינוח שני מהספיישלים היה בראד פודינג שהגיעה כחתיכה גדולה של פודינג לחם על בסיס בריוש עם תפוחים, הוא היה שחום ומפנק, מתוק וחמצמץ, חם וקר, הוא הגיע עם קרמל חם מעליו ותלולית של קצפת לידו והיה קינוח מעולה לסיום הארוחה.

סיימנו ארוחה מושחתת לארבעה אנשים עם 2 ראשונות+ 4 עיקריות+ 2 קינוחים ומספר בירות בסכום של 912 ₪, בקשה לשלם טיפ באשראי התקבלה בסבר פנים לא יפה ומתי ביקשנו לחייב את כרטיסי האשראי בסכום של 1000 ₪ הגיעה המלצרית אחרי מספר דקות לשאול אם אנחנו יודעים שזה לא טיפ של 10%.... נקודה רעה מאוד לטעמי לשירות שגרמה לי לצאת עם טעם רע.

לסיכום- היכל בשרים ישראלי ברמה גבוהה שמתמודד עם איכות הבשר הישראלית בכבוד, מקום ראוי לנתח בשר מכובד, המחירים לא זולים אבל נותנים תמורה ראוייה, הייתי שמח ליותר נתחי בשר מעניינים ואולי לקצת יותר תעוזה, אבל בכללי שווה ביקור, ציון הדוקטור- 8.5

המעשנה- הרבה הרבה בשר ונשמה

השורה התחתונה- כיף גדול עם חריקות לא מעטות, אבל נתחיל עם תמונה של בשר.

אני אוהב אנשים שעושים דברים מתוך תשוקה או שליחות, אנשים שעוזבים תחום רווחי ומחליטים לעשות משהו בשביל הנשמה ובלי חלומות להיות עשירים מזה, מרגישים את זה במה שהם עושים, בעיניים הבורקות, בזה שהם עושים הכול לבד ועושים את זה בשמחה ועם חיוך.

בשנה האחרונה התחילה אופנה של ארוחות פופ-אפ, לא מסעדה מסודרת אלא אנשים שאוהבים אוכל או שפים שעושים ארוחות חד פעמיות במקומות משתנים, זה רעיון מעולה כי בארוחות בפורמט מצומצם אתה יכול להשתגע, להעז, לעבוד עם חומרי גלם מיוחדים ולבטא את עצמך, אבל יש סיכוי לא קטן גם לפלופים.

מנחת עין ורד, יום שבת בשמונה בערב, המעשנת, בעל הבית מקבל אותנו בחיוך גדול עם כובע בוקרים ולצידו מעשנת ניידת גדולה שמעלה עשן וניחוח של בשר שישב שעות ארוכות מאוד במרינדות ואז במעשנת, הקונספט- הרבה נתחי בשר.
שולחנות מסודרים, מפיות בד לבנות (השקעה יפה) צלחות מתכת ומתקן חימום לבשר, מסביב קצת סלט ירקות, כרוב כבוש וזיתים, צימצורי ומלח גס, מאוד מינימלי ונכון. באמצע החלל הקטן שולחן שעליו עומדת תצוגת האופנה להתחיל.

מלצרים מסתובבים, מביאים לטעימה ראשונה כנפי עוף לפתיחת התיאבון, האלכוהול והשתייה בשיטת תביא מה שבא לך מהבית- מה שגורם תמיד לשמחה גדולה ולבקבוקים משובחים שמרוממים את האווירה, ברקע מעט קאנטרי ישן שמשתלב יפה עם טעימות של נקניקיות עדינות עם שזיפים ופורו שהיו מתקתקות ונעימות, הבעיה הגדולה- בסיבוב השני בהם הסתובבו המלצרים והציעו טעימות מהם הן כבר היו מעט יבשות, מקום קטן שמתמחה בבשר ומגיש ל-40 איש חייב להקפיד על הרמה.

אני לא יעבור עכשיו נתח נתח כי אני לא זוכר את כולם או יכול לנתח כל מנה ומנה, אבל היה שם אנטריקוט, שייטל, פסטרמה הודו עסיסית, שוקי ברווז שהעצם שלהם נמצצה עד תום, הייתה פיקנייה, שני שוקיים יפים של טלה שהיה ורדרד ומאל טעמים וברגע שביקשתי יפה קיבלתי את העצם וכרסמתי אותה באקט ניאנדרטלי (הועברה לאחר מכן לכלב שמאז מעושר ומסרב להיפרד ממנה) היה נתח קצה של שייטל שהיה מעולה גם כן, היה מבחר בשרים מסחרר....

שעה, שעתיים, שלוש והתחלנו להגיע לקצה שלנו, היו סביב 12 סוגי בשר שאני זוכר, נתח רודף אחר נתח, כל נתח מגיע לשולחן במרכז ונפרס לאחר כבוד כאשר אנשים מסתובבים ומצלמים את הנתחים, גושי אסדו עצומים, עוד נתח ששכחתי משמו במשרה של פירות יער ויין, הטעמים מתחילים להתערבב ופה גם החריקות.

כול הבשרים היו איכותיים, אבל פה ושם היו פיקשושים- בשר שהגיע מעט עושי מדיי כמו נתח הקצבים שהיו מדיום-וול, בשרים שהיה חסר להם תיבול שידגיש אותם ויפריד אותם משאר הנתחים, הארוחה התחילה לאט לאט והגבירה בסוף קצב כאשר נתח רדף נתח , במקום לשמור על קצב אחיד או לפרוד את הנתחים בצורה יותר נכונה שתאפשר להעריך כל נתח בפני עצמו.

אבל עזבו שטויות, יותר מ-VFM מה שחשוב זה הערך של הזמן, שלוש וחצי שעות, הרבה בשר, אווירה מעולה, אוויר פרדסים צונן, כוסית קטנה של ערק תמרים שהוכן במקום, אחרי זה קינוח מקורי מהמעשנת- בננות שהשחירו יפה יפה עם מעט שוקולד וגלידה, מנה פשוטה ונכונה שהשתלבה נכון עם הארוחה, תה צמחים שנמזג ואתה עם חיוך שלא נגמר.
כמה עולה התענוג- 175 ש"ח לאדם, מצודק לחלוטין, אומנם מעט חריקות ובוסר אבל פוטנציאל להתאהבות ארוכה.

ציון הדוקטור- 8.5, שווה לקבוע מקום לאחד מהאירועים ( לחיפוש- המעשנה - פינת עישון בשרים בפייסבוק)

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

פוייקה- שירת הברבור של הקדירה

היה זה עוד יום קיצי רגיל, ערב בו לשם שינוי שידורי האולימפידה לא סיפקו חומר מענין מספיק לצפייה, אחריי ימים שלמים שכללו תפריט של שחייה, אתלטיקה קלה, התעמלות , טרמפולינה ועוד סוגי ספורט אקזוטיים החלטנו לחזור לספורט בו אנחנו מצטייינם- בליסה. היעד הפעם היה ארוחת טעימות זוגית בעזרת קופון שנרכש למסעדת פוייקה השוכנת ביפו בצמוד לתאטרון גשר בשכונה קטנה ונעימה.

ההגעה הייתה מהירה, החנייה זמינה, האווירה שונה, לא תל אביב העמוסה אלא יפו הרגועה, המסעדה כמעט ריקה, תקרה גבוהה, עיטורים דרום אפריקאיים ומוסיקה בהתאם, התקרה מעט מתקלפת ובכלל המקום נראה קצת ישן, אכלנו כבר פה כמה פעמים לפני שנים וזכרנו את המקום לטובה אז באנו עם ציפיות, קיבלנו תפריטים שציינו את מה שעומד לפניינו- 5 מנות פתיחה זוגיות, מנה עיקרית לכל סועד, קינוח וכוס יין.

היין נמזג מהר ובנדיבות, יין פשוט אבל נעים שהרגיש נכון לארוחת הבשרים הקרבה ובאה, ואחרי דקות לא רבות התחילו לזרום לכיוונו מנות- הראשונה הייתה סלט סלק, עלים ירוקים, חתיכות סלק גדולות ומעט נוקשות, תיבול? לא ברור אם היה או שפשוט לא הורגש, מנה שיגרתית שנשכחה עד מהרה.

מנה נוספת- כדור של פטה כבד עוף שהיה יפה מראה, ורדרד, על צ'טני של משמש,  הכבד היה רך, מתקתק, עשיר בחמאה וטעים, הצ'טני סיפק עוד מעט מתיקות עמוקה והיה עשיר עם חתיכות בשרניות של משמש, מנה מוצלחת שנמרחה בכבוד על הלחם שהוגש, שהיה רך מאוד, די חסר טעם אבל ספג יפה את הפטה הנימוח.

מנה שלישית-קרפ'ציו בויסקי סוואר, חתיכות בשרניות ועבות בעלות צבע יפה שדרשו לעיסה ארוכה, לא השיטה הרגילה להגשת קרפ'ציו שבדרך כלל פרוס דק-דק אלא מעט עבה יותר, הבשר היה טוב, הויסקי לא הורגש ומעט גבינה כחולה שהוגשה מעל הייתה לא קשורה ולא תרמה.

הגיע הזמן לשני מחבתות חמות- במחבת אחת כנפי עוף בסילאן ושום, 4 כנפיים קטנות ויפות ששחו ברוטב עשיר ומתקתק והיו טעימות אך שיגרתיות ומחבת שניה של סלט של עדשים שחורות עם בשר טלה קצוץ, או חתיכות גסות של טלה, הסלט היה יפה, עם מעט קוביות עגבניות ונראה מבטיח אבל מזלג עמוס גילה בעייה- מחסור מוחלט בתיבול, מלח ופלפל שיפרו את המנה אך עדיין לא רוממו אותה לגבהים מספיקים, זה היה סלט עדשים שיגרתי עם  חתיכות טלה שלא התחברו, קצת כמון, אולי בהרט או תבלין חם אחר אולי היה מעיר את הפה.

הפסקת פרסומות (או סיגריה למעשנים) וסיכום ביניים, מנות ראשונות חביבות אך לא מרגשות, מחסור בתיבלון, חוסר יחודיות, וזה חלב בהתחשב בקונספט של המקום של בישול דרום אפריקאי, אין מרכיבים יחודיים? שיטות בישול אקזוטיות? תבלינים יוצאי דופן? המון הבטחות ואין תוצאות בינתיים.

מנה עיקרית- חרב של בשרים, שיפוד ארוך שמכיל כ-300 גרם בשר שהכיל חתיכת אנטריקוט, ראמפ, בורוורס ופרגית.
האנטריקוט- רך, עשוי מדיום בפנים וחרוך מבחוץ, מעט מלח והנתח היה מעדן.
ראמפ סטייק- חלק יותר קשה שדורש לעיסה, והוא היה קשה עד מאוד, לעיסה ארוכה ארוכה אבל בלי סיפוק, יבש, חסר טעם או תיבול שירים אותו (ואני אוהב בשר שדורש לעיסה ארוכה אבל מספק תמורה)
בורוורס- נקניקיה מגולגלת, טעימה אך יבשה, קצת חריפות הייתה עוזרת.
פרגית מעושנת- עסיסית, לבנבנה, טעם מעושן עדין
ותפוחי אדמה- מראה כאילו יצאו מהמדורה (זה טוב) טעם כאילו יצאו מהמיקרו (זה רע)
לסיכום החרב- אנטריקוט טוב, השאר הרבה פחות.

מנה עיקרית שנייה- קדירת ציידים מוגשת בפוייקה קטנה, חתיכות בשר יפות שבושלו שעות ארוכות ביין אדום, מעט עלי תרד טריים מעל, הבשר רך מאוד, עשיר בטעם, התרד לא תרם למנה, תפוחי אדמה וגזר שהתבשלו עם הקדירה היו סבירים, מתי שמבטיחים קדרת בשר וירקות שורש אני מצפה ליותר...

הקינוחים גם הוזמנו, הקינוחים זוגיים ומראש הוסבר שיקח 15 דקות להכנה כי מכינים אותם במקום בתוך פוייקה, המנה הראשונה הייתה קראמבל תפוחיפ, ההגשה בפוייקה מקורית, התפוחים מאוד רכים ומלאי עסיס אך שומרים על מוצקות ונגיסות, הקראמבל היה בעצם פירורי עוגיות, מנה נחמדה אבל אכלתי קראמבלים טובים מזה ואני מכין מאלפים ממנו בתוך דקות.

המנה השנייה היא ממנות הדגל- שוקונגו, עוגת שוקולד חמה עם גאנש שוקולד לבן בפוייקה, הר געש קטן ורותח של שחור ולבן, אחרי כמה דקות של התקררות הכפית חופרת ומגלה פונדנט (עוגת שוקולד חמה ) פשוטה, שוקולד לא משובח, בעיקר כוויות בפה.

הארוחה לא הייתה ארוכה, כשעה וחצי, על השולחן עברו לא מעט מנות אבל אף אחת לא נחרטה בזיכרון, במבט של 24 שעות אחורה זאת הייתה אפילו אכזבה, אף מנה לא הייתה גרועה אבל המקום היה יכול להיות במקום אחר לגמרי, פעם זכור לי ארוחות ברמה אחרת, בשר טוב וטעמים מיוחדים, יכול להיות שזה שירת הברבור של פוייקה?

2 תלושים שהבטיחו ארוחה זוגית  של 500 ש"ח כל אחד בחצי מחיר,סך הכול שילמנו 500 ש"ח עבור ארוחה של 4 אנשים שלא הבריקה, ציון הדוקטור- 6, כנראה שלשם אני כבר לא יחזור




http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

ג'מס ביר פקטורי- בירה משובחת בפתח תקווה

אחרי יותר מדי זמן בלי מפגש גיבורים החלטנו שחייבים לחזור לשגרה, לאחד נולד ילד, השני עובד עד מאוחר, השאר סתם נעלמים... אבל הבחירה של מקום נעשתה פתאום קשה, מחפשים מקום נעים לשבת עם אוכל טוב ואווירה משוחררת וטובה, אבל לא יקר מדי ולא פלצני שכולם ייהנו ממנו, אבל מה לעשו שכל מסעדה ממוצעת בארץ תגזול קרוב ל-200 ₪ לאדם על ארוחה שהרבה פעמים פשוט לא תעשה את העבודה?

בסוף הפור נפל על ג'מס ביר פקטורי, את הבירה שלהם טעמתי כבר מספר פעמיים וחיבבתי מאוד אז שמתי את פעמיי לפתח תקווה ומצאתי בלב רחוב מלא מוסכים ומפעלים ערב רב של אנשים צובעים על מבנה צנוע, בכניסה סל כדורסל וכדור שמחכים למי שרק ירצה לשרוף קצת קלוריות לפני המשחק, כמה זריקות כושלות במיוחד לסל ונכנסנו למקום.

חלל גדול, על הכניסה מקרר שקוף גדול עמוס בקבוקים בשלל גדלים וטעמים, בר בינוני בגדולו ומיכלי תסיסה גדולים מלאים בבירה שתוססת לה להנאתה, התיישבנו בשולחן ועברנו על תפריט הבירות שמכיל 6 סוגי בירות מגוונים, טעימות בירה גם הגיעו לשולחן מהר, בירות מעניינות, איכותיות והכי חושב טריות.

התפריט מכיל בעיקר בשר בשלל צורות וגוונים עם כיוון אמריקאי קליל, קצת נקניקיות, קצת קבבים, כדורי בשר וסטייק אחד או שניים, אחרי התלבטות קטנה האם המקום יודע לטפל יפה בבשר החלטתי ללכת על נקניקיות הבית  שהכילו לפי התפריט בשר אנטריקוט, כבש, וכבד עוף עם טבעות בצל (58 ₪).

בנוסף בשולחן הוזמנו נקניקיות חריפות וסטייק אנטריקוט, וכמובן הבירה- אני בחרתי בסטאוט המקומית שהגיעה עם ראש קצף יפה וסמיך וצבע שחור עמוק, למרות החשש שהבירה תהייה כבדה וסמיכה יתר על המידה היא התגלתה כקלילה, עם טעמים מתקתקים של שוקולד וקפה וסיומת נעימה, המחיר גם יפה לכיס- 28 ₪ לחצי ליטר.

האוכל הגיע מהר, 3 נקניקיות יפות וארוכות עם ערימת טבעות בצל בבלילה, נקניקיה טעימה, עשירה בטעם, מעט יבשה מדי לטעמי, אבל בשביל נקניקיה כשרה (המקום כשר בנוסף לכול) היא הייתה מוצלחת, הטבעות בצל היו תענוג , חמות וקרי ספיות, אבל עם בלילה שאחרי מספר דקות התקררה ונעשתה כבדה מדי ומתוקה יתר על המידה.

הסטייק והנקניקיה השנייה שהוזמנה נעלמו גם הן במהרה, הבירות נשתו, האווירה נעימה, אוכל טוב ופשוט, בירות איכותיות ומעניינות, ברקע רוק ישראלי משובח שנע מפורטיס וקאוומי דרך התפוחים ועד בכלל.

ביציאה קניתי ארגז הביתה, 24 בקבוקים משלל סוגים ב-224 ₪, והתיישבנו לעוד כמה סיבובי קליעה כושלים עוד יותר לסל, מקום נחמד לשבת לבירה לא מחייבת אבל עם בירה משובחת.

 8 פקקי בירה בסולם הדוקטור.