מו ומו- היכל בשרים מוצלח ברחובות

מסעדת בשרים זה מושג שדי חסר בארצנו הקטנה, בעצם ההגדרה היותר מדויקת צריכה להיות Steake house, בכוונה באנגלית כי סטקייה ישר לוקח אותי למסעדות של שנות השבעים והשמונים של סטייק עין וסלטים שהיו סוג של שידרוג למסעדות המזרחיות.

אני מדבר על מקום של נתחי בשר גדולים שמוגשים במסעדה אלגנטית, עם מבחר מצומצם של תופסות וכמה מנות ראשונות חביבות, מקום שהעיקר זה הבשר ורק הבשר, מקום לארוחה נעימה ומלאה חלבון מין החי, בארץ יש בעיה של בשר איכותי, יש כאלה שמאשימים את הכשרות, יש כאלה שאת זני הבקר המגודלים בארץ, אבל שרירי לסת חזקים יש לכולנו.

הפעם הגענו עד רחובות הרחוקה, מצחיק שישנם מקומות שאתה מאמין שהם סוף העולם וקשה לך לשכנע אחרים לנסוע כל כך רחוק בשביל ארוחה אבל דרך כביש 6 ואחרי 40 דקות אני כבר נכנס לתוך היכל הבשרים המקומי- מו ומו.

עיצוב אלגנטי ויפה, חלל לא קטן, מלצרים שרצים מסביב ומיד מניחים בקבוק מים קרים על השולחן, תפריט שמגיע מהר וגם קצת ספיישלים כי אי אפשר בלי, התפריט די קצר ואפילו מאכזב- אין הרבה נתחים מעניינים, ההיצע הרגיל של פילה, סינטה ואנטריקוט, חסר יל חלקים יותר משובחים עם עצם שהם לטעמי האינדיקציה האמיתית למסעדת בשרים טובה- טי בון עסיסי, ניו יורק סטייק עם עצם לאחוז בה..

היינו ארבעה והתחלנו עם זוג מנות ראשונות אבל קודם כול ללחם- סלסלה עם פוקאצות קטנות ומתוקות שנזללו חיש מהר עם שמן זית ובלסמי וכבד קצוץ (38 ₪) שהגיע בכד קטן ובכמות יפה, הכבד היה חלק אבל גושי בו זמנית , עשיר בטעמים ובצל מטוגן, הוא הוגש עם ריבת בצל טובה וריבת דובדבנים חמוצים שהייתה איזון יפה לעושר של המנה.

מנה ראשונה אחרת שהגיעה היו 3 נקניקיות מתוצרת הבית שהיו הפעם בקר וממולאות בגבינה על תבשיל שעועית (68 ₪) התבשיל היה מעולה ומלא טעמים של בישול ארוך, הנקניקיות היו אכזבה- בשר סביר, אבל חסר תיבול מעניין, מעט יבשות למרות מילוי גבינה שקצת עזר, אבל עם מעט תבשיל שעועית וחרדל חריף הם היו חביבות, למרות שמנה יקרה הרבה יותר מדי לעומת התמורה.

הגענו כבר לעיקריות- בחרנו את 3 מנות הסטייקים מהתפריט ואחת מהספיישלים, מה שהגיע לשולחן היה 400 גרם סינטה (142 ₪) שהייתה אדמדמה במרכזה, עסיסית ומלאת טעם עד כמה שסינטה יכולה להיות , נתח משובח ומבוחר אבל לא נועז.

אנטריקוט 400 גרם (142 ₪) היה סביר, בשר טוב, לא הרבה שומן, עשוי במדויק אבל מעט משעמם , הוא נפל בדיוק בנקודת התורפה של רוב הסטייקים בארץ- יישון לא מספק, בשר לא משוייש מספיק, איפה זה לעומת היכלי הסטייקים של ארצות הברית או אירופה?

מנה של מדליוני פילה עגל 300גרם (162 ₪) הגיע בצורת גליל ארוך שבושל בסו וייד ואז נצרב על הגריל, הבשר היה רך ומתמסר, עשוי במדויק, אין ספק שהמטבח יודע מה לעשות ויש לו איש גריל מוצלח.

מהספיישלים הגיע 300 גרם אוכף טלה, 6 נתחים יפים של אוכף נקי עם מעט עצם, הבשר היה רך ומלא טעם, מתמסר אך גם דורש לעיסה, טלה איכותי שנעשה במדויק והראה שכנראה שבבקר בארץ אנחנו חלשים אבל הטלה הוא מעדן אמיתי.

לקינוח בחרנו מהתפריט הרגיל  נוגט בייליס, הגיעה צלחת מלאה בקרם שוקולד לבן עם בייליס, עם בננות מקורמלות ועל המרק הגיע קובייה של נוגט שוקולד מאובק בקקאו, קרם השוקולד הלבן היה הם כמות גדולה של בייליס שגרמה לטעם לוואי לא נעים, הבננות לא היו מקורמלות מספיק וקרירות , הנוגט היה שוקולד די סתמי, מנה שלא ממש הצליחה להמריא אבל הייתה מתוקה בשביל הסיום.

קינוח שני מהספיישלים היה בראד פודינג שהגיעה כחתיכה גדולה של פודינג לחם על בסיס בריוש עם תפוחים, הוא היה שחום ומפנק, מתוק וחמצמץ, חם וקר, הוא הגיע עם קרמל חם מעליו ותלולית של קצפת לידו והיה קינוח מעולה לסיום הארוחה.

סיימנו ארוחה מושחתת לארבעה אנשים עם 2 ראשונות+ 4 עיקריות+ 2 קינוחים ומספר בירות בסכום של 912 ₪, בקשה לשלם טיפ באשראי התקבלה בסבר פנים לא יפה ומתי ביקשנו לחייב את כרטיסי האשראי בסכום של 1000 ₪ הגיעה המלצרית אחרי מספר דקות לשאול אם אנחנו יודעים שזה לא טיפ של 10%.... נקודה רעה מאוד לטעמי לשירות שגרמה לי לצאת עם טעם רע.

לסיכום- היכל בשרים ישראלי ברמה גבוהה שמתמודד עם איכות הבשר הישראלית בכבוד, מקום ראוי לנתח בשר מכובד, המחירים לא זולים אבל נותנים תמורה ראוייה, הייתי שמח ליותר נתחי בשר מעניינים ואולי לקצת יותר תעוזה, אבל בכללי שווה ביקור, ציון הדוקטור- 8.5

המעשנה- הרבה הרבה בשר ונשמה

השורה התחתונה- כיף גדול עם חריקות לא מעטות, אבל נתחיל עם תמונה של בשר.

אני אוהב אנשים שעושים דברים מתוך תשוקה או שליחות, אנשים שעוזבים תחום רווחי ומחליטים לעשות משהו בשביל הנשמה ובלי חלומות להיות עשירים מזה, מרגישים את זה במה שהם עושים, בעיניים הבורקות, בזה שהם עושים הכול לבד ועושים את זה בשמחה ועם חיוך.

בשנה האחרונה התחילה אופנה של ארוחות פופ-אפ, לא מסעדה מסודרת אלא אנשים שאוהבים אוכל או שפים שעושים ארוחות חד פעמיות במקומות משתנים, זה רעיון מעולה כי בארוחות בפורמט מצומצם אתה יכול להשתגע, להעז, לעבוד עם חומרי גלם מיוחדים ולבטא את עצמך, אבל יש סיכוי לא קטן גם לפלופים.

מנחת עין ורד, יום שבת בשמונה בערב, המעשנת, בעל הבית מקבל אותנו בחיוך גדול עם כובע בוקרים ולצידו מעשנת ניידת גדולה שמעלה עשן וניחוח של בשר שישב שעות ארוכות מאוד במרינדות ואז במעשנת, הקונספט- הרבה נתחי בשר.
שולחנות מסודרים, מפיות בד לבנות (השקעה יפה) צלחות מתכת ומתקן חימום לבשר, מסביב קצת סלט ירקות, כרוב כבוש וזיתים, צימצורי ומלח גס, מאוד מינימלי ונכון. באמצע החלל הקטן שולחן שעליו עומדת תצוגת האופנה להתחיל.

מלצרים מסתובבים, מביאים לטעימה ראשונה כנפי עוף לפתיחת התיאבון, האלכוהול והשתייה בשיטת תביא מה שבא לך מהבית- מה שגורם תמיד לשמחה גדולה ולבקבוקים משובחים שמרוממים את האווירה, ברקע מעט קאנטרי ישן שמשתלב יפה עם טעימות של נקניקיות עדינות עם שזיפים ופורו שהיו מתקתקות ונעימות, הבעיה הגדולה- בסיבוב השני בהם הסתובבו המלצרים והציעו טעימות מהם הן כבר היו מעט יבשות, מקום קטן שמתמחה בבשר ומגיש ל-40 איש חייב להקפיד על הרמה.

אני לא יעבור עכשיו נתח נתח כי אני לא זוכר את כולם או יכול לנתח כל מנה ומנה, אבל היה שם אנטריקוט, שייטל, פסטרמה הודו עסיסית, שוקי ברווז שהעצם שלהם נמצצה עד תום, הייתה פיקנייה, שני שוקיים יפים של טלה שהיה ורדרד ומאל טעמים וברגע שביקשתי יפה קיבלתי את העצם וכרסמתי אותה באקט ניאנדרטלי (הועברה לאחר מכן לכלב שמאז מעושר ומסרב להיפרד ממנה) היה נתח קצה של שייטל שהיה מעולה גם כן, היה מבחר בשרים מסחרר....

שעה, שעתיים, שלוש והתחלנו להגיע לקצה שלנו, היו סביב 12 סוגי בשר שאני זוכר, נתח רודף אחר נתח, כל נתח מגיע לשולחן במרכז ונפרס לאחר כבוד כאשר אנשים מסתובבים ומצלמים את הנתחים, גושי אסדו עצומים, עוד נתח ששכחתי משמו במשרה של פירות יער ויין, הטעמים מתחילים להתערבב ופה גם החריקות.

כול הבשרים היו איכותיים, אבל פה ושם היו פיקשושים- בשר שהגיע מעט עושי מדיי כמו נתח הקצבים שהיו מדיום-וול, בשרים שהיה חסר להם תיבול שידגיש אותם ויפריד אותם משאר הנתחים, הארוחה התחילה לאט לאט והגבירה בסוף קצב כאשר נתח רדף נתח , במקום לשמור על קצב אחיד או לפרוד את הנתחים בצורה יותר נכונה שתאפשר להעריך כל נתח בפני עצמו.

אבל עזבו שטויות, יותר מ-VFM מה שחשוב זה הערך של הזמן, שלוש וחצי שעות, הרבה בשר, אווירה מעולה, אוויר פרדסים צונן, כוסית קטנה של ערק תמרים שהוכן במקום, אחרי זה קינוח מקורי מהמעשנת- בננות שהשחירו יפה יפה עם מעט שוקולד וגלידה, מנה פשוטה ונכונה שהשתלבה נכון עם הארוחה, תה צמחים שנמזג ואתה עם חיוך שלא נגמר.
כמה עולה התענוג- 175 ש"ח לאדם, מצודק לחלוטין, אומנם מעט חריקות ובוסר אבל פוטנציאל להתאהבות ארוכה.

ציון הדוקטור- 8.5, שווה לקבוע מקום לאחד מהאירועים ( לחיפוש- המעשנה - פינת עישון בשרים בפייסבוק)

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

יומנגס- באנו הנה לאכול

סקר ההמבורגר הגדול, מי לא עשה את הסקר הזה? מי לא התווכח מה ההמבורגר הכי גדול, מושחת, טעים, נוטף מיצים, שערוריתי ומיוחד הוא טרף? ובכלל מה הופך את אותה קציצת בשר ארוזה בלחמניה עם קצת חסה, עגבניה, בצל, איזה מלפפון חמוץ, מעט רוטב מעל, אולי איזה תוספת קטנה של גבינה, ביצת עין או אולי בצל מטוגן, הכול נמעך ביחד ואז הלסת ננעצת בזה.... הקיצר נראה לי שהבנתם את הענין, בהמבורגר יש הרבה יצרים שצריך לספק את כולם.

איך נמדד ההמבורגר האולטימטיבי? לכל אחד הפרמטרים שלו, יש כאלה שמתחילים בלחמניה שחייבת להיות עמידה מספיק להכיל את התכולה מצד אחד אבל גם לספוג את כל נוזלי הבשר והרטבים המתאחדים להם יחדיו, יש כאלה שבוחנים את הרטבים השונים (יש פה מישהו שלא זוכר לטובה את רוטב אלף האיים המיתולוגי של בורגר ראנץ?) יש אחרים שאצלם זה קודם כל בשר והם מתחלקים לכמה סוגים, אוהבי הבשר הטחון חלק חלק , אוהבי הקציצה הגסה שמרגישה עדיין כמו סטייק קצוץ דק דק, טהרני הבקר בלבד לעומת משלבי הבקר עם כבש ונתחים אחרים ואחרים שטוענים שככל שיותר תוספות  על ההמבורגר ככה יותר טוב.

יום חמישי, אוגוסט לוהט, שבע בערב וכבר יש רשימת המתנה, זה סימן טוב, יומנגס עברו להם מתחנת דלק קטנה לתחנת דלק קצת יותר גדולה וקלה לגישה, המארחת מספרת על רשימת המתנה מפחידה באורכה בערבים אבל אנחנו מחכים, מה מיוחד במקום הזה שמחכים בו בסבלנות לקציצה? המקום בפנים לא גדול, 50 איש פחות או יותר, על הקירות ציורים עליזים של מכונות המבורגרים בלתי פוסקות, אווירה עליזה, מלצריות וצוות חבורתיים שמדי פעם מנסים להפעיל את הקהל, לוח וגיר מתארים מבחר עשיר של אפשרויות, יש בירות מהחבית סוף סוף, יש אפילו בירת הבית חדשה, מבושלת במבשלת אלכסנדר אבל המלצרית לא יודעת לספר יותר מדי אודותיה אז מביאה טעימות- טריפל מתקה מאוד, אלכוהול שמורגש בטעם (7.1% עד כמה שזכור לי) ואפילו יש הנחה כרגע אז חצי ליטר עולה רק 25 ש"ח, יאללה הולכים על זה.

ההזמנה מתבצעת, הצוות יודע מה הוא עושה, ממליץ בחוכמה על גבינות שיתאימו להמבורגר ולאדם, מאבחנים בקלות מה כל אחד יבקש, מסביב צלחות עמוסות דברים מטוגנים בכמויות גדולות, שמחה והילולה ואווירה של דיינר מסביב, התחלה מבטיחה.

ההמבורגרים מגיעים בכמה גדלים, הבסיס הוא 200 גרם ויש קפיצות של 200 גרם מפה ועד הודעה חדשה, מחליטים להיות נועזים וכולם הולכים על כפולים, ההמתנה לא קצרה אבל סבירה והמנות מתחילות לנחות על השולחן. אצלי נוחתת מפלצת פינית, 440 גרם של בשר בקר, חזה אווז, מולרד קשיו ומייפל, בכל האריזה היפה הזו נעוצים זוג מזרקים עמוסי מייפל, המייפל מוזרק עמוק לקציצה, מעט מיונז למעלה לסמליות, הר קטן ויפה של בייקון שלא יהיה משעמם, ביס גדול והעינים נעצמות, שכבות שכבות של טעמים מוגדרים, בשר גס ומרקמים, קשיו מתפצח בין השינים, מתיקות של מייפל ובביקון עם מליחות של בשר, שלולית גדולה של נוזל טעים על הצלחת, מה אפשר לבקש עוד?

מסביב לשולחן מגיע לו פעמיים המבורגר רגיל של 400 גרם, אחד עם בייקון ואחד בלעדיו, כל הקציצות צלויות במדוייק עם סימני גריל יפים וריח קל של גחלים, תלונות לא נשמעות רק גרגורי הנאה.

הרביעי לקח איטלקי 440 גרם, לפי ההבטחה עם פקורינו וחמאת בזיליקום בפנים, מעל הוא הוסיף גבינת בושה שהומלצה על ידי המלצרית והאגדה סיפרה שהיא פשוטה נמסה פנימה והעניקה נוכחות וטעם עז לקומבינציה.

וכמובן שאין המבורגר ללא ציפס, עם כל מנה מגיעה ערמה מכובדת של ציפס מושחר , מהסוג שכולל קליפות, מטוגן פעמיים ונראה שמנוני אבל ממכר, לטעמי מעט כבד מדי ואני מעדיף את המקלות הזהובים והפריכים , אבל אין תלונות כי הבשר ממלא את הבטן בכבוד והציפס נשאר זנוח בצד.

הקיבה מלאה, הצלחות ריקות, המבחן עבר בהצלחה, אין ספק שיש לנו מתמודד על הכתר, המקום מזמין אותך להתפרע, להיות מושחת, להעמיס שומן טהור על הצלחת ולהנות מכל רגע, הוא צולח בכל הנקודות- לחמניה מוצלחת שלא מתפרקת, בשר איכותי ומבחר גדול ומקורי של קציצות, תוספות מפה ועד הודעה חדשה, הרטבים פשוטים ורגילים אבל באמת שאין צורך ביותר מהם, בקיצור הנאה אחת גדולה.

למבחן הסופי- עלות תועלת, פה העניין שולי, לקחנו כולנו המבורגרים גדולים, תוספת מעל, ולכן המחיר נראה היה מעט גבוה, החשבון הוא-

• פיני 440 גרם (104 ש"ח)+ בייקון (11 ש"ח)= 115 ש"ח
• איטלקי 440 גרם (79 ש"ח)+ גביהת בושה (12 ש"ח)= 91 ש"ח
• רגיל 400 גרם (61 ש"ח) * 2 + בייקון (11 ש"ח) =  133 ש"ח

אין ספק שההמבורגרים המיוחדים מעלים את המחיר משמעותית וכיף להתנסות בהם, אבל גם בגזרת ההמבורגר הרגיל נשמעו רק תשבוחות , בסופו של יום- כיף של מקום, יופי של אווירה, המבורגר לתפארת, אבל הפעם הבאה נראה לי שאני משנה את ההזמנה להמבורגר רגיל ומכסה אותו בתוספות מפה ועד הודעה חדשה, ציון הדוקטור- 9.

וקינוח..... בפינת התחנה יש סניף של גלידת דידה, מבחר יפה ומענין של טעמים, כוס קטנה ב-15 ש"ח עמוסה בשוקולד ג'נדויה מריר ואיכותי ומעל יוגורט משמשמ חמצמץ היו יופי של סיום מעט יותר קליל לארוחה כבדה ממש.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

סלימי- מסעדת פועלים בטעם של פעם

מהי מסעדת פועלים? פעם זה היה מקום קטן ופשוט עם כמה שולחנות, סירים של אוכל פשוט וחם, שירות מהיר ומחיר קטן. לאט לאט זה הפך לתעשייה והשתנה- המקומות גדלו, פתאום יש תפריט עמוס, מלצרית, מבחר מנות שלעיתים קרובות אין קשר בינהם ( יום ראשון מוקפץ סיני, שני גולש הונגרי ושלישי תמיד קוסקוס..9המחירים גם הם לא כמו שהיו פעם ומתחילים להמריא ולאט לאט כל מסעדת פועלים הופכת כבר למסעדה עם שף ופוזה....

אבל יש גם את המקומות שנשארו מסעדת פועלים, קירות מתקלפים קצת (בדרך כלל מגיע קומפלט עם תמונות של רבנים ובאבות) שולחנות שראו תקופות יותר יפות, מלצר שמדקלם מהר מה יש היום בלי תפריט כתוב ובונה לך את הארוחה, הגשה מהירה והרבה אהבה באוכל, סלימי זה מקום שכזה, כוך קטן של אוכל פרסי על גדות שוק לוינסקי, אין שלט או קישוט מיותר בחוץ, תור ארוך של אנשים ובפנים מעט שולחנות ויושבים איפה שפנוי- מה שיוצר שילובים בין אנשים שונים ומשונים באותו השולחן.

הגענו שלושה, 2 קרניבורים וצמחונית אחת, המתנה קלה ושולחן קטן התפנה, קצת צפוף אבל מתיישבים, מלצרית נמרצת וצעירה ישר מביאה צלוחית של עלים ירוקים מעט חריפים, זיתים ומלפפון חמוץ שאין מה לספר עליהם ופיתות וישר מספרת מה יש- יום שישי יש גונדי כמובן, חורשט סבזי ללא בשר שירטיב אותו ותבשיל אש של קציצות עם אורז ורכז רימונים, רק פתחנו את הפה לשאול והיא מחליטה מה מתאים לנו- 2 מנות אורז, אחד גונדי, אחד אש, פעמיים חורשט סבזי וקצת ירקות על האש שלא יהיה יבש, לא הייתה לנו ברירה- קיבלנו את ההחלטה.

המתנה קלה, השולחן מתחיל להתמלא במהרה- 2 צלחות אורז לבן עם תחתית שרופה פריכה שהיא כמו ממתק קשיח שמפצחים בין השינים, 2 קערות עמוקות של חורשט סבזי- אותו תבשיל חמצמץ של שעועית והרבה עשבים עם לימון פרסי, המלצרית הסבירה שיום שישי מקובל לאכול אותו ללא בשר והוא עשיר טעמים, רך, מחמם וכל כך מספק.

בצלחת אחרת מונח כדור גונדי ענק, קניידלך של עוף וחומוס טחון במרק עכור, הגונדי רך ומתפורר למגע המזלג, רווי בנוזלי המרק הוא פשוט נמס בפה בענן של עדינות.

הצלחת השלישית (או השישית, כי היו פעמיים אורז, פעמיים חורשט, אחד גונדי ועכשיו צלחת אחרונה- כמו שהבנתם השולחן היה עמוס לעייפה) הביאה לנו את האש- 3 קציצות בקר שמנמנות בתבשיל דליל מעט של אורז ורכז רימונים, התבשיל היה חמצמץ ועשיר בטעמים ורכז הרימונים היה מורגש אבל לא השתלט, לדבריה במלצרית הנאמנה זה תבשיל מסורתי לצהרי שישי ולא התווכחנו איתה.

היה גם צלוחית עם בצלים ועגבניות קטנות ששכבו באפר גחלים לוהוטת עד שהיו רכות ומתוקות, ועוד סבב של פיתות היישר מהאש, וכהצלחות עבור מצד לצד, הרטיבו את האורז, הרוטב נלגם, הכמות הייתה אדירה והישורת מכל הלב עם התענינות אמיתי אם טעים לנו ואנחנו נהנים, וכול זה בצהרי שישי כאשר בחוץ תור ולחץ אבל לא הייתה הרגשה של זירוז...

זאת הייתה ארוחה אמיתי של מסעדת פועלים עם לב פועם, לב פרסי גדול וגדוש, בסוף ביקשנו חשבון (כי תפריט או מחירים לא נראו בשום מקום) הסכום שננקב היה מדהים- 100 ש"ח עבור ארוחה שמילאה 3 אנשים שהשאירו לא מעט שאריות על השולחן, במחיר כזה ועם אוכל טוב ועשיר אני מבין למה גם הלקוחות יצאו עם חיוך ענק לשמש התל אביבית.
ציון הדוקטור - 9.5 , מקום חובה להיזכר איל נראית מסעדת פועלים אמיתי שעובדת מהלב.



http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

המזללה- אדוני במחיר לכל כיס

את מאיר אדוני אני מכיר מכתית, מסעדה שבה תמיד הרגשתי כנטע זר, בלי חליפה, בלי עניבה ועם צורך לדבר בקול חרישי, האוכל שלו תמיד מסקרן, מקורי מענג את החושים אבל המסעדה עצמה ממצבת את עצמה כמסעדה קלאסית עם פנייה לאנשים בעלי תקציב נרחב והאוירה בהתאם, מפות לבנות, קירות לבנים, מוסיקה חרישית והרגשה שצריכים לשבור חשבון בנק על מנת לאכול שם, למרות שהעסקיות וארוחות הטעימות שם העניקו תמיד תמורה ראוייה.

מעבר מהיר לרחוב מנומנם, מלא חנויות בדים שנראו כאילו לא חודשו חצי מאה, שבת בצהרים הרחוב ריק וכך גם המזללה, האוכל של אדוני במחירים מוזלים, אווירה קצת שונה, יותר משוחרר, מבנה יפה ומעוגל, חלונות גדולים הפונים לקירות מכוסי גרפיטי, ריהוט שנראה עממי ופשוט אבל נבחר בקפידה, אחת בצהרים המקום ריק כנראה בתל אביב הולכים לאכול מאוחר, על השולחן צלוחית קטנה עם מלח ים אפרפר, מפיות בד איכותיות, תפריט עסקי לצהרים מוגש, המחירים מעבר להוגנים, הארוחה כוללת לחם, מנה ראשונה קלה (2 סוגי סלטים לבחירה, איקרה או חומוס) ומנה עיקרית לבחירה ממבחר עשיר כאשר המחיר המירבי של ארוחה היא כ-90 ש"ח, ההתלבטות קשה כי המבחר רחב ונפרש בין מנות קרות, דגים, פירות ים, בשרים מגוונים הרבה הרבה מרכיבים, הרבה יותר מדי מרכיבים- כל מנה מפורטת עם רשימה ארוכה ארוכה של מרכיבים שחלקם דורשים פרשנות, אחרי מספר דקות הגענו להחלטה והתחלנו בציפייה.

עשר דקות והלחם מגיע, לחם שאור שחור בשקית חומה קטנה, 3 פרוסות- די מעט לזוג מורעב, צלוחית קטנה של חמאה וצלוחית של איולי פלפלים מושחת ופיקנטי שאם היה מוצע לרכישה הבייתה בכיף הייתי קונה מיכלים מלאים ממנו.

סלט ראשון מגיע לטעימה, סלט פטוש שמכיל עגבנות שרי , זיתי קלמטה בשרניים, מעט שום קונפי, בצל מקורמל ורך, עלי בזיליקום, קוביות פטה שמנמנה וקוביות גדולות וקלויות של לחם ששותה באהבה שמן זית ועסיס, טבעת פלפל חריף ותיבול ביד נדיבה של מלח ופלפל שחור גרוס גס יצרו מנה עסיסית ומגרה, מאוד קייצית וים תיכונית ומאוד מדודה, פותחת את התאבון, הלחם סופג את העסיס שנראה שלא נגמר והקרוטונים שותים באהבה כל טיפה.

מנה שניה של איקרה, שלולית יפה וצחורה של איקרה עדין, כמעט ולא דגי וחלק, צנוניות, מלפפון בצל ושמן זית, מנה עדינה, עוד לחם מוזמן כי חייבים לנגב כל פינה, טעים ומאוזן אבל אני מעדיף איקרה שצועקת דג וים, היא שפחות אוהבת טעם של ים דווקא אוהבת עד מאוד.

הראשונות נעלמות, ההמתנה לעיקרית מתחילה, המסעדה די ריקה אבל לעיקריות לוקח זמן להגיע, רבע שעה והן נוחתות על השולחן, אצלי בטן חזיר על פראנץ' טוסט, קוביות גדולות ויפות של בטן חזיר שמראות שכבות של שומן ובשר, פירות יבשים מלאי עסיס (אפרסק ועוד פרי שלא זיהיתי), רסק תפוחים למטה, נבטי חמנייה וגם מעט כוסברה והכול מונח על חתיכות של לחם מטוגן עסיסי, מנה מתוקה מלאת מרקמים, השומן פריך, הבשר מתפרק במגע מזלג, הלחם סופג הכול באהבה והנבטים והכוסברה מאזנים טעמים עם חריפות מרומזת, מחבת שנראית לא גדולה אבל כבדה ומספקת עד מאוד.

בצד השני פפרדלה, פסטה רחבה בחמאה מרווה ושום עם ביצה עלומה בטמפטורה שפתוחה מעל, פירורי בריוש, זוקיני ואספרגוס, מנה מרהיבה, חמצמצה (נאמר לנו מראש) ומיוחדת, החלמון היה עשוי מעט מעבר למה שאני אוהב, דמיינתי לעצמי שלולית של חלמון נשפכת ויוצרת רוטב חדש, אבל המנה טעימה, הירקות טריים ונגיסים, וכל המרכיבים יוצרים שילוב טעמים ומרקמים שלא נשאר ממנו אפילו פירור בסוף.

הארוחה הייתה מעט כבדה אבל לקינוחים יש קיבה נפרדת, אסםרסו והפוך הכינו אותנו למנה האחרונה- קסטה, 3 קוקיידות ממולאים בגלידת קרמל מלוחה, בינהם קציפת שוקולד אוורירית, טווילים של קקאו ועל הכול נמזג קפה חם, מנה מענגת, הקוקילידות משלבים בין מתיקות ומליחות, קור וחום, הקציפה קלילה, הקפה יוצר מרק שדורש טבילה של כל קוקילידה, מנה לא מתקוה יותר מדי, אבל מלאת סיפוק והנאה.

הגענו לסיום, ארוחה מלאת טעמים ומרכיבים, מגע יד של שף מוכשר במחירים מעולים, כמה יצא לנו?
עיסקית פפרדלה-69 ש"ח, עיסקית בטן חזיר- 83 ש"ח, קוקולידה- 35 ש"ח, הפוך- 12 ש"ח, אספרסו- 9 ש"ח, תפוזים- 11 ש"ח, אוזו 7- 32 ש"ח סה":כ 251 ש"ח. כנראה שה- VFM הטוב בעיר

לסיכום קצר- אוכל מקורי, מרענן, מפתה שגורם לך לחזור פעם אחר פעם, מחירים נוחים, אווירה נעימה, שירות מקצועי.
מה פחות טוב- אני אישית לא אוהב את הפירוט יתר של כל מנה ומנה, הייתי מעדיף תיאור יותר קולע וקצר, מחיר האלכוהול מעט מופרז (אוזו? 20-25 ש"ח לכוסית זה המכסימום) אבל מקום מומלץ בחום לצהרי היום, ציון הדוקטור- 9.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

טאצה דורו- בוקר בניחוח איטלקי בנוה צדק

בוקר יום שבת, ההשכמה הייתה מוקדמת והבריזה עדיין נושבת ומבחר עשיר של שוברים שהתקבלו לכל מיני ארועים שוכבים על השולחן, חלק מציעים קפה ומאפה חלק ארוחות בוקר וחלק מציעים מבחר רחב של מבצעים אבל רובם משעממים ולא מושכים, השוברים אצלי בדרך כלל עוברים יישון איכותי כמו בשר למשך חודשים רבים עד שנשאר שבוע עד סיום התוקף ואז אין ברירה אלא לנצלם, הפעם החלטנו לחרוג מהמנהג ולנצל תלוש טרי שהתקבל לפני מספר ימים לכבוד ים הולדת שיגיע בקרוב, המבחר של בתי הקפה מעט עלוב, אין הרבה אופציות מענינות ובכלל ארוחת הבוקר הישראלית כבר שנים רבות משעממת אותי- אותם ביצים, ממרחים, סלט עייף, קפה סביר ותפוזים סחוט טרי אבל לא פה, ולא טרי, ולא סחוט ולא תפוז...

הפור נפל הפעם על מקום קצת שונה, טאצה דורו בנוה צדק, השכונה תמיד נעיהמ לטיול קצר בשבת בבוקר מתי שהשמש עדיין אל קופחת מעל, המקום נראה חביב עם חצר קטנה עם ניחוח איטלקי, תשע בבוקר יום שבת המקום עדיין מנומנם, החצר היפה חצי מקורה וממוזגת בכהלכה אבל מעט מהקסם נשמר, חצר יפה עם ניחוח של מקום אחר, כיסאות מזמינים ומוסיקה חרישית נעימה, מתישבים ומקבלים תפריטים והסבר על מה כולל השובר שלנו (ארוחת בוקר זוגית) המבחר יפה ומסקרן ונע מבוקר מצרי עם מסבחה של פול , ארוחות בוקר רגילות וארוחות של ביצים על תבשילים של פטריות או תרד או ביצי עיין בקדאיף, אחרי מחשבה קצרה מזמינים 2 ארוחות- בוקר מלא שמקביל לארוחה הרגילה ובוקר הפוך שהוא עין הפוכה עם שינקן ובייקון בפוקאצה, מתרווחים במקום ומבחינים בפינה בזוג תרמילאים עם תיקי ענק אוכלים ארוחת בוקר של "רק הגענו לפה" ונזכרים בטיולים של לפני שנים לא רבות כל כך אי שם ברחבי התת יבשת הגדולה והחיפוש אחר מקום למלא את הקיבה ובזול...

המתנה קצרה וסלסלת לחמים מגיעה, פרוסת פוקאצ'ה תפוחה, 2 פרוסות לחם מלא ומאפין קטן, הפוקאצה מוצלחת ובשרנית אבל מעט קרירה, הלחם יבש וקר ולא מפתה והמאפינס חביב אבל קטן, פנכת חמאה רכה וריבת תפוחים ביתית עושים נעים לפוקאצה, כוס מיץ תפוז שנסחט במקום מגיעה בכוס יין יפה עם קרח ומרווה עד מאוד, וגם הפוך ואספרסו טובים בכוסות חרסינה יפות (כל ארוחה מגיעה רק עם שתייה אחת, קפה אחד הוספנו) והכי חשוב קערת מים לצ'ארלי שלא יתייבש לו בהמתנה לשאריות.

אחרי כמה דקות נוחתים על השולחן סלטים- סלט ירקות חביב וחתוך לא דק מדי עם יוגורט למעלה וסלט ירוק עם גפרורי גזר וגילופי פרמזן, הסלטים חביבים, רעננים ומתחילים למלא את הקיבה לקראת הגעת המנה העיקרית, המנה שלה נוחתת ראשונה, על צלחת לבנה גדולה מונחים 2 ביצי עין יפות עם חלמון רוטט, תלולית יפה של גבינת שמנת קרירה, 2 קוביות יפות של פטה, שום ועגבניות קונפי ומספר זיתים וקערית עם יוגורט ומוזלי, הסידור אסטטי ומגרה, הביצה עשוייה נכון והפוקאצה שוברת במהירות את החלמון, הגבינות מתאימות במדוייק גם אם לא מרגשות, השום ועגבניות השרי קונפי מוסיפים מימד נוסף לארוחה, צלחת לא גדושה אלא בכמות מתאימה לפתוח את היום עם חיוך, היוגורט חמצמץ במידה, קוביות פירות טריים ומעט גרעינים לפריכות. צלחת קצת שונה מארוחת הבוקר הישראלית הרגילה.

הבוקר ההפוך שלי גם הגיע כבר- פוקאצה גדולה שנפרסה ומולאה בביצת עין הפוכה שטוגנה עם בייקון ופרוסות ורדרדות של שינקן, הכריך עמוס בכל טוב, בצל סגול פרוס דק ועגבנייה מוסיפים בריאות, החביתה טובה אבל הייתי שמח לחלמון נוזלי יותר שישפך וירטיב את הביסים, בכלל מעט ממרח שומני היה עושה פלאים, כמויות מכובדות של בשר בכל ביס ביקשו קצת פריכות, קצת חסה ותוספת קטנה של מלח ופלפל עשו את הכריך לארוחה ראוייה.

הצלחות בסוף לא היו ריקות כי הרבה אוכל היה על השולחן, אבל לא הרגשנו חזירים שזללו עד בלי סוף אלא שאכלנו ארוחה מאוזנת שמשאירה אותנו עירניים להמשך הבוקר, האווירה במקום הייתה טובה, השירות קשוב וחרישי, דרך מעולה לפתוח יום שבת, קצת שיטוט בנוה צדק על הבוקר עזר לנו לעיכול אבל אחרי שעה השמש הקופחת כבר הזכירה לנו שאנחנו לא באיטליה אלא במישור החוף והגיע הזמן לחזור למזגן.

אז מה היה לנו- ארוחות בוקר קצת שונות, מגע איטלקי קליל, קפה טוב, חומרי גלם איכותיים וקצת יציאה מהשיגרה, עדיין חסר עוד קצת מגע, קצת תיקונים קטנים וסלסלת מאפים יותר מגוונת ואיכותית אבל עדיין מקום מיוחד ששווה הגעה במיוחד מכפר סבא הרחוקה, ארוחת בוקר מלאה (49 ש"ח), בוקר הפוך (52 ש"ח) ואספרסו (9 ש"ח) סה"כ 110 ש"ח ציון הדוקטור- 8, כי זה שונה מכל שאר הארוחות.



http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

פוייקה- שירת הברבור של הקדירה

היה זה עוד יום קיצי רגיל, ערב בו לשם שינוי שידורי האולימפידה לא סיפקו חומר מענין מספיק לצפייה, אחריי ימים שלמים שכללו תפריט של שחייה, אתלטיקה קלה, התעמלות , טרמפולינה ועוד סוגי ספורט אקזוטיים החלטנו לחזור לספורט בו אנחנו מצטייינם- בליסה. היעד הפעם היה ארוחת טעימות זוגית בעזרת קופון שנרכש למסעדת פוייקה השוכנת ביפו בצמוד לתאטרון גשר בשכונה קטנה ונעימה.

ההגעה הייתה מהירה, החנייה זמינה, האווירה שונה, לא תל אביב העמוסה אלא יפו הרגועה, המסעדה כמעט ריקה, תקרה גבוהה, עיטורים דרום אפריקאיים ומוסיקה בהתאם, התקרה מעט מתקלפת ובכלל המקום נראה קצת ישן, אכלנו כבר פה כמה פעמים לפני שנים וזכרנו את המקום לטובה אז באנו עם ציפיות, קיבלנו תפריטים שציינו את מה שעומד לפניינו- 5 מנות פתיחה זוגיות, מנה עיקרית לכל סועד, קינוח וכוס יין.

היין נמזג מהר ובנדיבות, יין פשוט אבל נעים שהרגיש נכון לארוחת הבשרים הקרבה ובאה, ואחרי דקות לא רבות התחילו לזרום לכיוונו מנות- הראשונה הייתה סלט סלק, עלים ירוקים, חתיכות סלק גדולות ומעט נוקשות, תיבול? לא ברור אם היה או שפשוט לא הורגש, מנה שיגרתית שנשכחה עד מהרה.

מנה נוספת- כדור של פטה כבד עוף שהיה יפה מראה, ורדרד, על צ'טני של משמש,  הכבד היה רך, מתקתק, עשיר בחמאה וטעים, הצ'טני סיפק עוד מעט מתיקות עמוקה והיה עשיר עם חתיכות בשרניות של משמש, מנה מוצלחת שנמרחה בכבוד על הלחם שהוגש, שהיה רך מאוד, די חסר טעם אבל ספג יפה את הפטה הנימוח.

מנה שלישית-קרפ'ציו בויסקי סוואר, חתיכות בשרניות ועבות בעלות צבע יפה שדרשו לעיסה ארוכה, לא השיטה הרגילה להגשת קרפ'ציו שבדרך כלל פרוס דק-דק אלא מעט עבה יותר, הבשר היה טוב, הויסקי לא הורגש ומעט גבינה כחולה שהוגשה מעל הייתה לא קשורה ולא תרמה.

הגיע הזמן לשני מחבתות חמות- במחבת אחת כנפי עוף בסילאן ושום, 4 כנפיים קטנות ויפות ששחו ברוטב עשיר ומתקתק והיו טעימות אך שיגרתיות ומחבת שניה של סלט של עדשים שחורות עם בשר טלה קצוץ, או חתיכות גסות של טלה, הסלט היה יפה, עם מעט קוביות עגבניות ונראה מבטיח אבל מזלג עמוס גילה בעייה- מחסור מוחלט בתיבול, מלח ופלפל שיפרו את המנה אך עדיין לא רוממו אותה לגבהים מספיקים, זה היה סלט עדשים שיגרתי עם  חתיכות טלה שלא התחברו, קצת כמון, אולי בהרט או תבלין חם אחר אולי היה מעיר את הפה.

הפסקת פרסומות (או סיגריה למעשנים) וסיכום ביניים, מנות ראשונות חביבות אך לא מרגשות, מחסור בתיבלון, חוסר יחודיות, וזה חלב בהתחשב בקונספט של המקום של בישול דרום אפריקאי, אין מרכיבים יחודיים? שיטות בישול אקזוטיות? תבלינים יוצאי דופן? המון הבטחות ואין תוצאות בינתיים.

מנה עיקרית- חרב של בשרים, שיפוד ארוך שמכיל כ-300 גרם בשר שהכיל חתיכת אנטריקוט, ראמפ, בורוורס ופרגית.
האנטריקוט- רך, עשוי מדיום בפנים וחרוך מבחוץ, מעט מלח והנתח היה מעדן.
ראמפ סטייק- חלק יותר קשה שדורש לעיסה, והוא היה קשה עד מאוד, לעיסה ארוכה ארוכה אבל בלי סיפוק, יבש, חסר טעם או תיבול שירים אותו (ואני אוהב בשר שדורש לעיסה ארוכה אבל מספק תמורה)
בורוורס- נקניקיה מגולגלת, טעימה אך יבשה, קצת חריפות הייתה עוזרת.
פרגית מעושנת- עסיסית, לבנבנה, טעם מעושן עדין
ותפוחי אדמה- מראה כאילו יצאו מהמדורה (זה טוב) טעם כאילו יצאו מהמיקרו (זה רע)
לסיכום החרב- אנטריקוט טוב, השאר הרבה פחות.

מנה עיקרית שנייה- קדירת ציידים מוגשת בפוייקה קטנה, חתיכות בשר יפות שבושלו שעות ארוכות ביין אדום, מעט עלי תרד טריים מעל, הבשר רך מאוד, עשיר בטעם, התרד לא תרם למנה, תפוחי אדמה וגזר שהתבשלו עם הקדירה היו סבירים, מתי שמבטיחים קדרת בשר וירקות שורש אני מצפה ליותר...

הקינוחים גם הוזמנו, הקינוחים זוגיים ומראש הוסבר שיקח 15 דקות להכנה כי מכינים אותם במקום בתוך פוייקה, המנה הראשונה הייתה קראמבל תפוחיפ, ההגשה בפוייקה מקורית, התפוחים מאוד רכים ומלאי עסיס אך שומרים על מוצקות ונגיסות, הקראמבל היה בעצם פירורי עוגיות, מנה נחמדה אבל אכלתי קראמבלים טובים מזה ואני מכין מאלפים ממנו בתוך דקות.

המנה השנייה היא ממנות הדגל- שוקונגו, עוגת שוקולד חמה עם גאנש שוקולד לבן בפוייקה, הר געש קטן ורותח של שחור ולבן, אחרי כמה דקות של התקררות הכפית חופרת ומגלה פונדנט (עוגת שוקולד חמה ) פשוטה, שוקולד לא משובח, בעיקר כוויות בפה.

הארוחה לא הייתה ארוכה, כשעה וחצי, על השולחן עברו לא מעט מנות אבל אף אחת לא נחרטה בזיכרון, במבט של 24 שעות אחורה זאת הייתה אפילו אכזבה, אף מנה לא הייתה גרועה אבל המקום היה יכול להיות במקום אחר לגמרי, פעם זכור לי ארוחות ברמה אחרת, בשר טוב וטעמים מיוחדים, יכול להיות שזה שירת הברבור של פוייקה?

2 תלושים שהבטיחו ארוחה זוגית  של 500 ש"ח כל אחד בחצי מחיר,סך הכול שילמנו 500 ש"ח עבור ארוחה של 4 אנשים שלא הבריקה, ציון הדוקטור- 6, כנראה שלשם אני כבר לא יחזור




http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

אגאדיר הוד השרון- נווה מדבר בלב השממה

יום שבת ברחוב הראשי של הוד השרון, רחוב חסר יחוד ואפרורי, החום מבריח את כולם הביתה והלחות מבריחה את כולם לתוך המזגן, רחוב של חנויות קטנות ולא של רשתות, הכול אפור, לא מזמין במיוחד, כמעט ואין מקומות בילוי או מסעדות על הרחוב ואלו שכן נמצאות מפוזרים ברצועה צרה מאוד ומתחבאים הרחק מהכביש, המקום היחיד שבולט ונראה כמו נווה מדבר קטן הוא המרפסת הרחבה של אגאדיר, הרשת שלדעתי הייתה ראשונת ההמבורגריות ופצחה לפני חודשים ספורים בגמת התרחבות ומיקמה סניף בהוד השרון טארסה די גדולה, שולחנות וספות נמוכים, מזרקת-מפל נעימה במרכז שמתיזה מים מרעננים לאוויר, מאוורים בפרגולות שמזיזים את האוויר העומד ויוצרים מקום נעים לארוחה של צהריי שבת.

התפריטים רגילים ולא מכילים הפתעות גדולות- המבורגרים מכהמ סוגים, מעט מנות של מאכלי ים, נקניקיה, כמה סוגי כריכים, כרגיל מתלבטים מה להזמין אבל בוחרים ובורחים אל ההמבורגרים, בשבילה המורגר ג'וניור 160 גרם במידת עשייה מדיום-וול (42 ש"ח) בשבילי דיאנא, שילוב של בקר וטלה  עם איולי ולימון כבוש (55 ש"ח) וציפס גדול (19 ש"ח) שיהיה מעט פחמימה.

הטראסה נטושה וזה נעים, הרוח מרעננת,מגש רטבים עם מבחר נאה של תוספות מגיע ביחד עם  קולה זירו (12 ש"ח) מהר ומנת אוזו עם מים קרים וקח בצד על מנת להרגיש לבנטיני באמת (16 ש"ח, מחיר הוגן ומרווה נפשות) בכוס גבוהה מערבב קוביות קרח אם האוזו ומעט מים קרים לפתוח את השמנים האניסיים וישר אני משתגר לי לאיזה חוף עם מים כחולים עמוקים באיים של יון...

החלומות הסתיימו כי ההמבורגרים הגיעו, דיגלונים קטנים עם מידת העשייה נעוצים בהם, המבורגרים שחומים עם סימנים של גריל חם, נראים אסתטים על צלחות בנות גדולות, פתוחים על מנת שנלביש אותם ברטבים בשלל צבעי הקשת, מעט רוטב פלפלים פיקנטי ולא מספיק חריף, חרדל צרפתי עוקצני ומיונז שמגיע בכלי קטן מדי, על מנת הדיאנא מגיע רוטב איולי וקוביות לימון כבוש זוערות ומנצנצות, קאווץ יפה שהכול יתערבב ונגיסה ראשונה- בשר רך מאוד, כמעט חלק, טעמים נעימים אבל לא מובחנים, קוביות הלימון הכבוש וחתיכות בצל ירוק מעוררות את הפה, מידת עשייה מדוייקת, אבל לחמנייה מעט מתפוררת, ביס נעים אבל לא בלתי נשכח, אני את ההמבורגר שלי מעדיף פראי וגס.

בצד השני הג'וניור שחום ויפה, לא יבש אבל גם כן לא מרגש , היא מתלוננת על משהו מוזר בטעם הירקות, לא הרגשתי בטעם לוואי כלשהו אבל משהו היה שם חסר... הציפס הגיע בכלי מתכת יפה, מקלונים זהובים בכמות יפה, עם זיכרון של ביסטרו קטן בפריז עם מקלוני ציפס שנטבלים בחרדל חריף ומיונז עתיר בשום, רק שבפריז הם הצטרפו להמבורגר קטן ושמנמן עם חתיכת כבד אווז יפה וברנדי למכביר... ואולי זה מה שחזר לי במנה פה- המבורגר באמת כביר ולא רק טעמים שמנסים לרצות את כול המשפחה.

החלטנו להישאר לקינוח, המנות נשמעו נעימות, לא מתחכמות ובמחירים סבירים, החלטנו לבחור בשטרוייזל( 29 ש"ח) וקיבלנו כוס ענקית מעוטרת בקצפת רכה ולא מתוקה עם מקלות מרנג ובננות, מתי שהתחלנו לחפור גילינו פירורים פריכים, רוטב ווניל קריר ועורקים של ריבת חלב, קינוח מעט רטרו בהוויתו אבל כביר ליום קייצי, מרענן ומתוק במידה, מלא טעמים ומרקמים כאשר כל כף מעלה שילוב טעמים חדש.

אז לסיכום מה היה לנו, ארוחה מהנה אבל לא מרגשת, המבורגר שלא מתחרה במוזס אבל מגיע למקום שלישי או רביעי, מחיר סביר עם VFM גבולי וקינוח אחד שהיה בדיוק במקום, 178 ש"ח עלה לנו התענוג, היא נתנה למקות ציון של 7, מחיר האוזו הסביר וההשפעתו המבורכת העלו את ציון הדוקטור למקום ל-7.5 , מקום נחמד למחטף.



http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif