המבורגר גורמה 26- השם מנסה להגיד הכול

העשור הזה הוא כנראה עשור ההמבורגר גרומה בישראל, פתרון נפלא למסעדנים בארץ לספק מנה משביעה במחיר  סביר שכנראה ניתן להרוויח ממנה קצת, זה התחיל עם הרשתות שלימדו אותנו לאכול המבורגר מבשר טוב (מוזס, אגאדיר ו-BBB ) ומאז התפתח למגוון רשתות שמתחרות אחת בשנייה מי מציעה המבורגר יותר מופנפן מסוגי בשר אקזוטיים עם מבחר עצום של תוספות מושחתות.

כנראה שהדרך הטובה ביותר להרוויח בעסק הוא התוספות להמבורגר- אחרי הכול מי אל שמח להוסיף עוד קצת בצל מטגן להמבורגר, כמה פרוסות גבינה, בייקון זה בכלל טוב, ביצת עין קטנה ולקינוח אולי גוש חמאה מתובלת ויש לך יופי של המבורגר, אם חושבים על זה עם כול התוספות הללו גם דיקט היה טעים.

המלכוד הוא במחיר- כל תוספת להמבורגר עולה כמה שקלים ומהר מאוד אתה מגלה כי המבורגר עם כמה תוספות טובות וציפס (שמשום מה מגיע ברוב המקומות בתוספת תשלום) חוצה בקלות את מחסום ה-100 שקלים ופתאום ממנה זולה ופושטה אתה משלם לא מעט על קציצת בשר.

שישי בצהרים אחרי הסופה הגדולה ואנחנו באזור גן החשמל מתיישבים בהמבורגר גורמה 26, הרחוב שקט ונעים עם בתים שעוברים שימור מסביב ומעבר לכביש כבר מדינת דרום תל אביב, השולחנות מזמינים, המלצרים בתלבושות עם ניחוח צרפתי ובכלל ההמבורגר די אלגנטי, לשמחתי בשישי בצהרים יש עסקית של המבורגר+ ציפס במחיר אחיד של 55 ₪, ביום יום מדובר במחיר של ההמבורגר לבדו כאשר על ציפס צריכים לשלם עוד 12 ₪.

הזמנו לנו את ההמבורגר הקלאסי שמגיע עם בייקון, גבינת אמנטל ובצל קונפי והמבורגר צמחוני אחד שמתואר בתור סטייק מוצרלה עם עגבניות מיובשות פסטו ורוקט. לפחמימה הזמנו ציפס רגיל אחד וציפס מתוק מבטטה (תוספת של 3 ₪)

לשולחן הוגשו קודם כל 3 רטבים בסט זכוכית יפה שכללו קטשופ פושטי לגמרי, איולי שום לאוהבי המיונז והשום שהיה מוצלח ורוטב גבינה כחולה שהרגיש כמו יוגורט אנמי למדי. הרטבים הוגשו הרבה לפני שהגיע משהו לשולחן ונשארנו איתם במשך דקות ארוכות, קצת מוזר.

ההמבורגרים הגיעו- הקלאסי הגיע בלחמניית בריוש שחומה ויפה, עמוסה בתוספות , הקציצה די דקיקה אבל מכובדת, המנה הייתה מסודרת ככה שלא היה צורך להוסיף רטבים אלא רק להרים ולתת ביס..

הבשר היה טוב, קצת פחות מדי גס לטעמי, מאוד מתמסר ועדין , התוספות לקחו אותו כבר למקום קצת יותר מענין, זה היה המבורגר מאוד עשיר ומושחת והמתיקות של לחמנית הבריוש תרמה הרבה , אבל הרגשתי שהוא עשיר מדי וכבד, אבל מסוג ההתמכרויות שאתה יודע שרעות לך אבל לא יכול להפסיק.

ההמבורגר הצמחוני היה כבר מענין יותר, סוג של שניצל מוצרלה שהשתדך יופי עם פסטו ועגבניות מיובשות, שילוב של רכות ופריכות, חם וקר, מנה מענינת מאוד שהייתי ממליץ גם למי שהוא לא צמחוני.

הציפס הגיע בכמות לא גדולה אבל מספקת , הוא היה דקיק ושחום מאוד, מתובל יחסית והתאים לטעמים של ההמבורגר, הציפס בטטה היה חתוך גדול ודי סמרטוטי, חסרה לי מאוד הפריכות שאני מחפש בציפס והוא היה קצת כבד מדי.

בגדול- המבורגר מושחת ועמוס תוספות, כל ההמבורגרים בתפריט עמוסים בכול טוב ונראה לי שהבשר עצמו קצת נעלם שם, המחיר בעסקית הוגן לחלוטין (55 ₪ עם ציפס) ללא עסקית מדובר עדיין בהמבורגר טוב אבל לאוהבי חסימת עורקים. בהתחשב בזה שהטאקרייה נמצאת ממש מעבר לפינה לא בטוח שזה יהיה המקום שאני יגיע אליו במיוחד לאכול פעם אחר פעם אבל בהחלט מקום ראוי, ציון הדוקטור- 8.

ג'קסונוויל- חוף, צלעות, סטייק ותנין

אני חייב להודות שבשבילי ארצות הברית היא לא  המפלט הגדול, המקום שאתה ארצה להיות בו ולחיות בו, אף פעם לא הרגשתי צורך לטוס ולטייל שם, או לספוג את התרבות המקומית, תמיד אירופה והמזרח קסמו לי הרבה יותר, ולקח לי קצת מעל לשלושים שנה עד שהגעתי לארץ המובטחת, בשנה האחונה ביקרתי שלוש פעמים במדינת הענק לצרכי עבודה, תמיד טיסות בהתראה קצרה שבהם הגעתי למקומות בדרךך כלל לא פופולריים אבל הרגשתי שהם נתנו לי נקודת מבט לנתח את האוכל והתרבות המקומית, ועדיין קשה לי להסביר מה זאת ארצות הברית.

פלורידה, נשמע נחמד, ג'קסונוויל- קצת פחות, עוד עיר בצפון פלורידה, לא אטרקציה תירותית גדולה, מגוון רחב של אנשים ותרבויות, מזג אוויר טרופי חם ולח ואני מגיע אחרי עיכוב קטן של 12 שעות בשדה תעופה בשעת לילה מאוחרת מורעב, אין לי כוח לנסוע לחפש מסעדה, או לחשוב מה אני רוצה, נכנס למקום הראשון שנמצא במרחק הליכה מהמלון, מסתבר שנפלתי על IHOP רשת שמתמחה בארוחות בוקר, הדבר המושלם לשעה עשר בלילה, אבל למה להיות בררנים? ארוחת בוקר קלאסית אחת בבקשה, זוג ביצי עין, קצת רצועות בייקון פריך, זוג נקניקיות קטנות והאש בראון כי צריך פחמימות, המסע לאוכל האמרקאי מתחיל, מעט תבלינים, אין לחם, הבייקון פריך ומלא טעם, הנקניקיות מפתיעות, סגנון איטלקי- טעם מורגש של שומר, עסיסי, קלוי במדוייק ככה שהיא נשברת תחת הסכין בקול מעורר תאבון, האש בראון משעמם שמזכיר יותר לטקס לא מוצלח.

קינוח גם חייבים, ופל בלגי קטן עם ערמה יפה של קרם פרש ופירות יער טריים- אוכמניות ותותים, הופל קליל וטוב, לא מתוק, הקרם פרש עשיר, הפירות חמצמצים ומאזנים, סגר לי יפה את הפינה, מסקנה- חומרי גלם טובים, הכנה פשוטה ומדוייקת, אין חדשנות ואין תשוקה.

יום קדימה, יום עבודה ארוף, המנהל המקומי מזמין לארוחת ערב בסטקייה מקומית, מזהיר מראש שיוכל להיות שם קצת מהודר, שירות חנייה מהיר, מארחת אדיבה, מסדרון מוקף באח יוקרתי שבוער מחלוקי נחל (חיוני מאוד בטמפרטורה ממוצעת של 30 מעלות) מתיישבים בשולחן מוקפים במלצרים מקצועיים, III FORKS היא רשת קטנה של בשר שממותגת גבוה, מסעדה של Fine dining  שבה יוצאים לחגוג אירוע מיוחד, תפריט של בשר ופירות ים, מנות פשוטות וחומרי גלם טובים זה הכיוון, לפתיחה פלטה של טעימות מהים עם שרימפסים גדולים ומתקתקים, עוגת סרטנים קטנה ומלאת טעמים וסקלופ עטוף בביקון שמשחק ים-יבשה, מתוק-מלוח מופלא, לחם שנראה כמו חלה קטנה, חמאה רכה, תענוג לחיך.

לעיקרית, פריים ריב מבשר משובח, חצי קילו של בשר, עשוי מדייום, צרוב יפה, מומלח ומפולפל בדיוק רב, נתח ראוי,איכותי שטופל בקפידה, בצד צלוחיות של אספרגוס שנחלט קלות, מחית תפוחי אדמה שהייתה  מעט תפלה, תרד בשביל הבריאות, מנה קלאסית שעוד פעם לא מנסה ללכת רחוק.

לקינוח עוגת שוקולד שכבות די מזעזעת, כבדה, חסרת מנעד, קינוח אמרקאי במיטבו כנראה, אבל המסעדה גרמה לי לחשוב, זה סוג המסעדות שחסרות בארץ, מקומות שלא מנסים לחדש אלא נותנים כבוד לחומרי גלם, נותנים אווירה מיוחדת ושירות מתי שאתה חוגג אירוע מיוחד, בדיוק באמצע בין מסעדות השף המלוקקות שלא מתאימות לחגיגה משפחתית למסעדות היותר מדי שוק של מלצרים והצגות לסועדים, לא זול- מנות ראשונות ב-20 דולר, סטייק בקרוב ל-50 דולר, אבל אין ספק שהחוויה הייתה שווה.

מסע אחר, הפעם אחרי המנה האמריקאית האולטמטיבית במצידי- צלעות, כל פעם אני מחפש את המקום הקטן שמגיש את הצלעות הטובות ביותר, בשר שנופל  מהעצם, טעמים חזקים, אצבעות דביקות, מנה ביתית שאנחנו לא מכירים מהבית (באותה נימה, יש בכלל צלעות טובות בארץ?) הפעם נתנו לרשת להוביל אותנו למקום שהוכרת כטוב ביותר בעיר לצלעות' המיקום פשוט- מרכז מסחרי, השם- Rib shack , האווירה- מקומית, חולצות פלנל, אנשים קשוחים, מלצרית שעובדת במקום שנים אבל עדיין עם חיוך, גופייה צמודה, מכירה את כל האנשים ומשרתת את כולם בחיוך וצחוק, גריל עצום עם נתחים עצומים לא פחות, והעיקר- מנת צלעות בסגנון יבש, נופלות מהעצם, מעושנות, רוטב ברבקיו עמוק טעמים, רוטב חרדל-דבש ממכר, רטבים חריפים למכביר, הצלחות מתמלאות בעצמות ריקות, יש גם קצת ציפס וסלט קולסלאו אבל העיקר הם הצלעות, נתח זול, בישול אורך, טעם של בשר והרבה הנאה במחיר נמוך, 10 דולר של תענוג לשדרה שלמה.

יום אחרי, ערב אחרון, מסעדה שהיא בר ספורט, מסכי ענק, שולחן בליארד, הרבה בירה, המקום Gator dockside הסיבה שהגעתי הנה- תנין, חטיפים של  זנב תנין בטיגון עמוק, הייתי חייב לנסות, הטעם- מטוגן, המרקם- דורש לעיסה. שווה את זה? בספק, אבל חוויה, הפעם למנה עיקרית צלעות במרינדה רטובה, דביקות, מתוקות יותר, דורשות יותר לעיסה, אבל מי מתלונן? בתור תוספת הכוכבת האמיתית- שעועית אפוייה ברוטב עגבניות, היא רכה אבל נגיסה, הרוטב מתקתק ומעושן, מנה עתירת טעמים, בקומבו שלי גם חזיר מפורק, קצת חוי בשר עסיסים, קצת שעועית ורוטב ואני בעננים.

ולארוחת הבוקר האחרונה, בר גולשים על החוף, יום שבת בבוקר, משפחות מנסות לקום, קפה נמזג לכוסות חרסינה, ארוחת בוקר של אלופים, Country fried steak עם רוטב לבן, ביצת עין, קצת  גריטס בצד ותפוז לקישוט, הסטייק דק ומטוגן, הביצה נותנת עוד קצת ענין, הרוטב עמוק ומספק, ארוחה של חוטבי עצים לפני שהם חוזרים לעבודה, הגריטס- לא מצליח להבין אותו, דייסה לבנה וחסרת טעם, קצת מלח ופלפל לא מצליחים לעורר אותה, אבל עדיין- מנה לאומית של  הדרום העמוק.

אז מה היה - אוכל פשוט, מנות עצומות, מחירים זולים, חומרי גלם איכותיים, מסעדות שהמטרה שלהם להגיש אוכל ושירות יעיל ולא לעשות הצגות, לא היו לי פה תגליות או פסגות רק מסעדנים שעושים את שלהם עשרות שנים ולא הולכים אחרי אופנות, כנראה שזו הגדולה של המטבח הזה.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

טאצה דורו- בוקר בניחוח איטלקי בנוה צדק

בוקר יום שבת, ההשכמה הייתה מוקדמת והבריזה עדיין נושבת ומבחר עשיר של שוברים שהתקבלו לכל מיני ארועים שוכבים על השולחן, חלק מציעים קפה ומאפה חלק ארוחות בוקר וחלק מציעים מבחר רחב של מבצעים אבל רובם משעממים ולא מושכים, השוברים אצלי בדרך כלל עוברים יישון איכותי כמו בשר למשך חודשים רבים עד שנשאר שבוע עד סיום התוקף ואז אין ברירה אלא לנצלם, הפעם החלטנו לחרוג מהמנהג ולנצל תלוש טרי שהתקבל לפני מספר ימים לכבוד ים הולדת שיגיע בקרוב, המבחר של בתי הקפה מעט עלוב, אין הרבה אופציות מענינות ובכלל ארוחת הבוקר הישראלית כבר שנים רבות משעממת אותי- אותם ביצים, ממרחים, סלט עייף, קפה סביר ותפוזים סחוט טרי אבל לא פה, ולא טרי, ולא סחוט ולא תפוז...

הפור נפל הפעם על מקום קצת שונה, טאצה דורו בנוה צדק, השכונה תמיד נעיהמ לטיול קצר בשבת בבוקר מתי שהשמש עדיין אל קופחת מעל, המקום נראה חביב עם חצר קטנה עם ניחוח איטלקי, תשע בבוקר יום שבת המקום עדיין מנומנם, החצר היפה חצי מקורה וממוזגת בכהלכה אבל מעט מהקסם נשמר, חצר יפה עם ניחוח של מקום אחר, כיסאות מזמינים ומוסיקה חרישית נעימה, מתישבים ומקבלים תפריטים והסבר על מה כולל השובר שלנו (ארוחת בוקר זוגית) המבחר יפה ומסקרן ונע מבוקר מצרי עם מסבחה של פול , ארוחות בוקר רגילות וארוחות של ביצים על תבשילים של פטריות או תרד או ביצי עיין בקדאיף, אחרי מחשבה קצרה מזמינים 2 ארוחות- בוקר מלא שמקביל לארוחה הרגילה ובוקר הפוך שהוא עין הפוכה עם שינקן ובייקון בפוקאצה, מתרווחים במקום ומבחינים בפינה בזוג תרמילאים עם תיקי ענק אוכלים ארוחת בוקר של "רק הגענו לפה" ונזכרים בטיולים של לפני שנים לא רבות כל כך אי שם ברחבי התת יבשת הגדולה והחיפוש אחר מקום למלא את הקיבה ובזול...

המתנה קצרה וסלסלת לחמים מגיעה, פרוסת פוקאצ'ה תפוחה, 2 פרוסות לחם מלא ומאפין קטן, הפוקאצה מוצלחת ובשרנית אבל מעט קרירה, הלחם יבש וקר ולא מפתה והמאפינס חביב אבל קטן, פנכת חמאה רכה וריבת תפוחים ביתית עושים נעים לפוקאצה, כוס מיץ תפוז שנסחט במקום מגיעה בכוס יין יפה עם קרח ומרווה עד מאוד, וגם הפוך ואספרסו טובים בכוסות חרסינה יפות (כל ארוחה מגיעה רק עם שתייה אחת, קפה אחד הוספנו) והכי חשוב קערת מים לצ'ארלי שלא יתייבש לו בהמתנה לשאריות.

אחרי כמה דקות נוחתים על השולחן סלטים- סלט ירקות חביב וחתוך לא דק מדי עם יוגורט למעלה וסלט ירוק עם גפרורי גזר וגילופי פרמזן, הסלטים חביבים, רעננים ומתחילים למלא את הקיבה לקראת הגעת המנה העיקרית, המנה שלה נוחתת ראשונה, על צלחת לבנה גדולה מונחים 2 ביצי עין יפות עם חלמון רוטט, תלולית יפה של גבינת שמנת קרירה, 2 קוביות יפות של פטה, שום ועגבניות קונפי ומספר זיתים וקערית עם יוגורט ומוזלי, הסידור אסטטי ומגרה, הביצה עשוייה נכון והפוקאצה שוברת במהירות את החלמון, הגבינות מתאימות במדוייק גם אם לא מרגשות, השום ועגבניות השרי קונפי מוסיפים מימד נוסף לארוחה, צלחת לא גדושה אלא בכמות מתאימה לפתוח את היום עם חיוך, היוגורט חמצמץ במידה, קוביות פירות טריים ומעט גרעינים לפריכות. צלחת קצת שונה מארוחת הבוקר הישראלית הרגילה.

הבוקר ההפוך שלי גם הגיע כבר- פוקאצה גדולה שנפרסה ומולאה בביצת עין הפוכה שטוגנה עם בייקון ופרוסות ורדרדות של שינקן, הכריך עמוס בכל טוב, בצל סגול פרוס דק ועגבנייה מוסיפים בריאות, החביתה טובה אבל הייתי שמח לחלמון נוזלי יותר שישפך וירטיב את הביסים, בכלל מעט ממרח שומני היה עושה פלאים, כמויות מכובדות של בשר בכל ביס ביקשו קצת פריכות, קצת חסה ותוספת קטנה של מלח ופלפל עשו את הכריך לארוחה ראוייה.

הצלחות בסוף לא היו ריקות כי הרבה אוכל היה על השולחן, אבל לא הרגשנו חזירים שזללו עד בלי סוף אלא שאכלנו ארוחה מאוזנת שמשאירה אותנו עירניים להמשך הבוקר, האווירה במקום הייתה טובה, השירות קשוב וחרישי, דרך מעולה לפתוח יום שבת, קצת שיטוט בנוה צדק על הבוקר עזר לנו לעיכול אבל אחרי שעה השמש הקופחת כבר הזכירה לנו שאנחנו לא באיטליה אלא במישור החוף והגיע הזמן לחזור למזגן.

אז מה היה לנו- ארוחות בוקר קצת שונות, מגע איטלקי קליל, קפה טוב, חומרי גלם איכותיים וקצת יציאה מהשיגרה, עדיין חסר עוד קצת מגע, קצת תיקונים קטנים וסלסלת מאפים יותר מגוונת ואיכותית אבל עדיין מקום מיוחד ששווה הגעה במיוחד מכפר סבא הרחוקה, ארוחת בוקר מלאה (49 ש"ח), בוקר הפוך (52 ש"ח) ואספרסו (9 ש"ח) סה"כ 110 ש"ח ציון הדוקטור- 8, כי זה שונה מכל שאר הארוחות.



http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif