בואו נתחיל מכמה דברים שמפריעים לי במסעדות העילית והיוקרה של ישראל, אולי לא העילית או היוקרה בלבד אלא במסעדות שמתיימרות להביא משהו חדש, מסעדות שלפעמים מפחדות לתת לאוכל לדבר ומתחבאות מאחורי הרבה הרבה קישוטים ומילים
http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif
- תיאור מנות ארוך כמו הגלות עם כל המרכיבים- יותר מדי פעמים אני נתקל בתיאור מנות שלא נגמר לעולם, עשרות שורות של מרכיבים אקזוטיים במנה אחת, חלק מהמילים מסתוריות ומעוררות עניין, חלקן סתומות כי אין לך מושג מה הם אומרות ואתה מפחד לשאול מפחד שתיראה כמו בור ועם הארץ , אתה בוחר מנה בגלל כמה מרכיבים שנשמעים לך מרתקים ומקבל מנה שבינה ובין המרכיבים אין כל קשר ואתה צריך לנחש מה הם הפירורים הללו והאם העלה הירוק שאתה אוכל זה פוקצוי או תרד תורכי ומה זה השי מג'י. זה נכון שלבעלי ההשכלה הקולינרית הרחבה זה לפעמים מובן אבל חלק מהמסתורין של המנה הוא ההפתעה שלא לדעת מה אתה אוכל, לגלות משהו מסתורי. בגלל זה אני אוהב את המסעדות שמסתפקות בתיאור קצר של מילה או שניים.
- עודף קישוט שאין לו קשר אמיתי לטעם רק לצלחות- עלעלים, נבטים, קישוטים שמסתירים את המנה, מכבידים עליה, לפעמים נמצאים שם בלי סיבת,אפילו לא אכילים, האם באמת השף מפחד שהאוכל שלו לא מספיק יפה שהוא צריך להתעקש לקשט אותו, להציג אותו בצורה מיוחדת ולהפיל על הכל עלים, פרחים וכו'
אז סיימתי עם התלונות ונעבוד לארוחה, טאיזו נפתחה לפני כמה חודשים בקול תרועה גדול, עם תורים ארוכים והזמנת מקום לחודשים מראש, אנשים טענו שהיא הטוענת החדשה לכתר המסעדה הטובה בעיר הגדולה, שהיא מביאה בשורה של אוכל אקזוטי מהמזרח עם נגיעות שף, מסע בשווקי האוכל המסתוריים עם שמות שאמורים לקחת אותך לעולם אחר, החלטתי לבדוק על מה כל המהומה וניצלתי אושפיזין לחג- עסקית צהרים לחגים שהציעה 3 מנות לבחירה במחיר אחיד של 139 ש"ח עם מבחר יפה של מנות מתפריט הערב ולחמניות מאודות לפתיחה.
המקום יפה, נראה באמת מליון דולר, עיצבו שמשבל מזרח ומערב, צלחות בשחור ולבן ומקלות אכילה איכותיים מעץ, ים קרים בבקבוק מעוצב, בקבוק לף בראון לה ובירת הבית שמבושלת במבשלת אלכסנדר בשבילי (28 ו-32 ש"ח בהתאמה ) כבר ח"ח למקום שמבשל בירה שמתאימה לאוכל , בהירה, קלילה, מבושמת ומתאימה לטעמים המורכבים של האוכל שהגיע, אומנם מתומחרת בפראות יחסית והייתי שמח לחבית ולא לבקבוק אבל התחלה נכונה.
מנה ראשונה וכנראה המבריקה ביותר- לחמניות מאודות שהגיעו מהר מהר בכלי אידוי קטן, בצק חם שהזכיר את הבפנים של הלחמנייה, רך, חם, מלטף, מטבל של יוגורט וצ'אטני עגבניות פיקנטי שהיה קריר, מתוק וחריף הגיב יפה יפה לחמימות של הלחמניות שחוסלו במהירות והכינו אותנו להמשך.
סבב ראשון- אצלה סלט ירקות סינים ירוקים שנשמע משעמם במבט ראשון אבל מרתק בטעמים- סלט חם של פאק צ'וי, למון גראס, פטריות בשרניות, ברוקולי, שעועית ורוטב צדפות שנתן למכלול הירוק טעם בשרני עמוק, הירקות היו פריכים ועברו חליטה קצרה קצרה וצריבה קצרה לפני שהוקפצו עם התערובת שפתחה עם הרבה ויטמינים את המסע.
מנה קטנה מחוץ לאושפיזין בתוספת 12 ש"ח של טילון טרטר ים- קונוס קטן ויפיפה שכלל קציפה קרירה וחמצמצה, טרטר דג ים טרי ועיטור של ביצי דגם זרחניות, מנת יפה ושובבה אבל מבחינת טעמים לא בלטה, חסר היה לי עוד זריקת טעם. אבל חטיף נחמד מקורי ומעורר עניין.
מנה ראשונה שלי- פוט סטיקרס עגל חלב, שלושה כיסונים גדולים שאודו ואז נצרבו קלות עם יוגורט באפלו, הכיסונים היו יפים, רכים, בצק עדין עדין ומילוי רך, הכיסון הרותח עם היוגורט הקריר ומעט צ'ילי חריף היו כיף גדול, אבל האם העובדה שהכבד הוא עגל חלב הייתה חשובה? לטעמי לא מספיק הורגש טעם הכבד העדין שנבלע במנה.
סבב שני של מנות, בצד שלה ראמפ שטייק עשוי מדייום רייר פרוס דק דק טובל במרינדה ומעוטר בסבך עלעלים, הבשר רך אך דורש לעיסה, המרינדה משחקת במשחק של מתוק- חמוץ- חריף- מלוח, חריפות שממלאת את הפה אך לא משתקת את שאר הטעמים, מנה מקסימה ופשוטה.
אצלי נחתו רוק שרימפס- כדורים שכללו שרימפס ביחד עם אפונה ירוקה ותפוחי אדמה שטוגנו והוגשו עם פירורים של חטיף הודי כלשהו שהזכיר שילוב בלתי אפשרי של במבה- ביסלי ותבלינים הודיים שהוסיף לפיקנטיות, הבפנים היה רך ומתוק, הציפוי פריך לוהט וחריף ומטבל בצד הוסיף חמצמצות מרגיעה, כיף של מנה שרק הררי עלעלים שנכחו שם הפריעו לה.
נחנו, מחכים לסבב האחרון שיסגור את הארוחה, הסבבים הראשונים היו בגדול יפה אבל עדיין לא משביע הגיע הזמן לעיקריות, אצלי הופיע וינדאלו- תבשיל בשר מאונטריב, רוטב קארי אדמדם שאמור היה להיות פיקנטי אבל היה חסר קיק אמיתי, ביחד עם שמנת חמוצה ונענע. הבשר היה רך רך וספוג בטעמים עדינים מדיי לטעמי, הנענע הוסיפה טעם נעים ומרענן אבל המנה פשוט לא הייתה מיוחדת מספיק.
אצלה נחת פילה דג (דניס אם אני לא טועה) שהיה פריך ושחום מצד אחד ולבן וטהור מהצד השני, הוא היה מונח על יריעות של דפי אורז בעלי טעם ומרקם משגעים שהזכיר קצת את הביצה המטוגנת ביחד עם אורז מוקפץ, הדג טובל ביד טובה ומהר מאוד גילינו שהכיף הכי גדול זה לפורר את הבשר הלבן ולאכול אותו עם יריעות נייר האורז. מנה כיפית ומקורית.
זאת הייתה ארוחה עמוסה בטעמים מקוריים ולא רגילים, חלק מהמנות היו בהחלט מעולות ונזכור אותם זמן רב- הלחמניות המאודות, סלט הירקות הסיניים, יריעות האורז ממנת הדג. כל המנות היו מבוצעות טוב אבל חסרה הייתה לי ההתרגשות, הטעמים הנקיים, הרגשתי כאילו השף מפחד להראות באמת את הטעמים המיוחדים של המזרח ובוחר להתחבא מאחורי שמות ארוכים , קישוטים וטעמים מרוככים. הייתי שמח ליד קצת יותר נועזת, לקינוח כבר לא היה לנו כוח או מקום.
המחיר? זוג ארוחות טעימות 139 ש"ח*2 + 2 בקבוקי בירה (60 ש"ח)+ קונוס טרטר ים 12 ש"ח = 350 ש"ח, זול זה לא, טעים? בהחלט, VFM? גבולי, מומלץ?- בהחלט
ציון הדוקטור - 8.5 עם תקווה גדולה לתפריט שימשיך להתפתח ויציע טעימות ופרשנויות מקוריות לאכול אקזוטי לא מוכר.
http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif
