רומנו- הברקה נוצצת בין כל שכבות הפיח והזוהמה

חזרנו לארץ אחרי קרוב לשלושה שבועות של שיכרון חושים, ממזג האוויר הצונן והנעים של אירלנד, הנימוס של לונדון, הרגיעה של עיירות דייגים קטנות לאורך החופים המערביים של האי הירוק אל תוך עומס חום מטורף, מציאות מטורפת והרבה רעש.

יום ראשון בערב הגענו למקום המוזנח והמנחם שמוכר עלי טוב משנתיים של בילויים בתדר, בית רומנו הוא סוג של פלא עולם שלא היה נבנה לעולם בתקופתנו, על שפת הרחוב העמוס יש פתח קטן שמוביל לחלל גדול ופתוח מוקף בבניינים ובחנויות, בבוקר הוא מלא בסיטונאי בגדים ובדים זולים ובלילות היה פה התדר עם מסיבות , אומנות והרבה מוסיקה, כבר אז הכרתי את המקום כאחד ממרחצי הזיעה הגדולים של תל אביב בו הלחות נדבקת לכל חלקה טובה, היום הוא הפך למשהו אחר.

מתפסים במדרגות לקומה הראשונה בה ממוקמת רומנו, החדשה במפעלות אייל שני, בכניסה מתחיל כבר הבלגן- בר קטן ודי עמוס, אנשים מסתובבים סביב ושולחנות מפוזרים על המרפסת ובחלל הפנימי , לא ברור מי איש צוות ומי סתם אורח, מוסיקה איכותית אבל חזקה ומאווררים שמנסים להזיז קצת את האוויר שעומד לו ומסרב לזוז, אחרי כמה דקות מצאנו מארחת שרשמה אותנו ברשימה ארוכה ולא הצליחה להתחייב על זמן המתנה, כמו כן אי אפשר להזמין מקום מראש.... המתנה ארוכה, החום נוראי, לא היה יחס מצד אנשי הצוות, כבר רציתי לקום וללכת ורק התפריט האניגמטי שהיה תלוי על הקיר הצליח לשכנע אותי להישאר ולהמתין כחצי שעה עד שהתפנה לנו שולחן צדדי קטן, התפריטים הונחו עם מבחר גדול ויפה של מנות ירק, קצת דגים וממש מעט מנות בשריות עם תמחור זול והגיוני ( מנות הירק 30-40 ₪, דגים 60-100 ₪) והרבה פחות פואטיקה ותיאורים ציוריים מאשר כרגיל.

התחלנו להזמין והתחלנו עם פוקצה וצלחת חריפים לחימום הקנה, הוזהרנו שבגלל שהמקום עדיין נמצא בהרצה יכול לקחת זמן עד שהמנות יגיעו והתחלנו לחכות.

מנת הלחם הגיעו די מהר, הפוקצה הגיעה עם צלוחית גדולה גדושה ברסק עגבניות עם טיפה של סחוג על מצע קרטון מוזהב, היא הייתה תפוחה ויפה, עם מעט עגבניות פרוסות דק ובצל, אין ספק שזו המנה הבסיסית בכל מקום של איל שני, וכרגיל היא הייתה מצוינת, פראית, חושנית ומלאת טעמים והרסק לצידה היה מופלא כמו שרק אייל שני יכול לעשות.

צלחת החריפים התגלתה כמנת פוקצה עם תוספת של פלפל חריף מטוגן אחד, עריסה סמיכה יוקדת מאדום , סחוג שחור וחריף מאוד ושלולית יפה של קרם פרש, החריפות הייתה מענגת והקרם פרש עזר להרגיע את הפה אבל היה מיותר להזמין גם פוקצה וגם את צלחת החריפים, אפשר היה להסתפק בצלחת החריפים שמגיעה גם ככה עם פוקצה.

מיד אחר כל נחתה על השולחן שקית הציפס, גאוות המקום שניתן להזמין רק אחת לכל שולחן, שקית נייר עמוסה בפלחי תפוחי אדמה עבים וזהובים בצורה יוצאת דופן, הביס הראשון מגלה פלחים לוהטים מחום עם שכבה פריכה ועבה בצורה יוצאת דופן ובפנים רכות מדהימה, המליחות מדויקת ומענגת והמנה המלוחה והלוהטת פשוט דורשת טבילה בשלולית המיונז שהגיע בצד , הציפס מטוגן 3 פעמים ומבלה גם בצינון פרק זמן על מנת לקבל את הפריכות המענגת הזו, אייל שני מצליח פעם ראשונה הערב להפוך תפוח אדמה פשוט למנה אלוהית שהיא מנת הציפס הטובה ביותר בארץ.

ממשיכים במנה של לוקוס ברוטב אדום, למעשה סוג של חריימה, נתח עבה ויפה של לוקוס לבן שמכוסה כולו ברוטב אדום משגע של עגבניות ופלפלים בבישול ארוך ארוך עם גרגרים של חומוס, נתחיל בגרגר החומוס האלוהי שהיה מוצק בחוץ אבל פשוט נמס בפה, נמשיך עם רוטב שמרגיש עגבניות בשלות שבושלו שעות ארוכות עד שהתמוססו לתוך עצמם ונסיים עם דג לוקוס טרי שבשרו הלבן שיחק יפה עם האדום העמוק הזה ונסיים בשלולית של טחינה משובחת ומעט תרד שנתנו ענין נוסף, מנה שגרמה לי ללקק את הצלחת עד תום.

המתנה לא קצרה והגיעה מנה נוספת, תפוח אדמה שלוק, לכאורה 2 תפוחי אדמה לא גדולים ועירומים שנשלקו במים עם חמאה, קרם פרש וחסה, למעשה 2 תפוחי אדמה מושלמים שנשלקו למידה שבו הם מוצקים אך נמסים בפה, טבולים בחמאה, קרם פרש ופרמזן ועלי זעתר ועלי חסה שהחום הגבוה בישל, זאת הייתה מנה מנחמת מדהימה עם טעמים של ילדות ועושר בלתי מוסבר. מנה שכולנו אכלנו בתור ילדים ופה מגיעה לשיא השיאים.

מנה נוספת התעכבה דקות ארוכות ובסוף הוצאה לנו והובטח שתרד מהחשבון, מלנזנה, חציל סגלגל ולא גדול שנחצה וטוגן ארוכות והוגש עם רוטב עגבניות ומעט גבינה, היה שווה לחכות למנה המושלמת הזאת בה חציל מתמוסס בפה אחרי טיגון ארוך בשמן זית ומגלה את הטעמים המתוקים של האדמה, עוד מנה מושלמת שנעלמה ונוגבה עד תום.

הגענו לקינוח- השעה כבר מאוחרת ואנחנו מפוצצים באכול אבל חייבים לנסות משהו מתוק והפור נפל על בליני כנאפה, אחרי המתנה ארוכה נוספת הגיעה צלחת עם 2 חביתיות בליני עבות וביניהם ג'בנה, אותה גבינת צאן שמככבת מתוקה בכנאפה, פה הביליני טוגנו בסירופ סוכר שנתן להם מעט פריכות מבחוץ, בפנים הג'בנה היה מותך ומלוח מאוד, שילוב טעמים של מתיקות הבליני עם המליחות היה מסחרר, הגבינה נמתחה והייתה מצוינת, אין ספק שזה היה הקינוח המלוח ביותר שטעמתי.

זאת הייתה ארוחה מדהימה, היא השכיחה כליל את הממתנה הארוכה למקום, את ההמתנה הארוכה בין מנה למנה בסוף, את החום, הרעש , ההמולה, זאת הייתה ארוחה של שף שמכיר חומרי גלם פשוטים ויודע איך לרומם אותם, המחירים בכללית זולים ומאפשרים בחירה בלא מעט מנות, יצאנו במחיר של 220 ₪ לזוג שאכל הרבה מעבר למה שהיה צריך מתי שלקחנו את המנה היקרה בתפריט (הלוקוס שתומחר סביב 90 ₪)

זה מקום נדיר בו כל מנה גורמת לך לעצום עיניים ולטבוע בזיכרון מתוק, לדבר כזה אין מחיר

ולכן ציון הדוקטור למקום 9.5,

מנטה ריי- בוקר סופר אופטימי

יום חופש של אמצע השבוע, תענוג טהור שמגיע לעיתים רחוקות מדי, האפשרות לקום מאוחר ולהתעצל, החופש לקחת את הזמן ולשבת שעות ארוכות ולעשות ממש מעט, הבעיה שמתי שאתה חייב לזוז כל הזמן קשה לשבת בבית ומהר מאוד אתה נעשה רעב וחייב למלא את הקיבה בהרבה פחמימות.

ארוחות בוקר זה נושא כאוב, מעטות ארוחות הבוקר שבאמת גורמות לי ערגה ורצון לחזור לאכול אותם, כולן נשמעות ונראות אותו הדבר, כמה ביצים, סלט, ממרחים חסרי מעוף, שתייה חמה וקרה וישר אני חושב שבבית זה היה הרבה יותר טעים, אז מה עושים שבכל מקרה רוצים לצאת מהבית?

הבחירה נפלה על מקום שלעולם לא מאכזב אותי, מנטה ריי על חוץ הים של תל אביב ממש על התפר שמפריד את יפו מתל אביב, מצד אחד ים פראי עם גלים פראיים ומצד שני מתחם התחנה המצועצע והסינטתי, רוחות חזקות ושמיים בהירים, גולשי גלים נועזים ותיירים נועזים עוד יותר שנכנסים לעומק הגלים , מבחוץ תמיד מנטה ריי נראית לי כמו עוד מסעדת חוף שגרתית אבל בפנים עולם אחר ואלגנטי.

שולחן שמשקיף על הים,שירות מהריר ואיכותי שמבין שקודם כל צריכים קפה רק אחר כך להזמין אוכל ולהביט בתפריטים, הקפה משובח כרגיל ובצד עוגייה קטנה ובייתית שמעלה כבר את מיצי הקיבה.

המבחר מענין ושונה, הארוחות בוקר פה רובם לא כוללות שתייה, ויש מבחר לא קטן, מתלבטים לא מעט עד שנופלת הבחירה על המנות תוך דאגה שאחת מהמנות כוללת גם את סללת המאפים.

המתנה קצרה והכוכבת של הארוחה מגיעה- סלסלת לחמים אגדתית פשוט שכוללת פרוסות לחם איכותיות משני סוגים שמשובצות אגוזי מלח, לחמניית בריוש מושחתת במיוחד, בייגל קטן וקשוח, לחמנייה אניסית ומאפיין תפוזים בצבע כתום עמוק וטעמים של פרדס אחרי הגשם. סלסלה מטריפה שהיא לבדה הסיבה להגיע למקום, כל פיסת פחמימה נבחרה בקפידה ויש לה מטרה והיא מתמלאת בשמחה בכל פעם מחדש.

הממרחים גם הם מוצלחים- טחינה מוצלחת, בולגרית למריחה מושחתת ומלטפת, זיתים דפוקים משובחים, ריבת תות מתוקה וריבת תפוזים מרירה וגוש חמאה בטמפרטורה הנכונה.

המנות העיקריות הגיעו גם כן אחרי מעט המתנה וניקוי יסודי של הצלחות-בשבילי אומלט פטריות עם בצל ירוק וגבינה , האומלט היה גדול ויפה, עמוס פטריות, הוא היה עסיסי ותפוח והיה מוצלח אבל בסופו של דבר היה זה אומלט.

בצד השני הגיע אגס בנדיקט, פרוסה עבה של חלה קלויה, בצד 2 ביצים עלומות עשויות במדויק ומכוסות בשכבה דקיקה של רוטב הולנדז, הרוטב היה נהדר ומלא טעמים, שומני ומושחת בדיוק כמו שהוא צריך להיות, הביצים התפוצצו במגע והחלה ספגה יפה יפה את כל החלמון.

סלסלת לחמים המשיכה להתמלא, העייפות התחילה לרדת, הכיף היה גדול, לקינוח הזמנו גם בלאדי מרי עוקצני במיוחד ועתיר באלכוהול שעזר לנו להתבשם עוד קצת ולתת לבוקר הכיף להתמשך עוד דקות ארוכות ולהחליט עוד פעם שמנטה ריי זה בהחלט מקום לבוקר אופטימי.

סיכום וחשבון

אומלט פטריות- 44 ₪

אגס בנדיקט- 45 ₪

אספרסו ארוך- 12 ₪

הפוך גדול- 16 ₪

בלאדי מרי- 39 ₪

סה"כ- 156 ₪ לאושר גדול, לא זול אבל מומלץ בחום, 9 בסולם הדוקטור

טרנטינו- ממש לא עוצר את הנשימה

שמות של מסעודת הם נושא מורכב, יש מקרים בהם שם המסעדה הוא פשוט הכתובת בה הם ממוקמים, לפעמים זה מנת הדגל שמוגשת במקום, לפעמים זה על שם הבעלים או הטבח המיתולוגי ולפעמים זה מה שמומחה שיווק משומן היטב החליט שהוא השם המתאים שיבטא את "רוח המקום", בגלל זה הרבה פעמים השם הוא סתם רעש וצלצולים שלא מעידים מה תקבל בצלחת.

קניון ערים בכפר סבא עובר לו מיתוג, במקום מתחם אוכל מחריד של פסט פוד התמקמו להם 2 מסעדות-רשת חדשות שמציעות חווית אכילה יותר משודרגת אבל עדיין בשטח הקניון- מצד אחד טרנטינו שמציעה אוכל איטלקי ומצד שני דיאנא בעיר שמציעה אוכל פלסטינאי, יום שבת בצהרים באמעצ פורים, ילדים מחופשים רצים בכל פינה, הגשם מכה באכזריות רבה פתע פתאום, התלבטות קלה אבל דיאנא נראית יותר מדי כמו מסעדה מזרחית סטנדרטית ולא כמסעדה המסקרנת מנצרת לכן ההחלטה נפלה על טרנטינו, מה הקשר בין השם לאוכל? אולי איש השיווק חשב שטרנטינו נתפס כבמאי עוצר נשימה, מקורי, מרתק ובגלל זה המסעדה תיתפס גם ככזו, ליחצ"ן התשובה כנראה...

תפריט חביב, איטלקי עם נגיעת מקוקיות פה ושם, לצערנו המנות שרצינו נגמרו כבר (שלוש בצהרים יום שבת כנראה סוף  סבב הצהרים) לכן במקום ללכת על קנלוני אווז ופסטרה רוסטביף החלטנו ללכת על פיצה ופסטה שנשמעו לנו מקוריות.

לפתיחה לחם הבית "חם וטעים" לפי התפריט (18 ש"ח), פוקצה עגלגלה ושמנמנה חמה בדיוק במידה עם עיטור של מלח גס, בצד מטבל של שום קלוי שהיה ממכר במיוחד וצלוחית של שמן זית ובסלמי באיכות סבירה, הלחם חם, מתקתק, אוורירי וכל מה שיכולתי לבקש מכיכר לחם לפתיחת התיאבון, רק המחיר מעט מוגזם.

המתנה די קצרה והמנות העיקריות מגיעות - פיצה סביח (55 ש"ח) נשמעה מעניינת ונראית יוצאת דופן, על בסיס פיצה דק וטוב עם רוטב עוגבניות ערמו סלט ירקות טרי, חצילים מטוגנים ומתקתקים, ביצה קשה ומעל טחינה. הפיצה חמימה, הסלט קריר, פיצה יוצאת דופן ומקורית אבל הביצוע כשל, כל מרכיב לבדו היה מוצלח אבל אין סיבה לשלב בין פיצה לסביח. ועל המלצר גם להסברי את משחק החם-קר כי אנחנו ציפינו לקבל פיצה חמה שעליה חציל וביצה ואולי בסוף מעט טחינה ולא את השילוב המוזר של מצע פיצה ועליו סלט קר.

מנה שנייה- פסטה פנצ'טה (63 ש"ח), פפרדלה טובה ברוטב של ארטישוק , חמאה, שמן זית , כתף בקר וחזה אוז מעושן. מנה אל גדולה וחמצמצה, הארטישוק נחתך לחתיכות קטנטנות והוקפץ ביחד עם חתיכות בשר והתקבלה פסטה נעימה אבל אל מרגשת, כתף הבקר הייתה בשרנית אבל לא התחברה לרוטב ולפסטה ובכלל מדוע לקרוא למנה על שם מרכיב שלא כלול בה? פנצ'טה הוא נקניק חזיר עשיר בשומן וטעם שמשמש פעמים רבות כתיבול ופה הבשר לא שיחק תפקיד.

לסיכום מה היה לנו? ניסיון למסעדה איטלקית שפונה לכולם אבל גם קצת מקורית, מנות שניסו אבל פשוט לא היו שם, תמחור סביר מינוס, שירות לא רע ומהיר, אופציה נחמדה לצהרים אבל לא מעבר לזה. במחשבה שניה במחיר  הזה אפשר היה ללכת לפסטה מיאה בהוד השרון ולקבל מנות הרבה יותר מסקרנות ומוצלחות, כנראה שאני ייתן למקום הזדמנות נוספת אבל הוא כבר נכנס לרשימת העל-תנאי, ציון הדוקטור- 7, יש פוטנציאל אבל עכשיו הגיע זמן המעשים

לחם ארז כפר סבא- ארוחת בוקר ללא ביצים?!

עוד בוקר שישי ועוד התלבטות לאיפה הפעם על הבוקר, בנומילי אני יושב כמעט בכל שישי, בחומוס אני בכל שישי שני, בתי הקפה בעיר הגדולה-קטנה שלנו בדרך כלל מאוסים, ולצאת מחוץ לעיר? אפילו בתל אביב אין מה להציא לשישי בבוקר בדרך כלל, פלוס פקקים ולמצוא חניה, כרגיל התלבטות קשה.

הרגלים לוקחות אותי לטיול בעיר, צ'ארלי מושך לכל עבר  מרחרח ומסמן טריטוריה נרחבה, לאט לאט אני מתקדם לעבר רחוב רוטשילד, לא השדרה של תל אביב אלא פה בכפר סבא הקטנה, בית יפה וישן, סגנון בינלאומי של פעם וצבוע בלבן מתנשא מעל הרחוב, אף פעם לא שמתי לב לבנין הזה עד שלחם ארז התמקם בו ושיפץ אותו יפה, מתיישבים בחוץ, זמזמם שקורה למלצר כי המרפסת מוסתרת מעט, מחכים לארוחת בוקר קצת שונה.\

התפריט מצעי מספר אופציות לארוחת בוקר שבנויה על ממרחים, לחמים, שתיה חמה וקרה ואז הפתעה- במקום רק ביצים שחוקות אפשר לבחור גם לביבות כרישה, או חציל קלוי וצלחת מעדניה בצד, התלבטות קלילה ומחליטים שביצים זה טוב ויפה אבל מרגש זה ממש לא אז הולכים על לביבות הכרישה, וגם מנה של לחם מטוגן עם השם הסקסי של פראנץ' טוסט כמובן.

המתנה קלה ועל הולשחן נוחתת צלחת פח עגולה עם 2 כיכרות לחם קטנות- אחד אגוזים ואחד מצופה במבחר דגנים ואיתם מבחר יפה של ממרחים, הבציעה מתחילה ומגלה לחם חמים וטרי, דחוס עם קרום עבה ופנים רך, לחם מצטיין שעשוה את המלאכה נאמנה.

הממרחים- צזיקי חמצמץ וסמיך, ממרח לימונים כבושים גס ואיכותי, פסטו זעתר מעולה, ריבה תפוחים ביתית עם טעם של בישול ארוך, גבינת שמנת עתירת שומן, קוביית פטה מלוחה כמו שצריך וקוביית חמאה צהבהבה. כל ממרח איכותי ונכון ומקורי, שילוב כנון של טעמים ככה שבכל ביס אפשר להרכיב טעם חדש ומרקם מענין, ביצוע מדוייק ונדיב שביחד עם הלחם הספיק יפה לזוג.

בצד צלחת של סלמון מעושן, כמות יפה של סלמון עדין ובשרני עם ערימה קטנה של איקרה נחמדה, שילוב שאני אוהב לבוקר ונותן עוד קצת טעימה של איכות לארוחה ומשדרג אותה, הייתה אפשרות נוספת לבחור במקום טונה או גבינת עזים. רעיון יפה לגיוון הממרחים ושידרוג הארוחה.

לביבות כרישה- צלחת יפה עם 3 לביבות שמנמנות על מצע של יוגורט, הלביבות רכות, ירקרקות ומלאות בריאות וטעם, רעיון מעולה מתי שלא מתחשק אותם ביצים רגילות.

פראנץ טוסט- 4 פרוסות יפות של חלה רכה שהושרו הרבה זמן בחלב ווניל וטוגנו עד הזהבה שיצרה מעטה פריך ותוך רך כמו ענן, קצת דבש איכותי, קצת מריבת התפוחים, סלט פירות קטן והתוצאה מעולה, במיוחד עם משלבים בין ביסים מלוחים של הלביבות והממרחים עם קצת מתיקות מעודנת.

היה גם סלט ירקות, היה בו את כל מה שצריך- מלפפון ועגבניה טריים וחתוכים דק, בצל סגול פריך, אבל התיבול היה בחזקת נעלם והסלט לא שיחק תפקיד מרכזי בארוחה.

נזלים- כוס יפה של מיץ תפוזים סחוט טרי וחמצמץ במידה, כסה הפוך ואספרסו משובח, צלחות ריקות ונקיות אחרי ניגוב אחרון, כמעט אוכל מדוייקת ונכונה שנתנו תמורה נאה, אוכל טוב וקצת שונה, הרעיון של החלפת מנת הביצים בלביבות מסתמן כהצלחה, הממרחים נכונים ואיכותיים, צלחת המעדנייה מעולה, העובדה שאין תוספת תשלום על מיץ סחוט במקום.
הלחמים מעידים שלא צריכים סלסלה מלאת מאפים (למרות שזה נחמד) לפעמים כל מה שצריך זה לחם טוב.
בסיכום הפתעה נחמדה של רתש שחוזרת לחיים, ציון הדוקטור לארוחת בוקר- 8.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

בוקר באייסברג וולקנו- אגם של קרמל

בוקר יום שבת אחרי נחיתה די רכה בחזרה בארץ מבוסטון, הגוף כבר התרגל למנות גדושות של סוכרים, צבעי מאכל, שומנים וכול שילוב בלתי בריא שאפשרי שנספג בעורקים השכם בבוקר, כבר הרבה זמן לא אכלתי ארוחת בוקר מעניינת או שגרמה לי לרצות לחזור עוד פעם, הארוחה של ממרחים, ביצים ושתייה כמעט ואף פעם לא מצליחה לרגש אותי, וחיפשתי משהו שיעלה ריר רק במחשבה עליו, הצצה באחד המקומונים והופ עלה חיוך.

אייסברג וולקנו, מהמקומות החביבים עלי בהוד השרון, שבת בתשע רק אנחנו וזוג מלצרים משועממים, צ'ארלי מתרוצץ לו בשמחה ונהנה מקערת מים שמוגשת לו בזריזות, תפריט ארוחת בוקר מעט שונה אבל לא מספיק מענין, קומבינציות רגילות של ביצים ושקשוקה עם ממרחים ושתייה, כמה פריטטות ומנותק קלות יותר, דווקא בצד המתוק ציפינו להרבה יותר אבל קיבלנו רק פרנץ' טוסט ואני כבר דמיינתי איזה ופל פלגי עמוס כול טוב, מנה שנמצאת בתפריט הקינוחים הרגיל אבל אפשר היה להתאימה בקלות לבוקר, או כמה פנקייקים....

לא התייאשנו והזמנו ארוחת בוקר אחת שמהבוססת על פריטטת גבינות (54 ש"ח) ופראנץ טוסט (36 ש"ח)  ואחרי המתנה קטנה הגיע הקפה שהזמנו מראש בחיזוק אספרסו קצר ואכזרי בשבילי, הגוף עדיין התאושש מקפה אמריקאני מחורבן במיוחד... וכוס יפה של מיץ תפוזים שהגיעה כחלק מדיל הבוקר.

המתנה לא קצרה והגיע סלסלת מאפים נעימה שכללה לחם כהה עשיר בזרעים בעל קרום קשיח ופנים רך, לחמניות רכות וקטנות דמויות חלה שנמסו בפה זוג מאפינס בטעם הדרי עדין שהיו טריים, עדינים וסיפקו יפה את הצד המתוק, איתם הגיע צלוחת לבנה עם 6 פנכות שכללו חמאה טובה, שילוב של טחינה עם פסטו שהיה עשיר בטעמים ובמרקם מעט גס וטוב, ריבת תותים ביתית, ממרח של יוגורט עם עגבנות ועשבי תיבול (נראה לי) שהיה חמצמץ , גבינת שמנת טובה וסלט טונה טרי ועשיר, כול הממרחים היו עשויים בצורה טובה, עשירים בטעם והם נעלמו מהר אך הייתי שמח לקבל גם גבינה  עשירה נוספת (כחולה מסריחה או פטה היו במקום) או קצת אנטיפסטי מכיוון שבאייסברג וולקנו יודעים לעבוד יפה עם חומרי גלם ולהוציא מנות מענינות ומגוונות.

במקביל הגיעו המנות העיקריות- פריטטת גבינות שהכילה גם פלפלים קלויים, שום, בצל ועשבי תיבול, הפריטטה הייתה תפוחה ויפה  עשירה בגבינות עדינות שנתחו בחוטים ארוכים של עושר אבל גם עדינה מדי, היה חסר לי תיבול ומעט מלח, הפלפלים הקלויים העניקו עוד מעט עומק והמנה הכללותה הייתה גדולה ויפה, איתה הגיע גם סלט ירקות קטן וטרי עשיר בלימון שנתן קצת ויטמינים לבוקר.

המנה השנייה- פראנץ טוסט, 2 חתיכות עבות ויפות של לחם רך שטוגנו והיו פריכות ושחומות, סלט פירות חם שהוקפץ ברוטב קרמל חם שכלל ענבים, נקטרינות ועוד פירות ששמרו על נגיסות יפה ורכות באותה הנגיסה, רוטב הקרמל היה עשיר ועטף באהבה את הפראנץ טוסט בשלולית יפה ושחומה, עריהמ יפה של קרם פרש רעננה את הכול ובנתה מנה יפה, לא כבדה, מתקוה במידה עם רמז של חמיצות מהפירות.

לא מעט אוכל, כמות מכובדת שהשביעה אותנו אבל לא הכבידה, אבל בעיית ה- VFM של ארוחת בוקר כרגיל נשארה, במחיר של מעט מעל ל-100 ש"ח אכלנו טוב אבל לא בלתי נשכח, היה חסר משהו שיגרום לי באמת להגיד שחובה לחזור שם לארוחת בוקר, או אויל באופן כללי אני לא איש של ארוחות בוקר, ציון הדוקטור- 7.5


http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

טופולינו- לעלות לרגל בשביל קנולי, להתענג מכל השאר

נתחיל מהסיכום- מושלם, חוויה מדהימה וסיבה לעלות לרגל לירושלים. ועכשיו נתחיל מההתחלה

עליתי לירושלים באמצע השבוע, דבר מאוד מאוד נדיר מכיוון שאני לעולם לא לוקח ימי חופש מהעבודה, אבל הפעם שילוב של מילואים ומשימות מעט מוזרות אילצו אותי לעלות לעיר הקודש. ארזתי את האישה ואת הכלב ועליתי לי לירושלים, הרעב היה גדול מכיוון שהשעה הייתה כבר צהריים אז חנינו בשוק מחנה יהודה והתחלנו להסתובב קצת ולחפש משהו לאכול.

השוק

השוק גדול, מואר, לא צפוף, אבל אחרי הסתובבות בשווקים כמו לוינסקי והכרמל השוק נראה לי טיפה ריק, אומנם ישנם דוכנים מענינים פה ושם אבל הרבה דוכני בוטיק שהתמקמו שם והעלימו קצת מהאוטנטיות שהייתי רוצה לקבל בשוק, הצבעים עדיין יפים, הירקות איכותיים ויקרים, קצת דגים וקצת בשר אבל לא מצאתי הרבה מציאות מלבד דוכן לחמים איכותיים וקצת גבינות שקרצו לי אצל באשר ובעיקר ערימות ענק של דובדבנים במחירים נמוכים ובצבע מדהים.

מחיר מציאה

מכיוון שבסיבוב ראשון לא מצאתי מציאות החלטתי ללכת למקום שמשום מה כל פעם בשוק אנחנו מגיעים אליו- טופולינו, לטעמי מסעדת שוק אמיתית, מסעדה איטלקית קטנה של חומרי גלם עונתיים וטריים. התיישבנו לנו על זוג שולחנות קטנים בחוץ והשקפנו על רחוב אגריפס השוקק חיים, השולחן ממש על הרחוב ולכן שימש כנקודה מענינית לתצפית אנתרופולוגית על הרחוב ועל בליל האנשים- חילוניים ודתיים, חרדים וערבים, תיירים ומהגרים זרים.

מבט על הרחוב הסואן

התפריט הגיע מהר עם מנות שעוררו את התאבון עוד יותר, ההתלבטות קשה אבל בסוף הוחלט על 2 מנות מסקרנות- ניוקי אלה רומנה בשבילה וריזוטו דגים בשבילי, צלוחית עם 2 פרוסות בגט וממרח חרדלי הגיעו, בקבוק מים קרים להרוות את הצמא וקולה זירו אחד, סלטים ירוקים עם עגבניות מתפקעות מעסיס ורוטב קליל ואנחנו מוכנים.

צ'ארלי ממתין בסבלנות

לא עברו להם 10 דקות והמנות מגיעות, מתפרצות מצבע וטריות. הניוקי אלה רומנה הוא 2 עיגולים יפים של ניוקי עשוי סולת בצבע צהור עמוק, עיגולים של מוצרלה מבהיקה בלובנה מעל, ים של רוטב עגבניות עמוק עמוק שניתן לטבוע בתוכו ועלה יפה של בזיליקום מעניק את הירוק, יצירת אומנות על צלחת לבנה גדולה. הטעם- מדליק את כל בלוטות הטעם, רוטב עמוק ומלא עסיסי של קיץ, ניוקי רך ופריך בו זמנית, מוצרלה מדהימה, מנה של חומרי גלם עדינים ועוצמתיים בו זמנית.

ניוקי אלה רומנה

הריזוטו-עוד פעם אני ישמע כמו קלישאה, יצירת אומנות, יופי מרהיב לעין של אורז צהבהב, אפונה טריה ירוקה ופיסות נדיבות של בורי, הריזוטו עשוי בצורה מדוייקת, עשיר בטעמים של פארנו וציר דגים, האפונה נותנת מעט מתיקות, הדג נותן בשרניות נעימה, מעט לימון שנסחט מעל מרומם את הכול לרמה חדשה של עונג. המנות בתחילה נראו לנו מעט קטנות אבל עד מהרה התבדנו כי העמליניות של המנות ממלאת, מנחמת וזורקת אותי לאיטליה (אני טרם הייתי) ככה אני מדמיין מסעדה איטלקית קטנה ואיכותית.

ריזוטו זוהר

הצלחות מבהיקות בלבן כי ניקינו אותם ביסודיות, הבטן מלאה ואנחנו מרוצים, תפריט קינוחים עמוס במנות מדהימות ( רביולי שוקולד או ניוקי ערמונים) אבל אנחנו מלאים, אבל בקצה התפריט מוצע קנולי, רק 12 ש"ח, נשמע כמו הצעה קטנה ומפתה לסיום הארוחה, הפוך קטן וקנולי מוזמנים ואז הגיע הפיצוץ- גליל יפה של קנולי, בצק פסטה מטוגן ופריך, מלא בקרם מסקרפונה צחור, הגליל נפרס, הקרם יציב ואז ביס ראשון, שכבת פסטה פריכה מתפצחת בקרמליות נעימה בפה ואז ענן של מסקרפונה עם רמז ללימון שמרגיע את הפה, מנה עשירה וקלילה בו זמנית, מתוקה וחמוצה, מנה ששווה בשבילה לעלות במיוחד לירושלים, גם הקפה מצטיין ושולח אותנו להכריז כי זאת כנראה המסעדה האיטלקית הטובה בארץ.

הקנולי המדהים

אז מה היה לנו- ניוקי אלה רומנה 65 ש"ח, ריזוטו ים 65 ש"ח, קנולי 12 ש"ח + 19 שח על קופה והפוך סה"כ 1616 ש"ח לאחת הארוחות הטובות ביותר שאכלתי בארץ, הציון ברור- 10 עגול , הלוואי שהייתה מסעדה כזו בכל פינת רחוב.





http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

סופשבוע ברחובות- בורקס תורכי בכרמל ולחם ארז אבן גבירול

מסע סוף השבוע שלי התחיל הפעם בשוק חדש, מדי כמה שבועות אני מרענן את לוינסקי ומחליף אותו בשוק חלופי, הפעם החלטנו ללכת לכיוון שוק הכרמל, השוק המרכזי והומה האדם קיבל אותנו ביום שישי על גבול החמסין עם המוני בני אדם וצעקות הרוכלים, הרעב של הבוקר מחייב קצת פחמימה אז התחלנו עם בורקס קטן , על תחילת השוק מצד ימין מתחבא לו הבורקס התורכי, חנות קטנה ועמוסה מלאת ריחות של אפייה, פעמיים בורקס גבינה ותרד, אין מקום לשבת כי הכול עמוס, הבורקס נשלף ישירות מהתנור ומונח במגשית קרטון נחמדה ונשלחנו לספסל בשמש לשבת לאכול.

הבורקס...שחום, פריך, עמוס גבינה,לוהט ישר מהתנור, שומני בדיוק במידה, האצבעות נכוות במגע ראשון, אבל הריח גורם לך לבצוע חתיכה, לשים מעט חריף, ביצה קשה שחומה וישר לפה, גבינה רכה וחמה, תרד שנותן מעט מרירות, מעט עגבניות שרי טריות ומלפפון חמוץ ביתי ובלוטות הטעם משתגעות.... 18 ₪ ליחידה גדולה של אושר.

יורדים במורד השוק ומחפשים את הדוכנים הקטנים שנחבאים להם בסמטאות ובפינות, אצל עיראקי זקן עם מקרר גבינות קטן מקבלים טעימות משלל גבינות כאשר כל טעימה יכולה להספיק  לפלטת גבינות משפחתית, גבינת באפלו מיושנת עם טעם עמוק נחתכת לחתיכה ענקית במחיר מגוחך וממשיכים במסע, בין ערימות העלים הירוקים, העגבניות והפירות ושלל הרעשים, הריחות והצבעים, עוד חנות גבינות, עוד קצת גבינות קשות ורכות ופקקי תנועה של ארגזים...

יום עבר, שבת בערב, הפגנה בכיכר רבין, מזג אוויר מעולה ונעים, השבוע היחיד בו תל אביב לא לחה, מחפשים מקום לאכול בעשר בלילה, הויטרינה סגורה ומחפשים רק נגיסה קלה, לחם ארז המחודש על אבן גבירול מבטיח מנות ב-35 ₪ וההצעה נראית מתאימה, יושבים ומחכים למלצרית, השירות די מגומגם ומבולבל, התפריט מוגש עם הסבר שכל המנות בשעה כזו הם ב-35 ₪ ועל כל הזמנה של כריך מקבלים גם שייק, התפריט מבטיח מספר מנות מעניינות ושילוב בין תפריט בית קפה ממוצע עם מטבח יותר מקומי, אחרי מספר דקות התלבטות מחליטים ומזמינים ומחכים לא מעט זמן למנות שיגיעו.

ראשון מגיע כריך קורנביף חם, 2 פרוסות לחם גדולות מלחם משובח, קרום קשה ופנים רך, מריחה יפה של מיונז, מספר פרוסות של קורנביף טוב אבל בכמות לא גדולה, לא עבה כמו ברובן, הכריך מלא טעם, שילוב של פריכות ונימוחות, אבל חסר ירק בתוך הכריך, יותר נדיבות בבשר ואולי ממרח קצת יותר מסקרן, בצד הוגשה פנכה קטנה של חרדל איכותי וסלט מצטיין של מלפפון, כרוב אדום וצנונית בתיבול עז של סומק- סלט קטן ורענן שהרים את המנה בכמה רמות והראה על הפוטנציאל במקום, עם המנה קיבלתי גם שייק של בננה-מנגו על בסיס תפוזים שהיה גדול, מתקתק ומרווה מאוד.

מנה של טורטליני ממולאים בגבינה עם תרד הייתה יפה למראה, טורטלינים גדולים  ובשרניים שדווחו כמוצלחים, מלאיים בגבינה, לא היו תלונות.

מנה שלישית הייתה מנה שהוגדרה כסינייה עוף, מה שהתקבל היה מנה של נתחי עוף מקופצים ומתובלים בסומק עם טחינה והרבה צנוברים על מצע של אורז, המנה הייתה יפה וצבעונית, סינייה זה לא היה אבל מנה חביבה, ביתית ומנחמת זה בהחלט היה, קצת לא שיגרתית יחסית לתפריטי בתי קפה רגילים, עוד מנה שהראתה על פוטנציאל גבוה של המקום.

בסיכום- 3 מנות מוצלחות לבית קפה אורבני, במחיר משתלם מאוד, עוד קצת השקעה במנות וקצת יצירתיות וזה יהיה מקום מעולה,השירות מבולבל ואפילו אייס קפה שהוזמן לא הגיע ולא התקבלה התנצלות על כך, בקיצור  ציון הדוקטור (בהתחשב בהנחה) 7, מקום ראוי לארוחה לא מחייבת, שיפור השירות יעלה את הניקוד בקלות בעוד נקודה.

לימים של חורף- פודינג לחם ופודינג אורז

החודש הזה הביא לנו מבחר של סופי שבוע עמוסים בגשם ועננים, שבתות שעושות חשק בעיקר לשבת בבית ולא לזוז, לאכול אוכל חם ומנחם ולהירדם עד שיגיע הקיץ, אבל סוף שבוע כזה הוא גם סיבה לצאת החוצה, בשבועיים האחרונים התחילה פריחת החורף לצאת בכל תפארתה ואני רק מחכה להפסקה בין הגשמים לצאת ולהתרוצץ בשדות ירוקים לחפש אחר פרחים ושאר חרקים.

אחרי זוג שבתות בהם חיפשתי ומצאתי אירוסים מבריקים, כלניות רעננות ופרחים אחרים שניצלו את קרני השמש והגשם הרב והחליטו לפרוח שתי צורך בקינוחים מחמים שמכינים בדקות והם מאירים בחום ובעומק את השבת, ניצלתי אשכול ענק של בנננות שהראה סימנים של בשלות יתר והכנתי 2 קינוחי פודינג מפנקים לחורף הקר.

פודניג לחם- בננות


3 בננות בשלות מרוסקות גס
3 כוס חלה מתוקה פרוסה לקוביות גדולות
1 כוס חלב
1 כוס שמנת מתוקה
1 שמנת חמוצה
4 ביצים
1/2 כוס סוכר
תמצית וניל
100 גרם שוקולד מריר
2 בננות פרוסות

הכנה קלה  במיוחד- בקערה גדולה מערבבים חלב, שמנת מתקוה וחוצה, ביצים ותמצית וניל לעיסה אחידה, משרים את קוביות הלחם- אני אוהב להשתמש בחלה מתוקה פשוטה אבל אפשר להשתמש בכל לחם נייטרלי- מתקתק בטעמו.
נותנים לחלה לשתות את הנוזל במשך כחצי שעה ומעבירים לתבנית 20*30,  קוצצים שוקולד מריר גס ומערבבים ביחד עם חתיכות הבננה והחלה.

לחם, בננה ומעט שוקולד משכשכים להם יחדיו

אופים בטמפרטורה של 160 מעלות במשך כ-30 דקות עד שהפודינג במרקם יציב, אוכלים בכל צורות הצבריה האפשריות, רוב הסיכויים שלא ישארו שאריות אחרי הביס הראשון שתיקחו אבל הוא נשמר טוב גם במקרר....

מכיוון שהתוצר המוגמר לא שרד לצילומים...עוד תמונה של הלפניי

פודינג אורז-בננות


1 כוס אורז
2 כוס חלב
2 כוס מים
תמצית וניל
מקל קינמון
3-4 תרמילי הל
כוכב אניס
כפית זרעי שומר
2 בננות מעוכות
1/2 כוס סוכר

בסיר גדול מערבבים את כל המרכיבים, מביאים לרתיחה על אש גדולה ומורידים את הלהבה, מערבבים כל כמה דקות ונזהרים שהחלב לא ישפך, אחרי כ-10 דקות האורז ישתה את כל הנוזלים ויעשה דייסתי, מערבבים בזהירות ונזהרים שהתחתית לא תישרף, מעבירים לקערה גדולה ומפזרים מעל מה שרק רוצים- פירות יבשים וטריים, אגוזים, שוקולד..
הפודינג טעים בכל מצבי הצבירה ומחמם את הלב ביום קריר.

שישוק איכרים- נמל תל אביב

יום שישי הגיע והמחסנים כמעט ריקים, חייבים למלא את מזווה בכל טוב שיש לארצנו ולעולם להציע... בעצם המחסן לא כל כך ריק, יש מלא אוכל במקרר ועל כל מדף אפשרי שזועק לי להשתמש בו אבל הרצון לצאת החוצה ולטעום עולם של צבעים, ריחות וטעמים חדשים חזק ממני אז בלית בררה יצאתי לחפש אחר שוק חדש ליום שישי.

הפעם הגענו לשוק האיכרים בנמל תל אביב,, לאחר תקופה ארוכה שלא פקדתי את השוק החלטתי לחזור ולראות מה יש לו להציע, זכרתי עושר של דוכנים שהציעו מוצרים שדורשים עושר באופן כללי אבל מבטיחים לגרום לאושר, ולשמחתי גיליתי שלא טעיתי- הדוכנים מחוץ לנמל קרצו עם שלל יפה של ירקות חורף רעננים, דלועים וארטישוקים, זיתים וגבינות ויצאנו לחפש לנו מציאות.

לצערי בארץ שוק באיכרים מרגיש לי כשוק תצוגה לעשירים בלבד, אומנם הרכישה מתבצעת ישירות מהאיכר אבל המחיר כפול מהמחיר ברוב החנויות, התוצרת מעולה ולפעמים נדירה אבל התמורה עבור האגרה פעמים רבות לא מרקיעה שחקים.

חיפשנו לנו מצרכים לארוחת בוקר קלה, עברנו מדוכן לדוכן וטעמנו וריחרחנו אחר מצרכים שיעשו ארוחה בלתי נשכחת, לבסוף נפל הפור על קונספט וכל אחד התפצל והתחיל לחפש אחר מצרכים שיעשו חסד עם היום והמקום.

לצערי לא מצאתי את דוכן החלות שזכרתי שהיה בשוק פעמים רבות והציע חלות מתוקות ומופלאות אז "הסתפקתי" בחלה עגולה ויפה ממאפיית "לחמים" ביחד עם כיכר לחם כפרי  וזוג קוראסונים מלאי שקדים לקינוח.

מהדוכן של שרי אנסקי הגיע דג מלוח קטן, 2 נתחים של דג מלוח רך ומתוק במחיר מעט מופקע (כ-30 ש"ח ל-2 נתחים) אבל  ציפינו ממנו לגדולות.

חריץ קטנה של רוקפור מקומית, צרור של בצל ירוק, מעט עגבניות שרי-תמר מבהיקות וקופסט של חמוצים שכללה זיתים, עגבניות שרי חריפות שהעלו אש על הלשון ופלפלים קטנים.

התיישבנו על המזח, פתחנו את החבילות והתחלנו להכין פרוסות מכובושת של לחם כפרי, נתח גדול ויפה של דג מלוח, מעט גבינת רוקפור מפוררות מעל ואז כל מה שנדרש זה ביס יפה של טעמים ומרקמים שעשו מסיבה בחלל הפה, ביס של בצל ירוק שמוסיף מעט חריפות ומרענן את הנשימה ואז עגבניית שרי אחת חריפה ואחת מתוקה להכין את בלוטות הטעם לביס הבא.

זאת הייתה ארוחת מלכים של בטלנים ושיכורים, חומרי גלם מעולים שהשתלבו מעולה עם הגלים, אולי זאת המהות של הנמל- מסעדה לא זולה שבא אתה צריך לקנות כמות מדודה ולהכין לעצמך את הביס המושלם, אבל הייתי רוצה שוק איכירם גולמי אמיתי, עם  מוצרים איכותיים וטריים היישר מהצרכן במחיר הוגן, על מקום שאפשר להתנסות בטעמים חדשים במחיר סביר ולצייד את הבית כמו שצריך לסופשבוע חורפי של בישולים.

לקינוח כמובן חיסלנו את הקוראסון שקדים, שהיה שחום ומלא קרם שקדים מענג, ועם אספרסו ארוך מהדוכן סגר לנו יופי את ארוחת הבוקר של יום שישי הבא עליינו לטובה.