ג'קסונוויל- חוף, צלעות, סטייק ותנין

אני חייב להודות שבשבילי ארצות הברית היא לא  המפלט הגדול, המקום שאתה ארצה להיות בו ולחיות בו, אף פעם לא הרגשתי צורך לטוס ולטייל שם, או לספוג את התרבות המקומית, תמיד אירופה והמזרח קסמו לי הרבה יותר, ולקח לי קצת מעל לשלושים שנה עד שהגעתי לארץ המובטחת, בשנה האחונה ביקרתי שלוש פעמים במדינת הענק לצרכי עבודה, תמיד טיסות בהתראה קצרה שבהם הגעתי למקומות בדרךך כלל לא פופולריים אבל הרגשתי שהם נתנו לי נקודת מבט לנתח את האוכל והתרבות המקומית, ועדיין קשה לי להסביר מה זאת ארצות הברית.

פלורידה, נשמע נחמד, ג'קסונוויל- קצת פחות, עוד עיר בצפון פלורידה, לא אטרקציה תירותית גדולה, מגוון רחב של אנשים ותרבויות, מזג אוויר טרופי חם ולח ואני מגיע אחרי עיכוב קטן של 12 שעות בשדה תעופה בשעת לילה מאוחרת מורעב, אין לי כוח לנסוע לחפש מסעדה, או לחשוב מה אני רוצה, נכנס למקום הראשון שנמצא במרחק הליכה מהמלון, מסתבר שנפלתי על IHOP רשת שמתמחה בארוחות בוקר, הדבר המושלם לשעה עשר בלילה, אבל למה להיות בררנים? ארוחת בוקר קלאסית אחת בבקשה, זוג ביצי עין, קצת רצועות בייקון פריך, זוג נקניקיות קטנות והאש בראון כי צריך פחמימות, המסע לאוכל האמרקאי מתחיל, מעט תבלינים, אין לחם, הבייקון פריך ומלא טעם, הנקניקיות מפתיעות, סגנון איטלקי- טעם מורגש של שומר, עסיסי, קלוי במדוייק ככה שהיא נשברת תחת הסכין בקול מעורר תאבון, האש בראון משעמם שמזכיר יותר לטקס לא מוצלח.

קינוח גם חייבים, ופל בלגי קטן עם ערמה יפה של קרם פרש ופירות יער טריים- אוכמניות ותותים, הופל קליל וטוב, לא מתוק, הקרם פרש עשיר, הפירות חמצמצים ומאזנים, סגר לי יפה את הפינה, מסקנה- חומרי גלם טובים, הכנה פשוטה ומדוייקת, אין חדשנות ואין תשוקה.

יום קדימה, יום עבודה ארוף, המנהל המקומי מזמין לארוחת ערב בסטקייה מקומית, מזהיר מראש שיוכל להיות שם קצת מהודר, שירות חנייה מהיר, מארחת אדיבה, מסדרון מוקף באח יוקרתי שבוער מחלוקי נחל (חיוני מאוד בטמפרטורה ממוצעת של 30 מעלות) מתיישבים בשולחן מוקפים במלצרים מקצועיים, III FORKS היא רשת קטנה של בשר שממותגת גבוה, מסעדה של Fine dining  שבה יוצאים לחגוג אירוע מיוחד, תפריט של בשר ופירות ים, מנות פשוטות וחומרי גלם טובים זה הכיוון, לפתיחה פלטה של טעימות מהים עם שרימפסים גדולים ומתקתקים, עוגת סרטנים קטנה ומלאת טעמים וסקלופ עטוף בביקון שמשחק ים-יבשה, מתוק-מלוח מופלא, לחם שנראה כמו חלה קטנה, חמאה רכה, תענוג לחיך.

לעיקרית, פריים ריב מבשר משובח, חצי קילו של בשר, עשוי מדייום, צרוב יפה, מומלח ומפולפל בדיוק רב, נתח ראוי,איכותי שטופל בקפידה, בצד צלוחיות של אספרגוס שנחלט קלות, מחית תפוחי אדמה שהייתה  מעט תפלה, תרד בשביל הבריאות, מנה קלאסית שעוד פעם לא מנסה ללכת רחוק.

לקינוח עוגת שוקולד שכבות די מזעזעת, כבדה, חסרת מנעד, קינוח אמרקאי במיטבו כנראה, אבל המסעדה גרמה לי לחשוב, זה סוג המסעדות שחסרות בארץ, מקומות שלא מנסים לחדש אלא נותנים כבוד לחומרי גלם, נותנים אווירה מיוחדת ושירות מתי שאתה חוגג אירוע מיוחד, בדיוק באמצע בין מסעדות השף המלוקקות שלא מתאימות לחגיגה משפחתית למסעדות היותר מדי שוק של מלצרים והצגות לסועדים, לא זול- מנות ראשונות ב-20 דולר, סטייק בקרוב ל-50 דולר, אבל אין ספק שהחוויה הייתה שווה.

מסע אחר, הפעם אחרי המנה האמריקאית האולטמטיבית במצידי- צלעות, כל פעם אני מחפש את המקום הקטן שמגיש את הצלעות הטובות ביותר, בשר שנופל  מהעצם, טעמים חזקים, אצבעות דביקות, מנה ביתית שאנחנו לא מכירים מהבית (באותה נימה, יש בכלל צלעות טובות בארץ?) הפעם נתנו לרשת להוביל אותנו למקום שהוכרת כטוב ביותר בעיר לצלעות' המיקום פשוט- מרכז מסחרי, השם- Rib shack , האווירה- מקומית, חולצות פלנל, אנשים קשוחים, מלצרית שעובדת במקום שנים אבל עדיין עם חיוך, גופייה צמודה, מכירה את כל האנשים ומשרתת את כולם בחיוך וצחוק, גריל עצום עם נתחים עצומים לא פחות, והעיקר- מנת צלעות בסגנון יבש, נופלות מהעצם, מעושנות, רוטב ברבקיו עמוק טעמים, רוטב חרדל-דבש ממכר, רטבים חריפים למכביר, הצלחות מתמלאות בעצמות ריקות, יש גם קצת ציפס וסלט קולסלאו אבל העיקר הם הצלעות, נתח זול, בישול אורך, טעם של בשר והרבה הנאה במחיר נמוך, 10 דולר של תענוג לשדרה שלמה.

יום אחרי, ערב אחרון, מסעדה שהיא בר ספורט, מסכי ענק, שולחן בליארד, הרבה בירה, המקום Gator dockside הסיבה שהגעתי הנה- תנין, חטיפים של  זנב תנין בטיגון עמוק, הייתי חייב לנסות, הטעם- מטוגן, המרקם- דורש לעיסה. שווה את זה? בספק, אבל חוויה, הפעם למנה עיקרית צלעות במרינדה רטובה, דביקות, מתוקות יותר, דורשות יותר לעיסה, אבל מי מתלונן? בתור תוספת הכוכבת האמיתית- שעועית אפוייה ברוטב עגבניות, היא רכה אבל נגיסה, הרוטב מתקתק ומעושן, מנה עתירת טעמים, בקומבו שלי גם חזיר מפורק, קצת חוי בשר עסיסים, קצת שעועית ורוטב ואני בעננים.

ולארוחת הבוקר האחרונה, בר גולשים על החוף, יום שבת בבוקר, משפחות מנסות לקום, קפה נמזג לכוסות חרסינה, ארוחת בוקר של אלופים, Country fried steak עם רוטב לבן, ביצת עין, קצת  גריטס בצד ותפוז לקישוט, הסטייק דק ומטוגן, הביצה נותנת עוד קצת ענין, הרוטב עמוק ומספק, ארוחה של חוטבי עצים לפני שהם חוזרים לעבודה, הגריטס- לא מצליח להבין אותו, דייסה לבנה וחסרת טעם, קצת מלח ופלפל לא מצליחים לעורר אותה, אבל עדיין- מנה לאומית של  הדרום העמוק.

אז מה היה - אוכל פשוט, מנות עצומות, מחירים זולים, חומרי גלם איכותיים, מסעדות שהמטרה שלהם להגיש אוכל ושירות יעיל ולא לעשות הצגות, לא היו לי פה תגליות או פסגות רק מסעדנים שעושים את שלהם עשרות שנים ולא הולכים אחרי אופנות, כנראה שזו הגדולה של המטבח הזה.

http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה