כלבא שבוע- טרי, טעים ובפארנה.

בהתחלה דוכני אוכל הרחוב היו פלאפל טרי עם סלט ירקות ואלי קצת כרוב וחמוצים, ואז התחילה אינפלציית הסלטים וקיבלנו הררים של סלטי כרוב בכל הצבעים, ומבחר של סלטים שרובם היו באותו הטעם.

אחרי זה הגיעו השניצל בבאגט עם קופסאות פלסטיק תעשייתיות עמוסות בחומוס "מסעדות" וסלט כרוב במיונז בצבע סגול זוהר, אחרי זה התפתחנו למוקפץ בבאגט ועוד המצאות...

ואז הגיע אייל שני והכניס תפוח אדמה לפיתה, הציע תפריט שלקח ירקות טריים ובשר , טיפל בהם טיפול מינימלי ועשה הכול במקום ויצר חוויה של שף בפיתה גדולה ולא זולה, ומאז לא מעט מקומות התמקמו על אותו המודל, שפים פותחים דוכני רחוב מעודכנים וכולם מנסים להמציא מחדש את הגלגל.

אבל יש מקומות שבאמת מגלים באמת אהבה לחומרי גלם, טבחים שנותנים מעצמם ולא מחפפים ורוקחים הכול מא' ועד ת', הדוגמא הכי טובה הייתה שביקשתי חריף, הטבח לקח פלפל חריף וחתך דק דק , פיזר בתשומת לב מלח גס מעל וזילף בנדיבות שמן זית וככה הגיש לי פנכה קנה של חריף וקנה לו מקום בגן העדן של הטבחים.

המקום- רחוב לא סואן מדי אי שם בהוד השרון, השם- כלבא שבוע, כמה שולחנות בחוץ ובפנים ומקומות ישיבה על באר מסביב למטבח הפתוח שבו שני טבחים מלהטטים, ערמות של ירקות חורף יפים מחכים לטיפול ותפריט כתוב על קיר שמציע לא מעט הצעות של מנות בשר ומנות ירקות

בחרנו להתחיל עם צלחת ממולאים (37 ₪) וטחינה משאוויה  (24 ₪) קודם כל הגיעו הממולאים, 2 פלפלים קטנים, 3 עלי גפן, 2 עלי כרוב ואחד בצל ממולא, חתיכת לימון בצד ולימון כבוש במרכז, הממולאים רכים ונמסים בפה, ממולאים באורז עדין ומבושם, סחיטה קטנה של לימון רק מעדנת את הטעמים, הלימון הכבוש נותן מרירות וחריפות נהדרת, כל ממולא מהודק בצורה שונה שמשפיעה על המילוי, בצד מגיעה צלחת גדולה עמוסה בטחינה צחורה וסמיכה עם משאוויה- תבשיל עגבניות צלויות, פיתה עיראקית בצד מנגבת את השלולית הצחורה שמהווה תחליף מדהים לחומוס רק יותר קליל.

באמצע מגיעות גם המנות שהזמנו, בשבילי שערוריה בפארנה (36 ₪) ובשבילה המנה הצמחונית גרי ירופוסקי בפארנה (32 ₪) הפארנה מתגלה כמלבן גדול שנפער בו כיס גדל שסופג בשקיקה את כל הנוזלים.

השערוריה היא נקניקיית אנטריקוט ביתית שנצלתה על הפלאנצה ביחד עם תפוחי אדמה וכנסה ביחד עם עריסה, טחינה וחמוצים ביתיים מעולים, הנקניקיה הייתה עסיסית ומלאת טעם ובכמות נדיבה, הרטבים חלחלו לבצק הפארנה והתקבלו ביסים נהדרים שמריחות טחינה רק רוממו.

המנה הצמחונית הייתה מקורית, קבבים שנעשו מירקות צלויים בשילוב קמח חומוס ונכנסו לפיתה ביחד עם טחינה ולימון כבוש, מנה מקורית שלא מביישת ומחווירה לעומת מנות הבשר, הפארה התגלתה כספוג האולטימטיבי והמנות נאכלו בביסים גדולים  רק בשביל להגיע לקרקעית שספגה את כול  הנוזלים ולזלול אותה.

אכלנו הרבה, אכלנו טוב, ברקע מוסיקה ישראלית טובה עם גוון מזרחי אלטרנטיבי (תאמר נאפר !) הצוות חג מסביבנו וכל מה שביקשנו סיפק כולל קופסת לימון כבוש קטנה וחמוצים הביתה בגלל שזה היה כל כך טעים, חצי שעה של ארוחה שניתקה אותנו מכול, חשבון של ארוחה גדולה + מים מינרלים 140 ₪, שווה לחזור

חאן מנולי- הסעודה הכי גרועה של השנה

אני לא ממש אוהב לכתוב ביקורות שליליות, אני יוכל להיות מאוד ביקורתי, לחשוב תמיד איך אפשר לעשות דברים יותר טוב, אבל כמעט תמיד אני מצליח להבין מה השתבש, למה התכוון המשורר או במקרה שלנו הטבח, אני מבין את העלויות של הקמת מסעדה ואת הקשיים בניהולה אבל יש דבר אחד שאני דורש מכל מסעדה- שתעמוד מאחורי המילה שלה, שתלך עם האמונה שלה.

הפעם נפלתי קשות, זאת כנראה הייתה הארוחה הכי גרועה שאכלתי בשנים האחרונות, לא זכור לי מתי כל כך התעצבנתי ממקום, כמה פעמים חשבתי איזו טעות זה היה לשבת שם, לצערי אין לי אפילו דבר אחד טוב להגיד על המקום.

יום שישי מאוד קר בשוק הפשפשים, רוב החנויות והדוכנים סגורים, רק מעט מטורפים נעים בין הגשמים, בחנויות טוענים שאין דובר עברית שעבר בהם במהלך היום- רק תיירים שבשבילם הגשם והקור הם לא ענין מרגש, החלטנו ללכת ולנסות את חאן מנולי שנפתחה לפני מספר חודשים בקצה השוק.

המקום צפוף ורועש נורא, מוסיקה אוריינטלית שמנסה להיות מגניבה בווליום גבוהה שהתחלפה אחרי זה לדיסק של אייל גולן בקטע האירוני כנראה, מלצריות שמתרוצצות ברחבי המקום הלא גדול ולא ממש מתייחסות לעובדה שאתה ממתין בכניסה עד שאתה מוצא שולחן פנוי ומתיישב.

הרעיון הוא חומוסייה משודרגת שמשופעת מעדות אייל שני, קצת סלטים, צלחות מהיבשה ומהים והמרכז הוא מסבחה עם תוספות מקוריות, התפריט נשמע מוצלח עם רעיונות מקוריים שיכולתי לראות בעיני רוחי איך הם ממריאים וממציאים מחדש את החומוס או שואבים השראה מחומוסיות יפו הטובות.

זה התחיל בצלחת חמוצים- 3 מלפפונים חמוצים ביתיים בחומץ, הם היו גרועים, אבל ממש גרועים. רכרוכיים יתר על המידה, עם טעם לא נעים של כבישה לא נכונה ואפילו מעט תסיסה, יכול להיות שמדובר בצנצנת מלפפונים שלא יצאה טוב אבל אני הייתי מעדיף לא להגיש כלל חמוצים מאשר להגיש מלפפון כזה.

זה המשיך במנה של מרק שעועית לימה , הגיעה צלחת לא עמוקה עם מרק חמים ודלוח, בצבע לא מושך, במרכז הייתה ביצה עלומה ומעל מעט גרורים של גבינה, המרק היה תפל וחסר עומק לחלוטין, הוא היה מימי למדי ולא סיפק שום ענין או נחמה ביום חורפי שכזה, תוספת של הרבה מלח ולימון סחוט שיפרו קצת את המנה, הביצה העלומה אל תרמה לכולם ובכללי זאת הייתה מנה סתמית להחריד במחיר מופרך של 30+ ₪

ואז הגיעו המסבחות- אחת עם בשר טלה קצוץ והשנייה עם באבא גנוש, נתחיל מהחומוס עצמו- הוא היה גרוע, ממש ממש נוראי, טחון גס, יבש, חסר טעם. אם המסבחה הוא מנת הדגל או החלק המהותי של המנה לפחות אותה תעשו בצורה בלתי נשכחת, לכו לצד השני של העיר לאבו חסן לראות איך מסבחה יכולה להיות חלום, המסבחה הזאת הייתה ללא טחינה לדעתי, משעממת ותפלה.

התוספות? בשר טלה עם ריח של טלה אבל יבש ופירורי שלא טרם בכלום, הבאבא גנוש היה סלט חצילים בטחינה סביר שאומנם היה נחמד עם ביצה קשה ובצל סגול אבל לא ממש עזר להרים את המנה.

המחירים? הזויים לגמרי לעומת מה שקיבלנו, 36 ₪ לכל מנת מסבחה.

יצאנו עם חשבון של 106 ₪ סך הכול, למנת מרק קטנה, 2 מנות מסבחה והרבה אכזבה, זאת הייתה ארוחה רעה לתפארת, של מקום שמתיימר להיות הרבה מעבר למה שהוא בפועל, מקום שאני מצטער שדרכתי בו, הציון שלי למקום הוא -2, כי לפחות הפיתות היו טובות.

בשביל לפצות על עוגמת הנפש עצרנו בבורקס ליאון לזוג בורקסים עמוסים בתרד וגבינה, חמים ופריכים, כי לפעמים לא צריכים לחדש כלום בשביל להתמוגג מהטעם.

אבו יעקוב- חומוס בעין הוד שמציע המון נשמה ונוף

לפעמים אתה מחפש בריחה קצרה מהשגרה, אחרי הרהב זמן ללא ניצול ימי החופש הגיע המייל המאיים שמודיע שהגעתי ל-60 ימי חופש ואין ברירה חייבם להתחיל לנצל אותם, חופשה ארוכה בדרך כלל לא באה בחשבון אז אין ברירה אלא לקחת ימים בודדים פה ושם, לכן החלטית על מבצע רביעי חופשי- כול יום רביעי לוקחים יום חופש ומחפשים מה לעשות.

הפור הפעם נפל על טיול מעט צפונה, היום התחיל בעתלית (בחורבת קרתא ליתר דיוק) בקצת תצפית יפה על מבצר עתלית וקצת פריחה סתווית נעימה ומשם המשך תנועה לעין הוד, מלכודת תיירים די קלאסית אך נעימה, השיטוט בין סמטאות הכפר הערבי נעימה כאשר אתה כמעט בודד וללא המולה מסביב, האווירה מזכירה אי יווני והאנשים והאמנים מכניסים עוד קצת פסטוראליות מסביב, הבעיה תמיד מתחילה מתי שהרעב מתעורר כי ישר פעמון ההזהרה של מלכודת תיירים נכנס לפעולה,  אתה נכנס למצב מגננה כי אתה בטוח שכל מקום שאליו תכנס ינסה להבטיח הרים וגבעות, יספק מעט מאוד ויגזול הרבה מאוד מהכיס.

לשמחתי העצומה מצאתי מקום שונה, באמפי הקטן משקיף על נוף מדהים של הרים וים נמצא מקום מעולם אחר, אבו יעקוב, החומוסיה של עין הוד. מבחוץ מלכודת תיירים קלאסית שנראית כמו שיפודיה של פעם, תפריט קטן ושלט שמודיע שעובדים פה רק במוזמן, אבל הנוף הנהדר והמזג אוויר המושלם גרם לנו לשבת ולהזמין ארוחה קלילה.

התפריט בסיסי מאוד- חומוס, סלט חצילים, סלט ערבי וכמה מיני בשרים על האש, המחירים רגילים לז'אנר והחלטנו ללכת על ארוחת בוקר-צהרים של חומוס, חצילים וסלט, התיישבנו מול הנוף ונהנו מנוף אנושי של תושבי הכפר שניהלו דיונים סוערים על הווי הכפר והאנשים בו, כל אחד טיפוס בפני עצמו ששמחים לפתוח בשיחה עם כל מי שזז , פרלמנט מקומי אמיתי שרק צריכים היו להוסיף לו בקבוק עארק או אוזו לאווירה מושלמת.

אבו יעקוב שהתגלה כבחור ערבי מבוגר שמתנהל באיטיות מקדימה נכנס למטבח להכין את המנות וחזר אחרי מספר דקות עם יצירות אומנות על צלחת שהפתיעו אותנו לטובה.

זה התחיל בחומוס- צלחת גדולה ומצולחתת יפה עם שכבה דקיקה ויפה של חומוס גס למדי, שלולית עמוקה של שמן זית משובח, חומוס רך וטעם עדין ועמוק של חומוס בייתי שמבושל באהבה.

החצילים- אהבה במבט ראשון של בשר חצילים בכמות גדולה עם טעם עדים אך עמוק של חריכה על גחלים ועם שלולית עמוקה עוד יותר של שמן זית, החציל היה בהיר מלא טעם ומפנק להחריד.

וסלט ירקות... טרי, ירקות מלאי טעם, עלי נענע שלמים שהוסיפו המון ותיבול מדויק עם המון לימון, הכול נעשה באהבה עם יד עדינה.

בצד צלוחית עם מלפפון חמוץ וזיתים דפוקים מרירים ובייתים, צלוחית עם חריף בייתי ירוק וטוב, פיתות רכות ושירות נעים ומבולבל שרק עשה חשק לקרוע עוד חתיכת פיתה, לטבול אותה בשמן זית וליהנות מביס איטי איטי ומלא כול טוב.

זה לא מקום להגיע אליו במיוחד, לא מקום עם הפתעות קולינאריות, פשוט מקום של אדם שאוהב אוכל ונותן תמורה מדהימה ונוף מדהים, 50 ₪ לארוחה שהספיקה יפה לזוג והשאירה טעם של עוד.

חומוס טוב ועוד- נקודה של אופטימיות בסופשבוע שהוא קצת פחות

סןף שבוע שמתחיל עם קולות של מלחמה הוא אף פעם לא טוב, אחרי סופשבוע של גשם וחורף השמש בחוץ ואפילו יש הרגשה סתויות נעימה, בכרמל הנרקיסים פורחים וראשוני האירוסים מבצבצים אבל בחדשות 24 שעות ביממה רק הפחדה, הרס ואי שקט, במיוחד לימים כאלה אני צריך מקום של בריחה קצרה מהמציאות וקצת אופטימיות.

בשילוב עם פרוייקט ארוחת הבוקר שלי שנועד למצוא מקומות עם ארוחות בוקר מענינות, טעימות, מזינות ובמחיר סביר הגעתי למקום מאוד לא הגיוני בכפר סבא, פינה קצת נידחת צמודה לתחנת מוניות שמחליפה חנויות ובעלים בקצב די משגשג, לא רחוק מויצמן אבל בפינה נחבאת התמקם מקום קטן מלא אופטימיות שנקרא חומוס טוב ועוד, המקום מצהיר על עצמו שהוא "מקום צמחוני ואוהב חיות" וביום שישי החלטנו להתביית על ארוחת הבוקר שלהם שהציעה לנו שקשוקה.

קודם כול קיבלנו קערית מים קטנה לצ'ארלי, שלמרות שמעדיף תמיד בשר מוכן בשמחה לדגום גם מקומות צמחוניים, ואחרי זמן קצר קיבלתי קערה עמוקה ויפה של תבשיל עגבניות עמוק מעוטר בנדיבות בפטרוזילה, כבר ממבט ראשון התבשיל נראה מבטיח והריח מניחוח משכר של עגבניות שהתבשלו ארוכות עד שכל הסוכרים בהם הופרשו החוצה, ואכן הביס הראשון הודיע שמדובר בתבשיל עגבניות עמוק וארוך, ללא קיצורי דרך, התבשיל היה מאוזן ועשיר ולא היה צורך בתיבול נוסף, פנכה קטנה של חריף אכזרי שהוגשה רק שיפרה את המצב, רק בביצים הייתה נפילה- השקשוקה כנראה מוכנה במחבת גדולה מראש והביצים הגיעו מתי שהחלמון כבר היה נוקשה, ביצה שהייתה מוכנה עם ההזמנה הייתה מקפיצה פלאים את השקשוקה.

חשוב להזכיר שלצד השקשוקה הוגשו פיתות בשרניות עם אפשרות להחליפם בפיתות מקמח מלא, בגלל שהבוקר היה בריאותי הלכנו על האופציה הזאת וקיבלנו פיתות רכות ובריאות שספגו באהבה את הרוטב העמוק.

ביחד עם הארוחה קיבלנו צלוחית קטנה של סלט טאבולה מרענןו, סלט ירקות טרי ופשוט, סלט כרוב עוקצני וצלוחית של חומוס משובח, עתיר בטחינה, עדין עדין ומאוד מאוד טעים, כול השולחן שידר טריות, פשטות ועדינות והיה חגיגה בפה.
התפריט הבטיח גם מבחר של מנות צמחוניות לימים אחרים שכולם על טהרת הצמחונות החל מגולש צמחוני ועד מעורב ירושלמי והכול במחירים הוגנים כולל משלוחים אל אופניים חשמליות, רשמתי לי לבדוק בעתיד....

השקשוקה נוגבה מהר, הסלטים חוסלו, השיחות של נהגי המוניות מהתחנה הצמודה היו משעשעות והוסיפו עניין ובכלל המקום שידר אופטימיות ואי של שפיות בלב כול הבלאגן. אין ספק שלפה עוד נשוב.
ועל מנת לאזן את הבריאות פקדנו כרגיל את נומילי לקרואסון הפיסטוק הקבוע ולאספרסו הארוך, כי מהרגלים טובים לא נפתרים.

ומה המחיר? פעמיים ארוחת שקשוקה- 24 ש"ח לאדם, חצי קילו חומוס הביתה - 18 ש"ח, 4 פיתות- 4 ש"ח, 1 מים מינרלים- 6 ש"ח, סה"כ 76 ש"ח לארוחה מלאת נקודות אור, ציון הדוקטור- 9. אם פעם הבאה הביצים יהיו רכות וישברו על הצלחת בענן חלמון מדהים הציון יכול להיות עגול.

ולכתובת- רוטשילד 50 כפר סבא, צמוד לתחנת המוניות, מומלץ בחום.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

טיול בכרם- שוק הכרמל, קצת כרם והרבה שכונה במסעדת ארז

יום שישי של שמש אחרי סופשבוע גשום מאוד, קרני השמש מייבשות את השלוליות ומבטיוחת ימים יפים של אור, פריחה חדשה והרבה תיאבון, יצאנו לשוק השבועי ואחרי חודשים רבים החלטתי הפעם לחזור לשוק הכרמל, השוק הראשון והראשוני בו התחלתי להכיר ולאהוב את השיטוטים בסמטאות בין הדוכנים והצעקות.

זה השוק היחיד שעדיין מרגיש לי אמיתי, מחוספס, שילוב בין מציאות לחידושים, בין אנשים קשיי יום ובין חנויות שמתמחות, ערמות של ירקות בכל הצבעים והטעמים לצד דוכני בגדים, צעצועים זולים ודיסקים מזוייפים, התחלנו את המסע בין הדוכנים בוחרים חומרי גלם משובחים, פעם זה עגבניות שרי מתוקות, פעם עלים ירוקים רעננים ומלאי ניחוח, אחרי זה גם חנות של שגים מלוחים שהמוכר שמח להתחיל בה את היום עם כוסית וודקה קפואה וחלה עם הרינג שמנמן... אחרי שהשקיות התחילו להכביד משלל הרכישות החלטנו לחפש מקום לאכול, 11 בבוקר והרעב כבר כבד אז החלטנו ללכת בסמטאות הכרם לחשפ מקום להתמלא.

הכרם נראה כאילו הוא נשאר עשרות שנים מאחור, סימטאות קטנות וצרות, אנשים שמכירים אחד את השני והרבה מוסדות מפורסמים, שילוב בין דירות עוני לדירות יוקרה ובעיקר הרבה שלווה בהתחשב בזה שמעבר לכביש יש כבר את ההמולה.

התיישבנו לנו במסעדת ארז, אי דם באחת הסמטאות, למה בחרנו בה? כי נראה לנו שיהיה טוב, התפרטי הגיע מהר והראה סימנים של עשורים קודמים, מבחר מנות תימניות במחירים זולים והחלטנו להאביס על עצמנו ארוחת מלכים, קודם כל הגיעו לשולחן חמוצים סטנדרטיים, סלט תורכי סביר וחריף אכזרי בעל מבחר טעמים, ופיתות רכות שיודעות הייטב איך לספוג שעברו קלייה יפה על הגריל והיו חמות ומזמינות, ואז הגיע מנה ראשונה- מרק שעועית אדום ומבעבע, מרק מנחם, שעועית ועגבניות, סמיך ויפה, השעועית רכה מבישול ארוך אבל המרק לא התרומם כי התיבול היה חסר, מעט מלח והמרק חזר להמריא ולחמם, הפיתות ניגבו את קרקע הקערה היפה והכינו אותנו למנה השנייה.

2 צלחות חומוס קומפלט, חומוס טרי וחמים, הרבה פול רך וטרי, במרכז תלולית ביצה ומעליה שלולית של טחינה לבנה ומסביב שמן זית ולימון, הפיתה מערבבת את הכול, מעט מלח לאיזון הטעמים וישר לפה, חומוס טעים, טרי, חמצמץ מעט שדורש עוד פיתה ועוד פיתה רכה.

באמצע צלחת החומוס הגיעה גם המנה העיקרית- שיפוד קבב ושיפוד שישליק עם תלולית יפה של מג'דרה, הקבב טרי ועסיסי מתובל במדוייק, המג'דרה עם טעמים של בישול ממושך, יופי של מנה שהשאירה אותנו כבר ללא נשימה.

החשבון היה מצחיק, המחירים של פעם- מרק 15 ש"ח, פעמיים חומוס- 15 ש"ח לצלחת, 2 שיפודים ומג'דרה- 33 ש"ח וסלוף אחד- 3 ש"ח, סהכ 80 ש"ח לארוחת חזירות לשני אנשים רעבים, מחירים שלא יאמנו בעיר הגדולה, ה- VFM פשווט בשמיים, לא קולינריה גדולה אבל אוכל בייתי איכותי ומשביע שמחמם את הלב לשעה ארוכה.

טיפסנו לאט לאט עם השקיות במעלה הכרם, מקום שהזמן בו עצר, ובדרך גם אנחנו עצרנו במנזר שעה שמחה של בירות
 במחירי רצפה....