ביסטרו נח- מקוריות יש,אבל חסרה תעוזה

הזמנת תור למסעדה תמיד מפתיעה אותי, לפעמים אין מקום חודשים מראש, לפעמים השעות שבהם יש מקום בלתי הגיוניים, לפעמים הגבלת הזמן על השולחן לא אפשרית......אבל הכי מציק לי היא העובדה שאחרי שחיפשת מקום , הציעו לך שעה ספציפית שרק בה יש מקום והוגבלת בזמן ואתה מגיע למסעדה אתה מגלה שהיא חצי ריקה, ונשארת ככה גם במהלך כל השהות שהתארכה הרבה מעבר לשעתיים שבהם הבוטח לך השולחן אבל בכל מקרה לא נראה שיש לחץ ואף אחד לא מזכיר לך את העניין, מסתוריים הם נבכי ניהול השולחנות במסעדות כנראה.

הפעם הגעתי למגרשי הטניס השוכנים מתחת למוזיאון ארץ ישראל, מקום פסטורלי שנראה שנמצא בקפסולת זמן, פוסעים בין שחקני הטניס למקום שפעם שכנה בו ארנולד, אחר כך רוקח 73 והפעם מאכלס אותו ביסטרו נח המקום החדש שמשלב בין יהלומה ובין השפית ענבר ברמן מאסיף, המקום יפה ומרווח, כיסאות נוחים ושולחן מוכן עבורנו, תפריטים מוגשים וגם בקבוק מים שמתמלא בכל פעם שביקשנו, התפריט משלב בין מנות ביתיות ומעט גסות (כנראה מהצד של יהלומה) ומנות ביסטרו צרפתיות כפריות (כנראה מבית אסיף) עם חלוקה לא ברורה למנות קטנות, מנות ראשונות. מרכז שולחן ומנות עיקריות, היינו חמישה אנשים עם לא מעט רגישויות, הימנעויות והעדפות אבל הצלחנו לבחור אחרי פרק זמן לא קצר.

התחלנו עם סלסלת הלחמים שהייתה מהצד של אסיף, 3 לחמניות גזר כתמתמות, 3 לחמניות סלק אדמדמות וככה פרוסות של לחם שאור רך ביחד עם רליש פלפלים ואיולי זיתים (18 ₪) מנה נהדרת של לחמניות מקסימות ורכות, איולי שהזיתים שברו את המרקם והטעם שלו ורליש פלפלים עם המון הפתעות שמולאו מספר פעמים לבקשתנו , מנת לחם מעולה ששווה לשלם עבורה.

להתחלה הזמנו ממנות מרכז השולחן מנת ראגו שעועית (48 ₪) צלחת עמוקה עם כמות לא גדולה של שעועית לבנה רכה מאוד שבושלה עם עגבניות עד שהיא כמעט נמסה לתוכם, מספר עלים של שום ירוק צלויים וברוסקטה גדולה שהונחה מעל וספגה את הנוזלים, מנה עמוקת טעמים ומעניינת אך מעט קמצנית בגודל לעומת המחיר.

מנה נוספת שהגיעה היה סלט ביבי ג'אם (52 ₪) צלחת גדולה עמוסה בחסות, רוקט וירוקים עם פרוסות אבוקדו , פלחי אשכולית אדומה חמוצה-מרירה ומוצרלת באפלו רכה, מנה נהדרת של שילוב טעמים ומרקמים עם חמצמצות משגעת., מנה מוצלחת עם יד טובה .

לעיקריות הזמנו 3 פעמים מנה של פירה תירס טרי (72 ₪) למעשה פולנטה מתירס טרי שהגיעה כממרח עשיר ומעט קריר, מעל תבשיל בורגניון פטריות ובצל ספרדי, הבצלים והפטריות בושלו שעות ביין אדום והתקבל תבשיל מחמם לבב שהוגש בנדיבות ולא החוויר לעומת שום ביף בורגניון, בצל ספרדי שנצלה על הגריל הצטרף לחגיגה למנה לא גדולה אבל מגוונת וטעימה, רק מוזר שהפירה הוגש פושר ולא חם.

עיקרית נוספת שהוזמנה הייתה פילה דג ים עם מרמלדת שומר עם ניוקי פריך, הגיע דג יפה עם המון שערות שומר שבושלו לכדי ריבה, המנה לא הייתה לטעמה של המזמינה, לא בגלל הטעם או ההכנה שהייתה מדויקת לטעמי אלא משום שהיא חשבה שהפילה יהיה צרוב ופריך , המלצר החליף ללא היסוס את המנה לעוד מנת פירה תירס.

אני הזמנתי מנה של המבורגר זנב שור (76 ₪) בתוך אינגליש מאפין עם גבינה צ'דר ורוטב חזרת הונח קציצה מזנה שור שבושל ארוכות, פורר והורכב מחדש לצורת קציצה, בצד הגיע צלחת חמוצים לא שיגרתית ומעניינת עם כרבו, סלק ולימון כבוש, ההמבורגר היה מעניין, בשר זנב השור קיבל המון טעמים מרוטב החזרת והצ'דר, המאפין החזיק יפה את הקונסטרוקציה, אבל היה חסר עסיסיות בקציצה,  אולי תוספת שומן כלשהי כדי שזה יהפוך למנה מנצחת, רעיון מקורי ויוצא דופן שיכול היה להמריא עוד יותר, המנה הוגשה עם תפוחי אדמה צלויים מוצלחים.

לקינוח הזמנו 2 קינוחים- עוגת גבינת עיזים (44 ₪) שהייתה קלילה וחמצמצה ביחד עם קראמבל אגוזי לוז ומעט קרמל תפוזים, ובאווריה (38 ₪) שהגיעה בצנצנת והייתה עשויה טובה, לא מתוקה מדי עם קרמל טופי חם ובננה, 2 הקינוחים היו סבירים אבל לא מספיק מקוריים או מעניינים.

יצאנו עם חשבון של 560 ש"ל לחמישה אנשים, האוכל היה מעניין והאווירה נעימה אבל עדיין היה חסר משהו,  אוכל מקורי ומוצלח אין בכל מקום, ואולי חסרה לי עוד קצת תעוזה, כנראה שנצטרך לגבש דעה נוספת בביקור נוסף.

טוטו- אלגנטיות קפואה ומוקפדת

בתל אביב יש לא מעט מסעדות חדשות, אופנתיות, שמחליפות טרנדים בכל יומיים ומנסות לחזר אחרי קהל, מחליפות תפריטים, משנות עיצוב, קונספט חדש... ויש את המקומות שלא משתנים ושומרים על ה-DNA  שלהם, אבל לי זכור ק מקרה בודד של מסעדה שעברה שינוי מטלטל ומהותי, חזרה למקורות ושמרה על יציבות מדהימה ומקפיאה.

יום תל אביבי רותח מחום באמצע גל החום שלא אפשר לצאת מהבית ללא מזגן צמוד ואנחנו צועדים בצהרים לתוך טוטו, מזגן מקפיא מקבל אותנו ומכניס אותנו לממלכה האלגנטית והמוקפדת שבאופן מדהים מלא בכל פעם מחדש, תפריטים מנוחים במהרה וכוס מים קרים מוגשת במהירות לשולחן עם פלח מלפפון מרענן, אין ספק שהשירות במקום הזה הוא מקצועי.

חילופי שפים, מאבק בתקשורת, חזרה של שף והכל נראה כאילו שום דבר לא השתנה, קהל אמיד מאוד, תפרטי כמעט ללא שינויים שנראה קצת מופשט מדי למסעדת שף ותפריט עסקית בעלות של 125 ₪ לאדם.

קודם כל מקבלים לשולחן לחם מעולה עם קרום עבה ופריך, צלוחית של שמן זית ועגבנייה מרוסקת, מבחר של זיתים משובחים ומרירים וצלוחית קטנה של שעועית בואבס שבושלה בציר לימוני נעים, הלחם מדהים ואי אפשר להפסיק לנגב את הצלוחיות על השולחן, פתיחה מכובדת בעליל.

המתנה לא ארוכה מדי והמלצרים מיד מביאים את הראשונות שלנו, בצד אחד נוחת על השולחן מנת החציל האגדית, חציל צלוי באש גלויה בדיוק כמו שזוכרים מתפייט התפריט, חציל לא גדול בצלחת גדולה עמוסת מרכיבים, החציל מתקתק, קלוי בדיוק עם ריח נהדר של גחלים ועשן, נח על מצע עבה של טחינה משובחת, בצד ערימות של גבינה מלוחה, לאבנה, עגבניות מרוסקות, טפנד, צנוניות ופלפל חריף. המזלג מסדר לו בכל פעם ביס אחר והרמוניה של טעמים ממלאת את הפה, מנה קלאסית בהחלט ומאוד טעימה.

בצד שלי מגיע סלט קר של גופי קלמרי סגולים עם גרגרי חומוס, הקלמרי עשויים במדויק ומלאי טעם, הם מעורבבים עם גרגרי חומוס רכים, עגבניות ובצלים קלויים וטחינה, סלט קליל ומאוד קיצי אבל לא מנה שנושאת בשורה.

נחים אחרי הרבה מאוד אוכל, ממשיכים לנגב את שאריות הטחינה עם הלחם המצטיין, לוגמים כוסית של יין לבן חביב במחיר עיסקי הגיוני של 29 ₪ ומנסים להבין מי הקהל שיושב במקום בצהריי היום, אין כמו קצת אנתרופולוגיה לצהרים...

העיקריות מגיעות אף הם במהירות נכונה, בצד שלה מגיע צלחת עם טורטליני גבינות רכות, 5 כיסונים יפיפיים שנעשו ביד מבצק בעובי מדויק, עמוסים בגבינה עדינה וטובלים באמבט של רוטב עגבניות נעים ותלולית של פרמז'ן בצד, פסטה באיכות עליונה ומנה מאוד קלאסית שאי אפשר להגיד עליה משהו רע, מצד שני היא גם שעממה למדי, לא היה במנה משחק טעמים או עניין מיוחד, פשוט מנה מקצועית .

בצד שלי הגיעה צלחת עם 2 נתחים יפים בגודלם של צלע חזיר בקרמל תבלינים תאילנדי שהיה עטוף בקשיו ובוטנים, הצלע הייתה עשויה במידה מדויקת, הרוטב מתקתק ומעניק טעמים נוספים שכיף לטבול בו את הבשר, האגוזים מעניקים מרקם חביב, המנה גדולה בהחלט והיה קשה להתמודד איתה, אבל עוד פעם הגענו לבעיה- אחרי הנתח הראשון המנה איבדה ענין, האגוזים נכחו בכמות גדולה מדי ובשלב מסוים כבר הסרתי אותם מהצלחת. לפחות הפריה שהוגש בסיר קטן בצד היה מושלם, רך ומפתה.

הגענו לשלב הקינוח, כבר מראש ידעתי מה אני רוצה בתור קינוח יום הולדת, מילפיי טוטו 2015 נכתב בתפריט, לשולחן הגיע ברוב רושם מלצר עם צלחת גדולה ועליה מגדל של בצק עלים וקרם מסקרפונה עשיר, מעל הוא שפך המון המון רוטב קרמל ואז במכה אחת חצה את כל המגדל עם סכין גדולה ובשאיר אותנו להתענג, הבצק עלים היה חמים ומעולה ועבר קירמול נוסף שסגר אותו והפך אותו עמיד בפני הקרם, המסקרפונה עשירה ולא מתוקה מדי, הקרמל מושלם ומעט מלוח, בצד גלידת וניל מעולה עשירה בגרגרי וניל, טירוף של מנה.

אז מה היה לנו? מסעדה קלאסית שלא זזה מטר, מקצועית ברמות שלא מכירים בתל אביב, שף עם יד מעולה שמוציא מנות ללא פגמים, אבל גם מסעדה מעט מנוכרת וקפואה שלא מרגשת, זה המקום להביא את הדוד מחו"ל בשביל להרשים אבל לא בשביל טירוף קולינארי, מאוד נהניתי אבל העם הארוחה הזאת הייתה בלתי נשכחת?

2 ארוחות עסקיות- 250ש"ח

2 כוסות יין- 58 ₪

מילפיי- 52 ₪

סה"כ 360 ₪ מוצדקים, אוכל טוב, אבל לא בטוח שאני אשוב פעם אחר פעם, ציון הדוקטור 8

רומנו- הברקה נוצצת בין כל שכבות הפיח והזוהמה

חזרנו לארץ אחרי קרוב לשלושה שבועות של שיכרון חושים, ממזג האוויר הצונן והנעים של אירלנד, הנימוס של לונדון, הרגיעה של עיירות דייגים קטנות לאורך החופים המערביים של האי הירוק אל תוך עומס חום מטורף, מציאות מטורפת והרבה רעש.

יום ראשון בערב הגענו למקום המוזנח והמנחם שמוכר עלי טוב משנתיים של בילויים בתדר, בית רומנו הוא סוג של פלא עולם שלא היה נבנה לעולם בתקופתנו, על שפת הרחוב העמוס יש פתח קטן שמוביל לחלל גדול ופתוח מוקף בבניינים ובחנויות, בבוקר הוא מלא בסיטונאי בגדים ובדים זולים ובלילות היה פה התדר עם מסיבות , אומנות והרבה מוסיקה, כבר אז הכרתי את המקום כאחד ממרחצי הזיעה הגדולים של תל אביב בו הלחות נדבקת לכל חלקה טובה, היום הוא הפך למשהו אחר.

מתפסים במדרגות לקומה הראשונה בה ממוקמת רומנו, החדשה במפעלות אייל שני, בכניסה מתחיל כבר הבלגן- בר קטן ודי עמוס, אנשים מסתובבים סביב ושולחנות מפוזרים על המרפסת ובחלל הפנימי , לא ברור מי איש צוות ומי סתם אורח, מוסיקה איכותית אבל חזקה ומאווררים שמנסים להזיז קצת את האוויר שעומד לו ומסרב לזוז, אחרי כמה דקות מצאנו מארחת שרשמה אותנו ברשימה ארוכה ולא הצליחה להתחייב על זמן המתנה, כמו כן אי אפשר להזמין מקום מראש.... המתנה ארוכה, החום נוראי, לא היה יחס מצד אנשי הצוות, כבר רציתי לקום וללכת ורק התפריט האניגמטי שהיה תלוי על הקיר הצליח לשכנע אותי להישאר ולהמתין כחצי שעה עד שהתפנה לנו שולחן צדדי קטן, התפריטים הונחו עם מבחר גדול ויפה של מנות ירק, קצת דגים וממש מעט מנות בשריות עם תמחור זול והגיוני ( מנות הירק 30-40 ₪, דגים 60-100 ₪) והרבה פחות פואטיקה ותיאורים ציוריים מאשר כרגיל.

התחלנו להזמין והתחלנו עם פוקצה וצלחת חריפים לחימום הקנה, הוזהרנו שבגלל שהמקום עדיין נמצא בהרצה יכול לקחת זמן עד שהמנות יגיעו והתחלנו לחכות.

מנת הלחם הגיעו די מהר, הפוקצה הגיעה עם צלוחית גדולה גדושה ברסק עגבניות עם טיפה של סחוג על מצע קרטון מוזהב, היא הייתה תפוחה ויפה, עם מעט עגבניות פרוסות דק ובצל, אין ספק שזו המנה הבסיסית בכל מקום של איל שני, וכרגיל היא הייתה מצוינת, פראית, חושנית ומלאת טעמים והרסק לצידה היה מופלא כמו שרק אייל שני יכול לעשות.

צלחת החריפים התגלתה כמנת פוקצה עם תוספת של פלפל חריף מטוגן אחד, עריסה סמיכה יוקדת מאדום , סחוג שחור וחריף מאוד ושלולית יפה של קרם פרש, החריפות הייתה מענגת והקרם פרש עזר להרגיע את הפה אבל היה מיותר להזמין גם פוקצה וגם את צלחת החריפים, אפשר היה להסתפק בצלחת החריפים שמגיעה גם ככה עם פוקצה.

מיד אחר כל נחתה על השולחן שקית הציפס, גאוות המקום שניתן להזמין רק אחת לכל שולחן, שקית נייר עמוסה בפלחי תפוחי אדמה עבים וזהובים בצורה יוצאת דופן, הביס הראשון מגלה פלחים לוהטים מחום עם שכבה פריכה ועבה בצורה יוצאת דופן ובפנים רכות מדהימה, המליחות מדויקת ומענגת והמנה המלוחה והלוהטת פשוט דורשת טבילה בשלולית המיונז שהגיע בצד , הציפס מטוגן 3 פעמים ומבלה גם בצינון פרק זמן על מנת לקבל את הפריכות המענגת הזו, אייל שני מצליח פעם ראשונה הערב להפוך תפוח אדמה פשוט למנה אלוהית שהיא מנת הציפס הטובה ביותר בארץ.

ממשיכים במנה של לוקוס ברוטב אדום, למעשה סוג של חריימה, נתח עבה ויפה של לוקוס לבן שמכוסה כולו ברוטב אדום משגע של עגבניות ופלפלים בבישול ארוך ארוך עם גרגרים של חומוס, נתחיל בגרגר החומוס האלוהי שהיה מוצק בחוץ אבל פשוט נמס בפה, נמשיך עם רוטב שמרגיש עגבניות בשלות שבושלו שעות ארוכות עד שהתמוססו לתוך עצמם ונסיים עם דג לוקוס טרי שבשרו הלבן שיחק יפה עם האדום העמוק הזה ונסיים בשלולית של טחינה משובחת ומעט תרד שנתנו ענין נוסף, מנה שגרמה לי ללקק את הצלחת עד תום.

המתנה לא קצרה והגיעה מנה נוספת, תפוח אדמה שלוק, לכאורה 2 תפוחי אדמה לא גדולים ועירומים שנשלקו במים עם חמאה, קרם פרש וחסה, למעשה 2 תפוחי אדמה מושלמים שנשלקו למידה שבו הם מוצקים אך נמסים בפה, טבולים בחמאה, קרם פרש ופרמזן ועלי זעתר ועלי חסה שהחום הגבוה בישל, זאת הייתה מנה מנחמת מדהימה עם טעמים של ילדות ועושר בלתי מוסבר. מנה שכולנו אכלנו בתור ילדים ופה מגיעה לשיא השיאים.

מנה נוספת התעכבה דקות ארוכות ובסוף הוצאה לנו והובטח שתרד מהחשבון, מלנזנה, חציל סגלגל ולא גדול שנחצה וטוגן ארוכות והוגש עם רוטב עגבניות ומעט גבינה, היה שווה לחכות למנה המושלמת הזאת בה חציל מתמוסס בפה אחרי טיגון ארוך בשמן זית ומגלה את הטעמים המתוקים של האדמה, עוד מנה מושלמת שנעלמה ונוגבה עד תום.

הגענו לקינוח- השעה כבר מאוחרת ואנחנו מפוצצים באכול אבל חייבים לנסות משהו מתוק והפור נפל על בליני כנאפה, אחרי המתנה ארוכה נוספת הגיעה צלחת עם 2 חביתיות בליני עבות וביניהם ג'בנה, אותה גבינת צאן שמככבת מתוקה בכנאפה, פה הביליני טוגנו בסירופ סוכר שנתן להם מעט פריכות מבחוץ, בפנים הג'בנה היה מותך ומלוח מאוד, שילוב טעמים של מתיקות הבליני עם המליחות היה מסחרר, הגבינה נמתחה והייתה מצוינת, אין ספק שזה היה הקינוח המלוח ביותר שטעמתי.

זאת הייתה ארוחה מדהימה, היא השכיחה כליל את הממתנה הארוכה למקום, את ההמתנה הארוכה בין מנה למנה בסוף, את החום, הרעש , ההמולה, זאת הייתה ארוחה של שף שמכיר חומרי גלם פשוטים ויודע איך לרומם אותם, המחירים בכללית זולים ומאפשרים בחירה בלא מעט מנות, יצאנו במחיר של 220 ₪ לזוג שאכל הרבה מעבר למה שהיה צריך מתי שלקחנו את המנה היקרה בתפריט (הלוקוס שתומחר סביב 90 ₪)

זה מקום נדיר בו כל מנה גורמת לך לעצום עיניים ולטבוע בזיכרון מתוק, לדבר כזה אין מחיר

ולכן ציון הדוקטור למקום 9.5,

Quattro- איטלקי מודרני, מפתה ומרהיב עין והעיקר טעם אלוהי

איזה כיף שיש אירוע לחגוג, אני משתדל לחגוג כל יום מחדש אבל לפעמים יש אירועים שצריכים לכבודם להתלבש יפה, לקחת הפסקה של כמה שעות, להתנתק מהכול ולהתמכר לחוויה, מקומות שיוציאו ממך את כל ההתלהבות, שיגרמו לך לגרגר בתאווה ולהתגעגע אליהם....

תשעה חודשים של זוגיות זה סיבה מעולה ללכת למסעדה מעולה, הכי טובה שרק חושבים, הפעם במקום ללכת למקומות בטוחים החלטתי ללכת למקום חדש ולתת לכל החושים להשתולל, מסעדת שף מיוחדת ומאתגרת, מעוצבת וחושנית, כזאת ששווה השקעה אמיתית, המיקום שנבחר היה המסעדה החדשה מבית מסה ואביב משה- Quattro  שממוקמת ברחוב הארבעה, עולים במדרגות ומגיעים לרחבה גדולה ודי שוממה ושם מתחבאת לה הפנינה.

כבר בכניסה מתחיל אפקט ההנאה, מסעדה מעוצבת בצורה מרהיבה, רחבה חיצונית שנראית כמו ג'ונגל קטן, באר עקלקל עשוי משכבות שכבות של קרטון, שולחנות עם מסעד גבוה גבוה, שרשראות ארוכות מלאות שטויות מהוות קישוט מסחרר באמצע המסעדה ורצפה עשויה מעשה אומנות של שחור-לבן שמזכיר אומנות שבטית שנפגשת עם אמן גרפיטי, על הקיר ממול הקרנה של וידאו ארט שמזכיר מצלמת תנועה באיילון שבאופן פלאי מהפנט ומכניס לאווירה.

את המסעדה מוביל השף בפועל מאיר אלאלוף שכותב גם בלוג מעולה בשם שובב קולינארי בו הוא גם שיתף מידע על שלבי הקמת המסעדה, ניתן להגדיר אותה בתור מסה הופכת למסעדה איטלקית מודרנית, מגוון מנות איטלקיות עם מגע שף וקצת משחקים מולקולריים עם הרבה הומור, התפריט מכיל לא מעט מנות עם חלוקה למנות ראשונות, מנות בינים שכוללות בעיקר פסטות ומנות עיקריות- בדיוק כמו במסעדה איטלקית קלאסית והכל נשמע כל כך טוב...

התחלנו עם תפריט יין שמציע מבחר יפה של יינות בכוסות במחירים סבירים וגם בקבוקים מעניינים, הסומלייה שמחה להמליץ ולהסביר בצורה עניינית ובחרנו בסופו של דבר בחצי בקבוק של שאטו גולן סוביניון בלאן במחיר סביר של 165 ₪ שהיה מעולה והתאים בצורה מופלאה לאוכל וגם הוגש לפי כל כללי הטקס.

קודם כל הגיע לחם טוב עם קרום עבה בשק יוטה יפה וצלוחית מתכת עם רסק עגבניות, זיתים מרירים טובים, שיני שום קונפי קטנטנות ופלפל חריף קלוי שלם והרבה שמן זית ובלסמי, הלחם היה טוב וגם כל המרכיבים אבל שמרנו מקום לארוחה ארוכה.

אחרי המתנה קצרה הגיעו המנות הראשונות, פה התחילה ההנאה שלא הסתיימה

·         פיורי די זוקה- פרחי זוקיני ממולאים במוס פטריות כמהין על קרם סלק וארנציני (58 ₪)

צלחת מדהימה בצבעים  ובטעמים עם 2 פרחי קישוא ממולאים במוס חלק ועתיר טעמים עם נגיעה נכונה של מחית כמהין שלא משתלטת על הטעם, כדורי ארנציני פריכים , קרם סלק מתקתק ומשחק טעמים של מלח- חריף- מר-מתוק ומרקמים רכים-פריכים, זאת הייתה מנה שבה רבנו על כל ביס מרוב שהיא הייתה משובחת.

·         מקיאטו כבד אווז – קרם כבד, רוטב אספרסו, קרמבל תבלינים ומסקרפונה חרוכה (68 ₪)

אפשר להגדיר  את המנה בתור מנת כבד האווז והשוקולד לבן של מסה, קנל גדול של מוס כבד אווז נימוח עטוף בשוקולד לבן, הכל טובל ברוטב אספרסו מריר ופירורי קרמבל מתוקים, המלצרית הגדירה את זה כמנת קינוח בשרית, התענוג של שבירת המעטפה הפציחה, הטבילה באספרסו המריר, קצת קרמבל מתקתק שהוסיף מרקם חצוף, מעט מסקרפונה והכל ביחד ואווו של טעמים מבריקים, כל הכבודה הגיעה עם קוביית בריוש קטנה וממזרית, הברישו נאפה בתבנית קטנטנה והיה בו איזון מדהים של קרום קשיח ותוך חמאתי שהשתדך מעולה עם שאריות הרוטב שנוגב עד תום.

היינו מסוחררים ושיכורים מטעמים מדהימים וקצת יין וחיכינו למנות הביניים שלנו שלהם לקח זמן ארוך להגיע, יתכן כי התחיל העומס על המטבח , אבל המתנה בין מנה למנה לא אמורה לקחת חצי שעה, אבל אז הגיעו מנות הבינים ושכחנו מהכול.

·         ניוקי תירס- קרם ריחן, אספרגוס, ארטישוק צלוי, עגבניות לחות (52 ₪)

מנה יפה וגדולה ומוצלחתת בצורה מרהיבה , ניוקי שבחוץ הם פריכים ובפנים עננים רכים עם גרעינים שלמים של תירס שמוסיפים מתיקות מענגת, קרם עשיר של ריחן מוסיף צבע , ארטישוק טרי צלוי ולא משומר והטעם כל כך מוצלח, אחרי שאוכלים ארטישוק צלוי טרי אתה לא יכול לחזור למשומרים שנפוצים בכל שאר המקומות, אספרגוס טרי נותן קצת עציות מוצלחת ועגבניות צלויות תורמות חומציות, מנה טובה ונעימה.

·         אלי אליו שום שחור- פסטה שחורה, קרם פטרוזילה, זביון לימון (48 ₪)

מנה קטנה וממזרית, פסטה שחורה משום שחור, מוגשת עם ענן של זביון לימוני, ערמה יפה של פרמזן מגורר ומריחה של קרם פטרוזיליה שחור, עירבבתי את כל המרכיבים, גילגלתי את הפסטה במזלג, מריחה קטנה של הקרם השחור והישר לפה ואז זה הגיע- פיצוץ טעמים שמתחיל בחמיצות עזה שמתחלפת במליחות , חריפות, מתיקות... סיחרור חושים שהיה קשה לי להסביר, זאת המנה שמסבירה הכי טוב את המסעדה לטעמי, מנה קלאסית עם מרכיבים בסיסים שעוברים עיבוד בידי שף מודרני ובוראים מחדש טעמים בלתי נשכחים.

לא ננו לנו אפילו להתאושש מעוד 2 מנות מבריקות וישר נחתו העיקריות, זאת הייתה בעיית תיזמון חמורה כי לא הפסקנו לנוח ולעכל את הטעמים וישר היה עלינו להתמודד עם מנות עיקריות גדושות.

·         קנלוני- מילוי 4 גבינות, בלסמי פטריות, ריקוטה, עגבניות טריות (84 ₪)

צלחת עם 3 קנולי יפים במילוי עשיר בגבינות טובלים ברוטב קליל עם קוביות בריוש קלויות שסופגות אט אט את הרוטב, מנה שמראה איך קנלוני צריך להיות, לא מוקרם למוות אלא עדין, פסטה עדינה שעברה צריבה עם מילוי קרמי, טעמים מדוייקים ומלא הפתעות נעימות, הבריוש נתן עוד מרקם וטעם , המנה הייתה לא קטנה ולא הצלחנו לסיים אותה.

·         לזניה פתוחה – דפי פסטה, לחי עגל, קרם שורשים וקרם ערער (98 ₪ )

דף פסטה רך וענוג שעטף לחי עגל שבושלה ארוכות עד שהתפוררה עם קרם עשיר, גרסה שונה וטעימה עד מאוד ללזניה, הבשר היה עשיר בטעמים, הקרם נתן טעם ארצי עמוק,בשמל נעים נתן חלביות מרעננת ועלים ירוקים כדי שנרגיש כמו בשדה, מנה מעט כבדה אך עשירה בטעמים שלקחה את הלזניה למקום חדש וטוב מאוד, נלחמתי עם עצמי על מנת לסיים את המנה.

הגיע שעת הקינוח, אני כבר הגעתי לקצה גבול הסיבולת אבל אני חייב לסיים עם משהו מתוק, המבחר מפתה ואחרי אספרסו ארוך וטוב והפוך היינו מסוגלים סוף סוף להתמודד עם קינוח אחרון.

·         לימונצ'לו- קרם לימון, קרמבל חמאה, מרנג שבור, מקרון לימון מקורמל, גלידת מסטיק (42 ₪)

צלחת יפה ומסוגננת, זילוף ארוך של קרם לימון , מתחת קרמבל עטוף בג'ל לימוני שקוף, קציפות מסתוריות, מרנגים שננעצו וכדור של גלידה בצבע של בזוקה .

קרם הלימון חמצמץ, הקרמבל נותן מתיקות, מקרון לימון מוצלח, קובייה מסתורית של קצף לימוני עם עשבי תיבול (גרניום?) שהיה מדהים וכדור של גלידת מסטיק חצופה עם מתיקות לא מתפשרת ששלחה אותנו מרוצים מאוד לטיול לילי במתחם שרונה.

אז מה היה לנו- מסעדה מרהיבה ביופייה, אוכל מדהים שכמעט כל מנה ומנה גרמה לנשימתנו להיעצר, רכבת הרים לבלוטות הטעם, לטעמי מתמודדת בטוחה לעשיריה הראשונה של המסעדות בארץ.

הארוחה שלקחנו הייתה מופרזת, אפשר בקלות להסתפק ב-2 מנות לאדם ולצאת שבעים ומרוצים, אבל יש כל כך הרבה מנות מפתות בתפריט שחייבים לבדוק.

כמה הערות-

במנות העיקריות יש רק אפשרות צמחונית אחת, בתקופתנו זה מעט מדי והיינו שמחים לעוד אופציה לבחירה.

השירותים נמצאים קומה למטה וההגעה אליהם דורשת ניווט לא פשוט, במסעדה מושקעת כל כך הייתה מצפה להשקעה בהתאם.

שירות קצת איטי לפעמים אבל קשוב, חיכינו חצי שעה בין מנה ראשונה למנת הביניים ולא הייתה שום המתנה בין הבינים לעיקרית. אבל חוץ מזה שירות מוצלח וקשוב כולל צייסר שניתן ונמזג בנדיבות.

לסיכום, יצאנו עם חשבון לא קטן של 643 ₪, אבל ללא בקבוק היין המחיר היה 470 ₪ לארוחה עצומה שכללה 7 מנות לזוג, ניתן היה להסתפק גם בפחות מזה, אין ספק שיש פה תמורה עצומה למחיר ומסעדה לאירועים מיוחדים ובכלל מתי שרוצים לאכול ממש טוב, ציון הדוקטור 9.5

דלידה- שעה שמחה מאוד בסמטאות שוק לוינסקי

אין דבר שאנחנו אוהבים יותר ממבצעים, אנחנו רצים אחר קופונים שמבטיחים לנו 50% למרות שאנחנו יודעים שהמחיר מנופח, אנחנו לא יכולים להפסיק לקנות ברגע שאנחנו רואים מבצע של 1+1 למרות שאנחנו בכלל לא צריכים את המוצר, ואם מציעים לנו משהו חינם אנחנו בכלל מתחרפנים.

היעד הפעם היה דלידה בקרבת שוק לוינסקי, אני מאוד אוהב את השוק שהתחיל להתמלא בשנים האחרונות בהמון מקומות אופנתיים שמנסים להיות "מסעדות שוק", הרבה מהם כושלות ונראות לי סינטטיות אבל חלקן מצליחות להתמזג עם הרחוב ולשאוב חלק מאווירת השוק ובעיקר מחומרי הגלם המעולים שיש לו להציע.

השעה מוקדמת למדי, שבע וחצי בערב והמקום כבר די מלא מכיוון שיש מבצע בכל יום עד השעה שמונה, 50% הנחה על כל המנות (חוץ מהקינוחים) והמחירים הופכים למדהימים, כבר בכניסה המארחת מוזגת לנו מעט בירה להמתנה של הדקה בזמן שמסדרים לנו שולחן, המקום מנסה להיות חמארה עמוסה והמוסיקה מאחדת יפה את ההמולה, הגענו לשולחן היפה על הספסל בגינה הקטנה והתחלנו בארוחה.

קודם כל נחתה על השולחן צלוחית קטנה עם שעועית לימה רכה, משעשע חך נעים שמגיע לכל השולחנות על ההתחלה והוצע למלא אותה בכל פעם שהצלוחית התרוקנה ועד שהמנות התחילו לזרום.

•  ברולה פלפלים חרפים ופטה (22 ₪, 11 ₪  אחרי ההנחה) היה דיסקית גדולה ויפה של תערובת פטה עם לא מעט פלפל חריף ומעל דיסק סוכר שרוף, בשנה האחרונה משחקים של ברולה עם מלוח  נפוצים בלא מעט מסעדות, פה השילוב הבולט היה בין מתיקות מרירה של הסוכר עם חריפות גדולה, מנה בהחלט יוצאת דופן אבל מעט כבדה.
  

• סלט זוקיני חי (48 ₪, 24 ₪ אחרי) היה קערה גדולה עם המון סרטים של זוקיני חי עם המון המון ירקות, פלחי ארטישוק, עגבניות בשרניות, זיתים, גבינה שמנמנה וטובה ובצד רוטב פלפלים, סלט בריא ועשיר.
  

•  תבשיל פריקי (22 ₪,11 ₪ אחרי) היה כבד ומנחם, מעט תפל אבל עם חיזוק של גבינה טובה וחצילים קלויים.

את כל הכבודה הורדנו עם קנקן של סנגרייה לבנה קרה שהייתה מתקתקה ונעימה ובעלות סבירה של 52 ₪ לכמות שהספיקה לזוג במהלך כל הערב והכינה אותנו לסיבוב השני.

•  טורטליני (52 ₪ לפני, 26 ₪ אחרי) הגיע בצלחת שקופה עמוקה והיה שונה ממה שציפינו לו, המילוי היה מעט יבש והכיל תערובת של פיסטוק חמוציות ומנגולד עם מעט ריקוטה בניגוד למילוי הרגיל שהוא קרמי, הבצק היה דק ומוצלח והכל שחה בהמון המון ירק, עגבניות שרי, פטריות ואספרגוס. המנה הייתה עשירה וטעימה ומאוד מאוד בריאה.
  

•   סמבוסק זנב שור (24 ₪ אחרי) הייתה המנה שלי, סמבוסק יפה ושחום ששחה בציר זנב שור עם מעט קרם פרש בצד, הבצק היה פריך ומלא טעמים ובפנים חוטים של בשר זנב שור שבושל הרבה זמן והיה מלא טעמים, טבילה בציר ובקרם פרש ציננו את המנה הרותחת והנהדרת הזו.
  

עוד כמה מילים על השירות- צמד מלצרים סבב אותנו ללא הפסקה, ניהל אתנו שיחה נעימה והתבדח, המלית על מנות, הציע לעשות בהם שינויים, התנצל שאין מנה מסוימת (שלט שומר) ואחרי רבע שעה הודיע שהיא חזרה לתפריט והציע להזמין אותה, התעניין האם אנחנו מרוצים מהמנות והיה קשוב לכל גחמה שלנו... כמו כן הם הגיעו לשולחן עם בקבוק וודקה ואפירול והציעו לנו צייסר נחמד ומרענן, ככה צריך להיות שירות.

לקינוח בחרהו במוס שוקולד (36 ₪, אין הנחה) שהגיע כקערה גדולה עמוסה במוס שוקולד פשוט וטוב עם טוויל שוקולדי ובננות מיובשות, סיום פשוט ונעים לארוחה גדולה ומאוד כיפית.

העלות של כל הכבודה יצא 200 ₪ לזוג שאכל לא מעט, שתה המון ובעיקר חגג במשך שעתיים תחת כיפת השמיים, האוכל היה מפגן של חומרי גלם טובים ופשוטים שטופלו ביד נאמנה וסיפקו הרבה טעמים מיוחדים ואין ספק שה- VFM  עצום וגורם לך להזמין הרבה יותר ממה שאתה באמת צריך אבל בשביל זה אנחנו פה- בשביל לבלות.

ציון הדוקטור- 8.5, מומלץ בחום לנצל את השעה השמחה.

ג'ויה- איטלקית לא חדשה שחזרה קצת לחדש

בזמן האחרון אני מוצא את עצמי חוזר למסעדות שהיו פעם שם דבר, אבל לאט לאט הם החלו להתדרדר ולצאת מהתודעה, הם תמיד היו שם בצד ותמיד נזכרת שפעם היה בהם נחמד אבל התאכזבת בהם פעם, הם כבר לא אופנתיות או מעניינות, אתה לא קורא עליהם ביקורות או שומע אנשים שהיו שם אבל כנראה שיש להם קהל כי הם שורדות שנים ארוכות, לפעמים הם מנסות להתחדש ומחליפות שף ותפריט ומנסות למצוא את דרכם חזרה לתודעה ולפעמים הם פשוט מתפוגגות ונסגרות.

יום שבת אחר הצהרים ברמת החייל, לא מהמקומות האהובים עלי, מקום שאפילו בשבת אין בו פיסת חנייה אחת , הגשם יורד ואנחנו נכנסים לג'ויה, הרשת קיימת כבר מעל לעשור אבל מאז התחלנו להתרגל למבול של מסעדות איטלקיות משובחות שניסו לחדש, הביאו אותנו לגבהים חדשים ולימדו אותנו לאכול פסטה אל דנטה ולחפש פיצות מרהיבות עין וטעם.

הכניסה  לג'ויה הייתה מבטיחה, מדפים ארוכים עמוסים בכלי טרה-קוטה אדמדמים, שולחנות ארוכים, תנור גדול בקצה שנראה שמשמש יפה לאפיית בצקים, התיישבנו וקיבלנו תפריטים עמוסים במבחר יפה ומעניין של מנות שהורגש שמנסות לצאת קצת מהתפריט הרגיל שמקובל במסעדות איטלקיות, היה מבחר גדול של מנות צמחוניות ובכלל אפשרויות כמעט לכולם, אין ספק שהמסעדה נועדה להאכיל משפחות שלמות.

התחלנו עם מנה ראשונה של ארנצ'יני  (35 ₪), ארבע כדורים לוהטים של ריזוטו ממולאים בגבינות, הכדורים היו פריכים מבחוץ ורכים על גבול הנוזליים בפנים, עם משחק טעמים ומרקמים מעולה שנטבלו בכיף ברוטב עגבניות בסיסי ויעיל.

מנה ראשונה נוספת הייתה טארט בצל (32 ₪) בצק עלים ועליו בצל שעברה קירמול ארוך עד שהיה בצבע אדום עמוק עמוק, הבצל היה מענג ורך ועשיר בטעמים אבל הבצק היה מעט סמרטוטי ולא השתלב יפה, כנראה בגלל שהוא נאפה מראש ונפרס להגשה, אם הבצק היה טרי ופריך המנה הייתה יכולה להמריא ולהיות טובה הרבה יותר.

בנתיים שתינו גם קראף של יין לבן בסיסי וטוב במחיר הוגן (56 ₪) שהכין אותנו יפה לעיקריות.

העיקריות הפגינו בקו עקבי של חומרי גלם טובים ויד נכונה על התיבול ועל הבצקים, זה התחיל עם 2 מנות של לזניה תרד וריקוטה (65 ₪) הגיעה מנה מכובדת ויפה של פסטה טרייה ששמרה על מוצקות, ריקוטה טובה ותרד עדין, הלזניה הייתה יציבה ומלאת טעמים והייתה מנחמת ומוצלחת מאוד.

טורטליני ערמונים (68 ₪) הגיעה ככמות גדולה של טורטליני גדולים יחסית , מילוי מתקתק ועשיר של ערמונים וכל זה על קרם ארטישוק ירושלמי וחזה אווז, זאת הייתה מנה מתוקה ומאוזנת, הבצק היה מעולה ובעובי הנכון שמחזיק יפה את המילוי אך נחתך בלחיצת מזלג, חתיכות גדולות של ערמונים הוסיפו עוד קצת ענין למנה חורפית וכבדה אבל מאוד מהנה.

טורטלי דה לה נונה (74 ₪) הייתה אף היא פסטה ממולאת בריקוטה ותרד, היא הייתה מעט אנמית יותר אך טעימה והגיעה עם רוטב קליל של חמאה ועגבניות שרי קונפי.

רביולי בטטה (64 ₪) היה קלאסיקה עשויה היטב של בצק דקיק עם מילוי עשיר של בטטה וגבינה ברוטב קליל של שמנת שרק ליטף את הפסטה ולא הציף אותה.

המנות העיקריות היה מוצלחות, היין התחיל לעשות את שלו והיה צורך דחוף בהרבה מתוק ולכן בחרנו בזוג קינוחים מתוך תפריט שהיה די מצומצם ולא כל כך אטרקטיבי לטעמי- טירמיסו (42 ₪) היה לא קלאסי למרות שמו, הגיעה חתיכה מכובדת שבה השכבה העליונה הייתה  מוס חצי-קפוא, באמצע ביסקוטים שטבלו באספרסו ומעט ליקר, המנה הייתה טובה ולא מתוקה מדי אבל הייתה חסרה לי תחושת הרכות שנמסה על הלשון והשחיתות של מסקרפונה טובה.

דןלצ'ה בננה (39 ₪) הייתה קובייה של מוס שוקולד לבן , שכבה של סוכר מקורמל ובננות מוקפצות, המנה הייתה כבדה מעט ומאוד מתוקה והייתה סיום הולם לארוחה.

ג'ויה הצליחה להגיש ארוחה שלמה בלי נפילות, מבחר יפה של פסטות ביתיות ומוצלחות, תפריט עשיר שכל אחד מוצא בו מנה טובה ומנחמת, זה לא מקום לארוחות מרוממות אלא לארוחה נעימה של צהרי שבת, החשבון יצא 550 ₪ לארבעה אנשים, מחיר שנכנס לקטגורית הסביר בהחלט.

ציון הדוקטור- 8